א. הגדרת המושג

כשר בלשון המקרא מובנו טוב וראוי, ובלשון חז"ל והפוסקים מתייחס המושג לדברים הראויים לשימוש, ובעיקר למאכלים הראויים לאכילה מבחינה הלכתית. מאכלות אסורות הוא שם כולל למאכלים שהם אסורים באכילה או בהנאה.

בערך זה יידונו הנושאים הנוגעים לכשרותם של תרופות ומאכלים לחולים ותנאי ההיתר והאיסור לאכילת מאכלים שונים לחולים.

ב. כללים

ב1. איסורי אכילה והנאה

איסורי אכילה - יש שהם אסורים מן התורה, ועונשם כרת, מיתה בידי שמים, מלקות, או חייבי עשה; ויש שהם אסורים מדרבנן.

יש איסורי אכילה, שאסורים גם בהנאה מן התורה, או מדרבנן.

ג. פרטי דינים

ג1. כללים באיסורי אכילה לחולה

חולה שיש בו סכנה - מותר להתרפא על ידי כל איסורים שבתורה, ואפילו באיסורי הנאה, בכל דרך שהיא, חוץ משלושה דברים שאין מתרפאים בהם, אפילו במקום סכנה, והם - עבודה זרה, שפיכות דמים, וגילוי עריות.

חולה שיש בו סכנה, שאין לפנינו דברים המותרים, וצריך להאכילו מדברים האסורים, מאכילים אותו הקל הקל תחילה, היינו שאם אין זמנו של החולה בהול, צריך לחזר אחר מאכל שאיסורו קל יותר, אבל אם החולה זקוק למאכל מיד, אין מחזרים אחרי הקל. יש מי שכתב, שדין זה אינו אלא מדרבנן, אבל מן התורה אין צריך כלל לדקדק בחיפוש אחרי הקל, ויש מי שסבור, שדין הקל הקל תחילה נאמר רק למטפלים בחולה, אבל החולה עצמו אינו צריך לדקדק בכך כלל.

חולה בסכנת איבר - מותר להתרפא בדבר של איסור, ואף מותר לאכול ולשתות האיסור עצמו.

חולה שאין בו סכנה, אם צריך לאכול דווקא דבר איסור, הרי זה מותר רק אם אכל שלא כדרך הנאתו, כגון שאכל בשר חי של בהמה או שעירב האוכל בדבר מר, שאין בו הנאה לחיך, שאז מותר אפילו באיסורי תורה, חוץ מבשר בחלב וכלאי הכרם, שאין מתרפאים בהם חולים שאין בהם סכנה, אפילו שלא כדרך הנאתם. ויש מי שסבור, שגם אוכלים ומשקים שאינם ראויים, אף על פי שפטור עליהם, אבל אסור הוא, ולכן בחולה שאין בו סכנה אסור.

דבר שהשתנה על ידי פעולה כימית לדבר אחר ולצורה אחרת, ואפילו נפסל רק לאכילת אדם, נחלקו הפוסקים אם הולכים לפי מצבו המקורי והוא נשאר באיסורו, או שהולכים לפי מצבו הנוכחי, והרי הוא מותר.
רוב הפוסקים סוברים, שהולכים לפי מצבו הנוכחי, ונפקע ממנו האיסור, והרי זה פנים חדשות, ואפילו אם הוא ראוי כעת לאכילה, ומותר לחולה שאין בו סכנה לצורך רפואה, אפילו הוא מדברים האסורים בהנאה, חוץ מיין נסך, בשר בחלב, ועצי אשירה; ויש מי שסוברים, שהולכים לפי מצבו המקורי, והוא נשאר באיסורו, ולכן כל דבר איסור - אסור לחולה שאין בו סכנה, גם אם השתנתה צורתו לגמרי.

דבר הבא מן האיסור, והתייבש או השתנה עד שאינו ראוי לאכילה, סומכים העולם לנהוג היתר לאוכלו לצורך רפואה, ואפילו לחולה שאין בו סכנה.

