פרק י.

מצות לא תעשה מדרבנן התלויים בדבור פה


כל שאינו אומר דבר בשם אומרו עובר בלאו, שנאמר: "אל תגזל דל".

אף על גב שכאשר חטא לו חברו מצווה עליו שלא ישטמנו בלבו כמידת הרשעים, אלא יאמר לו מדוע עשית לי כך, כמבואר לעיל במצות הוכח תוכיח, דווקא אם יודע ומכיר באיש הזה שכאשר יתווכח עמו יקבל ממנו, אבל אם יודע בו שיעמוד ברשעו, על זה אמרו כשם שמצווה לומר דבר הנשמע כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע. ועל זה נאמר "אל תוכח לץ".

אל תצא לריב מהר, ואמרו זיכרונם לברכה מתון מתון ארבע מאות זוזי שוין. ואין למהירות רק החרטה.

אל תען כסיל במילי דעלמא.

אסור להפסיק בדברי תורה במילי דעלמא, והפוסק מאכילין אותו גחלי רתמים.

אין משיחין בסעודה מפני הסכנה.

אין משיחין בבית הכסא מפני סכנת שדים.

המהלך בדרך, וכן הניעור בלילה ושנה ומפסיק ממשנתו לדברים בטלים, מתחייב בנפשו.

אסור להפסיק בדיבור משהתחיל "ברוך שאמר" עד לאחר תחנון.

אסור להפסיק בין תפילין של יד לתפילין של ראש, וכן בין גאולה לתפלה, אפילו לענות קדיש וקדושה.

אסור להפסיק באמצע הלל.

אסור להגביר קולו בתפלתו כל כך שיוכל חברו לשמוע.

אסור לברך בלחש, וכן אפילו תפלת שמונה עשרה בלחש, אלא על כל פנים ישמיע לאוזניו.

"אל תהי בז לכל אדם" בין גדול ובין קטן, בין גוי ובין ישראל, אלא כל אדם יהיה בעיניך כליסטים להישמר ממנו, ולכבדו כשר גדול.

אל תהי דן יחידי.

אל תרבה שיחה עם האישה, ואפילו באישתו ואפילו כשהיא טהורה.

שלא לדבר דברים בטלים, שנאמר: "הוגעתם ה' בדבריכם".

אל יפתח פה לשטן, וצריך להיזהר מאוד שלא יאמר לחברו שישתמד, וכן שאל יאמר שאם יעשה זה לא יהיה יהודי. ויהוא בן נמשי יוכיח: שאמר דרך ערמה אחאב עבד מעט ויהוא יעבוד הרבה, ולבסוף עבד באמת עבודה זרה.

אל תריב עם אדם אף אם הזיקך ממון, אם לא גמלך רעה, והיינו שהחטיאך. שכל המחטיא חברו כאילו הורגו.

שלא ללמוד קטגוריה על ישראל אפילו הם רשעים, שנאמר: "אל תלשין עבד אל אדוניו דור אביו יקלל". ואיתא במדרש, שהשליש שאמר לאלישע "הנה ה' עושה ארובות בשמים" וכו', לא שהכחיש שאי אפשר ביכולת ה' לעשות, אלא כך אמר: הדור הזה כדור המבול, שראוי לעשות ארובות בשמים, כמ"ש בדור המבול וארובות השמים נפתחו, ואיך יהיה כדבר הזה? ולכן כיוון שהלשין על ישראל, השיב לו אלישע הנך רואה בעיניך כו'.

כשחייב לחברו ממון, אל ידחה אותו בלך ושוב, שנאמר "אל תאמר לרעך לך ושוב ומחר אתן".

שלא לדבר בדברי סחורה בשבת, שנאמר: "ממצוא חפציך ודבר דבר". ואפילו בדברים בטלים אסור לדבר.

אסור להתעצל בהספדו של חכם.

בחנוכה ופורים ור"ח אסור להספיד.

אסור למנות ישראל אפילו לדבר מצווה, שנאמר: "לא ימד ולא יספר".

אסור ליתן שלום לרשע, ומפני דרכי שלום יכוון שנותן שלום לרבו וכיוצא בו. וכן שלח דוד לנבל "ואמרתם כה לחי ואתה שלום" רצה לומר כה תאמרו לחיי עולמים.

אסור לגנוב דעת הבריות, ואפילו דעת הגוי, ושל שום אדם.