פרק א.

מצות עשה מן התורה התלויות בלב


שיאמין שיש אלוה שהמציא כל הנמצאות מן האין המוחלט ומשגיח ומושל בהם כרצונו, כדכתיב: "אנכי ה' אלוהיך אשר הוצאתיך", ר"ל שאני משגיח. והראיה: ש"הוצאתיך מארץ מצרים".

אלוה הזה הוא יחיד בלי שום שיתוף, שנאמר: "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד". ועניין האמונה בשתי מצות אלו, שיקבע האדם בלבו דבר זה שהוא אמת, ואפילו יאמרו להורגו אם לא יוציא מפיו או אפילו להרכין בראשו שח"ו יש עוד אלוה, ייהרג ואל יעבור.

השם הנכבד והנורא הזה מצווה ליראה אותו, שנאמר: "את ה' אלוהיך תירא". והיראה הוא משני פנים:
הראשון - מחמת יראת העונש. ואף שאין זה עיקר היראה, מכל מקום הלוואי שתהיה יראה זו על פנינו כל ימינו שלא נחטא.
והשני - מי שזכה לו אשרי לו, דהיינו שיירא מלפני רוממותו יתברך, שהוא מלך גדול בכל העולמות וזהו יראת הרוממות.

מכלל היראה שלא להוציא שם שמים מפיו אלא במורא הלב ובכוונה רצויה ולצורך גדול ולא לבטלה, והמוציא שם שמים לבטלה ביטל מצות יראה. וירגיל אדם עצמו שלא להזכיר אפילו בשאר לשונות, אלא כשירצה להזכירו יאמר "העליון".

מצות עשה מן התורה לאהוב את ה', שנאמר: "ואהבת את ה'", שמחמת אהבתו יתברך לא ישים לב על שאר עניינים, רק שחושק ויש לו געגועים תמיד לעבוד אותו.
ומכלל מצווה זו לומר לפניו דברי שבחות ותהילות.
ומכלל מצווה זו שלא להשתמש מתענוגי העולם הזה אלא מה שצריך לקיום גופו ופרנסתו. ותכף כשיש לו פנאי יפנה עצמו ומחשבתו לעבודת הבורא יתברך שמו.
ומכלל מצווה זו שידרוש לאחרים תורה ודברי כבושין, כדי שיביא אהבתו בלבם. דלשון "ואהבת" הוא פועל יוצא, שתאהב אותו על אחרים.

מצות עשה מן התורה שתהיה מחשבתו דבוקה תמיד בו יתברך, וכמו שנאמר: "ובו תדבק". ונאמר "לאהבה אתו ולדבקה בו". ועל זה אמר שלמה "בכל דרכיך דעהו", שאפילו מה שיאכל וישתה וישן, יהיה מחשבתו כדי שיהיה בריא וחזק לעבודתו, והתשמיש יהיה לקיים מצוותו. וכן אפילו כשילך לפרנסה, יהיה תמיד מחשבתו שהוא עוסק בשביל שירוויח לפרנס אותו ובני ביתו, כדי שיהיה בריא לעבודתו.

מכלל מצווה "ובו תדבק", קבלו חכמנו זיכרונם לברכה שבכללה לדבק עצמו בתלמיד חכם ובעובדי ה', וישתדל לישא בת תלמיד חכם, וישיא לתלמיד חכם. וכן כל מעשיו שיכול לעשות בהתחברות תלמיד חכם.
ובכללו לירא מפני תלמיד חכם, כדכתיב: "את ה' אלוהיך תירא". וקבלו חכמנו ז"ל, דאתי לרבות תלמיד חכם. וכן לאהוב תלמיד חכם כבניו, דכתיב "ואהבת את ה'"- בא לרבות תלמידי חכמים.

ובעבור לחזק מצות אלו בלב כל ישראל בא המצווה לקרות קריאת שמע בכל יום ערב ובוקר, כדי לקבל עלינו שתי פעמים בכל יום עול מלכות שמים. ולכן לא סגי כשיקרא בפה, אלא שצריך לכוון פירוש המלות בפסוק "שמע ישראל". ואם לאו - לא יצא, דמאי מהני דיבור פה, אם אינו בלב שלם.

בקריאת שמע, כשיאמר "בכל נפשך ובכל מאודך", יכוון לקיים עוד מצות עשה מן התורה, לקדש השם אם יאנסוהו לעבור -
- על אחת משלוש מצות החמורות, והן עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים, אפילו בצנעה,
- או על אחד משאר לא תעשה, ויכווין הגוי להעביר אותו על הדת ויהיה בפרהסיא בפני עשרה ישראלים,
- או בשעת השמד כשיאנסוהו לעבור אפילו על מנהג ישראל,
- ימסור עצמו למיתות אכזריות ולא יעבור.
ועל זאת נאמר "ונקדשתי בתוך בני ישראל".

להרבה פוסקים מצות עשה מן התורה להתפלל בכל יום בכוונת הלב, שנאמר "ואותו תעבודו", וכתיב "ולעבדו בכל לבבכם", ואמרו חכמינו זיכרונם לברכה: איזה עבודה שהיא בלב, זו תפלה. והמתפלל בלא כוונה, ופשיטא כשלא התפלל כלל, ביטל עשה זו, ועונשו חמור.
ולכן כתבנו בהלכות תפילה, שראוי לכל איש שאחר תפילת שמונה עשרה, יתפלל תפילה קצרה מה שהוא צריך, ויהיה בלב שלם כדי לקיים מצווה זו.
נראה לי דלכולי עלמא על כל פנים העושה איזה מצווה מן המצות בלא כונה, ביטל עשה זו, שהרי לכולי עלמא נאמר מקרא זה על כל המצות. ואף למאן דאמר מצות אינן צריכות כוונה, היינו שעל כל פנים יוצא ידי המצווה, ומכל מקום עבר על עשה זו.