יש מי שכתב, שבליעת מאכל נקרא שלא כדרך הנאתו, ולפי זה מותר לבלוע כל איסורי תורה לרפואה, אפילו לחולה שאין בו סכנה; יש מי שחולק וסובר, שבליעה נקראת דרך אכילה, ולכן אסור לחולה שאין בו סכנה לבלוע מאכל שאיסורו מן התורה; ויש מי שכתב, שבמאכל גמור, שרגילים ללעוס ולאכול, אז גם בליעה נקראת דרך אכילה, אבל דבר שאינו ראוי כלל לאכילה, וכולו אינו עומד אלא לבליעה, כגון גלולות, אין בליעתו נחשבת כדרך אכילה.

דבר שאיסורו משום מנהג - מותר לחולה שאין בו סכנה.

בהגדרת חולה שאין בו סכנה לעניין היתר אכילת איסורים, אפשר שאין להגדירו דווקא כדין חולה שאין בו סכנה בשבת, היינו שנפל למשכב או שמצטער מאוד, אלא יתכן שלעניין איסורי מאכלים חולה שאין בו סכנה הוא גם מי שסובל מנדודי שינה או חש בראשו, דהיינו כל חולי קצת.

אין מתירים שום דבר איסור לחולה שאין בו סכנה, אם יכול לעשות בהיתר באותה מידה כמו באיסור.
ולכן אם צריך לשהות זמן מועט בלבד כדי להשיג רפואה בהיתר כמו באיסור, אין להשתמש ברפואה האסורה, ודין זה נכון אפילו בחולה שיש בו סכנה; אבל אם צריך לשהות זמן ארוך - מותר להתרפא בדבר האסור, אף על פי שמאוחר יותר יוכלו להשיג הרפואה המותרת.

אף במקום שמן הדין מותר לאכול דבר אסור, בכל זאת המאכלים האסורים גורמים נזק לנפשו של האדם.

ג2. פרטי דינים באיסורי אכילה לחולה

מותר לחולה שאין בו סכנה לטלטל ולאכול דבר שהוא מוקצה בשבת.

אין ליולדת או לחולה להעדיף בית חולים מרוחק בשבת בגלל יתר הידור בכשרות, אך אם אינו רחוק יותר, וודאי שיש להעדיפו.

המתנה בין בשר לחלב

המנהג ברוב תפוצות ישראל להמתין שש שעות באכילת מאכלים חלביים אחרי אכילת בשר, אבל לצורך חולה, אפילו קצת, יש להקל אחר המתנת שעה אחת, ואחר שבירך ברכת המזון, או ברכה אחרונה אחר אכילת הבשר. ונכון להחמיר ולעשות גם קינוח והדחה לפני שתיית החלב, דהיינו שיאכל דבר מה, וגם ישתה משקה כלשהו.

אם נהג להמתין שש שעות, וכעת בגלל מחלתו רוצה לאכול אחרי שעה, מכיוון שדעתו לחזור למנהגו הקודם כשיבריא, אם אינו מוצא מי שיתיר את נדרו, כדין מי שנוהג מנהג טוב, ורצונו לחזור בו - אין הוא צריך להתיר את נדרו על מה שהיה רגיל עד עכשיו להמתין יותר מזה.

אם הוא סובל מכיב, הרי הוא נחשב לחולה שיש בו סכנה, ואף שאין בו סכנה מיידית במניעת שתיית חלב, מותר לו לשתות חלב שעה אחת אחרי בשר ללא כל פקפוק.

אכל מרק של בשר, שנוהגים להחמיר כמו בבשר עצמו, מכל מקום בחולה, אפילו במקצת, אפשר להקל אחרי המתנת שעה אחת.

מותר לאכול בשר וחלב עם סתימת שן זמנית בצמר גפן, וגם בסתימה קבועה.

חולה שמקבל מזון דרך פתח בקיבה, או דרך פתח במעיים, והאוכל איננו עובר כלל דרך גרונו - מותר להאכילו דרך פתח זה גם מאכלים אסורים, וכן יכולים להאכילו בשר וחלב בזה אחר זה ללא הפסקת זמן, ואפילו בבת אחת, אם לא בישלו אותם יחד לפני כן.

ג3. פרטי דינים ביחס לכשרות תרופות

בעיית הכשרות של תרופה קשורה במרכיבים השונים של התרופה.
הבעיות קשורות בתוצרים מן החי, ממתיקים, אנזימים, גליצרין, דבק, ועוד. יכולות להיות שאלות הקשורות בתוצרים מן החי שאינם מבעלי חיים כשרים, או תוצרים חקלאיים אסורים כגון יין של גוי, טבל או שביעית וכיו"ב, ובעיקר חמץ בפסח.

