הדבקות

הסיפור החסידי כמכלול הינו עדות לניסיון להרחבת תחום חלותה של האקסטאטיות, לקשר אותה לחיי יום יום: אקסטטיות בגשמיות. זהו כיוון של חיבור ספונטני עם הקיום לא בדרך של הירתמות לתנאי המציאות אלא, באופן פרדוקסלי, של הפקעת עצמו מתנאי המציאות הרגילה. ייחודה של החסידות מתבטא באפשרות של עמידת ה"אני" במקומו, וקיום חובותיו למקום זה תוך החלת התודעה של היעתקות מעבר למקומו. זוהי עמידה אקסיסטנציאלית של אקס-אקס-סיסטנציה, במשמע האטימולוגי המקורי של המושג "אקסטאזה" ביוונית.¹⁵

דהנה לפנינו ג' מדרגות העבודות הבורא יתעלה. האחד התורה ללמוד לשמה, ובאמת התירו לנו חז"ל אפילו שלא לשמה כמאמרם לעולם יעסוק אדם וכו'. אם לא הגיע למדרגות לימוד לשמה על כל פנים מזה אל תנח ידך כי לא במהרה יגיע אדם ללמוד לשמה כי אם על ידי התאמצות גדול בעבודתו יתברך שמו בכל המידות טובות. ומדרגה שנית עבודה היא התפילה שהיא עיקר עבודה שבלב כמו שנאמר 'ולעובדו בכל לבבכם' זו תפילה, כי הלב מבין ובה יוכל לעלות לדבקות הבורא ולקשר עצמו בו יתברך דתפילה הוא לשון קשר שמדבק עצמו בבורא ברוך ה' בדבקות גדול וזה מרמז לנו קשר של תפילין של יד לקשר המחשבות שבלב בו יתעלה. ולזה צריך התאמצות יותר להתפלל תמיד לה' יתברך ברוך ה' שיהיה בעוזרו לבל יפריד היצר הרע מדבקות בבורא, כי טבע האדם שעלול הוא במחשבותיו בעינייני בעסקי העולם הזה... מדרגה שלישית גמילות חסדים דהנה בעולמות העליונים שם רחמים שהוא אהבה ורחימא שה' יתברך אוהב את הצדיק לפי מעשיו הקדושים אשר בארץ עשה אך בעולם הזה נקראים חסד דהוא אף למי שאינו הגון ה' יתברך עושה לו חסד חינם לתת לו די מחסורו, אך הצדיק שהגיע למדרגה שיוכל להעלות כל הדברים הגשמיים למעלה דהיינו להעלות מחומריות הניצוצות הקדושות שיש בהם דהיינו במאכלו ושתייה וכו', וכל מחשבותיו בעת שעושה הדברים הגשמיים אינו רק להעלות הניצוצות הקדושות שבהם.¹⁶

דהנה הצדיק צריך לעבוד תמיד לה' יתברך ברוך ה' ולקשר הגשמיות ברוחניות דהיינו בכל דבר שעושה הן אכילה ושתיה והן כל דבר גשמי צריך להיות כוונתו למעלה בעולמות העליונים בכוונת יחודים עליונים.¹⁷

התשובה

הנה בדורות שהיו לפני הבעש"ט, למרות שהיו עוסקים בתורה ובעבודה, מכל מקום לא שמו את לבם לתקן את אשר פגמו, עד ימי זקנה, ולא ידעו כוחה של תשובה עד היכן מגיעה, עד שעיר וקדיש מן השמים נחית, הוא הבעש"ט ז"ל, ואחריו בא הרב הקדוש רבנו אלימלך ז"ל, והם פתחו השער לה', שטוב לעשות תשובה בעוד שהוא איש, דהיינו בימי נערותו, ושהאדם צריך לתקן אף מה שפגם בגלגול הראשון, ומכל שכן מה שפגם בקטנותו, ובימיהם התחילו להתעורר ציצים ופרחים בתשובה, שעל ידי שהם היו דבוקים תמיד בתשובה, היו ממשיכים את התשובה על כל העולם, ולהתעוררות תשובה בימי נערותו, בא האדם על ידי שמדבק עצמו בצדיקי הדור.³⁰

