ספר אחיקר החכם
ה. [אחיקר במצרים, נדן נאסר]
ויהי כהגיענו מצרימה ואבוא אל שער המלך. ויאמרו שרי המלך אליו:
"בא האיש אשר שלחו מלך אשור".ויצו המלך ויתנו לי מקום ללון.
ויהי ממחרת ואבוא לפני המלך ואשתחווה לו ואשאל לשלומו.
ויען המלך ויאמר לי:
"מה שמך?"ואומר לו:
"אביקם שמי"; ואני אחת הנמלים הנמאסות בממלכה.ויען ויאמר לי:
"הכה נקלותי בעיני אדוניך,ויצו המלך את שריו לאמור:
כי שלח אלי נמלה נמאסה בממלכתו?
לך אביקם, למלונך והשכמת בבקר ובאת אלי".
"מחר לבשו תולע".והמלך לבש בוץ וישב על כיסאו ויצוו להביאני לפניו ויאמר לי:
"למי דמיתי אני, אביקם, ולמי ידמו שרי?"ואען ואומר לו:
"דמית, אדוני המלך, לבל, ושריך לכוהניו".ויוסף ויאמר לי:
"לך למלונך ומחר בוא אלי".ויצו המלך את שריו לאמר:
"מחר לבשו בגדי פשתים לבנים".וגם המלך לבש לבנים וישב על כסאו ויצו ואבוא לפניו ויאמר לי:
"למי דמיתי אני, אביקם, ולמי ידמו שרי?"ואומר לו:
"דמית, אדוני המלך, לשמש, ושריך לקרניה".ויוסף ויאמר לי:
"לך למלונך ובאת אלי מחר".ויוסף המלך ויצו את שריו:
"מחר לבשו שחורים".והמלך לבש תולע. ויצו ואבוא לפניו ויאמר לי:
"למי דמיתי אני, אביקם, ולמי ידמו שרי?".ואומר לו:
"דמית, אדוני המלך, לירח, ושריך לכוכבים".ויוסף המלך ויאמר לי:
"לך לביתך ובוא אלי מחר".ויצו המלך את שריו לאמור:
"מחר לבשו בגדי פסים שונים, ושערי הארמון יכוסו תולע".והמלך לבש משי ויצו ואבוא לפניו ויאמר לי:
"למי דמיתי אני, אביקם, ושרי למי ידמו?".ואמר לו:
"דמית, אדוני המלך, לחודש האביב [ניסן], ושריך לפרחיו".ויאמר לי המלך:
"בראשונה דימיתני לבל ואת שרי לכוהניו;ואען ואמר לו:
בשניה דימיתני לשמש ואת שרי דמית לקרניה;
בשלישית דימיתני לירח ואת שרי לכוכבים
וברביעית דימיתני לחודש האביב ואת שרי לפרחיו.
ועתה אמור נא לי אביקם: אדוניך למי ידמה"?
"חלילה לך, אדוני המלך, מהזכיר שם סנחריב אדוני בשבתך,ויהי כשמוע המלך את הדברים האלה ויקצוף מאוד ויאמר לי:
דמה סנחריב אדוני ל-בל ושריו לברקים אשר בעננים.
והיה אם יחפוץ והוריד טל ומטר ואם יחפוץ והוריד ברד;
ובהרעימו וכלא את השמש מזרוח, וקרניה מהראות,
וכלא את בל מצאת ובוא בחוץ, ואת שריו מהראות;
וכלא את הירח מעלות, ואת כוכביו מהילם".
