ג. עיצוב הדמויות⁵

גופי הסיפורים החסידיים הינם חומר אותנטי של תנועת החסידות, בה במידה שגופי העיון החסידיים הינם חומר כזה. החותר להכיר את החסידות למכלול הופעותיה אינו רשאי, מבחינת האותנטיות להעלים עיניו לא מן המדיום שנתנסח כאידיאולוגיה ולא מן המדיום שנתנסח כנארטיבה...⁷

ר' אלימלך מליז'נסק

אף שגדולי החסידים והאדמו"רים ראו בו עמקות גדולה שרק בעלי דרגות מסוגלים להבינו, בכל זאת נהפך לספר פופולרי, ואפילו הפשוט שבפשוטים היודע לקרוא בספר, ומבין מה שקורא, מסוגל להבין אותו ולמצוא בו מלוא חופנים מוסר השכל, הנהגות והשגות.¹⁹

כשאנו עוסקים בתורה הקדושה לשמה והוא מחמת, שה' יתברך שמו ברוב רחמיו דיבר והכניס הדבקות בתורה הקדושה ונתן לנו התעוררות הדבקות בהתורה למען נוכל להתעורר אחר כך מלמטה למעלה בהדבקות להשיג השורש ומקור כל מצווה ומצווה.²⁵

דהתורה נקראת מים, וה' יתברך שמו ברא מדרגות והבדל בין מים למים, שפירוש, שצריך האדם ללמוד עם אש התלהבות לשמו יתברך, ורקיע הוא לשון ריקועי פחים ותרגומו: ורדידו לשון דקות, דהיינו, שצריך להיות דקות בין מים למים, שהסודות התורה יעלה למעלה ולהשפיע למטה.²⁶

אך פשוטי העם ב"א אשר נשמתם אינה כ"כ במדרגה גדולה גם הם צריכים עליה ונשיאות ראש ולמה יגרעו ובמה הם יכולים להינשא כיון שהם למטה לזה צריך הצדיק לקשר אותם באבות הקדושים הכלולים מכללות ישראל ואז יתעלו למעלה על ידם.²⁹

דהצדיק הוא המשפיע לישראל את שלוש אלה: בני, חיי ומזוני, אך ברצותו להשפיע צריך הצדיק שירד קצת מדביקותו ולהטות עצמו לראות צורכי עולם.³¹

הצדיק הדבוק תמיד בדבקות אמיתי ושלימות בעבודת השי"ת בלתי אפשרי שיפנה את עצמו שיעסוק עם בני אדם תמיד בכל עיתים רק בעיתים ידועים בהפסק את עצמו מן הדבקות אז יכול להתערב עמהם.³²

והצדיק אשר הוא רוצה להשפיע לבני אדם צריך הוא לדבוק עצמו עימהם כדי להשפיע כל דבר הצורך לטובתם, כי מי שרוצה לעשות איזה טובה לחבירו אינו יכול לעשות לו הטובה בשלימות, כי אם שידבק עמו באחדות גמור.³⁶

והטעם מחמת שהיו שכנים זה אצל זה בישיבתם בגן-עדן יחד ועתה בבואם להדי נתעורר בהם אהבה הישנה שהיה בהם בגן-עדן.³⁷

כי הצדיק הוא מעלה את העולם כולו והוא נושא אותם על ידי דביקותו וקדושתו ועל ידי זה הוא מקרב אותם לעבודת הבורא יתברך.³⁸

מטה רצה לומר הכנעה ושפלות. ויאמר השליכהו ארצה פירוש מה שאתה סובר שאתה תקנת. אותה המידה צריך אתה להשליך ארצה המחשבה הזאת.⁴⁶

שצריך הצדיק גם כן לתקן ולהעלות את מעשה אבותיו שהטו עצמם גם כן לעבודתו, ולא הגיעו למדרגה עליונה להעלות את מעשיהם לעולמות עליונים.⁵⁴

ר' נפתלי מרופשיץ

מספר מוסר הוא המספר הקלאסי של ההגיוגרפיה החסידית, ודמותו היא בבחינת נדבך המגשר בין הספרות האורלית לבין זו הכתובה. המספר-המוסר הוא בבחינת המבצע האחרון של הסיפור, שהתחיל בנוסח ראשון, מפי הצדיק או המספר-העד, והשתלשל במהלך הדורות, דרך מספרים שונים, עד שנסגר מעגל המסירה"... התווספות שמו של מספר חדש היא בעצם אקט של היון מחודש של הסיפור באמצעות האוטוריטה של המספר. כך נבנית בהדרגה עוצמתו הרוחנית של הסיפור, כשדווקא שמות המוסרים, בחינת מקיפים חיצוניים לו קובעים את האופי הדינמי של הסיפור. שמות המספרים בהיתפסם כחטיבה שלימה, מכניסים למעשה ממד זמן נוסף לסיפור: בעוד עלילת הסיפור מתרחשת בזמן נתון ומוגבל וברצף התרחשויות, הרי האישים המיוצגים על ידי החטיבה החוץ סיפורית, תורמים את גורם הזמן הסלקטיבי, המדלג על תקופות ומסכם אותן כיחידת זמן רחבה ביותר. התקדשותו של הסיפור מתהווה לא רק הודות לדמות הגיבור הכריזמטי, הפועל במרכז העלילה, אלא לא במעט בשל אותם שמות קדושים, המעטרים אותו וחופפים עליו. הסיפור מקבל, למעשה, תבנית של תורה שבעל פה, על פי העיקרון שבפרקי אבות: 'משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי הכנסת הגדולה'.¹²⁰

ד. הבטים פואטיים המחזקים את התובנות והתשתיות
האקסטאטיות והמוסריות בסיפור

העמדה המוצהרת של הפואטיקה החסידית אמנם התגלמה והתגבשה בפועל בגופי הסיפורים החסידיים, ואם אמנם התחביר הסיפורי של גופי הסיפורים האלה מאשר היענותם לתכתיב הפואטי הנזכר.¹²³