על פי הוצאת המכון למחקר ולהוצאת ספרים סורא ירושלים,
ישיבה אוניברסיטה, ניו יורק תש"ל, בתוספת תיקוני המחבר

הקדמה

- המשך הפרק -




הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

הקדמה - פרק ה

[שלושת יסודות ההכרה]
וכיון שכבר נשלם מה שרצינו13 לספח לעניין הראשון, הרי ראוי שנזכיר14 המובילים אל האמת והמביאים אל הנכון, אשר הם מקור לכל מדע, ומבוע לכל ידיעה, ונדבר בהם במדה המתאימה להיאמר במבוא ספר זה. ונאמר, שהם שלושה מובילים,
האחד ידיעת הנראה,
והשני ידיעת השכל,
והשלישי ידיעת דבר שההכרח מחייב אותו.

ונסמיך לזה פירוש אחד אחד מן היסודות הללו.
ונאמר, כי ידיעת הנראה הוא מה שהשיג האדם באחד מחמשת החושים, או בראות או בשמע או בריח או בטעם או במשוש.
אבל ידיעת השכל הוא מה שמתחייב בשכל האדם בלבד, כגון חשיבות האמת וגנות הכזב.
אבל ידיעת ההכרח הוא דבר אשר אם לא יאמת אותו האדם יתחייב לבטל מושכל או מוחש, וכיון שאין דרך לביטולו15 הרי מחייבו הדבר לאמת אותו העניין.

כמו שאנו נאלצים לומר שיש לאדם נפש אף על פי שאין אנו רואים אותה כדי שלא נבטל פועלה הגלוי16, ושיש לכל נפש שכל אף על פי שאין אנו רואים אותו כדי שלא נבטל פועלו הגלוי.
ושלושת היסודות הללו מצאנו רבים מבני אדם מכחישים אותם:
מעטים מהם מי שהכחיש את היסוד הראשון, ונזכירם במאמר הראשון מספר זה ונשיב עליהם, ובהכחישם היסוד הראשון הרי הכחישו גם את השני והשלישי כי הם בנוים עליו17.
ויותר מהם מי שהודה בראשון והכחיש השני והשלישי, ונזכיר גם דבריהם במאמר הראשון ונשיב עליהם.
ויותר מן הכל מי שהודה בשני היסודות הראשונים והכחיש את השלישי.

וסבת שנויי כמותם בכך, מפני שהמדע השני יותר נעלם18 מן הראשון, וכך השלישי נעלם18 יותר מן השני, וההכחשה מצויה בנעלם יותר מן הגלוי.

ויש אנשים שהכחישו מדע זה או זה לחלופין, וכל פלג מהם מקיים מה ששלל יריבו, וטוען עליו כי הדוחק הביאו לכך.
כגון מי שקבע שכל הדברים נחים והכחיש את התנועה,
ואחר קבע שכל הדברים נעים והכחיש את התנוחה,
וכל אחד עושה הוכחות יריבו ספקות ובלבולים.

[היסוד הרביעי: המסורת]
אבל אנחנו קהל המייחדים אנו מאמתים19 שלושת המובילים הללו אשר למדע, ומוסיפים עליהם עוד מוביל רביעי, והוא אשר למדנוהו באותן השלושה ונעשה לנו יסוד, והוא נכונות המסורת האמיתית, לפי שהוא בנוי על ידיעת החוש וידיעת השכל, כמו שנבאר במאמר השלישי מספר זה20.

ונאמר כאן, כי הידיעה הזו,21 כלומר המסורת האמיתית וספרי הנבואה, מאמתים לנו שלושת היסודות הללו שהם ידיעות נכונות. לפי שמצאנו שהוא מונה את החושים מדברים המשוללים מן האלילים ועשאם חמשה, וצירף להם עוד שנים, באומרו:
פה להם ולא ידברו
עינים להם ולא יראו
אזנים להם ולא ישמעו
אף להם ולא יריחון
ידיהם ולא ימישון
רגליהם ולא יהלכו
לא יהגו בגרונם22.
חמשת הראשונים הללו הם עצמם החושים, והשתים הנספחות אליהן:
האחת התנועה באומרו: רגליהם ולא יהלכו, ובה יודעו הכבדות והקלות, שהרי נעצר האדם מלנוע מחמת כובדו ולא ייעצר בקלותו. לפי שיש אנשים שרצו להוסיף על מנין החושים, ואמרו, ובמה תוודענה הקלות והכבדות23, ואנחנו אומרים בתמידות התנועה במה שתמצא קלה או קשה.
והשניה הדבור, באומרו: לא יהגו בגרונם, והוא כלל הדבור המורכב משמות ומלות חיבור וההקדמות וההוכחות כמו שבארנו.

ואחר כך אימת ידיעת השכל וצווה על הצדק ולא הכזב כאומרו:
כי אמת יהגה חכי ותועבת שפתי רשע, בצדק כל אמרי פי אין בהם נפתל ועקש24.
ואחר כך אימת לנו ידיעת ההכרחי25, שכל מה שמוביל להכחשת26 דבר מן המוחש או מן המושכל הרי הוא בטל. בביטול מה שמכחיש26 את המוחש הרי כפי שאמר:
טרף נפשו באפו, הלמענך תעזב ארץ ויעתק צור ממקומו27.
ובביטול מה שהשכל מכחישו26 מן הכזב והאמת28 אמר:
ואם לא אפו מי יכזיבני וישם לאל מלתי29.
ואחר כך הודיענו שכל המדעים בנויים על מה שאנו משיגים בחושינו אשר הזכרנום, ומסתעפים מהם ונלמדים בהם, כאומרו:
שמעו חכמים מלי ויודעים האזינו לי, כי אזן מלין תבחן וחיך יטעם לאכל30.
ואחר כך אימת לנו את המסורת הנאמנה שהיא אמת, באומרו:
אחוך שמע לי וזה חזיתי ואספרה,
אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם,
להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם31.
ויש לכך תנאים ביארנום בפירושי פסוקים אלו במקומם32.

וכיון שכבר הזכרנו ארבעת היסודות הללו,33 צריכים אנו לבאר היאך ללמוד בהם.

ונאמר בידיעת החוש -
שכל מה שהושג בחושנו הברור באמצעות הקשר אשר בינינו לבינו,34 צריך שנדע שהוא כפי האמת כמו שהשגנוהו, ואין בכך ספק35 אחרי שנשכיל להבדיל36 את הדמיונות.
שלא נטעה בהם כאותם האנשים אשר קבעו כדעה37 שהצורה הנראית בראי שהיא צורה שנוצרה שם באמת, בעוד שאינה אלא סגולת הגופים המצוחצחים שמחזירים כל צורה שכנגדם.
ולא כאותם האנשים אשר הניחו כי הקומה הנראית מוחזרת במים יש לה אמיתות שנוצרה באותו העת, ואינם יודעים כי סיבת הדבר הוא אם היה המים יותר עמוק בשיעורו משעור אורך הקומה38.
וכאשר נישמר מאלה ומכיוצא בהם, תהיה ידיעת המוחשים נכונה, ולא יטעה אותנו הדמיון. כעניין שנאמר:
ויראו מואב מנגד את המים אדמים כדם39.

