פרק ט.

מצות עשה ומצות לא תעשה התלויים בדבור פה מדרבנן


כשמזכיר את הצדיק יברכו, שנאמר: "זכר צדיק לברכה". וכשמזכיר רשע יקללו, שנאמר: "ושם רשעים ירקב".

לפייס העני בדברים רבים, ויאמר לו אילו היה לי הייתי נותן לך הרבה, דכתיב "ותפק לרעב נפשך".

להקדים שלום לכל אדם אפילו לגוי בשוק, דכתיב "בקש שלום ורדפהו".

שירגיל אדם עצמו במענה רך, דכתיב "מענה רך ישיב חמה". אף על פי שכנגדו מדבר עמו קשות.

שיהא אדם מדבר ומרבה שלום עם אחיו וקרוביו וכל אדם, כדי שיהיה אהוב למעלה ונחמד למטה.

מצווה לשנות מפני דרכי שלום, שנאמר: "ואני זקנתי". וכן "אביך צוה שא נא". וכתב בספר חסידים, דדווקא לאחר שנעשה מותר לשנות, אבל כשאחד מבקש להלות לו מעות, והוא אינו רוצה, אסור לומר אין לי, אלא יאמר איני רוצה.

משהתחיל לקרות בתורה, אסור לדבר אפילו בדבר הלכה, דכתיב "ואזני כל העם אל ספר התורה".

לרוב הפוסקים התפלה היא מדרבנן, ומנין התפלות להתפלל שלוש פעמים ביום לכולי עלמא דרבנן. וכן כל הברכות כולן חוץ מברכת המזון וברכת התורה שחרית כולן מדרבנן.

ארבעה צריכין להודות ברכת הגומל.

להתפלל תפלת הדרך.

לענות קדיש וקדושה.

לענות אמן על כל ברכה שישמע.

שיתן ריווח בין דבקים בקריאת שמע וכן בכל הברכות.

שלשה שאכלו כאחד חייבין לזמן.

שילמד תורה אפילו מעט על השולחן בשעת שאוכל.

הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה, עליו נאמר "נתתי להם חוקים לא טובים".

מי שיש לו קול ערב ישיר לפניו ית', דכתיב "כבד את ה' מהונך", ואמרו חכמינו זיכרונם לברכה "מחונך" רצה לומר מכל מה שחננך.

לספוד על חורבן בית המקדש, שנאמר: "אם אשכחך ירושלים".

אסור למלאות פיו שחוק עד שיבנה בית המקדש, שנאמר: "אז ימלא שחוק פינו".

אסור לשתות יין בשיר אפילו בפה, שנאמר: "בשיר לא ישתו יין" אלא שירות ותשבחות.

לא יישן עד שיעסוק בתורה, שנאמר: "ושבע ילין בל יפקד רע".

יקרא קריאת שמע סמוך לשכיבה ויישן מתוך דברי תורה או קריאת שמע, שנאמר: "אמרו בלבבכם על משכבכם".

יקום בעוד לילה לעסוק בתורה דכתיב "קומי רוני בלילה". ואשרי מי שקם בחצות ומתאונן אז על החורבן.

ענה כסיל כאיוולתו בדברי תורה, אבל לא לאפיקורס ישראל.

אמור לחכמה אחותי את. אם ברור לך הדין כאחותך שהיא אסורה לך, אמור. ואם לאו לא תאמר.

למד לשונך לומר איני יודע בכל ענייני עולם, שמא תתבדה.

ללמוד עם התלמידים עד שתהא סדורה להם, שנאמר: "אשר תשים לפניהם".

שיחזור על לימודו בקול ולא בלחש, דכתיב "ערוכה בכל ושמורה".

שיתפלל אדם על מזונו קודם סעודת ערב ובוקר.

אסור ללמד אפילו אות אחד מן התורה לגוי, דכתיב "מגיד דבריו ליעקב" כו'.

לקרות מגילה בפורים.

קריאת הלל בחנוכה לכולי עלמא מדרבנן, וכן בר"ח אינו אלא מנהג.

לקדש על היין בשבתות וימים טובים, וכן להבדיל על היין.

לומר "ויכלו" בליל שבת.

לקרות בתורה בציבור.