הפולמוס




הויכוח בדבר דין פירות גויים בשביעית היה חריף. רבי יוסף קארו עמד מול המבי"ט והמהרי"ט שפסקו שיש קדושת שביעית בפירות נכרים. מחלוקת זו קיימת עד היום, והוא משקפת שני מנהגים: מנהג ירושלים הוא כמנהג רבי יוסף קארו, הפוסק שאין קדושה בפירות נכרי. ואילו מנהג בני ברק, שהנהיגו ה"חזון איש", הוא כשיטת המבי"ט והמהרי"ט, שיש קדושה בפירות אלה.


(כ) שו"ת אבקת רוכל סימן כד
מאת רבי יוסף קארו, בעל ה"שלחן ערוך". נולד בספרד בשנת 1488. לאחר נדודים עלה לצפת, והיה חבר בבית דינו של רבי יעקב בירב. לאחר פטירת רבי יעקב בירב נחשב כממלא מקומו, והוא יחד עם רבי משה מטראני (המבי"ט) עמדו בראש בית הדין של צפת. נפטר בשנת 1575.

כי זה עשרים שנה ראיתי מה שכתב הר' שלמה שירילייו זלה"ה, לנהוג דין שביעית בפירות הגויים הגדלים בארץ, וראיתי ראיותיו.
וזה לשוני מה שכתבתי אז: ראיתי מה שטען בקונדריסו לנהוג דיני שביעית בפירות הגויים הגדלים בארץ, ולא נראה לי שיש בראיותיו כדי לבטל מנהג הקדמונים שלא נהגו כן. דמה שהביא ראיה מדתניא בתוספתא "אין מוכרין ולא לוקחין מן הגוי פירות שביעית", איכא למימר דהיינו דווקא בפירות שגדלו בשדה ישראל.
אח"כ כתבו לי מירושלים תובב"א, כי כן מנהגם מימי קדם, להפריש תרומה ומעשרות בשביעית מפירות שזרע הגוי בשדהו ונתמרחו ביד ישראל, וכמו שכתבתי והנהגתי.

גם אלה דברי הצעיר יוסף קארו

(כא) שו"ת אבקת רוכל סימן כה
כתב עוד הח"ר משה מטראני נר"ו על הנזכר, וזה לשונו:
כח מעשה ידי הגדתי, זה לי כ"ח שנים, משנת הרצ"ב עד שנת השגי"ח, שנות ארבע שמטות, ובכל שמטה ושמטה לא מנעתי עצמי מלהתעסק ולעיין בעניין דיני השמיטה, בפירות הגדלים בקרקע של גוי בא"י, ואם נתמרחו ע"י ישראל, אם יהיו חייבים תרומות ומעשרות. ומאז כתבתי שהיו פטורים, וגם שהיה בהם דין שביעית, וכמו שהבאתי ראיות לזה מהסברא, משנה וברייתא ותוספתא וירושלמי ודברי המפרשים, ועוד הוספתי ראיות בכתב בשנת הרצ"ט שהיתה שנת השמיטה, ומאז עד עתה הייתי מורה לשואלים ממני בשנת השמיטה על חיוב תרומה ומעשר, שלא היו חייבים.
ועתה בשמיטה זו ראיתי את הח' הר' יוסף נר"ו, שהיה מורה להפריש תרומה ומעשר, ושלח לי שאשלח לו טופס מה שכתבתי על עניין זה, ושלחתי לו, וכתב דחיות על הראיות אשר כתבתי, ועל דברי המפרשים ז"ל, כמו שכתוב בכתבו. ואצלי הם דחיות בקש, ואיני חושש להשיב על מה שטען עלי, אלא על מה שטען על דברי המפרשים ז"ל, אשר נראה בפירוש ממה שכתבו, שפירות שגדלו בקרקע הגוי בא"י הן באיסור שביעית...

