---

משניות שביעית

לקט

שביעית, פרק ב משנה ו:

דין תוספת שביעית

אֵין נוטְעִין, וְאֵין מַבְרִיכִין, וְאֵין מַרְכִּיבִין עֶרֶב שְׁבִיעִית,
פָּחות מִשְּׁלשִׁים יום לִפְנֵי ראשׁ הַשָּׁנָה;
וְאִם נָטַע או הִבְרִיךְ או הִרְכִּיב - יַעֲקר.

רַבִּי יְהוּדָה אומֵר: כָּל הַרְכָּבָה שֶׁאֵינָהּ קולֶטֶת לִשְׁל שָׁה יָמִים,
שׁוּב אֵינָהּ קולֶטֶת.
רַבִּי יוסֵי וְרַבִּי שִׁמְעון אומְרִים: לִשְׁתֵּי שַׁבָּתות.

רמב"ם שמיטה ויובל פרק ג, יא

שביעית, פרק ד משנה ג:

עבודת נכרים את שדותיהם

חוכְרִין נִירִין מִן הַגּויִם בַּשְּׁבִיעִית, אֲבָל לא מִיִּשְרָאֵל.
וּמַחֲזִיקִין יְדֵי גויִם בַּשְּׁבִיעִית, אֲבָל לא יְדֵי יִשְרָאֵל.
וְשׁואֲלִין בִּשְׁלומָן, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלום.

רמב"ם שמיטה ויובל פרק א, יג
רמב"ם שמיטה ויובל פרק ד, כט
רמב"ם שמיטה ויובל פרק ח, ח

שביעית, פרק ד משנה ז:

איסור להפסיד פירות שביעית

מֵאֵימָתַי אוכְלִין פֵּרות הָאִילָן בַּשְּׁבִיעִית?
הַפַּגִּים, מִשֶּׁיַּזְרִיחוּ אוכֵל בָּהֶן פִּתּו בַּשָּׂדֶה;
בִּחֲלוּ, כּונֵס לְתוךְ בֵּיתו.

וְכֵן כַּיּוצֵא בָהֶם בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ חַיָּב בַּמַּעַשְרות.

רמב"ם שמיטה ויובל פרק ה, טז
הַבּסֶר,
מִשֶּׁהֵבִיא מַיִם אוכֵל בּו פִּתּו בַּשָּׂדֶה;
הִבְאִישׁ, כּונֵס לְתוךְ בֵּיתו.
וְכֵן כַּיּוצֵא בו בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ חַיָּב בַּמַּעַשְרות.

רמב"ם שמיטה ויובל פרק ה, טו-טז

שביעית, פרק ה משנה ו:

השאלת כלי עבודה לחשוד על שביעית

אֵלּוּ כֵּלִים שֶׁאֵין הָאֻמָּן רַשַּׁאי לְמָכְרָם בַּשְּׁבִיעִית:
מַחֲרֵשָׁה וְכָל כֵּלֶיהָ, הָעל וְהַמִּזְרֶה, וְהַדֶּקֶר.
אֲבָל מוכֵר הוּא מַגַּל יָד, וּמַגַּל קָצִיר, וַעֲגָלָה וְכָל כֵּלֶיהָ.

זֶה הַכְּלָל:
כָּל שֶׁמְּלַאכְתּו מְיֻחֶדֶת לַעֲבֵרָה, אָסוּר; לְאִסּוּר וּלְהֶתֵּר - מֻתָּר.

רמב"ם שמיטה ויובל פרק ח, ב-ג
בֵּית שַׁמַּאי אומְרִים:
לא יִמְכּר לו פָּרָה חורֶשֶׁת בַּשְּׁבִיעִית.
וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכול לְשָׁחֳטָהּ.
מוכֵר לו פֵּרות אֲפִלּוּ בְּשָׁעַת הַזֶּרַע;
וּמַשְׁאִיל לו סְאָתו, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יודֵעַ שֶׁיֶּשׁ לו גּרֶן;
וּפורֵט לו מָעות, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יודֵעַ שֶׁיֶּשׁ לו פּועֲלִים.
וְכֻלָּן בְּפֵרוּשׁ - אֲסוּרִין.

