הרקע למחקר זה הוא עבודתי רבת השנים בשדה החינוך והוראת הספרות.

המניע, העמידה מול מציאות פוסט מודרנית אשר את מחירה משלם האדם והאדם הצעיר בפרט, באישיות תלושה משורשים, מנוכרת מעצמה ומסביבתה, רבת הזהויות אך ללא זהות פנימית אמיתית ובחשיפה לאלימות מילולית ופיזית.

הנחת העבודה היא שבספרות החסידית, קרי הסיפור החסידי, קיימת תשתית מוסרית רלוונטית לאדם בן זמננו ואשר עשויה לתרום לחינוכו ולבניית אישיותו של האדם הצעיר. על מטרות המחקר יעמוד הקורא להלן.

נקודת מוצא זו הצריכה בדיקה של כמה נתונים העונים על השאלות: האם יש קשר בין ספרות וערכים? האם קיימים ערכים בחסידות ובסיפור החסידי? האם ראוי וניתן לשלבם במערך החינוכי ובהוראת הספרות בבתי-הספר?

תוצאות המחקר מורות על זיקת גומלין הדוקה בין ערכים וספרות בכלל והסיפור החסידי בפרט, כן הוכח כי קיימות מגמות חינוכיות-חברתיות מובהקות, מעבר למסרים ההגותיים, בסיפור החסידי.

כדי לבדוק את הנחת המחקר ולהוכיחה בחנתי את עקרונות תפיסת החסידות בספרותה ההגותית והסיפורית.

בחרתי בסיפורים הקשורים בדמותו המרתקת של ר' אלימלך מליז'נסק, דור שלישי לחסידות, תלמידו המובהק של המגיד ר' דב בר ממזרי'ץ ויורשו בהנהגה החסידית. ר' אלימלך העמיד תלמידים רבים, וניתן לומר, שכל צדיקי החסידות בדור אחריו בפולין ובגליציה היו מתלמידיו. תורתו העיונית המרוכזת בספרו הידוע נועם אלימלך, בה הרבה לעסוק בדמותו האידיאלית של הצדיק, ועל כן מייחסים לו את התואר "אבי הצדיקות המעשית". דמותו של ר' אלימלך הנערצת על ידי תלמידיו הרבים, שהצטופפו בצל קורתו, הניבה סיפורים רבים.

בדקתי מעל למאה סיפורים הקשורים בר' אלימלך מליז'נסק, רבים מהם הם עדות ישירה של תלמידיו. הם מעידים על דרכי התנהגותו ועל צורת התייחסותו החינוכית המיוחדת והבלתי שגרתית לכל מי שבא עמו במגע. יש לציין שהמסקנות העולות מבדיקת כלל הסיפורים אכן תומכות במסקנות העולות מניתוח שלושת הסיפורים שהובאו בעבודה.

במסגרת מחקר זה לא ניתן להקיף את כל הסיפורים, אך מתוך מאגר נרחב זה נותחו שלושה סיפורי מדגם. שלושת הסיפורים מייצגים שלושה תחומים בולטים בהם עסק ר' אלימלך בקשריו עם עדתו.

התחום הראשון מקיף סיפורי נסים שנעשו על ידי ר' אלימלך ותלמידיו. סיפורים אלו משקפים מערכת יחסים מיוחדת, שבה בולטת ההערצה של התלמידים והאנשים הפשוטים אל רבם. התחום השני של הסיפורים מתקשר לסיפורים רבים הדנים בנושא הכנסת כלה. הם חושפים את מסירות הנפש של ר' אלימלך לפתור בעיה חברתית וכלכלית זו. התחום השלישי הוא קבוצת סיפורים הדנה בנושא של חזרה בתשובה של האדם הפרטי והעדה כולה על ידי הצדיק. גם כאן בולטת דמותו הייחודית של ר' אלימלך.

הסיפורים נבחנו על פי שלושה הבטים: הבט מטאפיזי, הבט מוסרי והבט פואטי.