תורת הצדיק

מתוך מקורות ההתחדשות הרוחנית של החסידות צומח הטיפוס הפנוימאטי של הדבק הטיפוס הקדוש לאלוקיו, שמתמסר אמנם כל כולו לאלוקיו, אך באותה השעה עצמה הוא מתגלה כמנהיג השלוח אל עדתו, שעל פי הצו הפנימי הטבוע בשורש נשמתו אינו יכול להפקיע עצמו ממגע עם בני העדה ומפעולה של תיקון, עילוי וקידוש גם בקרב פשוטיה, גסי לבב שבה ורשעיה.³²

הסגולה הכאריזמטית של הצדיק, כפי שהיא נתפסת לעצמו ולזולתו, טמונה בזיקתו הקרובה להוויה האלוקית ולהשפעתו המכריעה, בתוקפה של זיקה זו, על תחומים מרכזיים במציאות האנושית. הצורך בכאריזמה כמקור סמכות עולה בשעה שזה הניחן בה מבקש לכונן סדר חדש, להגדיר חירות חדשה בגבולות המחשבה והמעשה או להעמיד חידוש הפורץ את גבולות הנורמה המקובלת.³⁵

דהנה הצדיק אשר מקדש ומטהר עצמו נעשה הוא בעצמו ברכה, דהיינו בריכה עליונה להשפיע לכל. אך אותם הרוצים לקבל השפע על ידי הצדיק צריכים להסכים עם הצדיק ואז הם ממילא מתברכים בשפע רב.³⁸

דהצדיק הרוצה להשפיע לעולם הוא צריך להשפיע על ידי צדיקים אחרים בהתחברו עמהם ועל ידי אכילה שמאכיל אותם בקדושה נמשך השפעה גדולה על ידו.³⁹

שתי בחינות אלה של אין ויש מייצגות את שני הקטבים של התהליך האלוקי המבוסס במחשבה הקבלית על אחדות הפכים דינמית של התגלות והעלם, נוכחות והסתלקות, שפיעה וצמצום, רצוא ושוב."⁴⁰

דהנה הצדיק צריך להעלות העולמות התחתונים מלמטה למעלה עד שורשם וזה נקרא עיטוף דהיינו שכל עולם נעשה לבוש ועיטוף לעולם השני לו וכן עד סוף כל המדרגות.⁴¹

דהצדיק הוא המשפיע לישראל את שלוש אלה בני חיי ומזוני. אך ברצותו להשפיע צריך הצדיק שירד קצת מדביקותו ולהטות עצמו לראות צורכי העולם.⁴²

והנה הצדיק המשפיע ברצותו לקבל השפעה מלמעלה צריך להקטין עצמו בהכנעה גדולה ואחר כך בעת השפעתו לעולם הוא מתפשט עצמו ומתרחב להשפיע לכל העולם... וצריך הצדיק להקטין ולהכניע עצמו בעת קבלתו כמו שנאמר והחכמה מאין תמצא פירוש שהוא בעיניו כאין. הצדיק הזה תמצא חכמה לקבל משם השפע.⁴³

שהעולם אינם יכולים להגביה עצמם לעבודתו, ולכן הקב"ה ברחמיו שולח איזה חטא לצדיק כדי שיבוא גם הוא בקטנות ואחר שהצדיק יתגבר להעלות עצמו לקדושתו יגביה גם את העולם עמו.⁴⁴

דהתאווה והתשוקה של הצדיק תמיד שיהיו כל ישראל מלאים ושבעים כל טוב וה' יתברך נותן התאוות האלו בלב הצדיק כדי שיתפלל לפניו שהקב"ה מתאווה לתפילתן.⁴⁵

המחשבות זרות הבאים לאדם כי מתאווה הניצוץ הקדוש שבתוך אותיות המחשבות זרות לתיקון ולהעלותו לשורשו ולתקנו וכל המחשבות זרות בעולמות העליונים האותיות הם אורות צחות אלא שירדו למעמקים ונתלבשו בלבושים צואים כמו שביאר אא"ז זללה"ה (דברים כא, יג): והסירה את שמלת שביה מעליה: שלא ליקח אותם בלבושין המגואלין רק יראה להסיר ולהפריד מהם הלבושים הצואים ואז יאירו כשחר אורם.⁴⁷

