א. הגדרת המושג

הזרעה מלאכותית היא פעולה רפואית של החדרת זרע בהזרקה לנרתיקה או לרחמה של האישה, ללא קיום יחסי מין.

מבחינים בשלושה מצבים של הזרעה מלאכותית, בהתאם למקור הזרע: הזרעה מהבעל, כשהוא תורם הזרע; הזרעה מתורם זר, כשגבר שאיננו בעל-האישה הוא התורם, או שהזרע נלקח מבנק זרע; הזרעה מעורבת, שבה משתמשים בתערובת של זרע מהבעל וזרע מתורם זר.

תהליך ההפריה ברחם האישה, ההריון והלידה, כולם ממשיכים להתרחש באופן טבעי לאחר הזרעה המלאכותית, כבכל התעברות טבעית.

ב. רקע היסטורי

מקורות בתלמוד ובמדרש [ראה להלן אות ד] דנים במפורש באפשרות של הזרעה שלא על ידי קיום יחסי מין מקובלים. עובדה זו ראויה להדגשה מיוחדת, באשר אלו הם המקורות הראשונים בהיסטוריה האנושית לאפשרות כזו.

אגדה מוסלמית משנת 1322, מתארת הזרעה מלאכותית המבוצעת באויבו של שיך ערבי, על ידי הזרעת זרע חולה, כדרך נקמה באויב.

הניסיון המדעי הראשון לביצוע הזרעה מלאכותית נעשה על ידי האנטומיסט ההולנדי יאן שוואמרדם, בשנת 1680. הוא ניסה לבצע הזרעה מלאכותית בדגים, ללא הצלחה. הראשון שהצליח לבצע הזרעה מלאכותית, גם הוא בדגים, היה יעקובי, בשנת 1742. הכומר-פיזיולוג ספלנצני היה הראשון שהצליח ליילד כלבה בדרך של הזרעה מלאכותית, בשנת 1780. הכירורג הלונדוני ג'והן הנטר הצליח לבצע הזרעה מלאכותית מוצלחת באשה, שבעלה סבל מ- hypospadias בשנת 1785.

עידן ההזרעה המלאכותית בבני-אדם החל למעשה רק במחצית השניה של המאה ה-19, לאחר הצלחותיו של הגינקולוג האמריקאי מריון סימס, בשנת 1866. החלוץ בהזרעה מלאכותית מתורם זר היה האמריקאי רוברט דיקינסון, בסוף המאה ה-19. מאז שנת 1940 הוחל בשימוש בבנק זרע על ידי שיטות הקפאה של זרע לזמן ממושך.

ג. רקע מדעי

הזרעה מלאכותית יכלה להתקיים רק במצבים בהם אין כל פגם בפוריות האישה, הן מבחינה אנטומית והן מבחינה פיזיולוגית.

קיימת הערכה שכ- 8%-15% מהזוגות הנשואים הם בלתי-פוריים, ומתוכם בכ- 30% הבעל הוא העקר. במקרים אלו נשקלת האפשרות של הזרעה מלאכותית.

בשימוש בזרע מתורם זר חובה לברר ולהקפיד על בריאותו של התורם מבחינה גנטית וזיהומית, על מנת למנוע מחלות תורשתיות וזיהומיות בנתרמת ובוולד שייווצר מההזרעה. כמו כן יש להקפיד על רישום מדויק של נתוני התורם, כדי לאפשר מעקב וביקורת, וכדי למנוע נשואי עריות.

