מתני. ואלו הן הפסולין [לעדות]: המשחק בקוביה והמלווה בריבית ומפריחי יונים וסוחרי שביעית.
אמר רבי שמעון: בתחילה היו קורין אותן 'אוספי שביעית' משרבו האנסין חזרו לקרותן 'סוחרי שביעית'.
א"ר שמעון, בתחילה היו קוראין אותן 'אוספי שביעית'. מאי קאמר? אמר רב יהודה הכי קאמר: בתחילה היו אומרים אוספי שביעית כשרין, סוחרין פסולין. משרבו ממציאי מעות לעניים, ואזלי עניים ואספי להו ומייתו, חזרו לומר אחד זה אחד זה פסולין.
קשו בה בני רחבה, האי 'משרבו האנסים', 'משרבו התגרין' מיבעי ליה. אלא: בתחילה היו אומרים אחד זה ואחד זה פסולין, משרבו האנסין, ומאי נינהו ארנונא, כדמכריז רבי ינאי "פוקו וזרעו בשביעית משום ארנונא", חזרו לומר אוספין כשרין סוחרין פסולין.
ר' חייא בר זרנוקי ור"ש בן יהוצדק הוו קאזלי לעבר שנה בעסיא. פגע בהו ריש לקיש, איטפיל בהדייהו, אמר איזיל איחזי היכי עבדי עובדא. חזייה לההוא גברא דקא כריב, אמר להן כוהן וחורש? אמרו לו יכול לומר אגיסטון אני בתוכו. תו חזייה לההוא גברא דהווה כסח בכרמי. אמר להן כוהן וזמר? א"ל יכול לומר לעקל בית הבד אני צריך. אמר להם, הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות.
ארנונא מס שגובה המלך מן התבואות, כך וכך כורין מן השדה לשנה.
פוקו זרעו בשביעית. שביעית בזמן הזה דרבנן דבטלה קדושת הארץ:
כריב. חריש: אמר להו. ר"ש בן לקיש:
כוהן וחורש. זה כוהן הוא שחורש בשביעית, דאמרינן לקמן נחשדו כוהנים על השביעית:
אגיסטון. שכיר. וקרקע של נכרי הוא. א"נ משום ארנונא שכרו בעל הבית לחרוש:
כסח. זומר כרם:
עקל. דדורת"א בלע"ז. וצריכה לבית הבד לקשור את תפוח הזיתים כשעוצרין אותן בקורה:
הלב יודע. לבו יודע אם לעקל נתכווין או לעקלקלות:
לעקלקלות. לעבור על דת:
משרבו האנסין ומאי נינהו ארנונא
וא"ת ומשום ארנונא התירו לחרוש ולזרוע דהויא איסורא מדאורייתא?
וי"ל דמיירי בשביעית בזמן הזה דרבנן.
אי נמי י"ל דפיקוח נפש הוא, ששואל להם המלך מס ואין להם מה יפרענו, ומתים בתפיסת המלך. והכי איתמר בירושלמי, משום חיי נפש:

אגיסטון אני בתוכה
פירש הקונטרס לשון ראשון שכיר אני בתוכה, וקרקע של נכרי הוא.
ולא נהירא, דאמרינן בגיטין (דף סב) אין עודרין עם הנכרי בשביעית.
על כן נראה כפירוש אחר שפירש הקונטרס, משום ארנונא.
והא דקאמר בפרק זה בורר (סנהדרין כו) גבי כוהן וחורש, יכול לומר לו אגיסטון אני בתוכה, לא כמו שפירשו בקונטרס שכיר לנכרי, דהא משמע הכא דאסור, ולא מסתבר לחלק בין חינם לבשכר.
אלא מפרש רבנו תם, אגיסטון בקרקע, שמקבלים מן המלך לפרוע כך וכך תבואה בשנה, כדאמר התם לעיל מינה, רבי ינאי מכריז פוקו וזרעו ארנונא בשביעית.
ושמא סכנת נפשות איכא אם לא יפרעו מס למלך.
אי נמי, קסבר יש קנין לנכרי בארץ להפקיע משביעית.
אי נמי שביעית בזמן הזה דרבנן. אע"ג דמדרבנן אסור לנכרי אחר, גבי מלך התירו.

