ספר אחיקר החכם
ג. [נדן בוגד באחיקר ומדיח אותו מתפקידו]
ואני אחיקר אמרתי בלבי:
שמור ישמור נדן את כל אשר לימדתיו וקם תחתי בשער המלך.
אך לא ידעתי כי לא שמע נדן בני לדברי,
ויהי כזורה אותם לרוח.
וגם הוסיף (נדן) לאמור:
"אבי אחיקר זקן,ויחל נדן בני להרע לעבדי, ויכם ויהרגם,
והנה הוא עומד על פי קברו,
ושכלו סר מעליו ובינתו נסתמה".
ולא חמל על עבדי ואמהותי החרוצים, האהובים והטובים,
ויהרוג את סוסי ואת פרדותיי הטובות עיקר.
והיה כראותי כי הרע נדן בני מעשיו, ואען ואומר לו:
"נדן בני, לרכושי אל תקרב. כן יאמרו המושלים:ואומר לאדוני לסנחריב את כל הדברים האלה, ויהי דבר אדוני:
היד אשר לא עשתה את העושר, עינה לא תחוס".
"לא תמשול יד אחרים ברכוש אחיקר כל ימי חייו".וכראות נדן בני כי קם נבוזראדן אחיו [תחתיו] בביתי, ויקצוף מאוד ויאמר:
"אחיקר אבי זקן ובינתו חובלה, ודברי חכמתו נואלו,ויהיה כשמעי את הדברים האלה ואומר:
ועתה אולי ינחיל את נבוזראדן אחי גם את רכושי
ואותי ירחיק מביתו".
"אויה לבינתי אשר הבאיש נדן בני ריחה,ויהי כשמוע נדן זאת, ויקצוף, ויעל אל שער המלך, ויחרוש [עלי] רעה בלבו.
ואויה לדברי חכמתי אשר המאיס בני".
וישב ויכתוב שתי אגרות לשני המלכים אויבי סנחריב אדוני.
האיגרת האחת:
"לאכי בן חמסלים מלך פרס ועילם,
מן אחיקר סופר סנחריב מלך אשר ו[נושא] טבעתו,
שלום!
כהגיע האיגרת אליך קום בוא לקראתי אשורה,
ואנוכי אביא אותך אל אשור, ומשלת עליה בלי מלחמה".
והאיגרת השניה:
"לפרעה מלך מצריםוידמה נדן את [כתב] האגרות האלה לכתב-ידי, ויחתום את-האגרות בטבעת המלך וילך.
מן אחיקר, סופר מלך אשור ונינוה ו[נושא] טבעתו,
שלום!
כאשר תגיע האיגרת הזאת אליך,
קום בוא לקראתי לבקעת הנשרים אשר בדרום,
ביום העשרים וחמשה לחודש אב,
ואנוכי אביאך אל נינוה בלי מלחמה ומשלת עליה".
וגם אגרת אחרת כתב אלי, בשם סנחריב המלך אדוני לאמור:
מן סנחריב המלךואחרי כן לקח נדן בני את האגרות אשר כתב [למלכי פרס ומצרים], כמו מצוא מצאן,
לאחיקר הסופר ו[נושא] טבעתי,
שלום!
כאשר תגיע איגרתי זאת אליך,
ואספת את כל אנשי צבאי אל ההר הנקרא ציץ,
ויצאת משם ובאת לקראתי ביום העשרים וחמשה לחודש אב,
ובראותך אותי קרב אליך
וערכת את אנשי החיל לנגדי כאיש היוצא למלחמה,
כי מלאכי פרעה מלך מצרים באו אלי לראות מה החיל אשר עמי.
וישלח נדן בני את האיגרת הזאת אלי בידי שנים מעבדי המלך.
ויקראן לפני המלך. ויהי כשמוע אדוני המלך את דברי האגרות ויבך ויאמר:
"אהה אלוהים! מה פשעי לאחיקר כי ככה הוא עושה לי?"ויען נדן בני ויאמר למלך:
"אדוני אל תקצוף ואל יחר לך,וינחה נדן בני את המלך אדוני, ויבואו אלי אל בקעת הנשרים,
קום והלכנו אל בקעת הנשרים ביום הנועד באגרת,
ואם אמת [הדבר] והיה כל אשר תצווה היה יהיה".
וימצאוני ועמי צבא רב אשר נאספו שמה.
ויהי כראותי את המלך ואערוך את החיל במערכה נגדו, כדברי האיגרת.
ויהי כראות המלך זאת ויחד חרדה גדולה. ויען נדן בני ויאמר לו:
"אל תירגז, אדוני המלך.וישב אדוני המלך לביתו ונדן בני בא אלי ויאמר לי:
שוב ולך בשלום אל בית הקיץ,
ואנוכי אביא את אחיקר לפניך".
"היטבתך לעשות בכל מעשיך,ואבוא לפני המלך. ויהי כראות המלך אותי ויאמר לי:
והמלך היללך מאוד וכן ציווך לאמור:
שלח את אנשי הצבא וילכו איש איש אל מקומו וארצו,
ורק אתה לבדך בוא אלי".
"הבוא באת אלי אחיקר, סופרי ובן טיפוחי אשור ונינוה?ויתן לי את האגרות אשר נכתבו בשמי ובחותם טבעתי נחתמו.
