תפיסות המשפיעות על עיצוב דמות האדם והחברה, ועל בדיקת עצוב זה על-ידי הפרשנות והביקורת, הן התיאוריות התבניתיות והפסיכואנליטיות של פרויד, יונג ואדלר.
תפיסות אלו חפפו את התחושות המוקדמות של עולם הספרות, שידעה שהאדם הוא תוצר של גורמים ביולוגיים גורמים וחברתיים. העובדה שפרויד ויונג בנו את תפיסותיהם לכתחילה על מסקנות מיצירות ספרות, כסיפורי מיתוס וסיפורי אגדות עממיות, ואף על סיפורים מכתבי הקודש, יש בה כדי להסביר מדוע הם חדרו בקלות לעולמה של הפרשנות ושל הביקורת. לפי אדמונד ווילסון אף השיטה הביוגרפית נוטה לבדוק אצל הדמויות הספרותיות את היסודות הפסיכולוגיים של "חייהם".
הואיל ו"חייהם" של דמויות בספרות, אינם זוכים למלאות של החיים שבממשות, ואינם בנויים אלא קווי אופי בודדים, יש גם בהסברים הפסיכולוגיים סכמטיזציה של הדמות. אם נתייחס לתופעות כאהבה, שנאה, מסירות דתית, נדיבות, קמצנות, אכזריות, רחמנות וכד' נגלה, כי לא זו בלבד שהספרות אינה מסוגלת לשחזר אותן במלואן, אלא שהן אף מתגלות כסכמתיות ביותר, והן הופכות את הדיון לפשטני. הספרות שונה מן החלום או מהדמיון הפסיכולוגי, שבהם אין לאדם שליטה על המתרחש, מה שאין כן בספרות שבה יש ליוצר מידה רבה של שליטה בתכונותיהן של הדמויות. משתי בחינות אלו, זו של חסרון המלאות, וזו של השליטה הרציונלית של הסופר, נכשלות התיאוריות הפסיכולוגיות בשמשן כפרשנות לדמות ולחברה המתגלות ביצירה האומנותית והספרותית.
מתורתו של זגמונד פרויד נקלטו בתודעה הציבורית בעיקר הפעילויות של תת ההכרה המפעיל את הדחפים האירציונליים. לפעולות הרציו ולפעולות הסובלימציה הייתה השפעה חלשה למדי על ההשקפות המקובלות בחברה המודרנית. מסיבה זו הפכה התיאוריה של פרויד לא רק הסבר למעשה נבלה שונים של בני אדם, אלא במידה רבה אף להצדקתם. הסרת האשמה והאחריות מכתפי האדם, והטלתן על ה"איד", יוצרת פרשנות מסולפת ליצירות הספרות, וגישה מסולפת לחיי היום יום של החברה המודרנית. לדבר זה היו השלכות על התפתחותה של החברה המודרנית בכיוון הדטרמיניסטי, המתירנות והכאוס השולטים בחברה הפוסט מודרנית.
תורתו של קרל גוסטב יונג ריככה מעט את הגישה הדטרמיניסטית להתנהגות האדם, וראתה את הגורמים לפעולות בני אדם נוסף לתורשה אף בהשפעות חברתיות ותרבותיות המשותפות לחברות האנושיות השונות, ומועברות על-ידי התרבות מדור לדור. השפעת המיתוס לפי יונג נעשית באמצעות המסירה בתרבות באופן כזה, שהשילוב בין התופעה העתיקה האנכית ובין המסירה הרב ממדית ההיקפית יצר את הארכיטיפים הקיימים בתודעה הקולקטיבית של בני התרבות. הואיל ובספרות מצויות הדמויות על רקע דמויות אחרות, ועל רקע תופעות התרבות, נתקבלה התפיסה של יונג אצל פרשני ספרות רבים, שניסו לפרש את הדמויות על יסוד מספר ארכיטיפים מן המיתוס. לדוגמה: אדיפוס המשתנה מחוסר הידיעה (העיוורון) אל הידיעה (ההתפכחות), ומן הידיעה בחזרה לעיוורון, שהוא הפעם גם עיוורון ממשי ומוחלט שתוצאתו מוות, המגלם את אי הידיעה הטוטאלית. אצל ביאליק, הספוג תרבות יהודית, מצויה ידיעה דווקא במוות. על יסוד תזה זו של אי ידיעה אצל יונג בנה כנראה ליונל טרילינג את תפיסתו, שכל בני האדם מגלים עיוורון ביחס לעולמם, ולכן מצוי מוטיב אי הידיעה בכל יצירות הספרות (ליר, מקבט, אבא גוריו, שירת ביאליק ועוד).