אבל המושכלות -
הרי כל מה שיצטייר בשכלנו הבריא מכל לקיון40 היא ידיעה אמיתית שאין בה ספק, אחרי שנדע כיצד לעיין, ואחרי שנשלים את העיון41 ונישמר מן הדמיונות והחלומות.
כי יש אנשים אשר קבעום לאמתות שנוצרו42, כדרך שנקטו במה שהאדם רואה, והיה הדבר חיובי אצלם כדי שלא יכחישו מה שחזו43, ולא ידעו כי מקצתם יהיה מענייני היום שחלף אשר עוברים במחשבה44, ועל זה אמר:
כי בא החלום ברוב עניין45.
ומקצתם מחמת המזון וחומם וקורם46 ורבוים ומעוטם, ובזה אמר הכתוב:
והיה כאשר יחלם הרעב והנה אוכל47.
ומהם מזיהום48 המתגבר על המזג, החם והלח מדמה שמחות ושעשועים, והקור והיובש, יגונות ואבל49. ובו אמר הכואב החולה:
כי אמרתי תנחמני ערשי... וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני50,
אך יש בהם הברקה מסוימת ממעל51 המעורבת בהם על דרך הרמז52 והמשל, כאומרו:
בחלום חזיון לילה בנפל תרדמה על אנשים בתנומות עלי משכב אז יגלה אזן אנשים53.

אבל ההכרחיים מן המדעים -
הרי כאשר משיג חושנו דבר מה ונתאמת לו, ולא נוכל לקבוע אותו הדבר בלבנו כדעה54 אלא עם קביעת דברים55 אחרים עמו, הרי חובה שנקבע בדעתנו את כולם בין שהיו מעטים או מרובים, כיון שאין לקיים אותו המוחש כי אם בהם, ואפשר שיהיו אחד ואפשר שיהיו שנים או שלושה או ארבעה או יותר על כך, ואפילו יגיעו עד היכן שיגיעו, כיון שאי אפשר בלעדי אותו המוחש הרי אי אפשר בלעדיהם כולם.

והנה הבודד מהם היחידי56, הרי אם ראינו עשן ולא ראינו את האש אשר ממנה נולד אותו העשן, חייבים אנו לדעת שאש מצויה על ידי מציאות העשן, כי לא יתכן זה אלא על ידי זה.

וכן אם שמענו קול אדם מאחורי כותל, חייבים לדעת שהוא מצוי, כי לא יהיה קול אדם אלא מאדם מצוי.

אבל מה שנוסף על האחד מהם, הוא כאשר אנו רואים את המזון יורד לבטן בעלי החיים כשהוא במלואו57 ויוצאת פסולתו מהם, הרי אם לא נקבע בדעתנו ארבעה דברים לא יתקיים מה שהשיגו חושנו, והם שיש בהם כוח מושך את המזון לפנים, וכוח מחזיקו עד אשר יבשיל58, וכוח מעכל אותו וממסמס, וכוח פולט את פסולתו שבו הוא יוצא החוצה. וכיון שאין המוחש מתקיים כי אם על ידי ארבעה אלה, לפיכך חייבים אנו לדעת כי הארבעה אמת.

ויש שלא תתקיים לנו ידיעת מה שראינו אלא עד שניצור מלאכה אשר תאמתהו לנו, ואפשר גם שנצטרך למלאכות רבות. וכאשר יתברר שאותו הדבר המוחש תלוי בהם צריך שנדע שכולם אמת, כדי שיתקיים אותו המוחש.

והוא כגון מה שאנו רואים את הירח עולה על הארץ ושוקע בזמנים שונים בלילה או ביום, ועם זאת הולך במסלול ארוך ובמסלול קצר, כמו שמקצר לעתים מלהגיע לאחת מעשרים ושמונה המחנות אשר הושגו לנו וקראנום בשמות59, ופעמים מאריך ועובר בהם, ועם זאת רואים אנו אותו פעם נוטה לדרום ופעם לצפון, אנו למדים מזה כי אילו הייתה לו תנועה אחת בלבד, כי אז לא היה משתנה מסלולו ורוחבו60. וכיון שאנו רואים שינוייהם, מחייב הדבר שיהא לו תנועות רבות, ושהתנועות הרבות אינם אלא מחמת גופים רבים, כי הגוף האחד לא ינוע בעת אחת שתי תנועות שונות, כל שכן שלוש או ארבע. וכשהגופים הרבים אשר תבניתם שווה עוברים זה במסלולו של זה, לפיכך התנועות ממעטות זו את זו או מוסיפות.

וכל זה לא יתברר לנו כי אם על ידי מלאכת ההנדסה שתראה לנו תשלובת תבנית בתוך תבנית על דרך ההרכבה אחרי שנדע את הפשוטים מהם. והתחלנו בידיעת התבניות הפשוטות אחרי הנקודות והקווים, ועד לידיעת התבניות המשולש והמרובע והעגול והמשולב והמקביל והמפסיק, ומה מחלוקיו בטל ומה מהם קיים, עד שידענו כי תבנית הגלגלים כדוריים או עיגוליים, ושיש מהם קבועים זה בזה.

נמצא כי בשלמות מלאכות אלה נקבע לנו כי מהלך הירח מורכב מחמש61 תנועות, ולכן חייבים אנו לדעת שכל המלאכות הללו אמת, כיון שלא תתכן לנו ידיעת שינויי מהלכו כפי חוקי הטבע כי אם על ידם.

[דברים השומרים מן הטעות]
וכיון שכבר ביררנו היאך יהיה המדע ההכרחי, ראוי שנזכיר דברים השומרים אותו מן ההפסד62, לפי שרוב ויכוחי בני אדם ומחלקותם והוכחותיהם63 בו וממנו.

ונאמר, שאם יאמר אדם אני בדעה זו וזו כדי שלא אבטל את המוחש, חייבים אנו לחקור שמא יתקיים המוחש בלי הדעה ההיא, ואם היה הדבר כן הרי הדבר שקבע בטל.
וזה כגון אותם אשר קבעו בדעתם כי נתיב החלב64 - מחמת שהם רואים את לבנוניתו - שבו היה מהלך גלגל השמש מקודם.
וכאשר נבחן את דבריהם נמצא שאפשר זולת זה, והוא שיהא זה אדים עולים, או חלק אשיי עומד, או כוכבים קטנים מקובצים65, או זולת אלה, הרי בטל מה שאמרו.

ואם יאמר אדם: אני בדעה פלונית כדי שלא אבטל מושכל, חייבים אנו לחקור, אם אותו המושכל יתקיים לנו בלעדי הדעה שהוא סבור הרי בטלה דעתו.
וזה כגון אותם אשר דמו שיש עוד ארץ אחרת זולת זאת, וראייתם על כך כדי שתהיה האש באמצע כיון שכל דבר חשוב שמור באמצע.
וכבר העמדנו דעה זו ביחס לאדם השוכן בארץ שהיא אמצע הכל66, ובכך הוסר מה שחייבו עצמם.

ואם יאמר אדם: אני בדעה זו מתוך השוואה למוחש, והייתה אותה דעה מבטלת מוחש אחר, יהיה המעשה לפי הגדול משני המוחשים ומה שהוא מחייב.
כגון אותם שדמו שכל הדברים נוצרו מן המים, מפני שבעלי החיים מיסוד לח67.
והתעלמו ממה שהם רואים שהמים נוזלתם וניגרים68, והרי לא יתכן שיהיה יסוד כיון שאינו עומד כשלעצמו, לכן כאשר מתנגשות שתי הוכחות כעין אלה ראוי ללמוד מן הגדולה שבהם.

