 |
|
פרק יא.
מצות עשה מן התורה התלויים בפה על ידי אכילה
|
לאכול ולשתות בשבת ויום טוב. וקבלו חכמינו זיכרונם לברכה, מדכתיב "עצרת תהיה לכם". ויש אומרים דשלוש סעודות בשבת הוי דאורייתא, מדכתיב שלוש פעמים "היום". ויש אומרים שגם בראש חודש הוא דאורייתא, דאקרי גם כן "מועד". לאכול ולשתות בערב יום הכיפורים, דכתיב "ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש", וקבלו חכמינו זיכרונם לברכה דרצה לומר שתאכלו בתשעה לחודש, ויהיה נחשב כאילו התעניתם. לאכול כזית מצה בליל ראשון של פסח, שנאמר: "בערב תאכלו מצות". לאכול כזית פת בסוכה בליל ראשון של סוכות, דקבלו חכמינו זיכרונם לברכה לילף גזירה שווה ט"ו ט"ו מחג הפסח. עינוי מאכילה ושתייה ביום הכיפורים מצות עשה, שנאמר: "ועניתם את נפשותיכם". הנזהר בפסח מחמץ מקיים מצות עשה, שנאמר: "שבעת ימים תאכלו מצה", ואין זה חוב כל שבעה ימים, אלא לדיוקא אבל לא חמץ, והוי לאו הבא מכלל עשה עשה. לאכול בשר ולשתות יין ביום טוב וכל דבר המשמחו, שנאמר: "ושמחת בחגיך". הנמנע לאכול בהמה טמאה מקיים עשה, דכתיב "אותה תאכלו", משמע "אבל לא טמאה". וכן הנמנע מלאכול עוף טמא, דכתיב "כל צפור טהורה תאכלו", לדיוקא "אבל לא טמאה". וכן בדג טמא דכתיב "כל אשר לו סנפיר וכו', תאכלו", וכן חגב טמא דכתיב "אשר לו כרעים תאכלו", משמע אבל אין לו אסור. לכולן הוי לאו הבא מכלל עשה - עשה. וכן "וזבחת מבקרך ומצאנך", הא בלא שחיטה לא תאכלו. אסור לאדם שיטעום כלום עד שיתן מאכל לבהמתו, שנאמר: "עשב בשדך" והדר "ואכלת". וכל שכן שאסור לצער בעלי חיים, דקי"ל צער בעלי חיים דאורייתא, והוא מכלל מצוות "והלכת בדרכיו", מה הוא מרחם על בריותיו, אף אתה תרחם על הבריות. |
