|
תוכן: הקדמה מבוא פרק ראשון: הקשר בין בחירת עם ישראל לבין הסבל שהוא עובר, על פי השקפת הרמב"ם מבוא כללי: לדמותו של הרמב"ם בחירת עם ישראל השגחה משמעות הסבל של עם ישראל פרק שני: הקשר בין בחירת עם ישראל לבין הסבל שהוא עובר, על פי השקפת הרמח"ל מבוא הגותו של הרמח"ל בחירת עם ישראל השגחה משמעות הסבל של עם ישראל פרק שלישי: הקשר בין בחירת עם ישראל לבין הסבל שהוא עובר, על פי השקפת הרב קוק מבוא להגותו של הראי"ה קוק בחירת עם ישראל השגחה משמעות הסבל של עם ישראל (על רקע תהליך הגאולה) סיכום ביבליוגרפיה |
|
|
ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני...
אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, אדם נושא אישה על אשתו ראשונה וזוכר מעשה ראשונה, אתה עזבתני ושכחתני... אמר לה הקב"ה: ...וכלום לא עשיתי אלא בשבילך, ואת אמרת עזבני ושכחני. [ברכות ל"ב ע"ב] |
|
תחילת הלימודים בתיכון היא, ללא ספק, אחד הסימנים של מעבר מילדות לבגרות. אצלי, כמו אצל רבים מבני גילי, התלוותה לכך חווית התבגרות נוספת: התמודדות עם המלחמה שפרצה בראש-השנה תשס"א, שבועיים לאחר שהתחלתי את לימודי באולפנה. המלחמה, שהגיעה אלינו כמעט עד פתח הבית, הכריחה אותנו להתמודד עם איום יומיומי על חיינו -איום שגבה קורבנות רבים, חלקם קרובים מאוד. לאחר מספר הלוויות של נרצחים, בהם הורים ואחים של חברות- התחילו להתעורר אצלי שאלות אמוניות רבות. אחרי פיגועים נהגנו לומר פרקי תהילים, שהתקשיתי לקבל את תוכנם: "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל" (תהילים קכא) - אבל גם כשהוא ער, דברים כאלה קורים... "ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם" - האומנם? האם ה' באמת שומר עלינו? ואם כן, למה אנשים נרצחים על ימין ועל שמאל? סוגיית ה"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" אינה חדשה, עסקתי בו בעבר, אך הפעם השאלה הייתה לא רק באופן אישי, למה דווקא אסתר, או מלכי, או מרלה, או נאוה- נרצחו, אלא באופן לאומי: למה דווקא היהודים סובלים? גדלתי על ברכי האמונה שאנו עם נבחר ושהקב"ה משגיח עלינו- והתקשיתי לראות קשר בין המציאות לאמונה: אם אנחנו עם נבחר, למה אנחנו סובלים? ואולי עצם הבחירה גורמת סבל? עם זאת, הרגשתי, שאיני יכולה להתלונן: מצבנו היום, עם כל אירועי השנים האחרונות, טוב לאין ערוך ממצבנו בגלות, במשך אלפיים השנים האחרונות. מאות אלפי יהודים הועלו על המוקד במשך הדורות בשל אמונתם, בגלל יהדותם. מעטות המדינות שבמשך ההסטוריה לא גירשו/ פרעו/ התעללו ביהודי ארצם. ובכל זאת, העם היהודי ממשיך לחיות, ולהאמין. מסגרת העבודת גמר הייתה עבורי מעין "תרפיה בלימוד". במהלך העבודה ביקרתי בפולין וקברתי עוד כמה מכרים, דברים שחידדו את השאלה והכאב והגבירו את הצורך שלי להגיע לתשובות, יהיו מה שיהיו. הכנת עבודה זו לוותה בתהליך משמעותי מאוד עבורי, הן בפן השכלי והן בפן הרגשי-נפשי. ככל שהעמקתי בחומר נגלו עוד ספרים, מאמרים וכתבים בנושא. השתדלתי לבחור מהם מדגם מייצג ובסיסי, וללכת עם המקורות שנראו לי עיקריים. ברור לי שלמרות השתדלותי להקיף את הנושא מכל צדידיו והיבטיו- נשארו וודאי נקודות אליהן לא הגעתי, או לא פיתחתי מספיק. בכל זאת תקוותי היא שקורא העבודה יפיק ממנה לפחות נקודות למחשבה, בסיס עליו אפשר להמשיך ולבנות. במהלך העבודה פגשתי הרבה אנשים טובים באמצע הדרך, וברצוני להודות להם: על ההנחייה, ההכוונה, הזמן, התשובות, העצות - הן בפן הטכני והן בפן המהותי, ועוד הרבה מעבר- למנחה