לעומת הגישה הדקדקנית של ריצ'רדס, עירבו פרשני הריאליזם האימפרסיוניסטי את התרשמויותיהם ואת ראייתם הרגעית בפירושיהם. דבר זה אפשר להם לפרש טכסט באופנים שונים בהסתמכות על זמנו ועל מקומו המשתנה של אובייקט הפירוש. הם ראו בפירושים השונים ריאליזם קפדני הדבק במציאות, כפי שזו מתגלית בזמנים ובמקומות השונים.
יש להבחין בין האימפרסיוניזם כתנועה באמנות לבין הפרשנות האימפרסיוניסטית. באמנות בנויה האימפרסיוניזם על הדיוק הריאליסטי ברשמים שאנו חווים מאובייקט נתון בזמנים שונים. היצירה מציגה את האובייקט כהנצחה של קטע מן המציאות, כפי שהוא נתפס ברגע היווצרותה של היצירה, בדרך זו מראה שיר, מה היה מצבנו הרוחני (או הפיזי) בזמן שעבר ואיננו, ועל-ידי כך הוא מגלה את השינויים שחלו בנו ובהשקפתנו. שיר נקמה של שלונסקי, ושיר של גרינברג מעידים לעתים על עמדותינו הרוחניות או הפוליטיות בעבר, גם אם היום נשתנו דעותינו. הכנסייה של רואן צוירה על-ידי קלוד מונה עם עלות השמש, בשעות הצוהריים ולפנות ערב. בכל אחד מזמנים אלה נראתה הכנסייה בצבעים ובצורות אחרות. גם מרחקים גורמים לרשמים שונים, ועל כן אנו מוצאים בציור האימפרסיוניסטי טשטוש של הקווים החדים, והכל שם משחק דינמי בצורות, בצבעים וברקע. העיצוב או התיאור האימפרסיוניסטיים אינם חד משמעיים, ותמיד הם משווים בין העבר לקיים היום.
הפרשנות יכולה לנצל אפקטים אלה לצורכי הדיון הפרשני והביקורתי. היא יכולה להשתמש בעקרונות אלה לשם ניסוח הססני, רב משמעי המשתמש בקביעות כלליות וסתמיות, ולהימנע מהקפדה על ביטויים מדויקים. יש פרשנות המבארת את הטכסט או מתארת את האובייקט על בסיס התרשמות כללית או ראשונית בלבד. טענת האימפרסיוניסטים היא, שאף בחיים בני אדם אינם עורכים מחקר לברור מהותו המדויק של המציאות, ואין הצדקה לעשותו באמנות. לפי תפיסה זו, לשם פירוש טקסט די אם נאמר אודותיו, מהן התרשמויותינו הראשוניות, מפני שדווקא אלו הן ההתרשמויות האותנטיות ביותר.
ברור שבדרך זו קשה מאד להגיע לפירוש החודר למשמעויותיה הרוחניות העמוקות של היצירה.