ואם יאמר אדם: אני בדעה זו מתוך השוואה למוחש, והיו מקצת דבריו סותרים מקצתם, הרי דבריו בטלים.
כגון אותם שדמו כי הטוב הוא כל שאנו נהנים ממנו מפני שכך הם מרגישים.69
ואינם זוכרים כי הריגתם מהנה את אויביהם כמו שהריגת אויביהם מהנה אותם, ונמצא שהוא טוב ורע יחד נגדיים70.

ואם יאמר אדם: אני בדעה זו משום כך וכך, וכאשר דקדקנו באותה הסיבה מצאנוה מחייבת דבר אחר שאינו סובר אותו, הרי בכך ביטל אותה.
וזה כגון דברי בעלי הקדמות, שאומרים אנו בדעה שהדברים קדומים, מפני שאין אנו מאמתים אלא דבר שחושנו משיגו.
והרי מה שאינם מאמינים כי אם במה שמשיגו חושם, מונע מהם את הדעה שהדברים קדומים, כיון שאי אפשר שיחושו את הקדום בקדמותו71.

ושמא יאמר אדם: איני סובר כך בגלל כך, ותמצא שהוא נכנס ביותר חמור ממה שנשמר ממנו.
כדרך שנזהרו מקצת המייחדים מלומר שאין ה' יכול להחזיר את אתמול, כדי שלא יתארוהו בחוסר יכולת72.
והרי נכנסו במה שהוא יותר רע, ותיארוהו במה שהוא שווא, וכפי שנבאר בחלק מן המאמר השני73 אם ירצה ה' יתעלה.

ואנחנו עתה, כאשר נצטרך לבסס אמתות דבר על ידי המדע ההכרחי, צריכים להשגיח עליו מחמשה דברים הללו המבטלים אותו, והם:
שלא יהא דבר זולתו מקיים אמתות המוחש,
ושלא יהא זולתו מקיים אמתות הידוע74,
ושלא יהיה מבטל דבר אמיתי אחר,
ושלא יהא מקצתו סותר את מקצתו,
כל שכן אם היה נכנס ביותר רע ממה שהרחיק.

וכל זה אחרי ההשגחה על -
המוחש
והמושכל
בדרכים שביארנום.

נמצא שהם שבעה עניינים, עם המתינות במלאכת העיון עד השלמתו - אז יצא לנו האמת הנכון.
וכאשר יבא זולתנו לטעון75 במדע ההכרחי, נבחן את דבריו בשבעה אלה, וכאשר יבחן במבחנם וישקול במשקלם, יהיה גם הוא נכון ומקובל וננהג על פיו. וכך בענייני המסורת הנאמנה, כלומר ספרי הנבואה.
אלא שאין כאן המקום לבאר בו סוגיהם, וכבר ביארתי ממנו חלק בהרחבה בהקדמת פירוש התורה76.


הערות:

