עיין בהגדרה והשב:
בשדה מסוים עלו בשנת השמיטה שיבולים, שהם "ספיחין".
- האם זרעי הספיח נזרעו בשביעית?
- האם בספיח עברו על איסור שביעית, "שדך לא תזרע"?
- האם נעשה בספיחין אחד מאיסורי השמיטה שלמדת?

אכן, הואיל ובגידולי הספיח בשביעית לא נעשה אף איסור מאיסורי שמיטה, הספיחים שנבטו בשביעית מותרים מן התורה, שכן נאמר בספר ויקרא כ"ה, ו': "והייתה שבת הארץ לכם לאכלה." לפי האמור בתורה, הספיחים העולים בשדה

בשבת הארץ יהיו "לכם לאכלה". מן התורה מותר ללקט את ספיחי השדה בשביעית, "לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך" (שם).
ובלשון הרמב"ם:

כל שתוציא הארץ בשנה השביעית,
בין מן הזרע שנפל בה מקודם שביעית,
בין מן העיקרים (=השורשים או השיחים) שנקצרו מקודם וחזרו ועשו,
ושניהם נקראו ספיח...
הכול מותר לאכלו מן התורה,
שנאמר (ויקרא כ"ה, ו'): "והייתה שבת הארץ לכם לאכלה."
(רמב"ם, "הלכות שמיטה ויובל" ד', א')

א. בדברי הרמב"ם 3 חלקים:
    1. הכלל מן התורה ביבולי שנת השבע.
    2. פירוט שני הסוגים הנכללים בכלל הזה ושמם
    3. ההוכחה מפסוקי התורה.
העתק למחברתך את דברי הרמב"ם בהדגשת כל אחד משלושת הקטעים (בצבעים שונים, באותיות מסוג שונה, במסגרות וכדו').
ב. בהגדרת ספיח לעניין שמיטה הרמב"ם כולל שני סוגי יבולים. פרט את שני הסוגים במחברתך.
ג. על יבולי הספיח אומר הרמב"ם: "הכול מותר לאכלו מן התורה." התוכל לשער מה הטעם להדגשה "מן התורה"? ביחידת הלימוד הבאה תקבל מענה לשאלה זו.

בשדהו של אליקים שבארץ עדולם עלו בשנת השמיטה ספיחין. כמו בשדות אחרים שבמרחבי עדולם, נראו בשדהו בשמיטה שיבולי תבואה בודדות, תרמילי קטניות יחידים ואף שיחי ירקות מעטים.

- ספיחי שביעית הם! - אמרו המלקטים בשדהו, ואספו מספיחי התבואה, הקטניות והירקות לארוחת היום.
בשערי עדולם ישבו באותה עת חכמי בית הדין. לפתע הגיחו בריצה אליקים ובנו, נדב, והאב קרא לעבר החכמים:
- פירות שביעית! בשוק הירקות נמכרים יבולי שביעית! שקים של תבואה... ונדב בנו הוסיף:
- רבים מדיי הם היבולים מכדי להיות ספיחים. כמויות כאלו, לא ייתכן שספיחים הם... תבואה, קטניות, ירקות - פירות שביעית הם!...
הדיינים הביטו זה בזה כנדהמים: פירות שביעית בשוקי עדולם?!
אחד מהם ספק כף אל כף וקרא:
- פירות שביעית?! והרי "בעוון השמטת שמיטין... גלות באה לעולם". (שבת ל"ג, א'), שכן אתה מוצא בימי ירמיהו, שחיללו את השביעית ונמכרו לנכרים (תנחומא, "בהר" א')!
חברו נראה נעצב אל לבו, ובקול מלא צער לחש:
- "דבר בא לעולם על פירות שביעית" (אבות ה', י"א).
הזקן שבחבורה הנהן בראשו והוסיף:
- אמר הקב"ה למשה: רצונך שלא יגלו, הזהירם על השמיטות. (ילקוט "בהר" תרנ"ח), וכן: "למה נמסרו ישראל למלכויות הללו?... מפני שהן מחללין את השביעית" (תנחומא "בהר" א').
והוא המשיך:
- אך מה לנו כי נרבה לדבר בחומרת איסור שביעית? נצא אל השוק, נברר ונבדוק, אם אכן גידולי שביעית שם, נגלה את מחטיאי הרבים, ונמנע חטא ועונש...

החכמים מיהרו אל שוק הירקות. אליקים ובנו נדב צעדו בעקבותיהם.
אחד החכמים ניגש אל סוחר גרגרי תבואה. אך זה מיהר והכריז:
- אלו גרגרי תבואה ספיחין. הם גדלו מעצמם בשדותי... הם מותרים השנה, בשנת השמיטה.
הצעיר שבין חכמי בית הדין בדק מתחת לשולחנו של אחד הרוכלים, ומנה 4 שקים של תבואה. הוא הזדקף נמרצות, ושאל:
- כל אלו ספיחים משדך?!
- ס-פ-י-ח-י-ם... - גמגם הרוכל, ופניו ענו בו כי שיקר...
גם אצל מוכר הקטניות וליד דוכן הירקות חזר ונשנה הדבר: כמויות גדולות של "ספיחין", לדברי הבעלים.

