חלק ראשון
פרק א
הסיפור החסידי - סקירת המחקר
מחקר הסיפור החסידי החל עם עבודותיו ומחקריו של מרטין בובר בנושא זה. הוא החל בשנת 1920 בכינוס סיפורים חסידיים. בספרו אור הגנוז, שמהדורתו הראשונה ראתה אור ב- 1946 הסיפורים הם קצרים ללא תוספות, כדי להציג אנקדוטה ליגנדית מגובשת. בובר ראה בטקסט החסידי לא רק שדר טקסטואלי, אלא מסר אוטנטי ועדות להוויית החיים.1 בסיפור החסידי הוא מצא את ביטוייה השלם של ההוויה החסידית וכתלמידו של דילתי טען שהיצירה הספרותית משקפת את ההוויה האנושית.2
מספר חוקרים נתנו דעתם על הגדרת ז'אנר ספרותי זה.
יוסף דן בספריו הנובלה החסידית3 והסיפור החסידי4 דן בחסידות מנקודת מבט היסטורית בעקבות מוריו ג' שלום וי' תשבי. לדעתו, היצירה החסידית היא שלב נוסף של הקבלה והשבתאות. יוסף דן סובר שמרכיבי הסיפורת החסידית הם: עלילה מיתולוגית קבלית, גיבור מיתולוגי וקידוש הסיפור. קידוש הסיפור הופך את העלילה המיתולוגית לסיפור חסידי. הוא טוען שהסיפור החסידי אינו דידקטי, ואינו בא להורות להמוני העם את משנתה של החסידות. על פי יוסף דן, ערכי היסוד של החסידות אינם תופסים מקום בגוף הסיפורים אלא רק בדרשות ובספרות העיונית.5
מחקריו של גדליה נגאל מובאים בספריו הרבים על החסידות.6 בהקדמתו לספרו הסיפורת החסידית הוא קובע שלושה קריטריונים כוללניים להגדרת הז'אנר. הקריטריון הראשון הוא תימטי כלומר כל סיפור שבו דמות הגיבור היא חסיד או צדיק נקרא סיפור חסידי. הקריטריון השני הוא סוציולוגי, האומר שכל סיפור שסופר בין חסידים אף הוא שייך לסיפור החסידי. הקריטריון השלישי הוא מוסרי, היינו, אם המסר של הסיפור טעון במסר מוסרי המקובל בחברה היהודית, אף הוא ייחשב כסיפור חסידי.7
יואב אלשטיין הקדיש מחקרים רבים לסיפור החסידי.8 בספר מעשה חושב - עיונים בסיפור החסידי 9 הוא מנתח טקסטים של הסיפור החסידי בליווי פרשנות ספרותית. בספרו פעמי בת מלך10 עוסק אלשטיין בסיפורו של ר' נחמן מברסלב מעשה באבדת בת מלך, ומנסה להחיל עליו את המיתודה הסטרוקטורליסטית. בספרו האקסטאזה והסיפור החסיד11 הוא קובע את האקסטאטיות כמאפיין הדומיננטי של הסיפור החסיד. כדבריו: "מערך נרטיבי המורכב מחומר אקסטטי ומכוון לפונקציה אקסטאטית יוגדר כסיפור אקסטאטי, כלומר, סיפור חסידי"12 מכאן אם קיימים בסיפור יסודות מוסריים, הרי הם משמשים כחומר במערך האקסטאטי ונטענים על ידו.
צבי מרק מנתח את סיפורי ר' נחמן מברסלב מתוך הנחה שהם משקפים תפיסת עולם אקזיסטנציאליסטית מובהקת.13
במחקרים עיוניים, ביבליוגרפיים והיסטוריים של וייס,14 מנדל פייקאז,15 אברהם רובינשטיין,16 זאב גריס17 ואברהם גרין,18 מצויות הערות רבות ומועילות להבנת הסיפור החסידי.
הספרות על ר' אלימלך מליז'נסק עוסקת בתולדות חייו ובהגותו.
מאיר איידלברג בספרו ר' אלימלך מליז'נסק19 ובצלאל לנדוי בספרו הרבי אלימלך מליז'נסק20 עוסקים בתולדות חייו. אהרון מרכוס כתב עליו בספרו החסידות,21 שמעון דובנוב ההיסטוריון הקדיש לו פרק אחד בספרו תולדות החסידות.22
גדליה נגאל בעבודת דוקטורט על נועם אלימלך23 בדק את האיפיונים של הגותו החסידית. רבקה שץ מסכמת במאמר ארוך את תפיסת הצדיק הבאה לידי ביטוי בנועם אלימלך.24 שמעון פדרבוש במאמרו החסידות וציון כתב על יחסו של ר' אלימלך לגלות ולארץ ישראל.25 יצחק רפאל בספרו על חסידות וחסידים דן בנושא הגאולה בכתבי ר' אלימלך.26
מן הסקירה לעיל בולטת העובדה, שסיפורי ר' אלימלך מליז'נסק, לא זכו עדיין לעיון מחקרי מקיף. אני מקווה שעבודה זו תפתח פתח לעיון נוסף בסיפורים החסידיים על ר' אלימלך.
הערות:
1. מרטין בובר, בפרדס החסידות, מוסד ביאליק, ירושלים-תל-אביב תשכ"ג (להלן: בובר, בפרדס החסידות), עמ' ה.