מן הסוגיה במסכת סנהדרין (מקור ו) עולה כי מותר לעבוד את האדמה בשביעית בגלל שתי סיבות: בגלל ארנונא (היתרו של רבי ינאי) ובגלל "אגיסטון" (דברי רבי חייא בר זרנוקי ור"ש בן יהוצדק לריש לקיש). מהם שני היתירים אלה?
1. ארנונא היא מס שגובה המלך, ושביעית בזמן הזה דרבנן שבטלה קדושת הארץ, ולכן מותר לעבוד בשביל לשלם את המיסים.
2. "אגיסטון" הוא שכיר העובד באדמת נכרי.
3. אגיסטון הוא שכיר העובד באדמת יהודי, בכדי לשלם את הארנונא. (כמו מס' 1)
4. בגלל ארנונא (מיסים) מותר לעבוד בשביעית, כי שביעית בזמן הזה דרבנן. (כמו דברי רש"י במספר 1)
5. בגלל ארנונא מותר לעבוד בשביעית אם הדבר כרוך בפיקוח נפש, כי המלך אוסר אותם והם מתים במאסר.
6. מותר לעבוד בגלל ארנונא, "ושמא סכנת נפשות איכא אם לא יפרעו" (תירוץ ראשון בתוספות, כמו הסברים מס' 4 ומס' 5 למעלה)
7. מותר לעבוד בשביעית באדמתו של נכרי (תירוץ שני בתוספות, כמו מס' 2 למעלה).
8. בגלל חובות למלך (ארנונא) מותר לעבוד בשביעית, כי שביעית כיום מדרבנן. (כמו מס' 1 למעלה).
רבי ברוך מגרמיזא, מבעלי התוספות. תלמידו של ר"י הזקן (רבי יצחק בן שמואל, בן אחותו של רבנו תם). היה חברו של רבי שמשון משאנץ. בשנת 1202 כתב את ספר התרומה, ובשנת 1237 עלה לארץ. ספר התרומה נחשב לאחד הספרים החשובים בספרות הפוסקים הראשונים, והוא מצוטט הרבה בספרי הפוסקים. בקטע המובא כאן הוא פוסק הלכה על פי המקורות שהובאו קודם.
...אמנם אפילו אין קניין לנכרי בארץ ישראל להפקיע ממעשר, ואפילו קנה ישראל קרקע ומרחו בעצמו, ואפילו רוצה הוא עצמו לאכול ולא למכור - אפילו הכי אינו חייב במעשר כי אם מדרבנן. אבל לא מן התורה, דהכי הלכתא, דקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא.
כך פסק מורנו רבנו יצחק בר רבי שמואל, ומביא ראיה דאמרינן בפרק קמא דחולין (ו:ב) רבי מאיר אכל עלה של ירק בבית שאן, והתיר רבי בית שאן על ידו...
...ולא תימא מכל מקום הלכה קדושת עזרא לתרומה ומעשר קיימת לעולם, אף בזמן הזה, כתנא דסדר עולם, דתניא ראשונה ושנייה יש להם, שלישית אין להם. אלמא קדושת עזרא קיימת. אין הלכה כן, אלא בזמן הזה בטלה ואין חייב מן התורה להפריש תרומה ומעשר... ואם כן, אינו חייב להפריש תרומה ומעשר בארץ ישראל, רק מדרבנן. אפלו קנה ישראל קרקע וגדלו הפירות ברשותו, ומרחן ואכלן הוא עצמו, ולא מכרן. ואם כן יכול להיות דבפירות שלוקח מעכו"ם אינו חייב לעשר אפילו מדרבנן, כיוון דלא קדשה לעתיד לבוא.
...ומטעם זה נוכל לומר שבשביעית מותר לחרוש ולזרוע בקרקע הנכרי, אפילו מדרבנן...
ויתיישב בכך פירוש רבנו שלמה (רש"י) פרק זה בורר: כהן וחריש, אמר ליה מצי למימר אגיסטון אני בתוכה. ופירש: שכיר נכרי אני, והא דמכריז רבי אמי [ינאי] פוקו וזרועו בשביעית משום ארנונא, כדי לשלם למלך חשבון חיוב התבואה, היינו אפילו בקרקע ישראל, כיוון דליכא איסורה אלא מדרבנן, הלכך משום ארנונא שרי לגמרי. ולא נצטרך לומר סכנת ארנונא, כפי שהביא הרב רבי יצחק..