העולם עומד על עמוד א' וצדיק שמו, ר"ל שאילולי הצדיק לא היה העולם יכול לסבול אלוהותו יתברך אור צח ומצוחצח, אך בשביל הצדיק הקב"ה מצמצם את עצמו כביכול שיוכלו העולמות לסובלו.⁵¹

והצדיקים הם עיני העדה וכו' וזה שנאמר כי העולם בכלל נקרא סולם שהמוני עם מוצב ארצה שנקרא רגלי העולם והתלמיד חכמים הם הראש וזה שנאמר וראשו מגיע השמיימה.⁵⁴

ציר מרכזי, דהיינו זו דמות המספקת לבאים עמה בקשר, מתוך עצם דמותה וחייה, ציר מרכזי, עמוד שדרה לפעולות גופניות ותהליכי מחשבה. ויש שהיא חווה עצמה כדמות שהיא מכלול העדה.⁵⁵

כי ידוע שעל ידי קדושת המחשבה שמקדש מחשבתו ומדבקה תמיד להשי"ת ברוך הוא... ומימלא נעשה מרכבה שלימה מוכן להשראת עליו קדושת אלוקות... ועושה עצמו מרכבה לשכינה ברוך הוא אז ירד המן עליו היינו קדושת אין סוף, שהוא נותן מזון ושפע לכל עלמין.⁵⁶

דהצדיק המתפלל על איזה אדם בשעה שהוא מתפלל הוא מתפלל בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו בלי שום מחשבה זרה והוא מקשר אותו אדם שמתפלל בעדו ברמ"ח איבריו שלו והוא מקדשו לזה הוא נענה כי מהיכא תיתי יחסר לאדם בוודאי מחמת עונש על חטא שעשה באחד מאיברי גופו ובעת שהצדיק מעטהו ומכסהו עמו אז נעשה איברי אותו אדם עם איברי הצדיק אחד ומימלא נתקן האדם, וכיון שנתקן החטא עבר העונש ממנו.⁶¹

דהנה הצדיק הרוצה להעלות את אדם השפל ולהסירו משטותו ושפלותו בלתי אפשר לשבר את דבר שטותו כי אם בדבר הדומה קצת דהיינו שצריך הצדיק לירד קצת ממדרגתו ולהטות אליו בדבר הדומה... למשל מי שהוא לשונו לדבר שקר צריך הצדיק גם כן לשבר אותו בדבר הדומה ובודאי חס וחלילה שהצדיק יאמר שקר אך מצינו שהתירו חז"ל לשנות.⁶²

כי בכל יום צריך לדאוג על יום המחרת שלא יפול חס וחלילה מקדושתו כי עבודתו יתברך הם כהררים התלויים בשערה, שאם לא יזהר בעבודתו ויחסר בה כחוט השערה אזי מיד והשטן על ימינו לשטנו חס וחלילה ומפילו ממדרגתו, ולכן צריך חיזוק מאוד בתפילה ובתחנונים יומם ולילה לה' יתברך שיעזרהו ולא יעבור ממנו.⁶³

ולכן ניתן רשות ליהנות מעולם הזה מענייני גשמי דהיינו אכילה ושתייה ושאר ענייני גשמי כדי שהצדיקים ימתיקם ויוציאו מהם ניצוצות קדושות להכניסם אל הקדושה. ואילולי זאת לא היה רשאי הצדיק להפסיק ולהפריד אף רגע אחת מהקדושה והדביקות ולהטות עצמו לדברי גשמי רק כדי להכניסם אל הקדושה רשאי קצת לירד ולהפסיק קצת מדביקותו.⁶⁴

דהנה הצדיק יודע שהוא המשפיע ומחמת זה הוא רוצה לפעמים להשפיע לקרוביו ולתלמידיו אבל באמת רצונו של ה' יתברך שלא יעלה על מחשבתו כלל שהוא משפיע רק שיעבוד ה' יתברך ברוך הוא בשלימות והשפע ממילא בא.⁶⁷

