א.
שמע, נדן בני, ובינה לי,
ודברי זכור כדברי אלוהים.

ב.
נדן בני!
כי תשמע דבר ומת בלבבך, ולאיש אל תגלנו,
פן יהיה כגחלת בפיך, ונכווית בה וחבלת לנפשך,
ועל האלוהים תלונתך.

ג.
בני,
אל תגד כל אשר תשמע,
ואשר תראה - אל תגלה.

ד.
בני,
חבל קשור על תתיר,
וחבל מותר אל תקשור.

ה.
בני,
אל תשא עיניך להביט אל אישה
אשר כחלה עיניה ותשימן בפוך.
בלבבך אל תחמדנה.
כי בתתך לה כל אשר בידיך
לא תמצא בה יתרון,
ורק לאלוהים תחטא.

ו.
בני,
אל תאץ כשקד השוקד להנץ,
ופריו ייאכל לאחרונה.
אך השכל כמו תות המאחר להנץ,
ופריו ייאכל לראשונה.

ז.
בני,
הורד עיניך והשפל קולך,
והבט מתחת לעיניך.

ח.
בני,
לא בקול רם יבנה בית.
כי לו בקול רם יבנה בית,
כי עתה בנה החמור שני בתים ביום אחד;
ולו ברב כוח תנהג המחרשה,
כי עתה יינתק האת מכתף הגמל.

ט.
בני,
טוב הסע אבנים עם חכם,
משתות יין עם סכל.

י.
בני,
נסוך יינך על קברי צדיקים,
ואל תשתהו עם בני עולה.

יא.
בני,
עם חכם לא תשחית,
ועם אויל לא תחכם.

יב.
בני,
הילווה על איש חכם - וחכמת כמוהו,
ואל תילווה על איש מרבה דברים, פן תחשב כמוהו.

יג.
בני,
כל-עוד נעלים ברגליך - דוש קוצים,
ופנה דרך לבניך ולבני בניך [אחריך].

יד.
בני,
בן-עשירים אכל נחש. ויאמרו:

אך לצרי לו יאכלהו;

ובן עניים אכל נחש, ויאמרו:

אך כי רעב הוא, יאכלנו.

טו.
בני,
אכול אשר לך,
ואל תושט ידך [לקחת את אשר] לרעך.

טז.
בני,
עם נקלה, גם לחם אל תאכל.

יז.
בני,
אל-ייחר לך בטוב לשונאך,
וברע לו לא יגל לבך.

יח.
בני,
אל תקרב לאשת אמרים,
ולאישה אשר קולה רם.

יט.
בני אל ישט לבך אל יפי אישה, ובלבבך אל תחמדנה.
כי יפי אישה [טוב] טעמה, והדרה - דבר-פיה.

כ.
בני,
אם יפגשך שונאך [ומחשבתו עליך] רעה,
פגעהו אתה בחכמה.

כא.
בני,
רשע נפל ולא קם,
וצדיק לא ימוט, כי-האלוהים עמו.

כב.
בני,
אל תחסוך מהלומות מבנך.
כי כדומן לגן,
וכרסן לחמור ולכל החיה,
וכחבל ברגל החמור -
כן מהלומות ל[גו] נער.

כג.
בני,
הכנע את בנך בעודנו נער,
בטרם יחזק ממך וקם עליך
ותבוש בכל רוע מעלליו.

כד.
בני,
קנה שור בריא, וחמור מפריס,
ואל תקנה עבד בורח ושפחה גונבת,
ולא יאבדו כל אשר לך.

כה.
בני,
דברי איש כזב כצפרים השמנות,
אשר רק איש חסר לב יאכלן.

כו.
בני,
אל תבוא עליך קללת אביך ואימך,
פן לא תשמח בטוב בניך.

כז.
בני,
אל תלך בדרך ונישקך בל עמך,
כי לא ידעת מתי יפגעך אויבך.

כח.
בני,
כתפארת העץ בענפיו ובפריו,
וכתפארת ההר בעציו,
כן תפארת גבר באשתו ובניו.
והגבר אשר אחים אין לו,
וגם אישה ובנים אין לו
- ונקל בעיני שונאו.
כעץ על אם הדרך הוא,
אשר כל עובר עליו יקטוף ממנו,
וכל חיות השדה תשלנה עליו.

כט.
בני,
אל תאמר:

אדוני כסיל ואנוכי חכמתי,

אך מנעהו ממשוגותיו, ואז יאהבך.

ל.
בני,
אל תאמר:

"חכם אני",

ואחרים לא כן יחשבוך.

לא.
בני,
אל תשקר לאדוניך,
פן ימאסך ואמר לך:

"סור לך מנגד עיני".

לב.
בני,
יהיו דבריך אמת,
למען יאמר לך אדוניך:

"קרב אלי וחיה".

לג.
בני,
אלוהים ביום אידך אל תקלל,
פן ישמע וקצף עליך.

לד.
בני,
אל-תיטיב לרעך האחד מרעהו,
כי לא ידעת מי יידרש לחפצך באחרונה.

לה.
בני,
רגום באבנים את הכלב
אשר עזב את אדוניו ללכת אחריך.

לו.
בני,
הצאן אשר רבות דרכיה,
טרף היא לזאב.

לז.
בני,
שפוט משפט צדק בנעוריך,
למען יכבדוך בזקוניך.