הפעולה הרפואית-טכנית של הזרעה מלאכותית היא, יחסית, פשוטה וקלה. הזרקת הזרע נעשית לנרתיק, לצוואר הרחם, או ישירות לתוך חלל הרחם. קיימת גם שיטה של ריכוז הזרע בתוך כוסית מיוחדת, והשמתה על צוואר הרחם; שיטה זו יכולה להיעשות על ידי בני הזוג בעצמם, ללא צורך בעזרת רופא. מבצעים את ההזרקה 1-3 פעמים במחזור. בהזרעה מתורם זר - יש המשתמשים בזרעו של אותו תורם בכל ההזרעות ויש המשתמשים בזרעם של תורמים שונים בכל מחזור. הריון קורה בממוצע לאחר כ- 4 מחזורי הזרעה. שיעור ההצלחה הממוצע בגרימת הריון על ידי הזרעה מלאכותית מזרע הבעל נע בין 18%-62% בהתאם לשיטות השונות, והצלחת ההזרעה מתורם זר עם זרע טרי. הוא כ- 70%, ועם זרע מוקפא הוא כ- 50%.

ההערכה היא שבארה"ב נולדים מידי שנה 10,000-20,000 תינוקות על ידי הזרעה מלאכותית. בארץ, לפי נתונים בלתי רשמיים, קיימת הערכה שכ- 80 תינוקות נולדים כל שנה כתוצאה מהזרעה מלאכותית מתורם זר.

ד. מקורות הלכתיים

מהתלמוד משמע, שחז"ל ידעו על אפשרות של עיבור, שלא על ידי קיום יחסים כדרך כל הארץ, היינו כאשר גבר הטיל זרעו למים באמבטיה, והזרע נכנס לרחם האישה שהתרחצה שם אחריו.

מקור הלכתי נוסף הוא פסק ההלכה של אחד הראשונים, שאין לאישה לשכב על סדינים ששכב עליה איש אחר, שמא תתעבר משכבת זרעו, ועלול אח לשאת את אחותו; אך אין הנשים נזהרות לשכב על סדינים ששכב בעליהן גם בעת נידתן, כי הולד שעלול להיוולד כתוצאה מכך הוא כשר לחלוטין.

ה. פרטי דינים

1. הזרעה מלאכותית כשתורם הזרע הוא בעל האישה

יש אומרים, שאסור לבעל להוציא זרעו על מנת להשתמש בו להזרעה באשתו, מחמת איסור השחתת זרע. אכן, רוב הפוסקים סבורים, שאין כלל איסור השחתת זרע בהוצאתו מהבעל לצורך הזרעה באשתו. ואם הבעל הוא רופא, ויודע לבצע את ההזרעה, עדיף שיזריק את זרעו באשתו בעצמו, ולא על ידי רופאים אחרים. יש מי שהציע לקחת מהבעל כמות גדולה של זרע, לשמרו באחסון מתאים, ולהשתמש בו בפעמים חוזרות, עד להריון מוצלח, כי בכך ממעטים בהוצאת זרע, ובתנאי שיש הקפדה נאותה על בנק הזרע, שלא ישתמשו באותו זרע לנשים אחרות.

במקרה שהפוריות נמנעת בגלל ביוץ מוקדם של האישה, וחוסר יכולתה להיטהר מנידתה בזמן המתאים להפרייתה כדרך כל הארץ, יש הסבורים שאסורה גם בהזרעה מלאכותית מבעלה, ויש הסבורים שמותרת ההזרעה מבעל לאשתו בימי ליבונה. כדי לצאת מידי איסור נידה מן התורה, כתבו הפוסקים שתטבול האישה לאחר שבעה ימים מתחילת ויסתה, קודם ימי ליבונה, כדין נידה דאורייתא, ויבצעו את ההזרעה לאחר הטבילה, ויש מי שחלק על עצה זו, והעדיף שתבוצע ההזרעה בימי ליבונה ללא טבילה מקודם.

2. הזרעה מלאכותית מתורם זר שהוא יהודי

לכל הדעות יש איסור בהזרעה מלאכותית לאשת איש מתורם זר שהוא יהודי. יש הסבורים שאיסור זה הוא מן התורה, מטעם "ואל אשת עמיתך לא תיתן שכבתך לזרע לטמאה בה", אך רוב הפוסקים סבורים שעיקר איסור זה הוא במעשה הבעילה האסורה והנאת הביאה, ואין כלל איסור דאורייתא בהכנסת זרע זר לרחם אשת-איש שלא כדרך כל הארץ.