13. לפי ב, שראינו.
14. שנזכיר כללים יסודיים המהווים קוי הדרכה בסיסים לחוקר.
15. לביטול דבר שהשכל מחיבו או דבר שהחוש מעיד עליו.
16. כחותיה הפועלים בגוף כגון הזן והמעכל והמושך והמחזיק הפולט. ונתבארו כולם במבואו של הרמב"ם לשמונה פרקים שהקדים למסכת אבות.
17. על מה שמראה ומוכיח החוש.
18. עמוק נסתר ואינו ניתן לראותו בחוש, כך שאינו מושג בקלות.
19. "פנצדק" אנו בדעה שהם "צדק" כלומר אמת, וברי"ת "מאמינים" ולא דק.
20. ראה שם פרק ו ד"ה ואומר עוד.
21. שהוא המוביל הרביעי.
22. תהלים קטו ה-ז.
23. כי אם בראות ובמשוש, ואם כן הרי הם בכללם.
24. משלי ח ז-ח.
25. המוביל השלישי.
26. "דפע" ואפשר לתרגם "לדחיית".
27. איוב יח ד.
28. שלילת הכזב וחיוב האמת.
29. איוב כד כה.
30. שם לד ב-ג.
31. שם טו יז-יט.
32. שם כתב רבנו בפירושו:
"ואמרו אשר חכמים יגידו אחר שאמר לפניו וזה חזיתי ואספרה, השמיעונו בזה, כי הידיעה האמיתית בדבר מסוים תהיה על שני אופנים, או בראיית הדבר [החוש] כאומרו: 'וזה חזיתי ואספרה', או במסורת הנאמנה ובזה אמר: 'אשר חכמים יגידו'. ונתכוון לסלק מה שמהרהרים שנעשה בה [במסורת] הסכמה [שקר מוסכם], באומרו: 'ולא כחדו מאבותם', רוצה לומר שתהא מסורת רצופה כל דור כראשון. ואחריו 'להם לבדם נתנה הארץ', חייב כי המסורת, כאשר מוסרים אותה מלומדים וחכמים, חובה על פשוטי העם וההמונים לסמוך עליהם, ואל יאמר אדם לא אקבלהו, שאם כן [שהוא אמת] מדוע אין ההמונים יודעים אותו. [רבנו משיב] לפי שאין זה הכרחי [במסורת שידעו עליה גם ההמונים], אלא יהיו בעלי המסורת חכמים לאמרו 'אשר חכמים יגידו', ויהיו הנוהים אחריהם ההמונים, לאמרו 'להם לבדם נתנה הארץ'. ואמרו 'ולא עבר זר בתוכם' - רוצה לומר כי מי שהוא זר למעתיקי השמועה אינו רשאי להתערב בדבריהם, ולומר להם הביאו למה שמסרתם הקש או ראיה, כיון שמה שמסרו הוא דבר אפשרי להיות. הלא תראה כי הדברים והמסורות שבין בני זמננו זה כבר עסקו בהם הדורות שחלפו כמו שבארנו". ע"כ. - כל המוסגר במרובע הוספות שלי.
33. שקראם לעיל ארבעת המובילים.
34. לקמן בשטה השמינית מן המאמר הראשון באר רבנו קשר זה וכתב כי גורם השגת חוש ראייתנו את מה שאנו רואים הוא שתוף היסודות שיש בין שניהם. וראה גם בסוף המאמר השני פרק יב ד"ה ועל הנפעל.
35. נראה ברור שכוונת רבנו נגד שטת "המתכלמין" שהלכו בשטת "הפוסטאניון", שהוכחת החוש עשויה להיות רק תעתוע, כמו שכתב הרמב"ם בשיטותיהם במו"נ ח"א פרק עג.
36. "נתדרב בחל" נתמחה ונתרגל לפרק ולהבדיל בין מושכל ודמיון, מודע והזיה. וברי"ת הלשון מגומגם.
37. "אעתקאד" השקפה דעה ושיטה. וראה לעיל ד"ה והדעה, ובהערה שם.
38. וכך נזכר בכמה מספרי ימי הביניים שעסקו בתורת "אלמנאצ'ר" - האופטיקה, כי אין המים מחזירים דבר קרוב לממדיו הטבעיים אלא אם יש בהם עומק כקומת אותו הדבר בקירוב.
39. מלכים ב ג כב.
40. מוח שלא טפלוהו מעצביו בשכבת מושגי שווא ומדוחים. במלים אחרות, הגיון בריא.
41. שלא יפסיק באחד משלבי הביניים של העיון, ויקבע את השלב שכבר הגיע אליו כאמת מוכחת. וכמו שכתב רבנו לעיל, בהדגימו במחקר הקולות.
42. כלומר קבעו כל מה שדמיון האדם מדמה לאמת אפשרית במציאות, וכוונת רבנו על כת ה"מתכלמין" מן המוסלמים, וכמו שכתב הרמב"ם בפרק הראשון משמונת הפרקים שהקדים למסכת אבות, ובמו"נ ח"א פרק עג הקדמה עשירית.
43. בחלום חזיון לילה.
44. ראה ברכות נה ב: אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו. ושם נו א: הרהר כוליה יומא ולאורתא חזא.
45. קהלת ה ב, ורבנו מפרש כאן "בא" ביאה והופעה, ולא שקיעה והעלמות כמו כי בא השמש, וראה שם בפירוש מהדורתי.
46. בטבעם.
47. ישעיה כט ח.
48. "אלכימוס" הוראה הראשונית הבעת הפנים, סבר הפנים, והוראה משנית זיהום ולכלוך. והעדפתי לתרגם כן לפי העניין, שהכוונה מחמת זיהום של איזו מחלה שמתגבר על איזון המזג, וגורם לתופעות אלה, וכפי המשך לשון רבנו והפסוק שהביא. וברי"ת "מפני המסך".
49. "מאתם" אבל. וכן תרגם בקהלת ז ד לב חכמים בבית אבל. וראה שם בהערות שהטעני כתב היד שהיה כתב בו "מאת'ם".
50. איוב ז יג-יד.
51. השפעה ממעל. בנוח גוף האדם ושוך המיותיו ומחשבות יומו יש ומתרומם דמיונו אל על וחש במה שלא היה חש בהקיץ, וראה מו"נ ח"ב פרק לו.
52. "אלתלכ'יץ" הסיכום והתמצות. וי"נ "אלתלגיז" החידה והמשל. ונדמה לי כי "הרמז" כולל כאן שתיהן.
53. איוב לג טו-טז. וראה גם מו"נ ח"ג פרק כג.
54. כהשקפה וכדעה נכונה ואמיתית.
55. ברי"ת הושמט כל המשפט הזה, וגרם לרש"ה להוציא דברי רבנו מפשוטם.
56. דוגמה של דבר אחד יחידי ובודד, שאנו נאלצים לקבוע את מציאותו אף שלא ראינוהו.
57. "מג'סמא" מלא בכל ערכיו וסגולותיו. ורי"ת תרגם "מוגשם" ואינו נכון כי הוא גם יוצא מוגשם.
58. תרגמתי את המקור באופן מלולי, וברור שהכוונה יעתכל.
59. זהו המספר שנתקבל על דעת רוב חכמי ישראל, והם כוכבים אשר בקרבתן עוברת הלבנה בכל יום מימי החודש, וכך מנאום גם ר' יצחק בן גיאת בפיוטיו, וגם הראב"ע בספריו. וחכמי הודו מונים רק עשרים ושבע, ומשמיטים תחנה כ"ה. גם חכמי מצרים מונים רק כ"ז ומונים תחנות כ"ו-כ"ז אחת. ואלה שמותם:
א) "אלשרטאן" והם שלושה כוכבים, שניים גדולים ואחד קטן בקרני מזל טלה,
ב) "אלבטין" שלושה כוכבים קטנים עשוים כמו סגול באמצע בטן טלה.
ג) "אלת'רייא" כששה או שבעה כוכבים במזל שור.
ד) "אלדבראן" כוכב אדום ועמו ארבעה כוכבים קטנים ממנו, וגם הם במזל שור בדמוי הבליטה שעל גבו בין שתי ידיו.
ה) "אלהקעה" שלושה כוכבים קרובים זה לזה כעין סגול במזל תאומים.
ו) "אלהנעה" חמשה כוכבים כעין וו הפוך, והם בתאום הצפוני.
ז) "אלד'ראע" שני כוכבים זה תחת זה במזל סרטן.
ח) "אלנת'רה" שני כוכבים מרוחקים וביניהם קבוצת כוכבים קטנים הנראים בעין לא מזוינת כפסת עב לבנה, וגם היא במזל סרטן.
ט) "טרפה" שני כוכבים קטנים כדמות צירי, במזל סרטן קרוב לאריה.
י) "אלג'בהה" ארבעה כוכבים מאירים ואחד מהם אדמדם והם במזל אריה.
יא) "אלזברה" שני כוכבים באריה.
יב) "אלצרפה" כוכב אחד בבתולה.
יג) "אלעוא" חמשה כוכבים כמו נון הפוכה וגם הם בבתולה,
יד) "סמאך" כוכב בהיר במזל מאזנים.
טו) "גפר" שלושה כוכבים כמו סגול הפוך וגם הם במאזנים.
טז) "זבאנאן" שני כוכבים כמו צירי במאזנים
יז) "אכליל" שלושה כוכבים לוכסנים במזל עקרב.
יח) "קלב" שלושה כוכבים באמצע עקרב,
יט) "אלשולה" תשעה כוכבים בעקום בזנב עקרב,
כ) "אלנעאים" שמונה כוכבים חלק מהם מתחת לנתיב החלב, והם במזל קשת.
כא) "אלבלדה" ששה כוכבים כמו פרסה ואמצעה ריק, והם בין קשת לגדי.
כב) "סעד ד'אבח" שלושה כוכבים קטנים במזל גדי.
כג) "סעד בלע" שלושה כוכבים בשורה במזל גדי.
כד) "סעד אלסעוד" שני כוכבים במזל דלי.
כה) "סעד אלאכ'ביה" שלושה או ארבעה כוכבים כצורת זין מושכב, והם במזל דלי.
כו) "אלפרג אלמקדם" שני כוכבים כצורת שווא בין דלי לדגים.
כגז) "אלפרג אלמוכ'ר" שני כוכבים כמו שווא במזל דגים.
כח) "בטן אלחות" כוכב אחד גדול באמצע דגים כמעט.
60. "ערץ'" נטית הירח לצפון או לדרום. ותרגמתי "רוחב" כי כך נהגו כל הראשונים.
61. ברי"ת "מארבע" ושמא תקן לפי מושגי דורו. ואותן תיאר בהרחבה הר' תכונת השמים פרק נה. וראה בציור שם הוצאת אמשטרדם תקטז דף טו ע"ב, וכיון שכל המושגים הללו על צורת עגילות מסלול הירח הנקרא כאן "גלגל" כבר נשתנו, לכן לא טרחתי להסבירן, ומכל מקום עצם הלימוד שרצה רבנו ללמוד מכך בעינה עומדת.
62. כלומר דרכים שבהן יש לבחון אותו שמא אינו אלא דמיון.
63. לפי ב, ושנוה ראיותיהם.
64. "אלמג'רה" תרגום מלולי "הנתיב" "המסלול", ורי"ת תרגם "החגורה" וכך הוא נקרא בפי הרבה מן הראשונים. ובברכות נח ב, "נהר דינור".
65. קבע רבנו הנחה זו באחרונה כי היא הנכונה, וכתב שתי הנחות הראשונות, לא מפני שהוא מסופק, אלא כדי להרבות אפשרויות אחרות זולת אותה שרבנו רוצה לדחותה כבלתי הכרחית.
66. כלומר שחשיבות הארץ והווייתה מרכז הכל אינו בשל עצמה, שאז נצטרך לעשותה טפילה לאש, ולדמיין ארץ אחרת כדי שתהיה האש באמצע. אלא חשיבותה היא בעבור האדם, והוא המרכז. וראה לקמן בתחילת המאמר הרביעי והתשיעי.
67. הכוונה שרוב בנינו של חי נוזלים, וכאשר מת ומתייבש נשאר ממנו אחוז קטן עפרורית, והרש"ה פירש שכוונת רבנו על שכבת זרע.
68. כלומר שטבע המים נוזלים וניגרים ואינם דבר המתגבל ועומד, והרש"ה הטה דברי רבנו מפשוטן כי התרגום שלפניו אינו ברור.
69. לפי ב, שכך טוב להם.
70. וראה גם לקמן במאמר השלישי ד"ה והחלק השני שם הרחיב רבנו בפרט ה.
71. וראה גם לקמן במאמר הראשון פרק ז ד"ה והשיטה העשירית, שם הרחיב רבנו בפרט זה.
72. ברי"ת הושמט קטע זה.
73. שם בסוף המאמר. ובכמה נוס' "הראשון", וכן הוא ברי"ת, וטעות הוא.
74. המושכל, דבר שהדעת מחייבת אותו.
75. לפי ב, להוכיח לנו, להביא ראיה.
76. לצערנו עדיין אין בידינו קטעים אלה מפירוש רבנו לבראשית, ועד כה נחשבים הם לאבודים.



הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

הקדמה - פרק ו

[האם החקירה גורמת לכפירה?]
ואם יאמר אדם: היאך נשליט עלינו את העיון77 במדעים ודיוקם, עד שנקבעם לנו לדעה כפי שיתכוננו ויתאשרו78, והרי בני אדם מכחישים מלאכה זו, ובעיניהם העיון מביא לידי כפירה ומוציא אל האפיקורסות79?!

אומר: אין זה אלא בעיני המוניהם 80, כמו שאתה רואה המוני הארץ הזו חושבים -
שכל מי שהלך אל ארץ הודו מתעשר;
וכמו שאומרים על מקצת המוני אומתינו81 שהם חושבים שיש דבר כעין תנין הבולע את הירח, והוא הליקוי;
ועל מקצת המוני הערבים שהיו חושבים שכל מי שלא ינחרו נאקה על קברו יבוא בתחייה רגלי;
ודומה לאלה רבים, ממה שמעוררים צחוק.

ואם יאמר הרי גדולי חכמי ישראל הזהירו מזה, ובפרט העיון בראשית הזמן וראשית המקום, והוא אמרם -
כל המסתכל בארבעה דברים רתוי82 לו כאלו לא בא לעולם,
מה למטה מה למעלה מה לפנים מה לאחור83.

נאמר בעזרת הרחמן, כי העיון האמיתי לא יתכן שימנעונו ממנו84, והרי בוראנו כבר צוונו עליו עם המסורת האמיתית.
כאומרו:
הלא תדעו הלא תשמעו הלא הוגד מראש לכם הלא הבינותם מוסדות הארץ85,
ואמרו החסידים זה לזה:
משפט נבחרה לנו נדעה בינינו מה טוב86,
וכפי שיש לחמשת האנשים בזה, כלומר איוב ואליפז ובלדד וצופר ואליהוא מאמרים רחבים87.

אבל מנעו מלהניח ספרי הנביאים בצד, ולהחזיק במה שייראה לכל אחד ואחד מדעת עצמו, בהעלותו במחשבתו עניני ראשית המקום והזמן. כי מי שמעיין בצופן זה, אפשר שיכווין אל האמת ואפשר שיטעה. ועד אשר ישיג את האמת הרי הוא ללא אמונה.
ואפילו אם יגיע אל האמונה, אין בטחון שלא תעקר ממנו בגלל איזו טעות שתיראה לו ותפסיד לו דעותיו88, והרי כולנו מסכימים שהעושה כן טועה, ואף על פי שהוא בעל עיון.

אבל חוקרים אנו קהל בני ישראל ומעיינים שלא בדרך הזו, והיא אשר אזכירה ואבארה בעזרת הרחמן.

[מטרת העיון בענייני אמונה]
דע, יחנך ה' אתה המעיין בספר זה, כי מה שאנחנו חוקרים ומעיינים בענייני אמונתנו הוא לשני עניינים:
האחד כדי שיתאמת לנו בפועל מה שידענו מפי נביאי ה' בידיעה89.
והשני כדי שנשיב לכל מי שיטען עלינו בענייני אמונתנו90.

כי ה' יתברך ויתעלה לימדנו91 כל מה שנחוץ לנו בענייני אמונתנו באמצעות נביאיו, אחרי אשר אימת להם את הנבואה92 אצלנו על ידי האותות והמופתים, אז צונו שנדע93 אותם העניינים ונשמרם.94 והודיעם כי כאשר אנו מעיינים וחוקרים, יוציא לנו העיון האמיתי השלם בכל דבר ככל אשר הודיענו בדברי שליחיו, ונתן לנו בטחון שלא יתכן שתהא נגדנו הוכחה מצד המכחישים את דתנו, ולא טענה מצד המפקפקים באמונתנו.

וזהו אמרו במה שהודיענו שכל הדברים מחודשים והוא הבורא חידשם, הוא אחד אין עמו אחר:
כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו ה' צבאות אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים95.
ואמר אחריו במה שצוינו בו והזהירנו ממנו והודיענו אותו, שהוא היה והוא יהיה:
ומי כמוני יקרא ויגידה ויערכה לי משומי עם עולם ואותיות אשר תבאנה יגידו למו96.
והשקיט פחדנו מן החולקים עלינו שלא יתכן שינצחונו באיזו הוכחה, ולא יתפארו עלינו בדבר חיובי, כמו שאמר אחריו:
אל תפחדו ואל תרהו, הלא מאז השמעתיך והגדתי ואתם עדי,
היש אלוה מבלעדי ואין צור בל ידעתי97,
אמרו 'אל תפחדו', רוצה בו מאימת היריבים מחמת ריבוים וכוחם ותכונותיהם, כמו שאמר שם:
ותפחד תמיד כל היום מפני חמת המציק98.
ואמרו "ואל תרהו", הוא 'ואל תיראו'99, כי דרכם להתחלף ה"א באה במקום אלף1.

ורצה בזה מעצם הדברים ומן ההוכחות במהותן כמו שאמר שם:
ואתה בן אדם אל תירא מהם ומדבריהם אל תירא2,
וכן נאמר:
הירא את דבר ה'3.
ואמרו הלא מאז השמעתיך, רוצה לומר המאורעות שיבואו. ואמרו והגדתי, רוצה לומר הדברים שכבר עברו. כמו שאמר שם:
הראשונות מה הנה, הגידו ונשימה לבנו ונדעה אחריתן, או הבאות השמיענו4.

ואמרו ואתם עדי, רומז למה שראו העם מן האותות הנפלאות והמופתים הגדולים. ואף על פי שהם רבים, ביאת עשר המכות וקריעת הים ומעמד הר סיני, הרי לדעתי עניין אות המן המופלאה שבכל האותות, לפי שהדבר המתמיד הוא יותר מפליא מן הדבר שאינו מתמיד5, כי אז לא תעלה על הדעת תחבולה שבה יתכלכל עם שמספרם קרוב לשני מיליון6 אדם במשך ארבעים שנה מלא דבר, כי אם ממזון מחודש שחידשו הבורא להם באוויר.

ואלו הייתה כאן איזו אפשרות של תחבולה, ואפילו במקצת הדבר, כי אז היו משתמשים בה הפילוסופים הקדמונים, והיו מכלכלים בה את תלמידיהם ומלמדים אותם את החכמה ולא יזדקקו לעבודה ולא לסעד. ולא יתכן שקדמוני בני ישראל הסכימו7 על עניין זה לשקר בו. ומספיק לכך התנאי שיש לכל מסורת אמיתית.

