העתק את הטבלה שהציעה אסנת, והשלם אותה במחברתך.

כשביקשה המורה ללמוד בעל-פה את המלאכות החקלאיות האסורות בשמיטה מן התורה, היה יהודה - אוהב הקיצורים וראשי התיבות - נותן בהם סימנים: שתי המלאכות הנעשות בראשית הצמיחה בשדה ובכרם, שתיהן מתחילות באות ז', האות השביעית. רמז לכך שפעולות אלו אסורות בשנת השבע... ושתי המלאכות הנעשות לאחר ההבשלה של היבול - יש באמצען אות זהה, צ'...
לאילו מלאכות התכוון יהודה?

משה אורן, מזכיר המשק של "שעלבים", מספר כיצד התגברו בכרמים על איסור זמירה:
אחד מענפי המשק שלנו הוא הכרם, כרם לענבי יין. לעניין שמיטה מתעוררות בכרם כמה שאלות הלכתיות: אסור לנטוע אותו, אסור לזמור את הגפנים, וכן אסור לבצור את הענבים כדרך הבוצרים. הנטיעה לא הייתה בעיה, שכן נטענו את הגפנים שלנו כמה שנים לפני השמיטה. עיקר הבעיה הייתה הזמירה.

בתורה נאמר "כרמך לא תזמור". זהו איסור זמירה דאורייתא. הזמירה היא פעולה של דילול ענפי הגפן: זומרים חלק מענפי הגפן, ומשאירים חלק מהם. כך מבטיחים את יבול הגפן באיכות טובה. כל כורם יודע, כי זמירה מדויקת חיונית ביותר לענבים.
כשקרבה השמיטה של שנת התש"ם, הקדמנו וזמרנו את הגפנים לפני ראש השנה, כלומר באלול התשל"ט זמרנו את הכרם, ובחורף שלאחריו, בשמיטה של התש"ם, קצצנו ענפים מיותרים. מה שעשינו בחורף היה הכרחי לקיום הגפן, אך לא היה זמירה מהתורה. כך פתרנו את בעיית הזמירה מדאורייתא.

זה היה פתרון חלקי. הרב קלמן כהנא זצ"ל, שהנחה אותנו בנושא השמיטה על פי הוראותיו של ה"חזון איש" זצ"ל, וכן רבני היישובים, לא היו מאושרים בפתרון הזה. רצינו לקיים את השמיטה על כל פרטיה ודקדוקיה ולהימנע מכל זמירה וגיזום בכרמים בשביעית.

ואכן, רווח והצלה עמדו לנו ממקום אחר, משני מקומות אחרים:

א. יישוב שכן, "יסודות", החליט, ביזמת רב המקום, לנסות ולזמור את הגפנים זמירה שלמה ומוחלטת בערב שנת השמיטה. לזמירה של ערב השמיטה לא הוסיפו כורמי "יסודות" גיזום וקיצוץ כלשהו בענפים בשמיטה עצמה. דרושים היו הרבה ביטחון ואמונה כדי לעשות צעד זה, שכן כל כורם וכל מדריך חקלאי הזהירו, שהגפנים לא ייתנו את פריים, ואף ייהרסו, אם לא ישלימו בחורף את גיזום הענפים. וראה זה פלא: הכרמים של "יסודות" הניבו באותה שמיטה יבולי ענבים בכמות סבירה בהחלט...

ב. מאוסטרליה הרחוקה הובא מידע מעורר עניין: על שטחי ענק מגדלים שם גפנים לענבי יין, והכורמים שם כלל וכלל אינם זומרים את הגפנים. המידע הזה נתקבל בארץ בספקנות רבה: גפנים ולא זומרים?! ניסו לתלות זאת בהבדלי מזג האוויר, בזני הענבים ועוד.
אנו החלטנו, על אף כל החששות, לנסות את השיטה האוסטרלית. בערב השמיטה של התשנ"ד, בסוף שנת התשנ"ג זמרנו את הכרמים שלנו. זמרנו זמירה שלמה את כל הגפנים עם חשש בלב...
ולתדהמת כולם גדלו הגפנים בשמיטה בהתשנ"ד בצורה משביעת רצון. היבולים היו טובים, והגפנים החזיקו מעמד. בשנה שאחריה טיפלנו בגפנים טיפול יסודי ומשקם, והכרם חזר לתקנו.

אכן נתקיים בנו "וציוויתי את ברכתי" (ויקרא כה, כא).