אמר יוסף קארו:

אחר שכתב החכם הר' משה מטראני אגרת זאת השנית, רצה לעשות מעשה כדבריו בשמיטה שעברה, ומיחו בידו. ובשמיטה זו, שהיא שנת השל"ד, הקשה את רוחו ואמץ את לבבו, לתקוע עצמו לעשות מעשה כדבריו ביד רמה, וקמו כל חכמי העיר, ועיינו בדבריו הראשונים והאחרונים, וראו שאין בהם ממש, והכריזו בבתי כנסיות בגזרת נידוי, שכלם יפרישו תרומות ומעשרות מפירות הגוי שנתמרחו ביד ישראל בשביעית, כמו בשאר שנים.

נאם הצעיר יוסף קארו

הכרנו וידענו שנדפס מכתב ידו של מורינו הרב, והיא כתיבת ידו ממש. וכל הנזכר אות באות. חתמנו שמותנו.

משה גאלאנטי

(כב) רבי אליעזר אזכרי, ספר חרדים

לעניין הפרשת תרומות ומעשרות בשביעית
ספר חרדים מצטט את דברי רמב"ם בהלכות מתנות עניים ו:ה שהובאו במקור יד, וממשיך:
גם פירות שגדלו בקרקע נכרי בשביעית, או מה שזרע כשבאו ליד ישראל, מוכח בהדיא מכל מה שכתבנו למעלה דהם כגדלו בקרקע ישראל דמי, ופטורין מן התרומות ומן המעשרות. וכן היה נוהג ומנהיג גדול הדור מהר"ר משה מטראני ז"ל. גם גדול הדור, כבוד מהר"ר יוסף קארו זצ"ל בסוף ימיו, כשחיבר שולחן ערוך, כתב סתם "שנת השמיטה אין בה לא תרומות ולא מעשרות", ולא חילק בין פירות הנכרי לפירות ישראל. וכן עמא דבר.

(כג) רבי אברהם ישעיהו קרליץ, חזון איש שביעית כ:כז
בדברי ה"חזון איש" אנו עוברים לויכוח בתקופתינו. ה"חזון איש" עוסק במחלוקת רבי יוסף קארו וחבריו. להלן סדר התאריכים של הספרים והפוסקים שה"חזון איש" עוסק בהם:
רמב"ם, שנת כתיבת הלכות שמיטה ויובל - 1176
רבי אשתורי הפרחי, כפתור ופרח, שנת עלייתו לארץ - 1309
ר' יוסף קארו, שנת כתיבת הסעיף בשלחן ערוך (מקור ט) - אחרי שמיטת 1553
ר' משה מטראני, (מקור כא) - 1558
מהדורה ראשונה של "שלחן ערוך" - ונציה 1564
ר' יוסף קארו, שנת כתיבת התשובה באבקת רוכל (מקור כא) - 1574
ר' יוסף קארו, שנת מותו - 1575
רבי אליעזר אזכרי, שנת כתיבת הפרק על שמיטה בספר חרדים - 1588
מהדורה ראשונה של "אבקת רוכל" - סלוניקי 1791


דין קדושת שביעית בפירות נכרי
בדין קדושת שביעית בפירות של נכרי, שכתבו שדעת רוב אחרונים שאין בהן קדושת שביעית, לא ידענא מי המה. שהרי דעת הרי"ק הובא בכסף משנה ז:ג שיש בהן קדושת שביעית.