שלי רונן בן דוד, שעזר משלב הניסוח הראשוני עד לרגע ההגשה. על הזמן, הטרחה והמאמץ- לרב קלמן נוימן- שעזר לי בהבנת דברי הרמב"ם, לרב שי בן נחום- שעזר לי בהבנת מושגי הרמח"ל, ולרב אליהו סטולוביץ- שעזר לי רבות בהבנת דברי הרב קוק. למורה שושי שלזינגר, שהסכימה לרעיון עבודת הגמר עם כל השלכותיו וגורמיו, והתעניינה, העירה וסייעה לאורך כל הדרך עם תמיכה רבה ופירגון. לרב הרצל רוזנברג על הנכונות לסייע והעזרה בשלבי הסיום. לכל אותם שהביעו תמיכה והתעניינות, סיפקו עידוד, ייעוץ ואוזן קשבת, שבלעדיהם לא הייתי מסוגלת לגמור עבודה זו. כל אלה שהתעניינו במסקנה הסופית וביקשו לראות את העבודה לכשתהיה מוכנה נתנו לי את המוטיבציה להמשיך. והכי-הכי, למשפחה שלי. לאבא ואמא, על הסבלנות העצומה, הנסיון לעזור בכל דרך אפשרית, העידוד והפירגון, העצות, וההערכה למה שיכול להיחשב כשגעונות, ולשחר, עמיחי, יניב, רעיה ולילך- על ההבנה והסלחנות, ההתעניינות והאהבה. בלעדיכם לא היה מקום לחשוב אפילו על הגשה. |
|
היכרות ההיסטוריה של העם היהודי לאורך הדורות מלמדת על כמות עצומה של סבל: החל משיעבוד מצרים, חורבן המקדשים והיישוב בא"י, דרך ייסורי הגלות- גירושים, פוגרומים, עלילות, פרעות ורדיפות אינספור, מאות רבות של שנים בהם היהודי הושפל, עונה, נדד ודוכא, וכלה באנטישמיות המודרנית שבשיאה השואה שפקדה את עמינו לפני 60 שנה, ושאת אותותיה אנו רואים וחווים גם היום. ראיית ההסטוריה היהודית מעלה שאלות בלתי נמנעות: למה העם היהודי סובל כ"כ הרבה? ואיך, למרות כל תלאותיו- הוא שורד? הנושא שבחרתי לעבודה זו הוא "הקשר בין בחירת עם ישראל (להלן: עם ישראל) לבין הסבל שהוא עובר". רציתי לברר את משמעות הקשר בין השניים. מהי מטרת בחירת עם ישראל? האם הסבל הרב שאנו עוברים- קשור להיותנו עם נבחר? ואם כן, למה? ואיך זה יתכן? כלומר, בתור עם נבחר יש לעם ישראל קשר מיוחד (שעל טיבו המדוייק נעמוד בהמשך העבודה) עם הקב"ה. האם קרבה לה' מחייבת סבל? כדי לענות על השאלות הנ"ל, נזקקתי לעיין במשמעות מושג ההשגחה - מעורבות ה' בעולם. מתוך אמונה שיש בורא ומנהיג לעולם, מתעוררת השאלה: עד כמה ממה שקורה הוא בגלל מעורבות של הקב"ה? האם הוא מעורב בכל מעשה קטן, של כל אדם, או משגיח באופן כללי על התנהלות העולם? התשובה לשאלה זו תעזור לנסח את השאלה העולה בעקבות "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו": איך הקב"ה מאפשר לדברים נוראיים לקרות, ודווקא לאלה שקוראים בשמו והולכים בעקבותיו? האם הסבל של עם ישראל הוא מטרה של ה' (או אמצעי להשגת מטרה)? ואם הוא מעורב "בפרטים הקטנים" של התנהלות העולם- איך ייתכן להסביר רעיונית את קיומו של הפרדוקס: עם נבחר, בעל קשר מיוחד לה', אבל- כ"כ סובל! איני הראשונה ובוודאי גם לא האחרונה להעלות שאלה זו. רבים וטובים, שאיני מתקרבת לקרסוליהם, התמודדו איתה לפני. כבר בספר בראשית מעלה אברהם אבינו את השאלה הנוקבת, כשה' הודיע לו על כוונתו להפוך את ערי סדום (בראשית יח, כג): "האף תספה צדיק עם רשע?" האם יש משפט בעולם? האם המשפט וההשגחה הם באופן כללי או פרטי? האם יתכן שאדם יענש על חטא שהוא לא עשה? מאז שהועלו לא פסקו שאלות אלו להדהד בחלל העולם. בעמודים הבאים אנסה להביא את תמצית הדעות המרכזיות של הנביאים, חז"ל והחכמים וההוגים שאחריהם, שדנות בשאלת הסבל של עם ישראל. כמות ההוגים שהתעסקו בשאלה הנ"ל היא עצומה, ואיני מתיימרת להביא את דעות כולם או להקיף את הנושא בשלמותו. השתדלותי היא להביא את ההיבטים השונים של העניין, ולגעת בדעות המגוונות, ועל בסיסן לעסוק בהגותם של הרמב"ם, הרמח"ל והרב קוק- שבתורתם אעסוק בהרחבה בהמשך. 