מטרת עבודה זו היא לתרום למחקר הסיפור החסידי כשבמרכזה סיפורים על ר' אלימלך מליז'נסק שעדיין לא נחקרו. ההנחה היא שקיימת תשתית מוסרית בסיפורים והערכים הטמונים בה רלוונטים לאדם בימינו, בייחוד לאדם הצעיר.
לשם כך נבדק השדה המחקרי של הסיפור החסידי, וכן השדה המחקרי של הקשר בין ספרות וערכים ובין ערכים ספרותיים לבין הסיפור החסידי. התוצאות מורות על זיקת גומלין הדוקה בין ספרות וערכים בכלל ובסיפור החסידי בפרט.
כדי להוכיח את ההנחת המחקר בחרתי בסיפורים הקשורים בדמותו המרתקת של ר' אלימלך מליז'נסק, דור שלישי לחסידות, תלמידו המובהק של המגיד ר' דב בר ממזרי'ץ ויורשו בהנהגה החסידית.
ר' אלימלך העמיד תלמידים רבים, וניתן לומר, שכל צדיקי החסידות בדור אחריו בפולין ובגליציה היו מתלמידיו. בתורתו העיונית המרוכזת בספרו הידוע נועם אלימלך, הרבה לעסוק בדמותו האידיאלית של הצדיק, על כן מייחסים לו את התואר "אבי הצדיקות המעשית". דמותו של ר' אלימלך הנערצת על ידי תלמידיו הרבים, שהצטופפו בצל קורתו, הניבה סיפורים רבים.
בדקתי מעל למאה סיפורים הקשורים בר' אלימלך מליז'נסק, רבים מהם הם עדות ישירה של תלמידיו. הם מעידים על דרכי התנהגותו ועל צורת התייחסותו החינוכית המיוחדת והבלתי שגרתית לכל מי שבא עמו במגע. מתוך מאגר נרחב זה נותחו שלושה סיפורי מדגם, המייצגים שלושה תחומים.
התחום הראשון מקיף סיפורי נסים שנעשו על ידי ר' אלימלך ותלמידיו. סיפורים אלו משקפים מערכת יחסים מיוחדת, שבה בולטת ההערצה של התלמידים והאנשים הפשוטים אל רבם. התחום השני של הסיפורים מתקשר לסיפורים רבים הדנים בנושא הכנסת כלה. הם חושפים את מסירות הנפש של ר' אלימלך לפתור בעיה חברתית וכלכלית זו. התחום השלישי הוא קבוצת סיפורים הדנה בנושא החזרה בתשובה של האדם הפרטי והעדה כולה על ידי הצדיק. גם כאן בולטת דמותו הייחודית של ר' אלימלך.
הסיפורים נבחנו על פי שלושה הבטים: הבט מטאפיזי, הבט מוסרי והבט פואטי.
ההבט המטאפיזי קשור למושג האקסטאזה. האקסטאזה היא לוז החסידות.
היא מציינת מצב נפשי של התעלות ודבקות דתית, בה האדם עובר למציאות רוחנית גבוהה. זוהי התרחשות נפשית של מפגש בין האדם לבין בוראו, והיא באה לידי ביטוי בסיפור החסידי. האקסטאטיות היא פועל יוצא של רעיון האימננציה המנוסח בחסידות בביטוי "כבודו מלא עולם". רעיון זה מבטא את האמונה בקיומו של קשר ישיר בין הבורא לברואיו, ועל כן יכול כל אדם להגיע לדרגת הדבקות, לזכך את נפשו ולהתקשר לבורא בדרכים שונות. אל הדבקות עשוי כל אדם להעפיל בשעת התפילה, בהתרכזות במילים ובאותיות ואפילו בדרכים גשמיות ובפעולות יום יומיות. כך הופכת הדבקות לאידיאל, שכל אחד מסוגל להגיע אליו אף אם הוא נמצא בשולי החברה ונחשב לאדם פשוט הרחוק מלימוד תורה.
התכוונות מיסטית זו פותחת בפני האדם את השער למגע קרוב עם הבורא. שלב גבוה יותר בהשגת הדבקות מתקשר לדמותו של הצדיק, אשר על ידי השגת האקסטאטיות הוא מתקן לא רק את נשמתו אלא אף את נשמת העדה, את נשמת העם ואת נשמת העולם כולו. מכאן שהתחברות החסיד אל הצדיק והידבקותו בו הופכת גם אותו לשותף לתהליך התיקון.