דעות הסוברים שיש קדושה
וכן כתב בפשיטות בס' חרדים וזה לשונו: "וגם בפירות שגדלו בקרקע גוי בשביעית, או מה שזרע, כשבאו לידי ישראל מוכח בהדיא מכל מה שכתבנו למעלה, דהם כגדלו בקרקע ישראל, ופטורין מן התרומות ומן המעשרות, וכן היה נוהג ומנהיג גדול הדור מו"ה משה מטרני ז"ל, גם מו"ה גדול הדור כבוד ר"י קארו זצ"ל בסוף ימיו וכו', וכן עמא דבר".
וכן כתב השל"ה, וזה לשונו: "ומאחר שאין קנין בא"י להפקיע, נמצא קדושת שביעית גם בשל כותי לאכול בקדושת שביעית" כו'. ולהלן הוא כותב: "ונמצינו למידין, שכל פירות שקונה ישראל בשביעית, כל קדושת שביעית נוהג בהם" כו'.
והנה מבואר דעת מבי"ט ומהרי"ט ומהר"י קורקוס והחרדים והשל"ה דנהוג קדושת שביעית בשל נכרי, והחרדים העיד שכן עמא דבר, וכולם סמכו בלשון רבנו (הרמב"ם) פרק ד הלכה כ"ט, שכתב גם "נכרי שקנה קרקע כו' פירותיה מותרין שלא גזרו" כו', ופירשו דזה טעם על הא דמותרין. דאע"ג דקדושת שביעית נהגא בשל נכרי, מ"מ איסור ספיחין לא נהגא, משום שהיא משום גזרה, ולא שייך בשל נכרי.

דברי פאת השלחן ותשובה לדבריו
ובפאת השולחן כ"ג, שתמך שאין קדושת שביעית בשל נכרי, ד"מותרין" היינו בלא קדושת שביעית, והא דהוצרך למיהב טעמא באיסור ספיחין שלא גזרו, היינו משום דאע"ג שאין קדושת שביעית בשל נכרי, יש מקום לומר דספיחין אסורין, כיוון דאין איסור ספיחין משום קדושה, אלא מגדר מלתא, שלא יזרע. ולזה כתב רבנו, דמ"מ בשל נכרי לא גזרו.
ואמנם בלשון רבנו (הרמב"ם) בתשובה כב מבואר בהדיא, דזה שהוא מדרבנן גורם היתר ספיחין בשל נכרי. ומתוך דבריו נלמד דלרבי עקיבא, דספיחין דאורייתא, גם בשל נכרי אסורין. ואילו ראה הפאת השולחן לשון רבנו בתשובה ודאי היה מכריע על פיו.
ברור דברי ספר חרדים
והנה החרדים עמד בשנת שמ"ח, והיא שמיטה השניה אחר שנת של"ד. ואילו גזרו חכמים באיסור חרם לעשר, בוודאי לא היה הדבר משתנה בשנת שמ"ח. והחרדים מעיד "וכן עמא דבר", ואין ידוע לו כלל איסור. ואדרבא, אומר שמרן חזר בו סוף ימיו, וזה מכחיש בהחלט מה שנדפס באבקת רוכל, שהכריזו איסור בשנת של"ד. ועל הדפוס אין לסמוך, שנדפס אחרי שנים רבות, והטעות סופר מצויות. ואפשר שצריך לומר שכ"ז, והחילוף בין כ' לל' מצוי, וכן בין ד' לז'. או שלא היה כת"י מרן כלל, ולא ידענו מי כתבה, וכתבה אחר מפי השמועה.

סיכום
סוף דבר: עדותן של החרדים והשל"ה שהיו במקומו של הב"י (ר' יוסף קארו) וסמוכין כל כך למרן אי אפשר להכחיש. ונמצא דהפאת השולחן קבע המנהג להקל נגד המנהג הקדום להחמיר.
גם הרמ"א שהחמיר לעשר, אין ראייה שהקיל בקדושת שביעית. דאע"ג דיש להן קדושת שביעית, י"ל דחייב במעשר. דמעשר בהפקר תלוי, ואין הפקר ביד נכרי. וכמו שהביא מהרי"ט מסברא זו בשם מרן. גם אין ראייה מחומרא שאמר הרמ"א, לעניין קולא.
וכבר הוכרעה הלכה זו ע"פ דברי רבנו בתשובה, שנהוג קדושת שביעית בשל נכרי, וכמנהג הקדום, וכמו שכתבו הרי"ק מבי"ט מהרי"ט החרדים והשל"ה. וכן כתב הגאון בעל חיי אדם בהלכות א"י שחיבר, וכן המנהג ביישוב החדש.