אכן, גם לשיטת הסוברים שאין איסור תורה בהחדרת זרע זר לאשת-איש, אוסרים הם מעשה זה מטעמים שונים. חלק מהבעיות משותפות להזרעה מכל תורם זר, כגון גוי או בנק זרע, וחלק מיוחדות להזרעה מתורם זר שהוא יהודי.

בעיות מוסריות: זהו מעשה תועבה ומעשה מכוער, וגורם לחילול משפחתי גדול; והוא מתועבות כנען ומצרים, ואסור מצד רגש הדת והיהדות; מעשה זה עלול לנתק את הקשר בין הולדת ילדים ונישואין, ולהפוך את הולדת הילדים לעניין שרירותי ומכני, המשולל אותן סגולות אנושיות העושות את האדם לשותף להקב"ה במעשה הבריאה.

בעיות הלכתיות: עקב העובדה שרק האם, הבעל והרופא יודעים מי הוא אבי הילד, יכולים להיווצר סבוכים הלכתיים מרובים. חשש שמא ישא אח את אחותו מאביו שהוא בעל-הזרע. חשש שהאם תיפטר שלא כדין מייבום וחליצה לאחר מות בעלה, בהנחה המוטעית שהוא היה אבי הילד. חשש שהילד עלול להיחשב כיורש של בעל-האישה, למרות שלפי ההלכה מגיעה הירושה למישהו אחר, ונמצא שהוא גוזל, ומאידך, לא יקבל חלקו בירושה של בעל-הזרע, לפי השיטות שהוא נחשב כבנו לכל דבר. כאשר הבעל העקר הוא כהן, יטעו ויחשבו שהבן אף הוא כהן, אף על פי שנולד מהזרעה מאיש אחר.

אשת-איש שקיבלה הזרעה מגבר זר, יש אומרים שאסורה היא לבעלה כדין זנות וניאוף, אך רוב הפוסקים סבורים שאין האישה אסורה על בעלה, ולא על זה שנתעברה מזרעו, כי איסור זנות וניאוף הוא רק בדרך כל הארץ, ואיננה מתחללת לכהונה בעקבות מעשה זה.

3. הזרעה מתורם זר שהוא גוי

כל הפוסקים סבורים שלכתחילה אין לעשות מעשה זה, שהוא מכוער ומתועב. מאידך, ברור שבהזרעה מתורם גוי לא קיים החשש שמא ישא אח את אחותו מאביו, שהרי אין הוולד מתייחס אחרי אביו הגוי, גם כשהוא נולד בדרך כל הארץ, קל-וחומר כשהוא נולד בהזרעה מלאכותית.
יש מהפוסקים שאסרו הזרעה מלאכותית מתורם גוי בכל מקרה, עקב החששות האחרות הקיימות בהזרעה מלאכותית מתורם זר. לעומתם, יש שכתבו שמעיקר הדין אין איסור בהזרעה מלאכותית מתורם גוי לאשת-איש, ובשעת דחק גדול, כשמצטערים ההורים בהשתוקקם לוולד, ואין ביכולתם ללדת כדרך כל הארץ, מותר השימוש בזרע גוי. ולכל הדעות, הוולד הנולד בהזרעה מלאכותית מתורם גוי הוא ישראל כשר כאמו, אינו צריך גיור, ואם הוולד הוא בת - אינה פגומה לכהונה, ובמקרה שהאם היא כוהנת או לויה - הולד כמותה, והאישה עצמה אינה מתחללת ולא נעשית זונה משום כך. ואולם חייב הבעל לפרוש מאשתו שלושת חודשי הבחנה.

