פרק ו.

מצות עשה מן התורה התלויים בדבור בפה וקנה


לכבד את אביו ואמו בדברים בדבורי נחת ורכות, שנאמר: "כבד את אביך". וסתם כיבוד הוא בדיבור. ושאר דיני כיבוד ומורא מבואר הכל בחיבורי חיי אדם הלכות כיבוד אב. ומאוד צריך להיזהר בכבוד ומורא אב ואם, ששקלן הכתוב לכבוד ויראת הקדוש ברוך הוא.

מדכתיב "את אביך ואת אמך" כתבו הפוסקים דמרבינן אשת אביו ובעל אמו ואחות אמו ואבי אביו ואבי אמו שהן בכלל אביו ואמו, וחמיו וחמותו הם ג"כ בכלל זה.

להזכיר יציאת מצרים ביום ובלילה בפה, שנאמר: "למען תזכור את יום צאתך ממצרים". ולכן תיקנו פרשת ציצית וכבר כתבנו דמצוות צריכות כוונה לצאת.

לברך ברכת המזון שנאמר: "ואכלת ושבעת וברכת".

לברך ברכת התורה בכל יום לפניה, שנאמר: "כי שם ה' אקרא הבו גודל" כו'.

ללמוד תורה, שנאמר: "ולמדתם אותם".

ללמד לאחרים וכל שכן לבניו, שנאמר: "ושננתם לבניך".

לקרות קריאת שמע ערב ובוקר, שנאמר: "ודברת בם וכו', ובשכבך ובקומך".

שיברכו הכוהנים את העם, והוא נקרא נשיאות כפים שנאמר: "כה תברכו".

כל מי שהגיע להוראה דהיינו בן ארבעים שנה וראוי להורות חייב להורות, שנאמר: "ולהורות את בני ישראל".

להזכיר בפה מעשה עמלק, שנאמר: "זכור את אשר עשה לך עמלק". ויש פוסקים דבזה שאנו קורין בתורה פרשה זו יצאנו ידי חובתנו, ויש פוסקים שצריך להזכיר בכל יום.

יש פוסקים שחייב לזכור אשר הקציפו אבותינו את ה' במדבר, וקל וחומר מה שאנו מקציפים אותו שנאמר: "זכור את תשכח את אשר הקצפת". וכתיב "והתודו את עונם ואת עון אבותם" כו'.

יש פוסקים שחייב להזכיר בפה מה שעשה ה' למרים, בעבור שדיברה לשון הרע, שנאמר "זכור את אשר עשה ה' אלוהיך למרים".

חייב להתוודות על עוונותיו שחטא, ויפרט החטא שנאמר: "איש או אשה אשר יעשו מכל חטאת האדם והתודו" כו'.

שידבר אמת אפילו במילי דעלמא דלית ביה דרא דממונא, שנאמר: "מדבר שקר תרחק".

השח שיחה בטלה עובר בעשה, שנאמר: "ודברת בם" ולא בדברים בטלים. ולאו הבא מכלל עשה - עשה.

הרואה בחברו חטא חייב להוכיחו ולהחזירו למוטב, בין שחטא בדבר שבינו לבין חברו או בינו לבין קונו. וצריך להוכיחו בינו לבין עצמו בנחת ולשון רכה, ויודיעו שאינו מוכיחו לרעה אלא משום טובתו. אם קבל מוטב, ואם לאו יוכיחנו פעם שני ושלישי, וכן תמיד, עד שיבזהו או יכנו. ועל זה נאמר "הוכח תוכיח את עמיתך". וכן אם הלשינו על חברו, או שחברו עשה לו רעה, או לקרובו, יתווכח עמו בדברים רכים. וכתיב "והוכיח אברהם את אבימלך". אבל אם אינו מוכיחו, ושומר השנאה בלבו, הרי זה מכלל הרשעים. כמו שכתוב "ולא דיבר אבשלום אל אמנון מאומה" כו'.

כשיש מחלוקת בין חכמים, בין באסור והיתר או דיני ממונות, וכן בכל דבר מצווה, לילך אחר הרוב שנאמר: "אחרי רבים להטות". והעובר על זה עונשו גדול מאוד, כי הוא יסוד התורה.

היודע עדות לחברו בדיני ממונות, אף על פי שהוא רק עד אחד, מכל מקום מצווה להעיד בבית דין, כיון שיגיע לחברו מזה תועלת, שנאמר: "אם לא יגיד" כו'.

מצות עשה לחקור העדים בבית דין, שנאמר: "ודרשת וחקרת".

מצות עשה על בית דין לדון כל דיני ממונות.

שחייב ליתן פי שנים לבנו הבכור, ואם העביר הבכורה ממנו עובר בעשה. וחייב להודיע מי הוא הבכור, שנאמר "את הבכור יכיר לתת לו פי שנים".

מצות עשה לקדש הכוהנים, לנהוג בהם כבוד, ולהקדים אותם לכל דבר שבקדושה: לפתוח ראשון ולברך ראשון, וליתן להם מנה יפה בצדקה המתחלקות ראשון. וכן בסעודה יתנו לכהן מנה יפה ראשון. ויש אומרים אף כשיחלקו שותפות שיש לו עם ישראל, יאמר לו הישראל ברור לך איזה חלק שתרצה, שנאמר: "וקדשתו".

מצות עשה לבקר חולים, שנאמר: "והודעת להם את הדרך ילכו בה", וקבלו חכמינו זיכרונם לברכה שרצה לומר זו ביקור חולים. ומכלל המצווה לדבר עם החולה, שיש לו נחת מן הדיבור. ומכלל מצווה זו להשיב את החולה בתשובה, ושכרו גדול מאוד מאוד, כמו שכתוב "אשרי משכיל אל דל".

מצות עשה לגמול חסד עם כל אדם מה שיכול בדברים טובים, והיא מכלל גמילות חסד. וכן להספיד על אדם כשר שמת, שנאמר: "והודעת להם את הדרך אשר ילכו בה", וקבלו חכמינו זיכרונם לברכה זה גמילות חסדים.

מצות עשה לזכור בפה זיכרון יוצרנו ובוראנו, שנאמר: "וזכרת את ה' אלהיך כגון שיאמר מלא כל הארץ כבודו או שיאמר אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך.

להפר נדרי אשתו אם נדרה נדרי עינוי נפש או דברים שבינו לבינה, שנאמר: "ואישה יפירנו כמבואר בהלכות נדרים.

מצות עשה להעמיד דיינים הגונים בכל עיר ועיר ושוטרים שירדו לקיים דברי הדיינים, שנאמר: "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך.

לרדוף אחרי השלום, שהרי אפילו בשעת מלחמה צווה יתברך "וקראת אליה לשלום". והרוצה לזכות במצווה זו ייזהר במצות "בצדק תשפוט עמיתך", שיהיה דן לכף זכות.

מצות עשה למנוע מלידור שום נדר, שנאמר: "וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא", זולת בעת צרה, דאז מצווה לנדור כמבואר בהלכות נדרים.

מצות עשה שיהיה פיו ולבו שווים, אפילו במילי דעלמא, שנאמר: "הין צדק יהיה לך", ודרשו רבותינו זיכרונם לברכה שיהיה הן שלך צדק ולאו שלך צדק.