המגמה האקסטאטית נבדקה בסיפורים בכלל ובפרט בסיפורי המדגם, והיא באה לידי ביטוי בשינוי מודעות המקדמת את עלילת הסיפור לשיאה.
ההבט השני, המוסרי, הוא הנדבך הבסיסי עליו מושתת הסיפור והוא שמניע את העלילה. נכללים בו התנהגויות מוסריות של האדם כלפי עצמו וכלפי החברה. את ההבט המוסרי מייצג בדרך כלל הצדיק באישיותו, בהליכותיו, במעשיו ובדיבורו. מכוח אישיותו הוא הופך לדמות נערצת, שהחסיד שואף להידבק בו.
הבחינה המוסרית שנבדקה בסיפורים משקפת מצב תרבותי וחברתי של עם שהיה בגלות מארצו, ולמרות זאת ניסה לשמור על ערכיו הרוחניים, אף שמסביבו הייתה חברה עויינת, שהתנכלה לפרנסתו ולקיומו הפיזי. ההנחות המוסריות משמשות כפרדיספוזיציה ליצירה הספרותית. הן התשתית עליה מבוססת העלילה הסיפורית . ללא נוכחות בסיסית זו לא ניתן להגיע לאקסטאטיות.
הנחות מוסריות אלו, שבאות לידי ביטוי בסיפור, אינן ייחודיות דווקא לסיפור החסידי, אולם הן התנאי הראשוני בו ובכל התורה החסידית. מוסריות זו היא התביעה הראשונית מכל אדם בעם ישראל, ואם אדם נוהג בדרך זו הוא עשוי להגיע אף לרמה האידיאלית לאקסטאטיות.
ההבט הפואטי שנבדק בסיפורים קשור למערך הספרותי כפי שמצוי בכל יצירה אומנותית כמו: עלילה, מבנה, דמויות, דרכי עיצוב .הובאה בחשבון הוראת ספרות על פי הנחותיו של ההרמנויטיקן א"ד הירש לגבי האימפליקציות, הז'אנר, ה"מובן" (meaning) ו"ההוראה" (significance), וכן מחקריהם של אלשטיין ועוד אחרים. הנחות אלו מאששות את מגמת המחקר הרואה בסיפור החסידי מנוף להוראה אישית בחיי יום יום .
הוכח, שלמרות אופים האנקדוטי של חלקים מהסיפור החסידי, נכללים בהם קריטריונים ספרותיים רבים המשקפים את האתוס החסידי ומורים על הפיתוך של הבט זה עם ההבט המטאפיזי והמוסרי.
הוכח, שקיימים יחסי גומלין בין שלושת הרבדים הללו. האידיאה המנחה את הסיפור החסידי היא האקסטאטיות, הפריצה הרוחנית אליה חותר הסיפור. אך לשם כך על הגיבור לעבור תהליך של חניכה, שמתבטא בתיקון מוסרי של אישיותו.
מטרה נוספת במחקר היתה לברר את הזיקה בין ספרות העיון של ר' אלימלך לבין הסיפורת. הבירור העלה התאמה בין התביעות המוסריות העולות בסיפור, המשקפות את התנהגותו של ר' אלימלך, לתורתו העיונית בספרו נועם אלימלך.
במחקר, הושם דגש מיוחד על המערך המוסרי המשתקף בסיפורים ואשר הפנמת ערכיו נותנת מענה למצוקת האדם בעידן הפוסט מודרני, ומשום כך ערכים אלו הופכים לערכים חינוכיים מהמעלה הראשונה.
חשיבות מיוחדת יש לעבודה זו בעצם בחינת התרומה, שיש לסיפורים אלו למערך החינוך במדינת ישראל כיום במיוחד בתחום הצבת אתגרים ערכיים ומוסריים ובנושא היצירתי מחטיבת הביניים ומעלה, במערכות החינוך הפורמליות והבלתי פורמליות. במסגרת זו נבדקה בעבודה התרומה של הוראת הסיפור החסידי באוכלוסיות תלמידים בעלי ליקויי למידה. תוצאותיה של בדיקה זו מעלה שלסיפור החסידי יש תפקיד במסגרת הטיפול הביבליותראפי, שכן אופיו של הסיפור החסידי עשוי לתרום לתהליך התרפויטי וכן בטיפול בתלמידים דיסלקטים.
אחת ממסקנות עבודה זו היא הכרת החשיבות בשיבוץ הסיפור החסידי במערכת החינוך, ובכך תתעשר המערכת מבחינה תרבותית ואתית.