2. זאב לוי, הרמנויטיקה, ספרית פועלים, תל-אביב תשכ"ז (להלן: לוי, הרמנויטיקה), עמ' 96.
3. יוסף דן, הנובלה החסידית, מוסד ביאליק, ירושלים תשכ"ו (להלן: דן, הנובלה החסידית), עמ' 11-13.
4. יוסף דן, הסיפור החסידי, כתר, ירושלים 1990 (להלן: דן, הסיפור החסידי), עמ' 7-8.
5. שם, שם, עמ' 4.
6. גדליה נגאל, מאגיה מיסטיקה וחסידות, ירון גולן, תל-אביב 1992 (להלן: נגאל, מאגיה מיסטיקה וחסידות); הנ"ל, הסיפורת החסידית תולדותיה ונושאיה, מרכוס, ירושלים 1981 (להלן: נגאל, הסיפורת החסידית), ועוד פרסומים רבים שלו בהמשך העבודה.
7. נגאל, הסיפורת החסידית, הקדמה, עמ' 15.
8. ציון המחקרים ברשימה הביבליוגרפית.
9. יואב אלשטיין, מעשה חושב - עיונים בסיפור החסידי, עקד, רמת-גן תשנ"ח (להלן: אלשטיין, מעשה חושב).
10. יואב אלשטיין, פעמי בת-מלך, אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן תשמ"ד (להלן: אלשטיין, פעמי בת-מלך).
11. על תכונות הז'אנר של הסיפור החסידי ראה: אלשטיין, האקסטאזה והסיפור החסידי, אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן תשנ"ח (להלן: אלשטיין, האקסטאזה והסיפור החסידי), עמ' 37-38; על הגדרת הזאנר על פי יוסף דן וגדליה נגאל ראה: שם, שם, עמ' 22-31; על ההבחנה בין הסיפור העממי, הסיפור הייראי לסיפור החסידי ראה: אלשטיין שם עמ' 33-35, על הסיפור הייראי ומגמותיו ראה: חנה הנדלר, אפיוני הז'אנר של סיפורת היראים - עיון בספר 'הולך תמים ופועל צדק' כמדגם מייצג, עבודת M.A., אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן תשנ"ג (להלן: הנדלר, סיפורת יראים).
12. אלשטיין, שם, עמ' 33; על האבחנה בין עמדה אתית לעמדה אקסטאטית ראה: שם, שם, עמ' 108-111.
13. צבי מרק, סיפורי ר' נחמן מברסלב - אקזיסטנציאליזם חסידי, עבודת M.A., אוניברסיטת בר-אילן, בר-אילן תשנ"ג (להלן: מרק, סיפורי נחמן).
14. יוסף וייס, "ראשית צמיחתה של הדרך החסידית", ציון, טז (תשי"א) (להלן: וייס, "הדרך החסידית"), עמ' 46-105.
15. מנדל פייקאז', חסידות ברסלב, מוסד ביאליק, ירושלים תשל"ב (להלן: פייקאז', חסידות ברסלב); הנ"ל, בימי צמיחת החסידות, מוסד ביאליק, ירושלים תשל"ח (להלן: פייקאז', צמיחת החסידות); הנ"ל, בין אידיאולוגיה למציאות, מוסד ביאליק, ירושלים תשנ"ד (להלן: פייקאז', בין אידיאולוגיה למציאות).
16. אברהם רובינשטיין, "חסידות", האנציקלופדיה העברית, כרך יז, ירושלים תשכ"ט, טור 756-769 (להלן: רובינשטיין, "חסידות").
17. זאב גריס, ספר סופר וסיפור בראשית החסידות, הקיבוץ המאוחד, תל-אביב תשנ"ב (להלן: גריס, ספר סופר וסיפור).
18. אברהם יצחק גרין, בעל היסורים, עם עובד, תל-אביב תשמ"א (להלן: גרין, בעל היסורים).
19. מאיר איידלבוים, רבי אלימלך מליז'נסק, עם עולם, תל-אביב (להלן: איידלבוים, ר' אלימלך) (חסר ציון שנת דפוס).
20. בצלאל לנדוי, הרבי אלימלך מליז'נסק, אור החסידות, ירושלים תשכ"ג (להלן: לנדוי, הרבי אלימלך).
21. אהרון מרכוס, החסידות, נצח, בני ברק תש"מ (להלן: מרכוס, החסידות), עמ' קו-קי.
22. שמעון דובנוב, תולדות החסידות, דביר, תל-אביב תשכ"ז (להלן: דובנוב, תולדות החסידות), עמ' 178-188.
23. גדליה נגאל, משנת החסידות בכתבי ר' אלימלך מליז'נסק ובית מדרשו, עבודה לשם קבלת תואר דוקטור, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשל"ב (להלן: נגאל, משנת החסידות).
24. רבקה ש"ץ אופנהיימר, "למהותו של הצדיק בחסידות עיונים בתורת הצדיק של ר' אלימלך מליז'נסק" (להלן: ש"ץ, "למהותו של הצדיק"), מולד, יח (תש"ך-תשכ"א), עמ' 365-378.
25. שמעון פדרבוש, החסידות וציון, מוריה, ירושלים תשכ"ג (להלן: פדרבוש, החסידות), עמ' קיב-קיד.
26. יצחק רפאל, על חסידות וחסידים, מוסד הרב קוק, ירושלים תשנ"א (להלן: רפאל, על חסידות), עמ' 105-110.