אנוכי שלחתיך בכבוד, ואתה בגדת בי ותהי אחד אויבי".
ויהי כקראי אותן ותכבד לשוני ואברי כשלו ואבקש אחד מדברי חכמתי, אך לא מצאתי.
ויען נדן בני ויאמר אלי:
"סור לך, זקן וכסיל, מלפני המלך,ויסב סנחריב המלך פניו ממני וידבר עם נבוסמך-מסכן רעי לאמר:
ותן ידיך לכבלים ורגליך לאזיקים".
"קום, לך ופגעת באחיקראז נפלתי על פני ארצה ואשתחווה לפני המלך ואמר:
והרחקת ראשו מגוויתו מרחק מאה אמה".
"אדוני המלך לעולם יחיה! דברך יקום,ויאמר המלך לנבוסמך-מסכן רעי:
באשר זה חפצך אדוני להמיתנו.
ואולם אנוכי ידעתי כי לא חטאתי לך.
אך בי, אדוני המלך,
צווה נא והרגוני בשער ביתי וקברוני בקבר".
"לך הרוג את אחיקר בשער ביתו וקברהו בקבר".ואשלח אל אשפגני אשתי לאמר:
"הוציאי אלף עלמות מבנות שבטי,ותבן אשפגני אשתי כל דברי, כי רבה חכמתה, ותעש ככל אשר בקשתי ממנה, ותצא לקראתם ותביאם אל ביתי ויאכלו לחם והיא עומדת עליהם לשרתם. ויהי כהרדם האנשים על מקומותיהם מרוב היין אשר שתו, ואבוא, אנוכי אחיקר, אל נבוסמך ואומר לו:
ולבשו שק ואפר והילילו וספדו ובכו לי,
ויצאו לקראתי וקוננו עלי בטרם אמות.
ואת אפי לחם, וערכת את השולחן,
ועשית משתה לנבוסמך-מסכן רעי ולפרתים אשר עמו,
ויצאת לקראתם והבאת אותם לביתי,
וגם אנוכי אבוא לביתי כאורח".
"שא עיניך למרום,ויהי כדברי את הדברים האלה ויצר גם לנבוסמך-מסכן רעי מאוד עלי,
וזכור אחי את האהבה אשר הייתה בינותינו,
ובמותי אל תעצב.
וזכור כי כאשר הסגירך סרחדום, אבי סנחריב, בידי להמיתך,
לא הרגתיך, כי ידעתי כי לא נמצא בך אשם,
ואחייך עד אשר ביקשך המלך.
ובהביאי אותך לפניו
נתן לי מתנות לרוב ותשורות רבות נשאתי מלפניו.
ועתה חייני גם אתה, וגומלני טובה, כאשר גמלתיך אני.
ולמען לא יאמרו: "לא הומת אחיקר" והרע לך המלך,
הנה לי בבית האסורים אשר לי עבד אחד, מנזיפר שמו,
אשר משפטו למות.
שים נא את בגדי עליו, ואנוכי לא אמות, כי לא חטאתי".
וייקח את בגדי וילבישם את העבד אשר בבית האסורים,
ויער את הפרתים, ויקומו בשיכרונם ויהרגוהו,
וירחיקו את ראשו מגוויתו מרחק מאה אמה, ויקברוהו.
והקול נשמע באשור ובנינוה לאמור: "הומת אחיקר הסופר".
ויקם נבוסמך-מסכן רעי ואשפגני אשתי ויעשו לי מקום סתר
- שלוש אמות רוחבו וחמש אמות גובהו - מתחת לאדמה,
תחת סף-שער ביתי, ויתנו לי לחם ומים.
וילכו אל סנחריב המלך ויאמרו לו: "הנה מת הסופר".
ויהי כשמוע האנשים זאת ויבכו, והנשים שרטו פניהם ותאמרנה:
"צר לנו עליך אחיקר החכם, גודר פרצי ארצנו:והמלך סנחריב קרא לנדן בני ויאמר לו:
כי איש כמוך לא יהיה לנו עוד לעולם".
"לך וקראת מספד על אחיקר אביך, ואחר בוא אלי".ויהי כבוא נדן בני לא קרא עלי מספד ואף לא זכרני,
ויאסוף אליו אנשים ריקים ופוחזים ויושיבם סביב לשולחני בשירה ובזימרה,
ומעל שפחותי ועבדי האהובים הפשיט את בגדיהם ויכם ללא חמל;
וגם מאשתי אשפגני לא בוש, ויבקש לעשות לה רעה.
ואני אחיקר מושלך באפילה בבור תחתית,
שמעתי קול אופי וטבחי ושרי המשקים אשר לי בוכים ונאנחים בתוך ביתי.
וכעבור ימים אחדים בא אלי נבוסמך-מסכן רעי, ויפתח את הדלת ויתן לפני לחם ומים.
ואומר לו:
"בצאתך מלפני והזכרתני לפני האלוהים, ואמרת:
אלוהים, א-ל אמת וצדק ופועל חסד בארץ!
שמע נא לקול אחיקר עבדך, וזכרה זבחו לפניך מרי
אים כבשים.
ועתה הנה הושלך לבור צלמות במקום לא יראה אור.
ואתה הלא תציל את הקורא אליך? שמע נא ה' לקול רעי".
