החורף חלף, וגם חג הפסח כבר מאחורינו. משפחת שלום חזרה לפני ימים מספר מירושלים, מן העלייה לרגל. אליעזר ויהודה לא שבו עם בני המשפחה למודיעין. הם ביקשו מאביהם רשות להמשיך וללמוד בירושלים גם בחודשי הקיץ, עד צאת שנת השמיטה. בעוד נעמה, אשת שלום, מפרקת את הצרורות, ירדו שלום, טוביה וחגי לגינות הפרי שלהם. חגי מתבונן באביו ובאחיו וחושב לעצמו: מוזר לרדת למטע בלי מזמרה ובלי כלי עבודה. הכול מוזר בשמיטה, באמת מוזר! והנה רואה חגי, כי טוביה ואביו פותחים את הגדר, ופותחים את שער המטע לרווחה! - מה אתם עושים? - קרא חגי. - כולם ייכנסו לכרם שלנו, ויקטפו את הפירות שלנו! טוביה לא השיב מיד. הוא התקין שלט גדול ליד השער, וכתב עליו באותיות גדולות: ה פ ק ר . אחר כך ישב ליד חגי, על אחת האבנים, והסביר לו: בתורה כתוב:

והשביעית תשמטנה ונטשתה,
ואכלו אביוני עמך,
ויתרם תאכל חיית השדה
כן תעשה לכרמך ולזיתך.
(שמות פרק כ"ג, פסוק י"א)

בשמיטה השדה איננו שלנו. בשמיטה הפירות הם של כולם. הכול הפקר, וכל אדם יכול לבוא ולקחת. חגי הקשיב לדברי טוביה והבין.
אנחנו, ילדי הכיתה, נוכל ללמוד את ההלכה מתוך הרמב"ם:

"והשביעית תשמטנה ונטשתה":
וכל הנועל כרמו
או סג (=שם גדר) שדהו בשביעית,
ביטל מצוות עשה.
וכן אם אסף כל פירותיו לתוך ביתו (עבר על מצוות "ונטשתה").
אלא, יפקיר הכול,
ויד הכול שווין בכל מקום,
שנאמר: "ואכלו אביוני עמך."
ויש לו להביא לתוך ביתו מעט,
כדרך שמביאים מן ההפקר.
(רמב"ם, הלכות שמיטה ויובל, פרק ד', הלכה כ"ד)

הסבירו מהו "הפקר". תוכלו להיעזר במילון.
תארו לכם שחגי שואל אתכם כך: ולנו, אנשי בית שלום, מותר לקחת מן הפירות שגדלו בכרם ובמטע שלנו?
מה תשיבו לו?
חגי שואל שאלה נוספת: כמה מותר לנו לקחת?
אנא השיבו לו על פי דברי הרמב"ם.

כעבור חודשיים ישבה נעמה על מפרסת ביתה, והשקיפה לעבר הכרם והמטע. מרחוק ראתה את השלט שהתקין טוביה, יכתוב עליו "הפקר", ואחר כך ראתה דמויות אנשים שמסובבים בכרם שלה, זה בסלו וזה בקערתו, ניגשים אל הגפנים ולוקחים... גם נעמה לקחה את הסל בידה, וירדה לכרם להביא לצורכי ביתה, לשלוש סעודות. וכך מסתובבת נעמה, אשת שלום, בכרם שלה, ולידה אנשים זרים ואנשים מוכרים, אנשים עשירים ועניים, אפילו את יקיר, העבד, ראתה נעמה בין האוספים.
חשבו מה הרגישה נעמה, בשעה שהסתובבה בכרם שלה יחד עם אנשים אחרים, והקפידה לקחת רק כמות של שלוש סעודות. כתבו את מה שהיא הרגישה כאילו היא מספרת לשלום או לשכנה או לידידה.

וגם ללמד מזה שלא יתנשא (= יתגאה) העשיר על העני.
אמרה התורה: בשנה השביעית כולם יחד,
עשיר ואביון יש להם רשות בגינות ובשדות
לאכול לשבעה.
(הרב צבי קאלישר)

הערה: אם תרצו תוכלו לשים בפה של נעמה, או בפיו של שלום את הדברים היפים שלימד אותנו הרב צבי קאלישר.