מצות עשה מן התורה להידמות אליו יתברך, שנאמר: "והלכת בדרכיו", וקבלו חכמינו ז"ל דרוצה לומר "מה הוא רחום אף אתה רחום". וזה הוא שאמר יתברך על אברהם "אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה'". וכן כל הכינויים שמכנים בו להקב"ה, יראה האדם שגם הוא יהיה בו מידה זו.

מצות עשה לירא מן המקדש, ובכללם בתי כנסיות ובתי מדרשות שהם נקראים 'מקדש מעט': לישב בו במורא ובכובד ראש, ולא ינהג בם קלות ראש ושיחה בטילה.

מצוות עשה כשיבא לאדם איזה ספק איסור, וכל שכן ודאי איסור, לפרוש ממנו. וזהו שנאמר: "ובחרת בחיים". שהרי אפילו בדרכי העולם בוחר לנפשו הדרך היותר משומר ובטוח מכל נזק.

מצות עשה שיהיה האדם תמים עם ה', כמו שכתוב "תמים תהיה עם ה' אלוהיך" והשואל בחוזי כוכבים וכיוצא בזה, ביטל מצוות עשה זו. אלא יבטח בה' כי הוא מפר אותותם, וישים כל בטחונו בה'.

מצות עשה להתבונן בגדולתו יתברך, שנאמר: "וידעת היום וכו', כי ה' הוא האלוהים" וכתיב "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה".

מצות עשה לזכור תמיד זיכרון חסדיו אשר עשה עם אבותינו, כמה שכתוב: "וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך וכו', ויאכילך את המן, שמלתך לא בלתה מעליך". וכל שכן שמחויב כל אדם לזכור החסדים שעושה תמיד עם כלל ישראל, וכל שכן מה שעושה עמו מיום היוולדו.

מצות עשה לירא מאביו ואמו, כמה שכתוב "איש אמו ואביו תיראו". וכן לכבד אותם. וכבר בארנו כל פרטי דיניהם בחכמת אדם בהלכות כבוד אב ואם. וכן חייב לכבד אחיו הגדול ואשת אביו ואבי אמו וחמיו וחמותו. וכן לכבד כל יראי ה', כמה שכתוב "ואת יראי ה' יכבד".

וכן חייב לאהוב כל איש מישראל, כמה שכתוב "ואהבת לרעך כמוך". לפיכך צריך לספר בשבחו ולחוס על ממונו כמו שהוא חס על ממון עצמו ועל כבוד עצמו, ויהא שמח בטובתו ומיצר בצרתו. והמתכבד בקלון חברו, אעפ"י שאין חברו שם ולא הגיע לו בושת, אלא ערך מעשיו הטובים וחכמתו נגד מעשה וחכמת חברו, כדי שיראה מתוכו שהוא מכובד וחברו בזוי -אין לו חלק לעולם הבא.

מצות עשה לדון כל סתם אדם מישראל שאינו מוחזק ברשע, ידון כל מעשיו לכף זכות. כדכתיב: "בצדק תשפוט את עמיתך".

לאהוב את הגר, כדכתיב: " ואהבתם את הגר".

מצות עשה להצדיק הדין על המאורע בין בגופו בין בבניו ובין בממונו שנאמר: "וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ד' אלוהיך מייסרך". ויקבע זה בלבבו, ולא יצדיק נפשו מאלוהים, וכל שכן שלא יתלה הדבר במקרה, כי אז כמסיר השגחתו ממנו, ואז ילך עמו השם יתברך גם כן בחמת קרי, כמו שנאמר: "ואם תלכו עמי קרי כו'".
וזה הוא מכלל מצות עשה "ואהבת את ה' וכו', ובכל מאודך", ואמרו חז"ל בכל מידה ומידה שמודד לך, הווה מודה לו במאוד מאוד.

מצוות עשה שיקבל אדם דברי המוכיח, דכתיב "ומלתם את ערלת לבבכם". ולא מבעי שלא ישנאהו, אלא אדרבה יאהבנו, כמו שנאמר "הוכח לחכם ויאהבך".

מצות עשה שישוב החוטא מחטאו שנאמר: "ושבת עד ה"'. ועיקר התשובה הוא בלב, שיתחרט חרטה גדולה ויסכים הסכמה חזקה שלא יחטא עוד עד יום מותו.

ממצות עשה שישים האדם על לבו לקבל עליו עול מצוותיו, כמה שכתוב "ושמתם את דברי אלה על לבבכם". וזה יכווין כל אדם בשעת קריאת שמע.

עוד באומרו "וקשרתם לאות" יכוון האדם שהוא עבד נרצע להקב"ה, ולא ימרוד בו. ולזה נתן הקדוש ברוך הוא אות ברית בבשרו, ואות תפילין בזרועו ובראשו, וציצית בבגדו, כדרך המלכים שנותנים חותמיהם על עבדיהם.

מצווה שישים האדם על לבו דיבור מרים ועונשה: על שספרה לשון הרע לקתה בצרעת, דכתיב "זכור את אשר עשה ה' למרים", וסמוך ליה "השמר בנגע הצרעת".

שיהיה המקום שמהרהר שם דברי תורה נקי מכל טינוף שנאמר: "ושבת וכסית צאתך וכו', כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך והיה מחניך קדוש".

מצות עשה שיהיה תקוע בלבו השנאה על עמלק עד שאם יהיה באפשרי להרוג אותו ולאבד זכרו בזמן שיד ישראל תקיפה לא יתרשל מזה, שנאמר: "זכור את אשר עשה לך עמלק וכו', אל תשכח".