הסוחרים זומנו לדיון מיידי בבית הדין שבשער העיר. הדיון בבית הדין נפתח בדברי תוכחה של זקן הדיינים:
- אחיי, בני עמי! אתם עומדים היום בפנינו כחשודים במסחר בפירות שביעית. היודעים אתם את חומרתו של חטא זה? הלא ידעתם כי "תגרי שמיטה אינן רואין סימן ברכה לעולם" (תוספתא, ביכורים ב')?!
הסוחרים השפילו את עיניהם, והחכם המשיך בדבריו:
- כבר שנינו מי הם הפסולין לדון ולהעיד בבית הדין: "סוחרי שביעית" (משנה, סנהדרין ג', ג'). על סוחרי שביעית דרשו חכמים: "שמתבהלין להעשיר, ואין משמרין את השביעית, וסבורין שהן מתעשרין. אמר הקב"ה: כיוון שלא שמר את השמיטה, התחילה המארה (=הקללה) נכנסת בממונו..." (תנחומא "בהר" א').
אחד הרוכלים קרב אט אל שולחן הדיינים, ובקול רועד לחש:
- אכן, כן, זרעתי בשביעית... גרגרי התבואה אינם ספיחים... מגידולי שביעית הם... ירחם עליי בית הדין...
לא עברה שעה קלה, וגם שני התגרים האחרים הודו בחטאם...

מהסיפור "פירות שביעית בעדולם" עולה בעיה הלכתית קשה. מהי?
הבעיה התעוררה כבר בימי העבר הרחוקים של עמנו, אולי בעדולם ובוודאי ביישובים נוספים בארץ. חכמי ישראל עמדו בפני "עוברי עברה", שזרעו בשדותיהם בשביעית בסתר תבואה, קטניות או זרעוני גינה (=ירקות), וכשהם צמחו, אמרו בעלי השדות שספיחים הם.

עיין להלן בדברי הרמב"ם, ומצא מה גזרו חכמים לפתרון הבעיה של סוחרי שביעית במסווה של ספיחין:

ולמה גזרו עליהם (=על הספיחין)?
מפני עוברי עברה.
שלא ילך ויזרע תבואה וקטניות וזרעוני גינה
בתוך שדהו בסתר,
וכשיצמח, יאכל מהם ויאמר:
ספיחים הם.

לפיכך -
אסרו כל הספיחים הצומחים בשביעית.
(רמב"ם, הלכות שמיטה ד', ב')

כדי למנוע מאותם עוברי עברה לשקר ולרמות אסרו חכמים את כל הספיחים הצומחים מעצמם בשביעית. זוהי גזרת חכמים:

מדברי סופרים (=חכמים)
שיהיו כל הספיחים אסורין באכילה... (בשביעית)
(רמב"ם, הלכות שמיטה ד', ב')

דניאל אמר: הרמב"ם בהלכה א' אומר "הכול מותר לאכלו" ובהלכה ב' הוא אומר "שיהיו...אסורין באכילה".
שמעון קרא: גם אני לא מבין! דברי תורה, דברי סופרים...
המורה הגיב בחיוך: לו האזנתם זה לזה, הייתם שניכם מבינים...
ואכן, כשחזרו השניים על שאלותיהם והאזינו זה לזה, קראו כאחד:
אהה! עכשיו אני מבין...
רשום במחברתך מה הבינו השניים.

במשנה, במסכת "שביעית" פרק ט', משנה א', נאמר:

וחכמים אומרים: כל הספיחים אסורין.

חכמים אסרו על כל הספיחים בשביעית. אך מה נכלל באיסור זה?
כל פרי האדמה שתוציא הארץ בשנה השביעית, מזרעים שנשרו ונקלטו בשנה השישית, או מזרעים שנזרעו בשביעית. פרי האדמה כולל: תבואה, קטניות וזרעוני גינה ( = ירקות). בפירות האילנות אין איסור ספיחין.
לפניך רשימה של יבולים שגדלו בשדה בשביעית.

העתק אותם למחברתך בשני טורים נפרדים: כתוב בטור אחד את אלו שחל עליהם איסור ספיחין, ובטור שני את אלו שלא חל עליהם איסור ספיחין. השתדל להוסיף ציורים ותצלומים מתאימים למחברתך:

בצל, תות-שדה, אפרסקים, חיטה, תפוזים, תירס, שעועית, תפוחי עץ, ענבים, חומוס, גרגרי שיבולת שועל (קווקר), בננות.