4. הזרעה ממקור זרע לא ידוע או מבנק זרע

כאשר לא ידוע ממי הזרע, כגון שנלקח מבנק-זרע, יש מי שכתב שגם לשיטות שאין הוולד ממזר בהזרעה מלאכותית, במקרה זה יהא דינו כשתוקי, כיון שהוא מכיר את אמו ואינו מכיר את אביו, ושתוקי אסור מדרבנן.
יש שכתבו שבחוץ-לארץ יש לתלות ולהניח שהזרע שייך לגוי, כיון שרוב התושבים שם הם גויים, ולכן הוולד כשר, ויש שכתבו שגם במקום שרוב האוכלוסייה היא נוכרית, אין הולכים אחר הרוב במקרה זה, שהרי כל הגזירה היא מטעם מיעוט, שמא ישא אח את אחותו מאביו, ולכן אוסרים הוולד גם כשלא ידוע ממי הזרע.
ובארץ ישראל, שרוב האוכלוסייה הם יהודים, אין להתיר לקיחת זרע מבנק-זרע.

בזרע מעורב של הבעל ושל גבר אחר, יש להתייחס לכל הדינים כאילו מדובר בזרע אחר בלבד, כי זרעו של הבעל אינו פעיל ולא נעשה הערבוב אלא כדי להשקיט את הבעל מבחינה פסיכולוגית. ולא עוד אלא שהבעל עובר על איסור הוצאת זרע לבטלה, שהוא חל גם בזרע שאינו ראוי להוליד, ואין בו תועלת להריון.

5. הזרעה מלאכותית לאישה פנויה

לכל הדעות אין דין ממזר לולד הנולד לאישה פנויה.
אכן מחברים אחדים הסתפקו אם מותר הדבר לכתחילה, ויש מי שאסר זאת במפורש, כי גם במקרה זה קיים החשש שמא ישא אח את אחותו.

ו. רקע אתי-כללי

מרבית החברות הרפואיות בעולם, העוסקות בטיפול בפוריות, פרסמו הנחיות שונות ביחס להוראות והוראות-נגד להזרעה מלאכותית. הנחיות אלו מבוססות על שיקולים רפואיים ומוסריים, ונוגעות הן לתורמים והן לנתרמים. כמו-כן יש הנחיות להסדרים נאותים של בנק-הזרע מבחינת רישום, שמירה על סודיות וכיו"ב.

מבחינה אתית-כללית אין כל מניעה להזרעה מלאכותית מהבעל לאשתו. הדעות חלוקות בהתייחסות המוסרית להזרעה מתורם זר. יש הסבורים, שמעשה זה הוא בלתי מוסרי, כי הוא פוגע בעקרון ההורות המושתת על יחסים הדוקים ובלעדיים בין בי הזוג, ובבניין התא המשפחתי המקובל. לעומתם יש הסבורים, שהורות מתבטאת בעיקרה באהבה לילד, ולאו דווקא בדרך היצירה שלו.

במקרה של הזרעה מתורם זר, יש אחריות מוסרית על הרופא לדאוג לבירור רפואי מוקדם של התורם, כדי למנוע עד כמה שאפשר העברת מחלות תורשתיות או זיהומיות דרך הזרע של התורם אל הנתרמת ואל הוולד שייווצר מההזרעה המלאכותית.

קיימים חילוקי דעות בין הרופאים והאתיקאים, אם להרשות הזרעה מלאכותית לאישה פנויה.
מחד גיסא, הנטייה היא לאסור זאת, שכן הוולד שייווצר מההזרעה יגדל במשפחה חד-הורית, מצב הנחשב כבלתי רצוי מבחינה פסיכולוגית-חינוכית, אך מאידך יש הסבורים שעיקרון האוטונומיה חל גם על רצונה החופשי של הפנויה להרות וללדת ילדים. באנגליה הצהירה הועדה להזרעה מלאכותית בשנתה 1960, שאין לבצע הזרעה בנשים רווקות, אלמנות וגרושות, או בנשים נשואות, שבעליהן אינם מסכימים להזרעה. מאידך, קיימות מדינות אחרות, כגון סקנדינביה ואוסטרליה, שבהן מותר לבצע הזרעה גם בנשים פנויות.

הנוצרים אסרו הזרעה מלאכותית מגבר זר, וחלוקים בדעותיהם בקשר להזרעה מבעל לאשתו.