אין כל איסור במתן תרופות המכילות מרכיבים אסורים, אם הן ניתנות בדרך של זריקה, פתילה, חוקן, תחבושת וכיו"ב, שאין זה דרך אכילה כלל. על כן, למשל, אינסולין הניתן בזריקה, אף שיש שהוא מיוצר מחזיר, אין בו איסור.

תרופות הנלקחות דרך הפה - אשר מיוצרות ממרכיבים האסורים באכילה - אם יש להם תחליפים שווי-ערך מבחינה רפואית, המיוצרים ללא מרכיבים אסורים, יש להעדיף את המוצרים המותרים.

בחולה שאין בו סכנה, כאשר אין תחליפים כשרים לתרופות נחוצות, יש דרכי היתר אחדים לנטילתן:

תרופות מאיסורי אכילה, שנפסלו מאכילת אדם, ובוודאי כשנפסלו מאכילת כלב, מותרות כל השנה, אף לחולה שאין בו סכנה. ואמנם, בדרך כלל תרופות שבזמננו אין זו דרך אכילתן, כי הן מרות, ומה שממתיקים את האיסור על ידי סוכר - יש מי שכתב, שלאו כלום הוא, ועל פי רוב הן פסולות אפילו אכילת כלב, ויש מי שנסתפק בכך.

תרופות שנמצאות בקפסולה, אף על פי שנעשות מדברים אסורים, הרי הן נחשבות כפסולות לאכילת כלב, ודינן ככרכו בסיב, והרי הן מותרות.

תרופות המכילות מרכיבי איסור שעברו שינוי כימי, או שנתייבשו לגמרי, הרי הן מותרות גם לחולה שאין בו סכנה.

מצינו בין הפוסקים דיונים על תרופות מסוימות ומוגדרות המיוצרות עם מרכיבים אסורים שונים, ולהלן סיכום דיוניהם ביחס לתרופות המצויות בימינו:

ג'לטין - יש שהוא נעשה מצלולוזה סינתטית, או מצמחים; יש שהוא נעשה מעצמות שרופות וכתושות; ויש שהוא נעשה ממיני עור שונים ואף מעור חזיר, או מדגים טמאים, ועיקרו בא לעבות את המאכל ולהקשותו, או לייצב את הכיסוי של התרופות.

ג'לטין העשוי באופן מלאכותי או מצמחים - הרי הוא כשר ללא ספק.

ג'לטין הנעשה מעצמות של נבלות וטריפות, לאחר שנתייבשו היטב - יש מי שכתב, שמעיקר הדין אין בו איסור; ויש מי שכתב, שאם לפני ערבובו במאכל אין הוא ראוי לאכילה, הרי זה מותר, ואין אומרים בזה אין מבטלין איסור לכתחילה, אבל לרוב הוא עשוי כך, שהוא ראוי לאכילה גם לפני ערבובו במאכל, ואז אין להקל.

ג'לטין הנעשה מעורות של נבלות וטריפות - יש מי שכתב, שהוא אסור, אף אם לא היה ראוי לאכילת כלב קודם ערבובו, בין שעבר עיבוד, ובין אם עשוי מעורות פשוטים ובלתי מעובדים, ויש מי שכתב, שסתם ג'לטין העשוי מעורות של בהמות טמאות - אסור, אבל אם עיבדו את העורות למנעלים וכלים, הג'לטין העשוי מהם מותר.

יש מי שכתב, שמעיקר הדין אסור לבלוע תרופה העטופה מקפסולה שעשויה מג'לטין, אך מעשים בכל יום, שבולעים סממנים בקפסולות אף לחולה שאין בו סכנה; ויש מי שכתב, שמותר לבלוע קפסולות העשויות מג'לטין, ואין צורך לפתוח הקפסולות כדי לבלוע רק את החומר הפעיל, אפילו בחולה שאין בו סכנה.

תרופות המכילות כמות קטנה של סוכר-חלב, אין כל איסור לבלוע אותם אחרי סעודת בשר, ואין צורך להמתין כלל.