רמב"ם שמיטה ויובל פרק ח, ו
מַשְׁאֶלֶת אִשָּׁה לַחֲבֶרְתָּהּ הַחֲשׁוּדָה עַל הַשְּׁבִיעִית:
נָפָה, וּכְבָרָה, וְרֵחַיִם, וְתַנּוּר;
אֲבָל לא תָּבר וְלא תִּטְחַן עִמָּהּ.

אֵשֶׁת חָבֵר מַשְׁאֶלֶת לְאֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ:
נָפָה וּכְבָרָה; וּבורֶרֶת וְטוחֶנֶת וּמַרְקֶדֶת עִמָּהּ;
אֲבָל מִשֶּׁתַּטִּיל הַמַּיִם, לא תִּגַּע אֶצְלָהּ, שֶׁאֵין מַחֲזִיקִין יְדֵי עובְרֵי עֲבֵרָה.
וְכֻלָּן לא אָמְרוּ אֶלָּא מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלום.

וּמַחֲזִיקִין יְדֵי גויִם בַּשְּׁבִיעִית, אֲבָל לא יְדֵי יִשְרָאֵל.
וְשׁואֲלִין בִּשְׁלומָן, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלום.

רמב"ם שמיטה ויובל פרק ח, ז-ח

שביעית, פרק ו משנה א:

גבולות הארץ לעניין שביעית

שָׁל שׁ אֲרָצות לַשְּׁבִיעִית:
כָּל שֶׁהֶחֱזִיקוּ עולֵי בָבֶל, מֵאֶרֶץ יִשְרָאֵל וְעַד כְּזִיב, לא נֶאֱכָל וְלא נֶעֱבָד;
וְכָל שֶׁהֶחֱזִיקוּ עולֵי מִצְרַיִם, מִכְּזִיב וְעַד הַנָּהָר וְעַד אֲמָנָה, נֶאֱכָל אֲבָל לא נֶעֱבָד;
מִן הַנָּהָר וּמֵאֲמָנָה וְלִפְנִים, נֶאֱכָל וְנֶעֱבָד.

רמב"ם שמיטה ויובל פרק ד, כה-כו
מפות קדושה ראשונה וקדושה שניה

שביעית פרק ו משנה ה:

איסור לייצא פירות שביעית

אֵין מוצִיאִין שֶׁמֶן שְרֵפָה וּפֵרות שְׁבִיעִית מֵהָאָרֶץ לְחוּצָה לָאָרֶץ.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעון:
שָׁמַעְתִּי בְּפֵרוּשׁ, שֶׁמּוצִיאִין לְסוּרְיָא וְאֵין מוצִיאִין לְחוּצָה לָאָרֶץ.

רמב"ם שמיטה ויובל פרק ה, ג

שביעית פרק ז משנה א:

באילו צמחים יש דין שביעית?

כְּלָל גָּדול אָמְרוּ בַּשְּׁבִיעִית:
כָּל שֶׁהוּא מַאֲכַל אָדָם וּמַאֲכַל בְּהֵמָה וּמִמִּין הַצּובְעִים,
וְאֵינו מִתְקַיֵּם בָּאָרֶץ -
יֶשׁ לו שְׁבִיעִית וּלְדָמָיו שְׁבִיעִית,
יֶשׁ לו בִּעוּר וּלְדָמָיו בִּעוּר.
וְאֵיזֶה? זֶה עֲלֵה הַלּוּף הַשּׁוטֶה, וַעֲלֵה הַדַּנְדַּנָּה,
הָעֻלְשִׁין, וְהַכְּרֵישִׁין, וְהָרְגִילָה, וְנֵץ הֶחָלָב;
וּמַאֲכַל בְּהֵמָה? הַחוחִים וְהַדַּרְדָּרִים;
וּמִמִּין הַצּובְעִים? סְפִיחֵי אִסְטִיס וְקוצָה;
יֵשׁ לָהֶם שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית,
יֵשׁ לָהֶם בִּעוּר וְלִדְמֵיהֶן בִּעוּר.