ההבט המטאפיזי קשור למושג האקסטאזה. היא מציינת מצב נפשי של התעלות ודבקות דתית, בה האדם עובר למציאות רוחנית גבוהה. זוהי התרחשות נפשית של מפגש בין האדם לבין בוראו, והיא מאפיינת את הסיפור החסידי. האקסטאטיות היא פועל יוצא של רעיון האימננציה המנוסח בחסידות בביטוי "כבודו מלא עולם". רעיון זה מבטא את האמונה בקיומו של קשר ישיר בין הבורא לברואיו, ועל כן יכול כל אדם להגיע לדרגת הדבקות, לזכך את נפשו ולהתקשר לבורא בדרכים שונות. אל הדבקות עשוי כל אדם להעפיל בשעת התפילה, בהתרכזות במילים ובאותיות ואפילו בדרכים גשמיות ובפעולות יום יומיות. כך הופכת הדבקות לאידיאל שכל אחד מסוגל להגיע אליו אף אם הוא נמצא בשולי החברה ונחשב לאדם פשוט הרחוק מלימוד תורה.

התכוונות מיסטית זו פותחת בפני האדם את השער למגע קרוב עם הבורא. שלב גבוה יותר בהשגת הדבקות מתקשר לדמותו של הצדיק, אשר על ידי השגת האקסטאטיות הוא מתקן לא רק את נשמתו אלא אף את נשמת העדה, את נשמת העם ואת נשמת העולם כולו. מכאן שהתחברות החסיד אל הצדיק והידבקותו בו הופכת גם אותו לשותף לתהליך התיקון.

המגמה האקסטאטית נבדקה בסיפורים בכלל ובפרט בסיפורי המדגם, והיא באה לידי ביטוי בשינוי תודעתי המקדם את עלילת הסיפור לשיאה.

את ההבט השני, המוסרי, מייצג בדרך כלל הצדיק באישיותו, בהליכותיו, במעשיו ובדיבורו. מכוח אישיותו הוא הופך לדמות נערצת, שהחסיד שואף להידבק בה.

הבחינה המוסרית שנבדקה בסיפורים משקפת מצב תרבותי וחברתי של עם שהיה בגלות מארצו, ולמרות זאת ניסה לשמור על ערכיו הרוחניים, אף שמסביבו הייתה חברה עויינת, שהתנכלה לפרנסתו ולקיומו הפיזי. ההנחות המוסריות משמשות כפרדיספוזיציה ליצירה הספרותית. הן התשתית עליה מבוססת העלילה הסיפורית. ללא נוכחות בסיסית זו לא ניתן להגיע לאקסטאטיות.

הנחות מוסריות אלו, שבאות לידי ביטוי בסיפור, אינן ייחודיות דווקא לסיפור החסידי, אולם הן התנאי הראשוני בו ובכל התורה החסידית. אישיות מוסרית והתנהגות מוסרית היא התביעה הראשונית מכל אדם בעם ישראל, ואם אדם נוהג בדרך זו הוא עשוי להגיע אף לרמה האידיאלית לאקסטאטיות.

ההבט השלישי, הפואטי, שנבדק בסיפורים קשור למערך הספרותי כפי שמצוי בכל יצירה אומנותית כמו: עלילה, מבנה, דמויות, דרכי עיצוב.

הוכח שלמרות אופיים האנקדוטי של חלקים מהסיפור החסידי, נכללים בהם קריטריונים ספרותיים רבים המשקפים את האתוס החסידי ומורים על הפיתוך של הבט זה עם ההבט המטאפיזי והמוסרי.

אחת ממטרות המחקר היא להוכיח שקיימים יחסי גומלין בין שלושת הרבדים הללו. השגת האקסטאטיות היא הפריצה הרוחנית אליה חותר הסיפור, אך לשם כך על הגיבור לעבור תהליך של חניכה, שמתבטא בתיקון מוסרי של אישיותו.

מטרה נוספת במחקר היתה לברר את הזיקה בין ספרות העיון של ר' אלימלך לבין הסיפורת. הבירור העלה התאמה בין התביעות המוסריות העולות בסיפור, המשקפות את התנהגותו של ר' אלימלך, לתורתו העיונית בספרו נועם אלימלך.

