פרק ג.

מצות עשה ולא תעשה מדרבנן התלויות בלב


לעולם יהא אדם ערום ביראה ויעשה תחבולות נגד היצר הרע, שנאמר: "כי בתחבולות תעשה לך מלחמה". ואין מלחמה גדולה כמו מלחמת היצר הרע. ואם רואה שיצרו מפתה אותו, יגביר עליו היצר טוב שנאמר: "רגזו ואל תחטאו".

שלא ישכח חורבן בית קדשינו בכל דבר שמחה ולא שלחנו שנאמר: "אם אשכחך ירושלים וכו', אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי".

אין עומדין להתפלל מתוך קלות ראש, שנאמר: "וגילו ברעדה". אמרו חז"ל בכל מקום שיש שם גילה, שם תהא רעדה. וכל שכן בשעת שמחתו תהיה יראת ה' על פניו שלא יחטא.

שיהיה שמח תמיד בשעת עשייתו המצות שנאמר: "עבדו את ה' בשמחה".

שיהיה אדם נבזה בעיניו ויכבד ליראי ה', כמה שכתוב "נבזה בעיניו נמאס ואת יראי ה' יכבד".

שיהיה שפל רוח בפני כל אדם.

לא יוציא דבר מפיו עד שיחשוב מקודם מה שידבר, כמו כתוב "לב צדיק יהגה לענות".

שיהיה כל מעשיו, בין אכילה ושתיה ושינה ומשא ומתן ודבורו ועסקיו עם אשתו - הכל לשם שמים. כמה שכתוב "בכל דרכיך דעהו", וחז"ל אמרו "וכל מעשיך יהיו לשם שמים".

לעולם יהיה דעתו של אדם מעורבת בין הבריות. אך לא כמו שחושבים ההמון שכאשר ישב בין בני אדם המדברים דברים בטלים וכיוצא בו גם הוא יעשה כמותן, אלא שלא יהיה עצב בין השמחים ולא שמח בין האבלים, ויהיה מקבל כל אדם בסבר פנים יפות. וזהו שאמרו במשנה "מעט שיחה מעט שחוק", ולא אסר הכל אלא הריבוי.

יהיה אדם אוהב שכניו ומקרב קרובים ולגמול עימהם חסד יותר מלשאר אדם. ועליו נאמר "אז תקרא וה' יענה".

יחזיק טובה למטיב לו אפילו מעט, ידמה בעיניו שהוא הרבה. ואם רגיל להטיב עמו, ופעם אחת לא הטיב לו, לא יכעס על זה, ואל יהיה כפוי טובה. ואמרו הכופר בטובתו של חברו סופו לכפור בטובתו של מקום.

אם רואה אדם שעבר עבירה הוכיחו ולא שב - מצווה לשנאו. וכל שכן שמצווה לשנוא את הרשעים שנאמר: "יראת ה' שנואת רע". וכתיב "הלא משנאיך ה' אשנא". וזהו שונא האמור בתורה.

שיקבל כל הבא עליו בשמחה, ויאמר גם זו לטובה, כי בודאי הוא לכפרת עונותיו שנאמר: "חסד ומשפט אשירה".

ואם חרפו אותו בני אדם, אף שיודע להשיב להם חסרונם ישתוק ויקבל גידופיהם. ועל זה אמרו: "הנעלבין ואין עולבין, שומעין חרפתם ואינן משיבין, ועונים עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו".

שידבק האדם בדרך טובה, וזהו שיהיה לו לב טוב, עין טוב וחבר טוב, נאמן לחברו ושכן טוב לשכניו, ויהיה רואה את הנולד מהמעשה קודם שיעשנה, והדיבור קודם שיוציאנו.

"אל תשמח ישראל אל גיל כעמים", שלא ישמח אפילו בשמחת מצווה כדרך שמחת האומות.

"גם אל כל הדברים תשמע אל תתן לבך אשר לא תשמע עבדך מקללך". בא הכתוב להזהיר שלא יכעס על שום דברים אשר ישמע, וימחל לחברו. נראה לי זהו שמסיים הפסוק "כי ידעת גם אתה כי פעמים הרבה קללת אחרים", ורצה לומר: כיון שגם אתה נכשל בזה, מהראוי שימחלו זה לזה.

אף אם רואה האדם שמצליח מאוד, אל יתייאש מן הפורענות כדכתיב: " אשרי אדם מפחד תמיד".

אל תהי בז לכל אדם, לא גדול ולא קטן, לא גוי ולא ישראל, שאין לך אדם שאין לו שעה וינקום ממך.

אל תהי חכם בעיניך.

אל תאמין בעצמך עד יום מותך.

אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו.

אל תעשה תפילתך כמשא עליך, לאמור מתי תשליכנו, אלא יהיה תחנונים.

בנפול אויבך אל תשמח.

אל יהיה האדם בעת זווגו עם אשתו כבהמות המשמשין, אלא יהיה בצניעות ובקדושה. ועל זה נאמר "אל תהיו כסוס כפרד".

הקנאה והתאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם. רוצה לומר עולם הזה ועולם הבא.

אם למדת תורה הרבה, אל תחזיק טובה לעצמך.

אל תצר צרת מחר, כי לא תדע מה ילד יום.