פרק יח.

מצוות עשה ולא תעשה מדרבנן
התלויים בידיים ובגוף


נטילת ידים לאכילה מצווה.

מים אחרונים חובה.

נטילת ידים לתפלה.

הדלקת נרות בשבת ויו"ט.

הדלקת נר חנוכה.

עירובי חצרות, וערובי תחומין, וערובי תבשילין.

משחרב בית המקדש תקנו שהטח ביתו בסיד ישייר מקום פנוי אמה על אמה זכר לחורבן. וכן הנשים לא יתקשטו בכל תכשיטיהם בפעם אחת, אלא תשייר תכשיט אחד. וכן העושה סעודה לאורחים, יניח מקום פנוי בשולחן. ושהחתן יניח אפר מקלה בראשו. וכולם משום שנאמר: "אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי".

לשמש תלמיד חכם.

להניח ידיו זה על זה בשעת שמונה עשרה.

להפריש חלה בחוץ לארץ.

אסור לעשות מלאכה מעלות השחר עד שיתפלל.

אסור לעשות מלאכה בערב שבת וערב יום טוב ממנחה קטנה ולמעלה. ובערב פסח אסור מחצות היום, שאז היה זמן שחיטת הפסח.

לכל הפוסקים אסור בעשיית מלאכה בחול המועד, על כל פנים מדרבנן, חוץ מדבר האבוד.

אבל אסור בעשיית מלאכה כל שבעה, ואסור בהנחת תפילין ביום ראשון של אבלו.

אסור לזרוע כלאי הכרם בחוץ לארץ, דהיינו שני מיני ירק או זרעים עם חרצן. ואם זרע אסורים בהנאה אפילו בחוץ לארץ מדרבנן.