1. ההסבר הראשון המובא בתורה לסבל הוא עונש, ולאו דווקא בקשר לעם ישראל. המבול - החורבן הכללי הראשון- בא כעונש, אנשי מגדל בבל נענשו, וסדום נהפכה בגלל רשעות אנשיה. פרשיות רבות עוסקות באזהרות מפני עונשים שיבואו על מי שלא ילך בדרך ה' ויעשה את מצוותיו. צרות, מחלות, מגפות ושאר רעות מפורטות בהרחבה כמה שיקרה לעובר על דבר ה'. 2. דרך נוספת בה מסתכלים הנביאים וחז"ל על הסבל היא שהייסורים באים על האדם כתגובה על חטאים שהוא עשה. כמו שאדם שאוכל בצורה בלתי מבוקרת ולא בריאה- יחלה, וזה יאותת לו לשנות את הרגלי האכילה שלו- כך אדם שלא נוהג בהתאם לחוקים שטבע בורא-עולם - יסבול. רעיון זה מסביר את הסבל לא כעונש, אלא יותר כתוצאה בלתי נמנעת1. 3. הסתכלות שלישית היא שהייסורים באים כדי לעורר את האדם לתשובה. הסבל מהווה תמרור אזהרה: שנה את דרכיך! |
"כך ישראל: באין עובדי כוכבים וחובטין אותן ממקום למקום וחובשין אותן וכופתין אותן... ואח"כ עושין תשובה והקב"ה עונה להן"2
"מה הזית אינו מוציא שמנו אלא על ידי כתיתה, אף ישראל אין חוזרין למוטב אלא על ידי יסורין"3 |
|
4. גישה נוספת מסבירה שהקב"ה נפרע מעם ישראל לאט לאט כדרך אוהבים, במקום להענישם בבת אחת. |
"ועל- כן אני מוכרח לפרוע מכם תיכף את עוונתיכם טרם יתמלא הסאה שאז תתחייבו כליה, אבל לעכו"ם שלא הבטחתי לבל אכלם אני ממתין עד שיתמלא סאתם ואז יכלו לגמרי."4
|
|
יוצא מפירוש זה שהייסורים הם לטובתנו, בגלל שהם מונעים כלייה. במקום עונש אחד גדול (כליה) מחולק העונש ל"מנות קטנות". באופן פרדוקסלי, הסבל המתמשך הוא זה שמציל את עם ישראל. 5. הסבל של עם ישראל בא בעקבות העובדה שהקב"ה מדקדק איתם כחוט השערה בגלל תפקידם החשוב: |
"רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה, על כן אפקוד עליכם את כל עוונותיכם" (עמוס ג, ב).
|
|
הקפדה רבה זו אינה מביאה רק סבל; גם השכר רב בגלל הדקדקנות שבה דן הקב"ה את עם ישראל. |
"רוב יחוסם וקדושתם עונשם מרובה, וכמו שכתוב "הקב"ה מדקדק עם חניכיו כחוט השערה", וכנגד זה שזוכים- שכרם מרובה"5
|
|
6. כייסר אב את בנו- ייסורים של אהבה (משלים ומתקשר לסיבות 3 ו4) |
"וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלוקיך מייסרך" (דברים ח, ה)
|
|
7. מטרת הסבל: נסיון. |
"...לפיכך הקב"ה מטריח על יראיו בקצת נסיון כדי שיקבלו מצוות ויעשו אותם מתוך טורח, כדי שיהא שכרם באותם מצוות כפול ומכופל."6
|
|
הקב"ה מעמיד את עם ישראל בנסיון כדי לבחון את עמידתם ודבקותם במצוות. כשהם יקיימו את המצוות מתוך דוחק ותנאים קשים- שכרם יגדל. יוצא שעם ישראל מרוויח מהנסיונות והקשיים שהקב"ה מציב אותו בהם, ושבאים ממידת הטוב שבו: |
"נמצא נסיון זה מידת הטובה, שהאדם מקבל בו שכר, ושמו של הקב"ה מתעלה, ולכך הודיע עד היכן תגיע אהבתו ויראתו בלב עבדיו, והיאך נמשכין אחר מצוותיו ועושין רצונו כרצונם"7
|
|
8. דרך נוספת להסביר את משמעות הסבל היא להגיד שעיקר הגמול הוא בעולם הבא, ומה שאנו רואים בעיניים שלנו הוא רק חלק קטן מהתמונה הכללית. העולם הזה הוא רק חלק אחד של המציאות, שמהווה הכנה לעולם הבא. 9. אנחנו לא מבינים את דרכי הנהגתו של הקב"ה. |
"...לפי ששאל (משה) "הראיני נא את כבודך" (שמות לג, יח) אמר לו הקב"ה "לא תוכל תראות את פני" וגו'. מלמד שביקש משה לראות מפני מה צדיק ורע לו ורשע וטוב לו, אמר לו- לא תוכל לעמוד על סוף מידת הדין"8.