עבודת מחקר זו גובשה על פי ההנחה, שחינוך במשמעותו המלאה איננו רק הצבת מושגים תיאורטיים ולימודם בשעת השיעור אלא הוא חייב לעמוד בחיבור עם החיים ועם דמויות שהגשימו בחייהם השגות מטאפיזיות נעלות. הסיפור החסידי מעניק לתלמיד חיבור להווית חיים אוטנטית, שניתן להזדהות עמה ולהפנים את ערכיה. על כן עניין מיוחד יש לעבודה זו לבחון את התרומה, שיש לסיפורים אלו למערך החינוך כיום במדינת ישראל היום, במיוחד בתחום הצבת אתגרים בנושא הערכי מורלי ובנושא היצירתי מחטיבת הביניים ומעלה במערכות החינוך הפורמליות והבלתי פורמליות.

מטרות אלו הן סעיפים למטרת המחקר הראשית: תרומה למחקר הסיפור החסידי אשר תתמקד בסיפורים על ר' אלימלך שעדיין לא נחקרו. ברצוני להדגיש שלא נכנסתי לבעיה החשובה לכשעצמה של זיקת הסיפור החסידי לסיפור העממי אלא בהערות בודדות בלבד, מפני שהדבר דורש דיון נפרד.


פרק א סוקר את המחקר של הסיפור החסידי.

מרטין בובר כינס בספרו אור הגנוז סיפורים חסידיים שחלקם תורגם מיידיש לעברית. הם נושאים אופי אנקדוטי ולדעת בובר, מהווים עדות אוטנטית של הווי חיים, ומשקפים את הממד האנושי של החברה בה סופרו.

יוסף דן רואה בחסידות שלב היסטורי של הקבלה והשבתאות. הסיפור החסידי מוגדר על ידו כסיפור שבו: עלילה מיתולוגית קבלית, גיבור מיתולוגי וקידוש הסיפור. לדעתו, ערכי החסידות אינם באים לידי ביטוי בגוף הסיפורים אלא בדרשות ובספרות העיונית בלבד.

גדליה נגאל מציע אבחנות להגדרת הסיפור החסידי. אבחנה ראשונה תימטית, אומרת, שכל סיפור שבו הדמות היא חסידית מוכרת בעלת תפקיד של גיבור הוא סיפור חסידי. אבחנה אחרת סוציולוגית קובעת, שסיפור חסידי הוא אותו סיפור, אשר סופר בחוג חברתי של חסידים. כל סיפור בעל אופי מוסרי שמתקבל בחברת היראים הוא סיפור חסידי.

לדעת יואב אלשטיין, בסיפור הייראי המאפיין הדומיננטי הוא העניין המוסרי ואילו הסיפור החסידי מאופיין גם בפריצה נפשית - אקסטאטית. הסיפור החסידי בנוי על יסודות מוסריים אך מגמתו להביא את הקורא למצב אקסטאטי. אלשטיין מרחיב את השקפתו של בובר. לדעתו, הסיפור החסידי אינו מנותק מספרות העיון, אדרבא, הוא משקף את עמדות היסוד של החסידות. קביעותיו של אלשטיין והגדרתו את ז'אנר הסיפור החסידי, שמגמתו היא אקסטאטית, מהוות בסיס לתפיסת הסיפור החסידי הבאה לידי ביטוי בעבודת מחקר זו.

הערות מועילות להבנת סיפורים חסידיים ישנן בביוגרפיות עיוניות והיסטוריות אצל י' וייס, מ' פייקאז, א' רובינשטיין, ז' גריס וא' גרין. צ' מרק מנתח את סיפורי ר' נחמן מברסלב מתוך תפיסת עולם אקזיסטנציאליסטית.

