 |
|
פרק ד.
מצות עשה מן התורה התלויות בעיניים
|
להסתכל בציצית דכתיב "וראיתם אותו וזכרתם" - ראייה מביאה לידי זכירה, וזכירה מביאה לידי עשייה. דברים שבכתב אסור לאומרן בעל פה אם בא להוציא אחרים. וראוי להיזהר שלא יאמר שום דבר בעל פה אם לא שהוא שגור בפי הכל. אבל מה שאינו שגור, אף על פי שהוא שגור בה, ראוי להחמיר אף על פי שהוא אינו מוציא אחרים, שנאמר "כתוב לך את הדברים". לבכות על אדם כשר שמת שנאמר: "ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה", וזהו מכלל אהבת תלמיד חכם. מצות לא תעשה מן התורה התלויות בעיניים ואפילו שלא לשם זנות, אלא שנהנה בראייתו, עובר בלאו שנאמר: "ונשמרת מכל דבר רע". והשמר הוא לאו, דמכח זה יבא לידי תאווה וקרי. שלא להסתכל בעבודה זרה, והוא בכלל שנאמר: "אל תפנו אל האלילים" כו'. הגאוה הוא תלוי בלב וגם בעינים, שנאמר: "גבה עינים" וכו', והוא בכלל לאו ד"לא תתורו אחרי עיניכם". מצות עשה ולא תעשה מדברי סופרים התלויות בעיניים. בעת עניית קדושה ישא עיניו מעט למרום. שיסתכל לפעמים לשמים, כמה שכתוב "כי אראה שמים וכו', מה אנוש" כו', וכן ישים מחשבה זו בלבו בעת הסתכלות. מדרכי ענוה שיהיה שח עיניים, שנאמר: "ושח עינים יושיע". אסור להסתכל בפנויה, אפילו אם אינה נידה, לשם זנות, שנאמר: "מה אתבונן על בתולה". ואפילו להסתכל בבגדי צבע של אשה שהוא מכירה, אפילו כשהם שטוחים בכותל. ואם נתכוון להסתכל בה לישא אותה, מותר וגם חייב, דאסור לקדש אשה עד שיראנה. אסור להסתכל בשעה שבהמה ועוף נזקקים זה לזה. אסור להסתכל בברית הקודש, בין שלו בין של אחרים, וכל שכן של גוי שהוא ערלה. אסור להסתכל בפני אדם רשע וגוי. אסור להסתכל בקשת ובלבנה, ובידי הכוהנים בשעת הדוכן. אסור להשתמש בפני נר חנוכה ואפילו תשמיש קל ואפילו לדבר מצווה. אין להסתכל בפני האוכל שלא לביישו. |