אך אותם הרוצים לקבל השפעה על ידי הצדיק צריכים להסכים עם הצדיק ואז הם ממילא מתברכים בשפע רב, אבל מי שאינו מסכים עם הצדיק בוודאי לזה בלתי אפשרי שיושפע לו ההשפעה על ידי הצדיק.⁶⁸

הטעם שאנו רואים שלפעמים באים שני בני אדם ואוהבים זה את זה מאוד גם שלא היו מכירים זה את זה מקודם כי אם עתה מקרוב באו ונתוועדו יחד ושניהם דבקו יחדיו באהבה רבה. והטעם מחמת שהיו שכנים זה אצל זה בישיבתם בגן עדן יחד ועתה בבואם להדי נתעורר בהם אהבה הישנה שהיה בהם בגן עדן.⁷⁰

והצדיק אשר הוא רוצה להשפיע לבני אדם צריך הוא לדבוק עצמו עמהם כדי להשפיע כל דבר הצורך לטובתם כי מי שרוצה לעשות איזה טובה לחבירו אינו יכול לעשות לו הטובה בשלימות כי אם על ידי שידבק עמו באחדות גמור, ואם כן הצדיק צריך לדבוק עצמו בכל ישראל כדי להיטיב להם. ואיך הוא עושה עם הבעל עבירה חלילה הלא אף שהוא בעל עבירה אף על פי כן צריך להשפעה ולחיות ואיך יתקשר הצדיק עמו לזה אמרה הגמרא גדולה עבירה לשמה, שהצדיק עושה גם כן איזה עבירה אלא שהיא לשמה, ועל ידי זה יכול עם הבעל עבירה גם כן ויטיב לו גם כן.⁷¹

פניתו של הצדיק לאדם היא עצמה בחינת גאולה. ברגע דיאלוגי זה נתמצה כל תוכנה של הגאולה. זהו רגע של תיקון עליון הנעשה על ידי אחדות שבין שתי נשמות.⁷²

ובמה זוכה צדיק למדרגה זו שימצא דוגמת הגאולה אצלו? ותשובתו היא: "ונראה שהוא על ידי הדיבור הקדוש, כי כשהצדיק מתחיל לומר דיבורים אזי עושה פעולה בכל העולמות וזו דוגמת הגאולה".⁷³

דהצדיק המדבר עם אדם דברי קדושות ויראת ה' אזי בא לו ההתלהבות גדול בלבו ויאיר פניו באור גדול מהתלהבות אש אשר בקרבו.⁷⁴

דהנה דרך הצדיק בדברו עם אנשים אזי הוא מדקדק בדבריו להשכיל שיהיו דבריו נשמעים במשמעויותיהם אחד דברים כפשוטן לאיש המדבר עמו, שנית הוא עיקר תוכן דבר, שמכוון באותן הדיבורים שיהיו תפילה ותחנונים לפני המקום ברוך ה' וברוך שמו. והכוונה בזה שמסתיר דבריו של התפילה בהדיבורים שמדבר עם האדם ואינו מתפלל תפילתו הצורך לו בפירוש הוא למען המקטרג שלא יבין כוונתו בדבריו שמכניס בהם תפילה ולא יקטרג עליו כי אינו יודע שזה הוא מתפלל.⁷⁶

שדרך הצדיק להוכיח עצמו תמיד בכל עת ואומר בפני אדם תמיד שהוא מקולקל במעשיו, והוא פורט לפניהם חטאים שעושים אותם בני אדם, ותולה הצדיק הזה בעצמו אותם חטאים כאילו עשאם הוא, ועל ידי זה מכניס בלבם יראה גדולה, והם שבים מעוונותיהם וגדולה תשובה שזדונות נעשים כזכויות נמצא אותם הבגידות עצמם הצדיק עושה מהם זכויות.⁷⁷