על ר' אלימלך נכתבו ביוגרפיות בספרים ובמאמרים. אהרון מרכוס כתב עליו בספרו וכן הקדיש לו ש' דובנוב פרק ביוגרפי. מ' איידלבוים כתב עליו ספר ביוגרפי וכן ב' לנדוי. ש' פדרבוש כתב מאמר על יחסו של ר' אלימלך לגלות ולארץ ישראל. נושא הגאולה בכתבי ר' אלימלך נדון אצל י' רפאל.

ג' נגאל כתב עבודת דוקטור על נועם אלימלך. הוא בדק את הגותו העיונית של ר' אלימלך ואת השפעת משנתו על תלמידיו. את תורת הצדיק כפי שבא לידי ביטוי בנועם אלימלך מסכמת רבקה ש"ץ במאמרה.

מסקירה זו בולטת העובדה, שסיפורי ר' אלימלך עדיין לא זכו לעיון מחקרי מקיף.

בפרק ב' הוצגו כמה מעמדות היסוד של החסידות, הנחות הרוח בלשונו של י' אלשטיין, המהוות את הרקע להבנת הסיפור החסידי. העמדה הראשונה היא האימננציה האלוקית, היינו נוכחותו של הקב"ה היא בכל מקום "לית אתר פנוי מינה". נוכחות זו היא מצד הקב"ה וכיוונה כלפי העולם והאדם. תפקיד האדם לגלותה. ומכאן למושג התיקון שהוא תהליך בנפש האדם.

עמדת יסוד שנייה הנגזרת מתפיסת האימננציה היא הדבקות המתמדת של האדם באל, ברמות שונות ובזמני חיים שונים, כדי להגיע ליעד הנכסף של האקסטאטיות.

עמדת יסוד שלישית היא התשובה. האדם הוא בעל יכולת להשתנות ולהתחיל מחדש.

עמדת יסוד רביעית: תפיסת הצדיק כאדם בעל כוחות רוחניים נעלים ואישיות מוסרית כבירה. הצדיק מכוון את כוחותיו ויכולתו הרוחניים לעזרה ולתיקון האדם, החברה והעולם. הצדיק הוא הגיבור הראשי של הסיפור החסידי. כל אדם יכול דרכו ובעזרתו להגיע להישגים מוסריים ורוחניים.

כן הודגמה בקצרה תפיסת הלשון של החסידות. נבדק מעמד הסיפור החסידי בחסידות עצמה, והובאה ההערה על תפיסת החסידות כאקזיסטנציאליזם.

פרק ג' הוא מבוא לניתוח הסיפורים. הפרק כולל הקדמה כללית ודיון בשאלה האם הסיפור החסידי הוא סיפור עממי. כן פורטו מושגי השיטות הפרשניות בהם נעזרתי בניתוח הסיפורים.

בפרקים ד', ה', ו' נותחו שלושת סיפורי המדגם ובסופם סיכום קצר.


פרק ז' הוא הפרק אליו מוביל מחקר זה. עניינו מחקר היחס שבין ערכים וספרות, ערכים בסיפור החסידי, הערכים החינוכיים בשלושת סיפורי המדגם ודוגמאות לערכים בסיפורים המהווים מענה למצוקות האדם בעידן הפוסט מודרני.

פרק ח' עונה על השאלה האם יש בטקסט של הסיפור החסידי מאפיינים ההופכים אותו לטקסט היכול להשפיע על האדם הצעיר כיום.

בפרק ט' יש ניסיון להחיל את הממצאים החינוכיים של הסיפורים המנותחים על אוכלוסיות למידה של תלמידים על פי הנחות היסוד של הטיפול הביבליותרפי.

נילוו למחקר כמה נספחים:
1. צילומי סיפורי המדגם מהספר אוהל אלימלך.
2. הסיפור החסידי כמענה דידקטי וחינוכי לתלמידים לקויי למידה (דיסלקטים).
3. תרשימי שלושת הסיפורים.

תוצאות המחקר מעידות על הפוטנציאל הספרותי, המוסרי והחינוכי הטמון בסיפורים החסידיים אשר ראוי להאירו ולהעמידו כאחד מנכסי הרוח החשובים הבונים את אישיותו של האדם הצעיר היום.