|
|
דרכי הנהגתו של הקב"ה היא מעל ומעבר להבנת השכל האנושי, אנחנו לא מסוגלים להבין את מעשיו של בורא-עולם. חשוב לציין שכשהתורה מדברת על שכר ועונש- היא מדברת בשני מישורים: הפרט והכלל, כשמישורים אלו לא תמיד חופפים. הגמול בעולם הזה ניתן ליחידים, ומהם מושלך לציבור אליו הם שייכים. מפרט זאת ד"ר אהרון ברט: |
"התורה... קושרת את מעשי היחיד בגורל הציבור... ברכה וקללה לכלל נאמרו ולא לפרט. אין התורה מבטיחה אושר, בריאות, נכסים או שכר אחר ליחיד, שיקיים את המצוות. ואין היא אומרת לו שהוא יסבול בעולם הזה אם יחטא..."9
|
|
כלומר, ייתכן מצב בו אדם יסבול לאו דווקא בגלל מעשיו שלו, ולהיפך: אדם יכול להרוויח מזכויות הדור. לכן אי-אפשר, ברגע של ראיית אדם- או כלל- מתייסרים, להצביע על הסיבה המדוייקת לכך, וכבר הוכיחו זאת רעי איוב שניסו לשכנעו שבניו מתו בגלל חטאם, ולא היא.
עיקר העבודה תתמקד בהגותם של הרמב"ם, הרמח"ל והרב קוק. כל אחד מהשלושה מייצג ומדגיש צד אחר בעולם המחשבה היהודי. נקודות ההנחה שמהם יוצאים הרמב"ם והרמח"ל הן שונות לחלוטין, ומכיוון שעל בסיס אותה נקודת הנחה מפתח כל אחת את תורתו, נוצר שוני עצום ביניהם. הרב קוק, מאוחר יותר, יוצא מנקודת הנחה דומה לזו של הרמח"ל- מפתח אותה ולוקח אותה מספר צעדים קדימה: הוא הופך אותה מתורה שעיקרה תיאוריה לתורה מעשית מאוד, שמבנית על המציאות אך גם בונה אותה. ההבדל בין הרמב"ם לרמח"ל מתחיל בראייתם השונה את בריאת העולם, או באופן מדוייק יותר- את התגלותו של ה' במציאות, שמשפיעה על תהליך היצירה. לדעת הרמב"ם הקב"ה ברא את העולם- מה שאומר שהעולם הוא לא חלק מהקב"ה; הוא משהו חיצוני לו. העולם הוא משהו נפרד מהקב"ה.10 תפיסה זו משפיעה מאוד על הבנת הרמב"ם את מושגי ההשגחה והרע. רע, לדעת הרמב"ם, הוא העדר טוב. הרע הוא לא מציאות בפני עצמה, אלא- תוצאה של העדר טוב, כמו שחושך הוא העדר אור. מהפסוק "יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע" (ישעיהו מה, ז) מסיק הרמב"ם שלא מדובר במאבק של הטוב נגד הרע והרע נגד הטוב11. אין זו מהות נגד מהות, אלא- מהות נגד העדר. כמו חושך נגד אור. כשהנביא אומר שהקב"ה "יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע" - הוא בעצם אומר שהקב"ה יצר את האור, אבל מטבע הדברים יחד עם בריאת האור- מופיעה גם האפשרות של החושך. עם בריאת הטוב מופיעה גם האפשרות של הרע. רעיון זה מבוטא גם בניסוח של הפסוק: האור והטוב נעשים, פעולה אקטיבית, בעוד הרע והחושך נבראים- מלשון העדר. (כמו: "בראשית ברא אלוקים"- מתוך ההעדר). כל דבר רע הוא חוסר של דבר טוב: מוות הוא העדר חיים, חולה הוא לא בריא וכן הלאה לגבי טיפשות, עוני ושאר צרות.12 היוצא מדברים אלה