ויהי כשמוע פרעה מלך מצרים כי אני אחיקר הומתי, וישמח שמחה גדולה,
ויכתוב לסנחריב כדברים האלה:

"פרעה מלך מצרים לסנחריב מלך אשור ונינוה, שלום!
אמרתי לבנות לי ארמון בין השמים ובין הארץ.
ועתה בקש ושלח אלי מממלכתך בונה חכם,
אשר ישיבני דבר על כל אשר אשאלהו.
ובשלחך אלי את האיש הזה ואספתי מסי מצרים,
מס שלוש שנים, ושלחתים אליך.
ואם לא תשלח אלי איש אשר יגיד לי כל אשר אשאלהו,
ואספת אתה מסי אשור ונינוה, מס שלוש שנים,
ושלחתם אלי בידי המלאכים האלה הבאים אליך".

ויהי בהיקרא דברי האיגרת הזאת לפני המלך, ויקרא לכל שריו ואצילי מלכותו ויאמר להם:

"מי בכם האיש אשר ילך מצרימה להשיב למלך דבר על כל אשר ישאלהו,
ובנה לו ארמון כחפצו
והביא אלי מסי מצרים מס שלש שנים?"

ויהי כשמוע השרים את הדברים האלה ויענו ויאמרו למלך:

הלא ידעת אדוננו המלך, כי לא בימיך לבדם,
כי גם בימי אסרחדון אביך,
אחיקר הסופר הוא לבדו פתר דברים כאלה,
וגם עתה, הנה נדן בנו למוד ספרו וחכמתו, [שאל נא אותו]".

וכשמוע נדן בני זאת ויקרא בקול לפני המלך ויאמר:

"גם האלוהים לא יוכלו לעשות כדברים האלה,
אף כי אנוש!"

ויהי כשמוע המלך זאת ויצר לו מאוד, וירד מעל כיסאו וישב על הארץ ויאמר:

"צר לי עליך, אחיקר החכם,
אשר האבדתיך בגלל דברי נער רך.
מי זה ישיבך אלי עתה?
במשקלך אשקול לו זהב".

ויהי כשמוע נבוסמך-מסכן רעי את הדברים האלה וישתחו לפני המלך ויאמר לו

"אדוני המלך! כל המנאץ דבר אדוניו אחת דתו למות.
ואנוכי אדוני ניאצתי דבר מלכותך.
צווה, אפוא, ותלוני על העץ,
כי אחיקר אשר ציוויתני להרגו עודנו חי".

ויהי כשמוע המלך זאת ויען ויאמר:

"דבר נבוסמך, דבר.
דבר איש טוב וישר אשר לא ידע עוול.
אם כדברך כן הוא והראיתני את אחיקר חי,
ונתתי לך מתנות כסף משקל מאה כיכר
וארגמן משקל חמישים כיכר".
ויאמר לו נבוסמך:
"השבעה לי אדוני המלך,
כי אם לא ימצאו בי פשעים אחרים עליך,
לא תזכור לי את עוני זה.
ויושט לו המלך יד ימינו על הדבר הזה".

וימהר המלך וישב על מרכבתו ויאץ לבוא אלי, ויפתח דלת [בורי],
ואעל ואבוא ואפול ארצה לפני המלך.
ושער ראשי יורד על כתפי, ושער זקני יורד עד לחזי, ובשרי מכוסה בעפר,
וציפורני ארוכות כציפורני הנשר.
ויהי כראות המלך אותי וייבך, ויבוש לדבר אלי, ויאמר לי, והוא נעצב מאוד:

"אחיקר! לא אנכי חטאתי לך.
בנך אשר גדלת הוא אשר חטא לך".

אז עניתי ואמר לו:

"אחרי כי ראיתי פניך, אדוני, לא אונה לי כל רע".

ויאמר לי המלך:

"לך לביתך, אחיקר, וגילחת שערך ורחצת בשרך,
ושבה אליך רוחך ארבעים יום.
ואחרי כן בוא אלי.

ואבוא אל ביתי ואשב בו כשלושים יום.
וכשוב אלי רוחי באתי אל המלך, ויען המלך ויאמר לי:

"הראית, אחיקר, את אשר כתב אלי פרעה מלך מצרים?"

ואען ואומר לו:

"אדוני המלך! אל ייצר לך בגלל הדבר הזה.
אנוכי אלך מצרימה, ובניתי ארמון למלך,
והשיבותיו דבר על כל אשר ישאלני,
והבאתי עמי מס מצרים, מס שלוש שנים".

ויהי כשמוע המלך זאת וישמח שמחה גדולה, וייעש משתה גדול, ויזבח זבחים רבים,
וייתן לי מתנות, ואת נבוסמך-מסכן רעי הושיב בראש-כולם.

ואחרי כן כתבתי לאשתי אשפגני לאמור:

"בהגיע אגרתי זאת אליך,
ואמרת לציידי וצדו לי שני גוזלי נשר,
ולאורגי תאמרי ועשו חבלי פשתים,
אורך החבל אלף אמה, ועוביו כעובי האצבע הקטנה.
ולחרשי העץ תאמרי ועשו לי כלובים לגוזלים.
ואת תני נא אותם לנבואל וטובשלום,
שני נערים אשר לא ידעו דבר,
ולמדי אותם לאמור:
"טיט וחומר, אבנים ולבנים, תנו לבונים, כי הם בטלים".

ותעש אשתי ככל אשר בקשתי ממנה. ואחר אמרתי למלך:

"יצוו אדוני והלכתי מצרימה".

ויהי כצוותו אותי ללכת ואקח עמי אנשי חיל [ואלך].
ויהי כהגיענו אל התחנה הראשונה,
ואוציא את גוזלי הנשר ואקשור את החבלים לרגליהם,
ואת הנערים הרכבתי עליהם ויישאום ויעלו מעלה מעלה.
והנערים קוראים כאשר למדום:

"טיט וחומר, אבנים ולבנים, תנו לבונים, כי הם בטלים".

ואחרי כן השיבותים אל כלוביהם.