רמב"ם שמיטה ויובל פרק ז, יג
וְעוד כְּלָל אַחֵר אָמְרוּ:
כָּל שֶׁאֵינו מַאֲכַל אָדָם וּמַאֲכַל בְּהֵמָה וּמִמִּין הַצּובְעִין, וּמִתְקַיֵּם בָּאָרֶץ -
יֶשׁ לו שְׁבִיעִית וּלְדָמָיו שְׁבִיעִית, אֵין לו בִּעוּר וְאֵין לְדָמָיו בִּעוּר.
אֵי זֶהוּ? עִקַּר הַלּוּף הַשּׁוטֶה, וְעִקַּר הַדַּנְדַּנָּה, וְהָעַקְרַבָּנִין, וְהַחַלְבִּיצִין, וְהַבּוּכְרִיָּא;
וּמִמִּין הַצּובְעִים? הַפּוּאָה וְהָרַכְפָּה;
יֵשׁ לָהֶם שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית, אֵין לָהֶם בִּעוּר וְלא לִדְמֵיהֶן בִּעוּר.
רַבִּי מֵאִיר אומֵר: דְּמֵיהֶן מִתְבַּעֲרִין עַד ראשׁ הַשָּנָה.
אָמְרוּ לו: לָהֶן אֵין בִּעוּר, קַל וָחמֶר לִדְמֵיהֶן.

רמב"ם שמיטה ויובל פרק ז, יד

שביעית, פרק ח משנה א:

השימוש המותר בפירות שביעית

כְּלָל גָּדול אָמְרוּ בַּשְּׁבִיעִית:
כָּל הַמְיֻחָד לְמַאֲכַל אָדָם,
אֵין עושִין מִמֶּנּוּ מְלוּגְמָא לָאָדָם, וְאֵין צָרִיךְ לומַר לַבְּהֵמָה;
וְכָל שֶׁאֵינו מְיֻחָד לְמַאֲכַל אָדָם,
עושִין מִמֶּנּוּ מְלוּגְמָא לָאָדָם, אֲבָל לא לַבְּהֵמָה;
וְכָל שֶׁאֵינו מְיֻחָד לא לְמַאֲכַל אָדָם וְלא לְמַאֲכַל בְּהֵמָה -
חָשַׁב עָלָיו לְמַאֲכַל אָדָם וּלְמַאֲכַל בְּהֵמָה,
נותְנִין עָלָיו חֻמְרֵי אָדָם וְחֻמְרֵי בְהֵמָה;
חָשַׁב עָלָיו לְעֵצִים - הֲרֵי הוּא כְּעֵצִים, כְּגון הַסִּיאָה וְהָאֵזוב וְהַקֻּרְנִית.

רמב"ם שמיטה ויובל פרק ה, יא

שביעית, פרק ח משנה ב:

השימוש המותר בפירות שביעית

שְׁבִיעִית נִתְּנָה לַאֲכִילָה וְלִשְׁתִיָּה וּלְסִיכָה,
לֶאֱכול דָּבָר שֶׁדַּרְכּו לֶאֱכול, וְלָסוּךְ דָּבָר שֶׁדַּרְכּו לָסוּךְ.
לא יָסוּךְ יַיִן וָחמֶץ, אֲבָל סָךְ הוּא אֶת הַשֶּׁמֶן.
וְכֵן בִּתְרוּמָה וּבְמַעֲשֵר שֵׁנִי.
קַל מֵהֶם שְׁבִיעִית, שֶׁנִּתְּנָה לְהַדְלָקַת הַנֵּר.

רמב"ם שמיטה ויובל פרק ה, א

שביעית, פרק ח משנה ג:

דרך מכירת פירות שביעית

אֵין מוכְרִין פֵּרות שְׁבִיעִית לא בְּמִדָּה, וְלא בְּמִשְׁקָל, וְלא בְּמִנְיָן;
וְלא תְּאֵנִים בְּמִנְיָן, וְלא יָרָק בְּמִשְׁקָל.
בֵּית שַׁמַּאי אומְרִים: אַף לא אֲגֻדּות.
וּבֵית הִלֵּל אומְרִים: אֶת שֶׁדַּרְכּו לֶאֱגוד בַּבַּיִת, אוגְדִין אותו בַּשּׁוּק,
כְּגון הַכְּרֵישִׁין וְנֵץ הֶחָלָב.