הוא שלא יתכן שכוונתו של הקב"ה מלכתחילה היא להרע, כמובא בבראשית רבא: "אין דבר רע יורד מלמעלה"13. הקב"ה לא עושה רע! הרע נוצר כתוצאה הכרחית של היות העולם חומרי. למשל, אם נחזור לדוגמת האור והחושך, הרי שאם העולם היה שקוף- לא היה נוצר צל. אלא שהעולם עשוי מחומר, וברגע שאור נתקל בחומר- נוצר צל. ההעדר הוא הכרחי. הרמח"ל, לעומת זאת, מבין את העולם כהתגלות של הקב"ה (-האצלה). הדוגמא המקובלת להמחשת העניין היא של שמש, שמוציאה את קרניה החוצה. קרני השמש, לפני יציאתן לחלל העולם- היו בתוך השמש, וגם בהיותן בחוץ הן חלק מהשמש. הן אותו השמש רק בגילוי שונה, בצורה אחרת. האצלה הן מלשון צל והן מלשון אצל: העולם הוא חלק בלתי נפרד מהקב"ה, הוא גילוי שלו. "לית אתר פנוי מליה"- הקב"ה ממלא במהותו את כל העולם. כמובן שלפי תפיסה זו מקור העולם הוא טוב, ואין מקום לקיומם של דברים רעים. היינו, גם אם יש דבר שנראה רע- הוא בעצם טוב, אם נחפור לעומק. הגילוי יכול להיות קצת שבור- אך זה ניתן לתיקון, כיוון שהבסיס הוא טוב. הבסיס לכל דבר הוא טוב כי הבסיס הוא הקב"ה- הטוב המוחלט. הרב קוק מתיחס בבסיס דבריו להאצלה, ובהרבה מובנים נחשב לממשיך דרכו של הרמח"ל. עם זאת, תפיסתו מפותחת יותר ומעשית יותר. על יחודה של השקפתו נעמוד במבוא לפרק השלישי. בפתיחה לכל פרק מובאת סקירה היסטורית קצרה של מצב היהודים בתקופה. סקירה זו נועדה להרחיב את יכולת הקורא להבין את המציאות שעל בסיסה צמחה השקפתו של ההוגה בו נעסוק באותו פרק, שכן הרקע ממנו בא ההוגה השפיעה על חייו וממילא משפיעה על דיעותיו, כפי שנראה בהרחבה בהמשך. |
הערות: 1. ע.העצני, אידיאלים והשקפות עולם בכתבי הקודש, הוצאת המאור, תל-אביב, ת"ש, עמ' 56. 2. שמות רבא פרשה לו. 3. בבלי מנחות נ"ג ע"ב. 4. מלבי"ם מלאכי ג, ו. 5. תורה תמימה, איכה א, ח. 6. כתבי הרמב"ן ח"ב עמ' רעב. 7. כתבי הרמב"ן ח" ב עמ' רעב. 8. מדרש אגדה (בובר) שמות לג ד"ה ויאמר לו. 9. ד"ר אהרון ברט, "דורנו מול שאלות הנצח", הוצאת הסוכנות היהודית, ירושלים, תשכ"ג. 10. אולם אין לטעות ולבלבל תפיסה זו עם דברי הפילוסופים היוונים, שטענו שהעולם הוא קדמון; שהיה פעם אלוקים שברא את העולם אך הוא כבר איננו. לפי תפיסה זו ממילא אין השגחה ולכן גם אין בעיה עם שאלת הרע- כי אלוקים אינו מעורב במציאות. על בסיס דעה זו יכל ניטשה, בסוף המאה ה-19 להגיד שאלוהים מת, כי הוא הרי לא מעורב בנעשה, לא משגיח, לא נמצא... 11. בניגוד לתפישה הדואליסטית- שאומרת שיש שני כוחות מהותיים בעולם: טוב ורע, והם נלחמים זה בזה. 12. ש. רוזנברג, טוב ורע בהגות היהודית, הוצאת משרד הביטחון, תל-אביב, תשמ"ה, פרק ג'. 13. בראשית רבא מהד' מירקין, פ' נא. |
לפרק הבא
חזרה לתוכן