ולא עוד, אלא כאשר יאמרו לבניהם: אנחנו היינו במדבר ארבעים שנה אוכלים את המן, ואם לא היה לכך יסוד, הרי היו אומרים להם בניהם הנכם משקרים, אתה פלוני האם אין זו שדך, ואתה פלוני האם אין זה כרמך, אשר לא חדלתם מלהתכלכל מהם, וזה דבר שלא היו הבנים מקבלים אותו מהם בשום אופן ובשום סבה.

ואמרו היש אלוה מבלעדי, רוצה בו שאם הייתם חוששים שמקצת מה שאמרתי לכם שהיה, או מקצת מה שאומר לכם שיהיה, אין הדבר כך, אלו הייתה בריאה שנעשית על ידי זולתי, הרי אולי לא ידעתי בדיוק את מעשיו, אך כיון שאני יחיד, הריני מקיף ידיעת כל מה שעשיתי ומה שאעשה.
ואמרו ואין צור בל ידעתי, נכלל בו נכבדי בני אדם וחכמיהם, כי מלת 'צור' תיאמר על בני אדם נכבדים כאומרו: "הביטו את צור חצבתם"8, וכן "אף תשים צור חרבו"9. ורצה בכך שאין שום חכם או נכבד שאיני יודעו, ולכן לא יתכן שתהא לו הוכחה נגדכם בדתכם, ולא סתירה לתורתכם, מפני שידיעתי מקיפה הכל, והודעתיכם אותו10.

ועל דרך זו - ירחמך האל - אנו מעיינים וחוקרים כדי להוציא אל הפועל את אשר הודיענו בוראנו בדרך הודעה.

[מדוע צריך נבואה אם החכמה מוליכה לאמת?]
ובהכרח צריך לספח לעניין זה דבר שאין לעבור מעליו, והוא שנשאל ונאמר:
אם כל עניני הדת יושגו בחקירה ובעיון הנכון, וכפי שהודיעם ה', מה היא נקודת החכמה שנתנם לנו בדרך הנבואה, ועשה על כך מופתי האותות הגלויים לא המופתים השכליים?

ונשיב בסיוע ה' יתעלה התשובה השלמה ונאמר, מפני שידוע לפני החכם11 שהלימודים הנלמדים על ידי העיון לא יגיעו לשלמותם אלא בזמן ממושך, ושהוא אם יפנה אותנו אליהם בידיעת הדת, היינו נשארים זמן רב ללא דת, עד אשר תשלם לנו המלאכה ויסתיים העסק בה. ואפשר שרבים ממנו לא תשלם להם המלאכה מחמת חסרונם, ויש שלא יסתיים לו העסק בה מחמת קוצר רוחו, או שישתלטו עליו הספקות ויביאוהו במבוכה ויעצרוהו.
ולפיכך שיחרר אותנו12 יתהדר ויתרומם מיד מכל הטרדות האלה, ושגר אלינו את שליחו, ומסרם לנו בדרך הודעה, והראנו בעינינו עליהם אותות ומופתים מה שלא ישלוט בהם ספק, ולא תמצא שום דרך לדחייתם. כמו שאמר:
אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם13.
ודבר עם שלוחו בנוכחותנו, ועשה הדבר מחייב להאמינו תמיד, כמו שאמר:
בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם14.

ולכן נתחייבנו מיד לקבל עניני הדת עם כל מה שנכלל בו, מפני שכבר נתברר בהוכחה המוחשית15, ונתחייבנו לקבלו כפי שנמסר לנו בראיית המסורת הנאמנה, כמו שנבאר. ונצטווינו לעיין לאיטנו עד אשר יושג לנו הדבר בעיון, ולא זזנו מאותו המעמד, עד אשר נתקיימה לנו ההוכחה בו, ונתחייבנו להאמין דתו במה שראו עינינו ושמעו אוזנינו.

ואף אם ימשך זמן עיוננו בו עד אשר ישלם העיון אין בכך כלום, ומי שפגר בכך בגלל איזה מעצור לא יישאר ללא דת, אף הנשים והקטנים ומי שאינו מטיב לעיין הרי דתו שלם ומגובש, לפי שכל בני אדם שווים במדעים המוחשים. ישתבח החכם המנהיג, ולפיכך תמצא בתורה פעמים רבות מזכיר את הבנים והנשים יחד עם האבות כשהזכיר את האותות והמופתים.

ואומר עוד בהסבר הדבר:
דומה למי ששקל ממעות שהם אלף זוז,
לחמשה אנשים עשרים ושנים זוז16,
ולששה אנשים לכל אחד ששה עשר ושני שלישים,
ולשבעה אנשים לכל אחד ארבעה עשר ושתי שביעיות,
ולשמונה אנשים לכל אחד שנים עשר וחצי17,
ולתשעה אנשים לכל אחד עשרה ותשיעית,
ורצה לברר להם מיד מה נשאר מן המעות, הרי הוא אומר להם כי הנשאר חמש מאות זוז, ויוכיח להם את דבריו בשקילת המעות, וכאשר ישקלנו מיד ימצאנו חמש מאות זוז, והרי חובה עליהם להאמין במה שאמר להם, ויש להם ארכה18 עד אשר ידעוהו מדרך החשבון כל אחד לפי הבנתו וידיעתו ומיעוט המעצורים לפניו19.

ודומה למי שתודיע על מחלה מסוימת במצב ממצבי המחלה, שהוא נותן עליה מיד סימן טבעי עד אשר ישיג המעונין בה את מבוקשו מצד העיון.

וראוי עוד שנהיה בדעה כי דתנו לא חדל מהיות לה' על ברואיו מלפני בני ישראל בנבואה ואותות מופלאות ומופתים גלויים20, מי שראה הרי הוכח לו במה שהשיג חוש ראייתו, ומי שנמסר לו הרי הוכח לו במה שהשיג חוש שמעו, וכמו שאמרה התורה על אחד מהם
כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו21.


הערות:

77. היאך נלך אחר הכרעות השכל וההגיון.
78. ברי"ת "כפי מה שיתבררו מלאכת השיעור" ולא דק, וגרם לרש"ה להוציא דברי רבנו מפשוטן.
79. "אלזנדקה". כשאדם כופר בלבו בדעה או באמונה מסוימת, ומראה כלפי חוץ שהוא מאמין בה. ותרגמתי "אפיקורסות", בעקבות הרמב"ם בפירושו למשנה אבות פ"ב מי"ז ראה שם מהדורתי, וכך תרגם גם רי"ת, אם כי יתכן שאין תרגום זה מדויק ביותר.
80. "עאמתהם" פשוטי בני אדם, אשר אין חלק להם בחכמה ובבינה. ויותר נכון היה לתרגם "בוריהם". ותרגמתי "המוניהם", מפני שכבר התקבל מונח זה למושג "בור". ואלה הנקראים בפי רבנו "עואם", מדביקים להם בימינו כמה מיני תארי כבוד ורוממות, וכמו שכתב הרמב"ם בפירושו למשנה בכורות פ"ד מ"ד "פטומי שמא", עד שהם עצמם חושבים שהם כך באמת, וכמו שכתב הרמב"ם בתחילת מאמר תחית המתים.
81. ברי"ת "עמי הארץ שבעירינו".
82. כן היא נוס' כ"י פ, ב. וכ"ה נוסח הרמב"ם. והיא הנוסחה הנכונה.
83. חגיגה פ"ב מ"א.
84. וכיוצא בזה כתב הרמב"ם במו"נ ח"א פרק לב: ואין הכוונה בלשונות אלו שאמרום הנביאים והחכמים ז"ל נעילת שערי העיון לגמרי, והשבתת השכל מלהשיג מה שהוא יכול להשיג, כמו שמדמים הסכלים הכסילים המתנשאים לעשות חסרונם וטמטומם שלמות וחכמה, וחכמת ושלמות זולתם חסרון ויציאה מכלל הדת, שמים חושך לאור ואור לחושך, ע"ש.
85. ישעיה מ, כא. ובתרגומו שם פירשו: האם לא ידעתם ולא שמעתם ולא הוגד לכם מראש ולא התבוננתם על מוסדות הארץ.
86. איוב לד ד. ושם אליהו אומר לאיוב ושלושת רעיו.
87. ר"ל וכוחים נרחבים בהשקפות עולם נרחבות, וכפי שסכם רבנו השקפותיהם לדעתו בהקדמתו לפירושו שם.
88. כלומר, כל זמן שאין תוצאות המחקר והעיון נשענים נסמכים על מסורת תורה וחזון הנביאים, אלא על הכרע הדעת המוחלט, עלול לבוא הכרע דעת אחר כתוצאה משיבוש כל שהוא ועוקר הכל. מה שאין כן כשהם מושתתים על מסורת אמיתית אין דבר שיעקרם.
89. אותם המושגים אשר למדנו מפי השמועה נחקור ונהגה כדי שנבין אותם גם מצד הידיעה.
90. ושמא זהו לדעת רבנו הציווי באבות פ"ב מי"ז והוי שקד ללמוד מה שתשיב את האפיקורוס.
91. "לקננא" למידה ואליפה. וברי"ת "חייבנו" ואינו נכון.
92. אחר שידענו ברור שהם נביאי אמת, ואין לנו שום ספק או פקפוק בנבואתם.
93. שנחקור עד שנגיע לכלל דעה.
94. "ונחפט'הא" יהיו שמורים וזכורים בלבנו על פה.
95. ישעיה מד ו.
96. שם מד ז.
97. שם מד ח.
98. ישעיה נא יג.
99. וכך פירש שם בתרגומו: אל תפחדו ואל תיראו, האם בימיכם לא שמעתם והוגד לכם ואתם עדי, האם מצוי אלוה זולתי, והאם יתכן שיהא משען שאיני מכירו.
1. וכן כתב רבנו בהקדמתו לפירושו הארוך על התורה, והזכיר לדוגמא ביד עבדי הושיע את עמי ישראל (ש"ב ג. יח) ענינו אושיע. הנזר כאשר עשיתי (זכריה ז ג) ענינו אנזר. וראה פירושי רס"ג לתורה מהדורתי עמ' קמא. וראה גם במחברת התיגאן בשער חלוף האותיות.
2. יחזקאל ב ו.
3. שמות ט כ.
4. ישעיה מא כב.
5. על ערך התמידיות והתדירות השוה גם רמב"ם בסוף מאמר תחית המתים, שגם הדבר הטבעי נכנס בגדר נס. כל שכן דבר שהוא פלא מעיקרו.
6. תרגום מלולי "קרוב לאלפים אלף" וברי"ת קרוב "לאלף אלפים" ואינו נכון, כי שש מאות אלף רגלי, כפול אותם נשים ושמונה מאות אלף טף, הערכה צנועה מאוד, הרי שני מליון.
7. "תואנו" - שקר מוסכם, הסכמה מצד גורמים שונים לומר דבר שאינו נכון.
8. ישעיה נא א. וראה פירוש רבנו מלת "צור" ושמושה בפירושו לתהלים מהדורתי עמ' פב.
9. תהלים פט מד, ושם לא פירש כן, ראה שם מהדורתי.
10. את העבר או את העתיד.
11. ה' יתעלה. וכל דברי רבנו אלה הם היסוד לדברי הרמב"ם במורה הנבוכים ח"א פרק לד, ע"ש.
12. אפשר לתרגם "פטר אותנו".
13. שמות כ כב.
14. שם יט ט. וכן כתב הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פ"ח הל' א-ב. משה רבנו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה... ובמה האמינו בו במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר, ואוזנינו שמעו ולא אחר...
15. הוכחה שהחושים משיגים אותן ראינו ושמענו.
16. כן הוא בכל הנוסחים. וברור שט"ס הוא, וצ"ל עשרים זוז. כי לכל קבוצה נתן מאה.
17. ברי"ת "שנים עשר ושלוש שמיניות" ואינו נכון, כי אז יהיו תשעים ותשע.
18. שהות, זמן.
19. במעצורים המעכבים את השלמות האריך הרמב"ם במורה ח"א פרק לד.
20. כלומר שמעולם לא עזב ה' את ברואיו ללא הדרכה והכוונה, מאדם ועד נח ושם ועבר ואברהם ויצחק והלאה.
21. בראשית יח יט, ושם פירש רבנו כי ידעתיו, והנני מודיעו שיצוה, וראה פירושי רס"ג לתורה מהדורתי.



הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

הקדמה - פרק ז

[שמונה סיבות לכפירה]
ואסמיך לדברים הללו מה שנראה לי על עיקרי הסיבות אשר עיכבו22 את מי שכפר וכיחש מלהאמין באותות ובמופתים ומלעיין באמונות, ונראו לי מהם שמונה23 מצוים הרבה,

תחדלתן כובד הטורח על בני אדם בטבעם, וכאשר ירגיש הטבע בדבר שהוטל עליו המזקיק להתאמץ ולהתחזק בהוכחות ולנהוג על פיו בדת אז יברח ויתרחק מכך, ומסיבה זו תמצא הרבה מבני אדם אומרים 'האמת כבדה' 'האמת מרה', מפני שהם רוצים את החופש ובורחים אליו, ועליהם הכתוב אומר
רחקו מעל ה' לנו היא נתנה הארץ למורשה24.
ואין הסכלים הללו מבררים לעצמם שאם ישמעו לטבע בבריחתו מן העשייה והיגיעה, יישארו רעבים וחסרי כל, מהעדר התבואות והמשכנות.

והשני הסכלות הגוברת על רבים מהם, שהוא מדבר בשפת הסכלות, ויודע בלב קצר יכולת25, וידבר דברי יהירות שאינם מאומה, וכך יחשוב בלבו, ועל אלה הוא אומר כי עתה יאמרו אין מלך לנו כי לא יראנו את ה' והמלך מה יעשה לנו26, ואינם חושבים שאם הם ישתמשו במקצת דברי הסכלות והיהירות הללו כלפי מלכי בני אדם יישמדו ויאבדו.

והשלישי נטיית האדם למלא מאווייו מן התאוות לכל מאכל ולכל משכב ולכל קניין, והרי הוא ממהר מתוך להיטותו להתיר27 עשיית הדבר מבלי לחשוב. ובהם הוא אומר
אמר נבל בלבו אין אלהים השחיתו והתעיבו עלילה אין עושה טוב28.
ואינו זוכר כי אם ינהג כך בחוליו, או אף בבריאותו, ויאכל כל מה שיתאווה, וישכב כל מה שימצא - יאבד בכך ויסוף,

והרביעי מי שקץ29 בעיון ומיעוט ההתיישבות בעת השמיעה30 וההתבוננות, ויסתפק במועט ויאמר, כבר עיינתי ולא יצא לי זולת זה, ובו הוא אומר
לא יחרך רמיה צידו והון אדם יקר חרוץ31,
ופירוש רמייה הוא הקץ29 לא ישיג צרכיו, ואינם יודעים שאם ינהגו בכגון זה בענייני עולמם32 לא יושגו להם.