דרך הצדיקים האמיתיים שהם כל ימיהם בתשובה ובכל דבר שעושים מוצאין בו חיסרון שלא עשה הדבר כתיקונו ועל ידי שמהרהרים בתשובה תמיד הם מעלים אותן הניצוצות שנפלו למטה מחמת חטא שאר בני אדם כל זה הם מתקנים בכוח הרהורי תשובתם.⁷⁸

שצריך להרגיל את עצמו שיהיה לו לטבע שלא יבוא לו איזה פניות וגדלות מזה, והיינו שהתלמיד חכם עצמו צריך להרגיל עצמו בשיחה נאה הזאת כדי שלא יבוא לידי פניות.⁷⁹

מחמת שהצדיק מקדש את פיו שאינו מוציא מפיו שום דבר בטל חס וחלילה, וזהו לשון בעל פה רצה לומר, שהוא בעל ואדון לפה, שאינו מדבר אלא דברי קדושה וחידודי דאורייתא בפיו הקדוש ונקראת תורתו, שלומד תורה שבע"פ.⁸⁰

נסללה הדרך להפרת התלות הבלעדית של האקסיס מונדי בפרסונה של הצדיק, והמכשיר הרוחני שהונח לפני הרבים יכול לשמש עתה לכל דיכפין, כולל האיש הנמוך, שהרי גם אלה שאינם נושאי איצטלת צדיק, כגון נסתר או פשוט באשר הוא, עומדים בנסיבות חיים מסוימות במבחן העליון של מסירות נפש והפקעת עולם.⁸³

דינמיקה זו של האקסיס מונדי, בהגיעה עד השלב האחרון, מסבירה את המעמד שקנה לו האדם הפשוט בסיפור החסידי ובספרות העיון החסידית. כך נוצר למעשה חיבור קצוות של קשת-הניגודים בין הגיבור העלי לנמוך ויצירה של איחוד מטאפיסי ביניהם.⁸⁴

מעמד הסיפור החסידי בחסידות

דהנה כשאדם עוסק באכילה או במשא ומתן או מדבר דברים גשמיים וסיפורים צריך שידע כי הכל הם אותיות קדושים הבאים מן העולם העליון ויש להם שורשים קדושים, אך שבאו לעולם הזה מלובשים ונתחלפו לגשמיות וכשעושה הדברים הנ"ל בשכל ודעת ויראת שמים אז מקשר הדברים לשורשן וגואל אותם הדברים מן התמורה רחמנא ליצלן ומאיר אותם מחשכיותם ומוציאים מאפילה לאור גדול ומשיעבוד לגאולה על ידי התקשרותו כנ"ל ובזה הוא גורם גם כן הארת פני המלך עולם.⁸⁸

אבל באמת יש בהמעשיות שמספרים העולם דברים נעלמים גבוהים מאוד, והבעש"ט זכר צדיק לברכה, היה יכול על ידי סיפור מעשה ליחד יחודים, כשהיה רואה שנתקלקלו צינורות עליונים ולא היה באפשר לתקן אותם על ידי תפילה היה מתקנם ומיחדם על ידי סיפור מעשה.⁸⁹

דהנה סימן טוב לאדם כשהוא שומע מספרים ממעלות הצדיקים ועבודתם בקדושה לשמו יתברך באמת אם באותו הפעם לבו חושק ומתלהב מאוד מאוד שיזכה גם הוא לעבוד ה' יתברך באמת זה הוא סימן טוב שה' עמו.⁹⁰

מרן הקדוש סיפר מעשה מעשה מבעש"ט זללה"ה כי פעם אחת היה ענין פיקוח נפש גדול שהיה איזה בן יחיד וטוב מאד וכו' וצוה לעשות נר של שעווה ונסע ליער ודבק את הנר לאילן ועוד איזה עניינים ויחד יחודים וכו' ופעל ישועה בעזרת ה' יתברך. אחר כך היה מעשה כזו אצל זקינו המגיד הקדוש ועשה גם כן כנ"ל, ואמר הייחודים והכוונות שכיוון הבעש"ט איני יודע רק אעשה על סמך הכוונה שכיוון הבעש"ט ונתקבל גם כן. אחר כך היה המעשה כזו אצל הה"ק ר' משה ליב מסאסוב ז"ל ואמר, אנו אין לנו כוח אפילו לעשות כך, רק אספר המעשה להשם יתברך יעזור וכן היה בעזרת ה'.⁹³