רמב"ם שמיטה ויובל פרק ו, ג-ד

שביעית, פרק ח משנה ו:

איך אוספים פירות שביעית?

תְּאֵנִים שֶׁל שְׁבִיעִית אֵין קוצִין אותָן בַּמֻּקְצֶה,
אֲבָל קוצֶה אותָם בְּחֻרְבָּה.
אֵין דּורְכִין עֲנָבִים בַּגַּת,
אֲבָל דּורֵךְ הוּא בַּעֲרֵבָה.
וְאֵין עושִין זֵיתִים בַּבַּד וּבַקּטֶב,
אֲבָל כּותֵשׁ הוּא וּמַכְנִיס לַבּודִידָה.
רַבִּי שִׁמְעון אומֵר: אַף טוחֵן הוּא בְּבֵית הַבַּד וּמַכְנִיס לַבּודִידָה.

רמב"ם שמיטה ויובל פרק ד, כג

שביעית, פרק ט משנה ב:

ביעור פירות שביעית

שָׁלשׁ אֲרָצות לַבִּעוּר: יְהוּדָה, וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, וְהַגָּלִיל;

וְשָׁלשׁ שָׁלשׁ אֲרָצות לְכָל אַחַת וְאַחַת.
גָּלִיל הָעֶלְיון, וְגָלִיל הַתַּחְתּון, וְהָעֵמֶק;
מִכְּפַר חֲנַנְיָה וּלְמַעְלָן, כָּל שֶׁאֵינו מְגַדֵּל שִׁקְמִין - גָּלִיל הָעֶלְיון;
וּמִכְּפַר חֲנַנְיָה וּלְמַטָּן, כָּל שֶׁהוּא מְגַדֵּל שִׁקְמִין - גָּלִיל הַתַּחְתּון;
וּתְחוּם טְבֶרְיָא - הָעֵמֶק.

וּבִיהוּדָה: הָהָר, הַשְּׁפֵלָה, וְהָעֵמֶק.
וּשְׁפֵלַת לוּד כִּשְׁפֵלַת הַדָּרום,
וְהָהָר שֶׁלָּהּ כְּהַר הַמֶּלֶךְ.
מִבֵּית חורון וְעַד הַיָּם - מְדִינָה אַחַת.

רמב"ם שמיטה ויובל פרק ז, ט-יא
וְלָמָּה אָמְרוּ שָׁלשׁ אֲרָצות?
שֶׁיִּהְיוּ אוכְלִין בְּכָל אַחַת וְאַחַת עַד שֶׁיִּכְלֶה הָאַחֲרון שֶׁבָּהּ.
רַבִּי שִׁמְעון אומֵר: לא אָמְרוּ שָׁלשׁ אֲרָצות אֶלָּא בִּיהוּדָה,
וּשְׁאָר כָּל הָאֲרָצות כְּהַר הַמֶּלֶךְ.
וְכָל הָאֲרָצות כְּאַחַת לַזֵּיתִים וְלַתְּמָרִים.

רמב"ם שמיטה ויובל פרק ז, י

פרק י

שביעית, פרק י משנה א:

אילו חובות נשמטים בשביעית?

שְׁבִיעִית מְשַׁמֶּטֶת אֶת הַמִּלְוָה בִּשְׁטָר וְשֶׁלּא בִּשְׁטָר.
הַקָּפַת הַחֲנוּת אֵינָהּ מְשַׁמֶּטֶת; וְאִם עֲשָאָהּ מִלְוָה, הֲרֵי זו מְשַׁמֶּטֶת.
רַבִּי יְהוּדָה אומֵר: הָרִאשׁון הָרִאשׁון מְשַׁמֵּט.

שְכַר שָכִיר אֵינו מְשַׁמֵּט; וְאִם עֲשָאו מִלְוָה, הֲרֵי זֶה מְשַׁמֵּט.
רַבִּי יוסֵי אומֵר: כָּל מְלָאכָה שֶׁפּוסֶקֶת בַּשְּׁבִיעִית - מְשַׁמֶּטֶת;
וְשֶׁאֵינָהּ פּוסֶקֶת בַּשְּׁבִיעִית, אֵינָהּ מְשַׁמֶּטֶת.