"השבעתיך בחיי אדוניך, הגידה לי שמך".ואען ואמר לו:
"אני הוא אחיקר הסופר ו[נושא] טבעת סנחריב, מלך אשור ונינוה".ויאמר לי המלך:
"הלא שמוע שמעתי כי הרגך אדוניך?".ואומר לו:
"עודני חי, אדוני המלך. והאלוהים הצילני מאשר לא פעלו ידי".ויאמר המלך אלי:
"לך, אחיקר, לביתך,אז ישבתי ואהגה בלבי ואכתוב אגרת אחת לאמור:
ומחר בוא אלי והגדת לי דבר
אשר עוד טרם שמעתי כמוהו,
ואשר גם שרי טרם שמעו כמוהו,
ואשר טרם נשמע במדינת מלכותי".
"מפרעה מלך מצרים לסנחריב מלך אשור ונינוה שלום!ואת האיגרת הזאת צררתי ואקח בידי. ויצו המלך ואבוא לפניו ואומר לו:
מלכים ידרשו למלכים ואחים לאחים.
ועתה הנה מעט מס ארצי והכסף אשר בבית אוצרי.
צו ושלחו אלי מבית אוצרך תשע מאות ככר כסף,
ואחרי חדשים מספר השב אשיבם למקומם".
"אולי תמצא באגרת הזאת דבר אשר עוד טרם שמעת".וכאשר קראתי את האיגרת לפניו ולפני שריו ויקראו בקול כאשר צום המלך ויאמרו:
"שמוע שמענו את הדבר הזה וכן הוא".ואומר להם:
"התשע מאות ככר תחוב מצרים לאשור?"וישתומם המלך בשמעו זאת. ואחר אמר המלך אלי:
"חפצתי לבנות ארמון בין השמים ובין הארץואוציא את הגוזלים ואקשור את החבלים לרגליהם
וגבהו מעל לארץ אלף אמה".
וארכיב עליהם את הנערים והם קוראים:
"טיט וחומר, אבנים ולבנים, תנו לבונים, כי הם בטלים,וכראות המלך זאת נמס לבו.
ואתה האמן בול".
אז לקחתי, אנוכי אחיקר, רצועת עור, ואך את שרי המלך עד כי נסו כולם.
ויחר אף המלך בי ויאמר אלי:
"אכן משוגע הנך, אחיקר!ואומר לו:
מי הוא האיש אשר יוכל להעלות אליהם דבר מה?".
"אל תאמרו, אפוא, דבר על אדוני סנחריב.ויאמר לי המלך:
כי לו היה הוא פה, כי עתה בנה שני ארמונות ביום אחד".
"חדל, אחיקר, מדבר הארמון ולך למלונך ובבוקר בוא אלי".ויהי בבוקר ואבוא לפני המלך ויאמר לי:
"הגידה לי, אחיקר, פשר הדבר הזה:ואצא מלפני המלך ואצו את עבדי לצוד לי חתול,
סוס אדוניך צהל באשור,
וסוסותינו פה שמעו קולו ותפלנה עוליהן".
ואייסרהו בשוטים בחוצות העיר.
ויהי כראות המצרים זאת וילכו ויאמרו למלך:
"גבה לב אחיקר על עמנו וגם התל בנו,וישלח המלך ויקרא לי ואבוא לפניו ויאמר לי:
כי לקח חתול וייסרהו בשוטים בחוצות עירנו".
"למה זה בזיתנו?".ואען ואומר לו:
"אדוני המלך לעולם יחיה!ויען המלך ויאמר לי:
הרע הרע לי החתול הזה מאוד.
כי אדוני (סנחריב) נתן לי תרנגול וקולו ערב מאוד,
והיה כקראו וידעתי כי חפץ למלך (סנחריב) בי והלכתי לשער המלך,
והנה אמש הלך החתול הזה אשורה,
וימלוק את ראש התרנגול ההוא וישב".
"רואה אנוכי, אחיקר, כי מאז זקנת השתגע השתגעת.ואען ואומר:
הן מפה עד אשור מרחק שלוש מאות וששים פרסה!
ואיככה זה אמרת כי החתול הזה הלך בלילה אחד
וימלוק את ראש התרנגול וישב?".