לח.
בני,
המתק לשונך והנעם מפתח שפתיך,
כי זנב הכלב יאכילהו לחם, ופיו - מהלומות.

לט.
בני,
אל תיתן לרעך לדרוך על רגלך,
פן ידרוך גם על צווארך.

מ.
בני,
הכה איש בדבר חכמה,
למען יהיה בלבו כקדחת ב[יום] קיץ,
וכסיל - אם גם תרבה להכותו בשבט,
הבן לא יבין.

מא.
בני,
שלח דבריך עם חכם, ואל תורהו [איך יכלכלם].
אך אם כסיל מלאכך,
לך אתה, ואותו אל תשלח.

מב.
בני,
נסה את בנך בלחם ובמים,
ואחרי כן תניח בידו כספך ורכושך.

מג.
בני,
היה אתה הראשון לעזוב את המשתה,
ואל תוחל לשמני בושם, פן יהיו לפצעים לראשך.

מד.
בני,
האיש אשר ידו מלאה חכם ונכבד יקרא.
אך האיש אשר ידו ריקה - אוויל ושפל יקרא.

מה.
בני,
נשאתי מלח והסעתי עופרת,
אך לא ראיתי כבד משלם איש חוב אשר לא לוה.

מו.
בני,
נשאתי ברזל והסעתי אבנים,
ולא כבדו עליו ככובד איש היושב בית חמיו.

מז.
בני,
חנך בנך לרעוב ולצמוא,
למען ייטיב לנהל ביתו.

מח.
בני,
טוב עיוור עיניים מעיוור-לב.
כי העיוור בעיניו, חיש ילמד הדרך והלך בה.
אך העיוור בלבו - יסור מן הדרך הישרה והלך עקלקלות.

מט.
בני,
טוב אוהב קרוב מאח רחוק.
וטוב שם מהדר רב.
כי שם טוב לעולם ייכון, והדר יבול וחלף.

נ.
בני,
טוב מוות מחיים לאיש אשר לא ימצא מנוח,
וטוב קול מספד באזני הכסיל מקול זמרה וששון.

נא.
בני,
טוב עצם בידך מאווז בסיר רעיך.
וטוב כבשה קרובה, מעגל רחוק ממך.
וטוב צפור אחת בידך, מאלף צפרים מעופפות.
וטוב רש קובץ על יד, מעשיר מפזר כספו.
וטוב בגד צמר אשר עליך, מבגדי בוץ ומשי אשר לאחרים.

נב.
בני,
שמור דבר בלבבך וייטב לך,
כי בצאת דבריך [מפיך] ואבד לך רעך.

נג.
בני,
אל-תוצא דבר מפיך בטרם היוועצך בלבך.
כי טוב הכשל בלבך מהכשל בלשונך.

נד.
בני,
כי תשמע דבר רע,
והסתרתו שבע אמות באדמה.

נה.
בני,
בקרב אנשים נצים אל-תשב,
כי אחרית מצה - קטל.

נו.
בני,
מעוות משפט - מרגיז אלוהים.

נז.
בני,
מרע אביך [אל] תרחק,
פן לא יבוא רעיך אליך.

נח.
בני,
אל תרד לגן-שרים,
ולבנות אלופים אל תקרב.

נט.
בני,
היה עזר לרעך לפני השליט,
והצלתו משני אריה.

ס.
בני,
במות אויבך אל תשמח.

סא.
בני,
כי תראה זקן ממך, וקמת מפניו.

סב.
בני,
אם יקוו מים באין אדמה,
או אם תעוף צפור מבלי כנפיים,
ואם ילבין עורב כשלג ומר כדבש ימתק -
גם כסיל יחכם.

סג.
בני,
אם כוהן הנך לאלוהים, הישמר לך מפניו.
בוא לפניו בטהרה, ואל תסור ממנו.

סד.
בני,
כבד גם אתה את האיש אשר היטיב אלוהים עמו.

סה.
בני,
אל תריב עם איש ביומו,
ואל תתייצב לפני נהר והוא מלא.

סו.
בני,
עין איש כעין מים,
לא תשבע עושר עד תמלא עפר.

סז.
בני,
אם אמרת בלבבך:

"איך אחכם?"

הרחק פיך מדבר שקר וידך מגנבה - וחכמת.

סח.
בני אל תבוא לכלולות אישה,
כי ברע לה תקללך, ובטוב לה לא תזכרך.

סט.
בני,
הדור בלבושו - הדור בדבריו,
ונמאס בלבושו - גם דבריו נמאסים.

ע.
בני,
כי תמצא דבר לפני פסל, ונתת לו חלקו.

עא.
בני,
היד אשר שבעה ואחר ראתה רעב [לא] תיתן,
והיד אשר רעבה ואחר ראתה שובע, גם היא לא תיתן.

עב.
בני,
אל-תשא עיניך להביט אל אישה יפה,
ואל תתבונן ביפי אשר לא לך הוא.
רבים אבדו ביפי אישה,
כי אהבתה כאש יוקדת.

עג.
בני,
יהלומך חכם מאה,
וכסיל אל יסוך ראשך בשמן בושם.

עד.
בני,
אל תרבה לבוא לבית רעך,
פן ישבעך ושנאך.

עה.
בני,
אל תשים טבעת זהב על ידך ואין לך,
פן ילעגו לך כסילים.

זאת התורה אשר שם אחיקר לפני נדן בן אחותו.