ושאלתי את פי משיח אימתי איתי מר והשיב לי בזאת תדע בעת שיתפרסם לימודיך ויתגלה בעולם ויפוצו מעיינותיך חוצה מה שלמדתי אותך והשגת ויוכלו גם המה לעשות ייחודים כמוך ואז יכלו כל הקליפות ויהיה עת רצון וישועה.⁹⁶

תפיסת השפה העברית

ואף גם זאת הנה בדקדוק גדול נמשלה [התורה] לאש... כי כל מלותיה ואותיותיה כמו גחלת הן, אשר בהצית אותן כן כאשר הן לא יראו כי אם גחלים וגם כמעט חמומות, ומי שישתדל לעסוק בה אז תתלהב מכל אות שלהבת גדולה... הן הידיעות העומדות צפונות בתוך האות ההיא וכבר פירשו זה בספר הזוהר על אל"ף בי"ת, ואין הדבר משל אלא עצמי כפשוטו ממש כי כל האותיות בתורה כולן מורות על עשרים ושניים אותיות הנמצאים למעלה והאורות ההם העליונים מזהירים על האותיות.⁹⁷

אותיות השפה העברית נתפשות במסורת היהודית כמבעו הכתוב של הדיבור האלוקי הבורא, המחולל את הבריאה במאמר כל העת ומחיה את הקיום ללא הרף, וכדיבור המצוי בתוך הזמן, שתוקפו עומד מעל לזמן. כוחה הבורא של הלשון, המעביר את ההוויה מן התוהו אל הבריאה, מהווה הנחת יסוד בפרקים של תורת הסוד. הנחה זו נלמדת מתיאור הבריאה בספר בראשית, שבו משתקפת זהות בין הדיבור האלוקי לבין ההוויה הארצית או בין מחשבה, דיבור ומעשה.⁹⁸

שתהיה התיבה (שאדם מדבר בתורה ובתפילה) מצהיר, כי בכל אות עולמות ונשמות ואלוקות, ועולים ומתקשרים ומתייחדים זה עם זה, עם אלוקות, ואחר כך מתייחדים ומתקשרים יחד האותיות ונעשה תיבה, ואחר כך מתייחדים ייחודים אמיתיים באלוקות, וצריך האדם לכלול נשמתו בכל בחינה ובחינה מהנזכר, ואז מתייחדים כל העולמות כאחד ועולים ונעשה שמחה ותענוג גדול עד אין שיעור.⁹⁹

תפישת השפה של הבעש"ט קשורה בזיקה בין אינסופיותה של רוח אלוקים לאינסופיותה של רוח האדם ובראיית הלשון כמעבר דו-כיווני בין האלוקי לאנושי. תפישה זו מעוגנת בראיית האותיות כמארג של כוחות אלוקיים המכילים את אור אינסוף וכגילוי מוחשי בר-השגה של המהות האלוקית המופשטת.¹⁰⁰

והצדיק העוסק בתורה לשמה בקדושה הוא ממשיך את הבורא ברוך ה' ויתעלה בתוך האותיות של התורה כמו בשעת הבריאה וזהו "וירא אליו ה' באלוני ממרא" ממרא הוא לשון אמירה כנ"ל ואילן הוא התורה והמצוות הם הענפים ואמר הכתוב שעל ידי אמרות הטהורות שעסקו בתורה המשיך את הבורא את תוך האותיות וזהו באלוני ממרא ר"ל באילן של אמירותיו נראה ה' אליו.¹⁰¹

ערכים שונים במשנת החסידות - הן הרוחניים והן האתיים כגון: שמחת החיים הדבקות, הרליגיוזיות במסתורין שביקום, הדגש על האנושי שבאדם, טיפוח רגשי האהבה בין אנשים וקדושת החיים - מהווים חומר להגות מודרנית, התוהה על בעיות האדם וייעודו בעידן הטכנולוגי.¹⁰³