"ואיככה זה שמעו סוסותיכם פהויהי כשמוע המלך את דברי ויקצוף מאוד ויאמר לי:
קול צהלת סוס אדוני ותפלנה עוליהן,
והמרחק בין מצרים ואשור שלוש מאות וששים פרסה?".
"הגד נא לי, אחיקר, פשר החידה הזאת:ואען ואומר לו:
על עמוד אחד שנים עשר ארזים,
ולכל ארז שלושים גלגלים
ולכל גלגל שני חבלים:
האחד לבן והשני שחור".
"אדוני המלך!ויוסף המלך ויאמר לי:
רועי השורים בארצנו
גם הם יודעים פתרון החידה הזאת אשר אמרת.
העמוד אשר אמרת הוא השנה;
שנים עשר הארזים שנים עשר חדשי השנה הם;
שלושים הגלגלים שלושים ימי החודש הם;
ושני החבלים, האחד לבן והשני שחור, הם היום והלילה".
"אחיקר, פתול לי חמשה חבלים מחול הנהר".ואומר לו:
"צו נא אדוני והוציאו לי חבל חול מבית אוצרךויאמר לי:
ועשיתי כתבניתו".
"אם זאת לא תעשה לא אתן לך מס מצרים".ואשב ואהגה בלבי מה לעשות.
ואצא מארמון המלך החוצה
ואקוב חמשה חורים בקיר המזרח אשר להיכל.
ויהי כבוא השמש בחורים ואפזר בהם חול,
ויראו קוי השמש משזרים (כדמות חבלים) בתוך הנקבים. ואומר למלך:
"יצו אדוני ולקחו את אלה ופתלתי לכם [חבלים] אחרים תחתם".ויהי כראות המלך ושריו זאת וישתוממו.
ויצו המלך עוד ויביאו אלי רכב רחיים שבור ויאמר אלי:
"תקן לנו, אחיקר, את הרחיים השבורות האלה".ואלך ואביא פלח תחתית ואשימהו לפני המלך ואומר לו:
"אדוני המלך, גר אנוכי במקום הזה וכלי אין עמי,ויהי כשמוע המלך זאת ויצחק ויאמר:
צו את תופרי הנעלים
וגזרו לי רצועות מן התחתית הזאת, אחות הרכב,
ותיקנתי את הרכב מהרה".
"ברוך יום נולד בו אחיקר לאלוקי מצרים!ויתן לי מס מצרים, מס שלוש שנים.
ועתה אקרא יום שמחה ומשתה גדול על אשר ראיתיך חי".
ואנוכי מיהרתי לשוב אל סנחריב המלך אדוני.
והוא יצא לקראתי וישמח בי שמחה גדולה,
ויעש משתה גדול ויושיבני בראש בני ביתו ויען ויאמר אלי:
"אחיקר, כל אשר חפצת שאל ממני".ואשתחווה לפני המלך ואומר:
"אדוני המלך! כל אשר אמרת לתת לי תן לנבוסמך-מסכן רעי,ויצו המלך ויתנו לי את נדן בני. ויאמר המלך אלי:
כי הוא האיש אשר הצילני ממות.
ולי אדוני המלך,
צו ונתנו לי את נדן בני למען אלמדהו תורה אחרת,
כי את התורה הראשונה שכח".
"לך אחיקר, ועשית בנדן בנך כחפצך ואיש לא יצילהו מידך".ואקח את נדן בני ואביאהו אל ביתי,
ואאסרהו בכבלי ברזל משקלם עשרים ככר,
ואקשרם לטבעות; ועל צווארו שמתי כבלי ברזל,
ואכהו אלף מכות אל כתפיו ואלף ואחת על מותניו.
ואשימהו במבוא שער חצרי, ואתן לו לחם במשקל ומים במשורה.
ואסגירהו לעבואל נערי, למען ישים עליו משמר. ואומר לנערי:
"כתוב בספר את כל אשר אומר לנדן בני בצאתי ובבואי".