רמב"ם שמיטה ויובל פרק ט

שביעית, פרק י משנה ב:

מעשה בית דין אינו נשמט

הַשּׁוחֵט אֶת הַפָּרָה וְחִלְּקָהּ בְּראשׁ הַשָּׁנָה -
אִם הָיָה הַחדֶשׁ מְעֻבָּר, מְשַׁמֵּט;
וְאִם לָאו, אֵינו מְשַׁמֵּט.
הָאונֵס, וְהַמְפַתֶּה, וְהַמּוצִיא שֵׁם רָע, וְכָל מַעֲשֵה בֵּית דִּין - אֵינָן מְשַׁמְּטִין.
הַמַּלְוֶה עַל הַמַּשְׁכּון וְהַמּוסֵר שְׁטָרותָיו לְבֵית דִּין - אֵינָן מְשַׁמְּטִין.

רמב"ם שמיטה ויובל פרק ט, ה
רמב"ם שמיטה ויובל פרק ט, יד-טו

שביעית, פרק י משנה ג:

הפרוזבול אינו משמט

פְּרוזְבּוּל אֵינו מְשַׁמֵּט.
זֶה אֶחָד מִן הַדְּבָרִים שֶׁהִתְקִין הִלֵּל הַזָּקֵן ;
כְּשֶׁרָאָה שֶׁנִּמְנְעוּ הָעָם מִלְּהַלְוות זֶה אֶת זֶה,
וְעובְרִין עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּורָה (דברים טו, ט)
"הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל" וְגומֵר -
הִתְקִין הִלֵּל לַפְּרוזְבּוּל.

רמב"ם שמיטה ויובל פרק ט, טז
זֶהוּ גּוּפו שֶׁל פְּרוזְבּוּל:
"מוסֵר אֲנִי לָכֶם אִישׁ פְּלונִי וּפְלונִי הַדַּיָּנִים שֶׁבְּמָקום פְּלונִי,
שֶׁכָּל חוב שֶׁיֶּשׁ לִי, שֶׁאֶגְבֶּנּוּ כָּל זְמַן שֶׁאֶרְצֶה",
וְהַדַּיָּנִים חותְמִין לְמַטָּה או הָעֵדִים.

רמב"ם שמיטה ויובל פרק ט, יח
שטר פרוזבול

שביעית, פרק י משנה ח:

המחזיר חוב בשביעית - האם לקבלו?

הַמַּחֲזִיר חוב בַּשְּׁבִיעִית, יאמַר לו: מְשַׁמֵּט אֲנִי.
אָמַר לו: אַף עַל פִּי כֵן - יְקַבֵּל מִמֶּנּוּ,
שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו, ב) "וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה".

כַּיּוצֵא בו, רוצֵחַ שֶׁגָּלָה לְעִיר מִקְלָט,
וְרָצוּ אַנְשֵׁי הָעִיר לְכַבְּדו, יאמַר לָהֶם: רוצֵחַ אֲנִי,
אָמְרוּ לו: אַף עַל פִּי כֵן - יְקַבֵּל מֵהֶם,
שֶׁנֶּאֱמַר (שם יט, ד) "וְזֶה דְּבַר הָרוצֵחַ".

רמב"ם שמיטה ויובל פרק ט, כח
הַמַּחֲזִיר חוב בַּשְּׁבִיעִית, רוּחַ חֲכָמִים נוחָה מִמֶּנּוּ.
הַלּוֶה מִן הַגֵּר שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ בָּנָיו עִמּו - לא יַחֲזִיר לְבָנָיו;
וְאִם הֶחֱזִיר, רוּחַ חֲכָמִים נוחָה מִמֶּנּוּ.
כָּל הַמִּטַּלְטְלִין נִקְנִין בִּמְשִׁיכָה;
וְכָל הַמְקַיֵּם אֶת דְּבָרו, רוּחַ חֲכָמִים נוחָה מִמֶּנּוּ.

רמב"ם שמיטה ויובל פרק ט, כח