והחמישי חוצפה וגסות באים על האדם, עד שאיש מכיר שיש כאן חכמה שהייתה נעלמת ממנו, ולא ידיעה ששגבה ממנו, ועליו אמר הכתוב:
רשע כגבה אפו בל ידרוש אין אלהים כל מזמותיו33,
ולא יתעורר כי כיוצא בטענה זו לא תועיל לו בעשיית טבעת או כתיבת אות.

והשישי מילה שאדם שומעה מן הכופרים ותחדור ללבו ותמחצהו, ויעמוד שאר ימיו תחת השפעתה, ובהם נאמר
דברי נרגן כמתהלמים והם ירדו חדרי בטן34,
ואינו חושב שאם לא יגן על עצמו מפני החום והקור כדי שלא יפגעו בו - יאבדוהו וימיתוהו35.

והשביעי הוכחה חלושה שמעה מאחד המייחדים, וזלזל בה וחשב שהכל כך, ובהם אמר הכתוב:
ויהיו משחיקים עליהם ומלעגים בם36,
ואינו מעלה בדעתו כי מוכר בדים שאינו מטיב להבחין בבגדים ה"דביקים"37 אין הדבר גורע מהם מאומה.

והשמיני אדם שיש שנאה בינו לבין אחד המייחדים, וישיאהו לבו הרע לשנוא את אלוהיהם שהם עובדים אותו עימהם, ובאלה נאמר
צמתתני קנאתי כי שכחו דבריך צרי38.

ולא ידע הסכל שאין אויבו יכול לפגוע בו כמו שפגע הוא בעצמו, לפי שאין ביכולת אויבו להושיבו לנצח בעינוי הנורא.

אבל אם היה גורם תעייתו39 -
מפני שפירש פסוקים מן המקרא ונראה לו בהם דבר מוזר בעיניו,
או שהתפלל לאלוהו ולא ענהו ובקש ממנו ולא נתן לו,
או שראה רשעים שלא נפרע מהם,
או שהתפלא היאך קיימת ממשלת הכופרים,
או מפני שראה את המות אוסף כל הברואים וכולל אותם40,
או שמושג האחדות או מושג הנפש או הגמול והעונש לא התקבל על דעתו -
הרי כל אלה וכדומה להם אזכיר כל אחד מהם במאמר המתאים לו ובשער הראוי לו, ואדבר עליו כפי היכולת, ומקווה אני להגיע בכך להכשרת המעיינים בכך41 אם ירצה ה' יתעלה.


הערות:

22. "אקעדת" עכבו, מנעו, עצרו. ורי"ת "הפילו" ושמא היה לפניו "אוקעת".
23. גורמים.
24. יחזקאל יא טו. והשוה רמב"ם במו"נ ח"א פרק לד. והן הן דברי רבנו.
25. כלומר שאינו מסוגל להרחיב את ידיעותיו או מפאת רמה שכלית נמוכה, או מפני שכבר מולא בית קיבולו משאות שווא ומדוחים.
26. הושע י, ג.
27. "תסויג" הכשרת הדבר והפיכתו לטבעי ורגיל, על אף זיהומו וכיעורו גם בעיני פשוטי העם, וכ"ש בעיני נבוניהם.
28. תהלים נג ב.
29. "מלל" ליאות, קוצר רוח.
30. "אסתסמאע" אינה סתם שמיעה, אלא הטיית אוזן והקשבה בריכוז מחשבה כדי לרדת לעומק הדברים ככל האפשר.
31. משלי יב כז. וכך תרגם שם: לא ישיג קצר הרוח את כלכלתו, וההון היקר של אדם הוא החריצות. ובפירוש שם כתב, שדבר זה גם בענייני העולם הזה וגם בענייני העולם הבא.
32. העולם הזה. וברי"ת "בעניין תאותם" ואינו נכון.
33. תהלים י, ד. וראה גם בפירושו שם מהדורתי.
34. משלי יח ח. וכתב שם בפירושו: כפי שרואים אנו שהנרגן זורק את דבריו אם השפיעו הרי זו מטרתו, ואם לאו הופך את הדברים למהתלה.
35. ולפיכך חובה לדעת רבנו ללמוד מחשבה כדי להגן בה מהשפעת הכופרים לכל מיניהם וסוגיהם, מתעטפי התכלת והולכי ערום.
36. דברי הימים ב ל, י. וסבור רבנו כי הסיבהשלעגו להם מפגי שאותם השליחים לא היו מוכשרים להטיף דברים נכוחים המתקבלים על לב שומעיהם, וברי"ת שובש פסוק זה.
37. שם מקום שהאריג של תושביו היה מפורסם בדקותו ועדינותו, ועד ימי הרמב"ם היה מפורסם וידוע לשבח, ראה פירושו למשנה כלים פכ"ח הל' ח.
38. תהלים קיט קלט. ומפרש רבנו מפני שהם צרי לכן שכחי דבריך. וכבר ראיתי שוטים ארורים כאלה שבנפול דין ודברים על עסקי מסחר בינו לבין הנוהגים כדעת הרמב"ם החל לשנוא גם את הרמב"ם ולנהוג היפך דבריו דוקא.
39. בריצת "מי שהיה מנהגו חלוף הדעות" ואינו נכון.
40. ושוין בו הצדיקים והרשעים כטוב כחוטא.
41. ברי"ת "שאגיע בו אל תקות המנהגים בזה" ואינו נכון.



הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

הקדמה - פרק ח

וכיון שכבר הגיעו הדברים עד כאן, נראה לי להזכיר עניני הספר ומספר מאמריו, ואחר כך אחל ביאוריהם.
ואקדים להזכיר בפתיחתם מה שנאמר בדבר הנבואה, ואחר כך אביא עליהם מופתים שכליים כפי שהקדמתי. ואומר שאני עשיתי מאמרי ספר זה עשרה.

המאמר הראשון: שהעולם וכל אשר בו מחודש.
המאמר השני: שהבורא יתרומם ברוממותו אחד.
המאמר השלישי: שיש לו יתעלה צווי ואזהרה.
המאמר הרביעי: במשמעת ובמרי.
המאמר החמישי: בזכיות ובעונות.
המאמר השישי: בנפש, ומצב המות, ומה שאחריו.
המאמר השביעי: בתחיית המתים.
המאמר השמיני: בישועת בני ישראל.
המאמר התשיעי: בגמול ובעונש.
המאמר העשירי: במה שטוב לאדם לעשות בעולם הזה.

ואתחיל בכל מאמר במה שהודיענו אלהינו, ובמה שמחזקו מן המושכל, ואביא אחריו היאך היא בו שטת החולקים עלינו מכל מי שידעתי עליו, ואזכיר דבריו ומה שיש להשיב עליו, ואסיים בראיות הנבואיות אשר לאותו עניין השייך לאותו המאמר.

ומה' אשאל לסייעני42 ולמעיין בו,
ויגיעני למאויי באומתו43 וחסידיו,
והוא השומע הקרוב44.


הערות:

42. תרגום מלולי "להקל עלי" כלומר שתהא מלאכתי קלה לפני".
43. למה שאני מקווה לראות בתשועת עמו וחסידיו וטובתם ואשרם.
44. על דרך הכתוב: קרוב ה' לכל קוראיו באמת (תהלים קמה יח).


תוכן מחשבת ישראל