|
תוכן המאמר:
מבוא מתי התקבל הפיוט "לכה דודי"? מבנה הפיוט לכה דודי לרבי שלמה אלקבץ - ניתוח ומקורות מחרוזת א' מחרוזת ב' מחרוזת ג' מחרוזת ד' מחרוזת ה' מחרוזת ו' מחרוזת ז' מחרוזת ח' מחרוזת ט' אמצעים אומנותיים הפעלות מקורות תקציר: ניתוח השיר "לכה דודי" על פי מקורותיו ומבנהו הספרותי. |
|
הפיוט לכה דודי משולב בסדר קבלת שבת והוא משוקע יסודות קבליים, בנוסף ליסודות מקראיים ומדרשיים. מתי התקבל הפיוט "לכה דודי"? התקבלותו המהירה מוסברת מעצם העובדה שהאר"י ז"ל נהג לאומרו בערבי שבת. לפיוט זה מנגינות רבות, יפות ומרגשות. מבנה הפיוט טור האזור המסיים כל מחרוזת מתחרז עם המדריך. בכל מחרוזת (סטרופה) יש שלושה טורים בעלי חרוז משותף המתחלף ממחרוזת למחרוזת. ניתן לציין את החריזה כך: |
מדריך
------------ א' ------------ א' מחרוזת א ------------ב' ------------ב' ------------ב' ----------- א' טור אזור מחרוזת ב ------------ב' ------------ב' ------------ב' ----------- א' טור אזור |
|
לְכָה דודִי לִקְרַאת כַּלָּה פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּלָה הביטוי: "לכה דודי לקראת כלה" מקורו במנהגם של שני אמוראים תושבי הגליל רבי חנינא ורבי ינאי היו נוהגים להתעטף בבגדים נאים בערב שבת ולומר "בואי כלה" (חנינא) וכן "בוא ונצא לקראת שבת המלכה" (ינאי). המדריך וזאת במבנה המיוחד של שירי האזור. לְכָה דודִי לִקְרַאת כַּלָּה פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּלָה "מדריך" זה מהווה מעין פזמון חוזר, כיוון שהמתפללים חוזרים עליו בסוף כל מחרוזת. במאה הט"ז, כשתורת הקבלה פרחה, היו המקובלים יוצאים לקבל את פני השבת כפי שמקבלים כלה או מלכה. הם יצאו לשדה או לעזרת בית הכנסת, ושם הקבילו את פני שבת המלכה. מדוע עשו זאת? אולי נטלו דוגמא מיצחק אבינו שיצא לשוח בשדה לפנות ערב (בראשית כד'). החזן קורא למתפללים "דודי" על דרך כינוי האהוב בשיר השירים. הדוד הוא אם כן כנסת ישראל, החתן המשמש בעצם כבן זוגה של השבת הכלה- המלכה. בערב שבת יוצא החתן להקביל את פני הכלה השבת. והחזן, מזרזו (את קהל המתפללים) לקבל את פני הכלה-השבת. בבראשית רבה יא' נאמר- |
תני רבי שמעון בר יוחאי:
אמרה שבת לפני הקב"ה. "ריבונו של עולם, לכולן יש בן זוג ולי אין בן זוג! אמר לה הקב"ה: כנסת ישראל הוא בן זוגך"! |
|
(בשיר השירים - הדוד הוא הקב"ה והכלה היא כנסת ישראל). |
|
מחרוזת א' הִשְׁמִיעָנוּ אל הַמְיֻחָד ה' אֶחָד וּשְׁמו אֶחָד לְשֵׁם וּלְתִפְאֶרֶת וְלִתְהִלָּהּ "שמור וזכור בדיבור אחד"- בעשרת הדברות שבפרשת "יתרו" כתוב: "זכור את יום השבת", ובפרשת "ואתחנן" שבחומש דברים כתוב: "שמור את יום השבת". מפרש רש"י על פי התלמוד (שבועות כ') "זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו". הפייטן הקדים את "שמור" ל"זכור" לצורך האקרוסטיכון. אנשי הקבלה ראו בשמור רמז לליל שבת ובזכור רמז ליום השבת. לכן "שמור" מופיע לפני "זכור". "זכור את יום השבת לקדשו" כך ציווה ה' והשמיע לנו בעשרת הדיברות. "אל המיוחד" הוא האל שאומרים עליו ב- "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד" שהוא אחד ויחיד בעולמו. "ה' אחד ושמו אחד"- על פי זכריה יד,ט': "והיה ה' על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". "לשם ולתפארת ולתהילה"- על פי דברים כו',יט- "ולתתך עליון על כל הגויים אשר עשה לתהילה לשם ולתפארת". בחומש דברים ה' משבח את עם ישראל, ובפיוט נעשה היפוך: עם ישראל משבח את ה'. ה' שהוא אחד ויחיד מפואר ומהולל. מחרוזת ב' כִּי הִיא מְקור הַבְּרָכָה מֵראשׁ מִקֶּדֶם נְסוּכָה סוף מַעֲשֶּׁה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּהּ שוב מזמין הפייטן את קהל המתפללים, או את "החתן" - כנסת ישראל -מוהפעם בלשון רבים, ללכת ולהקביל את פני השבת. "לכו ונלכה"- על פי ישעיה ב', ה'- "בית יעקב לכו ונלכה". השבת היא מקור הברכה. בשמות כ, יא' כתוב- "על כן ברך ה' את יום השבת", מהי ברכה זו? המפרשים מבארים שברכה זו היא אור פניו של האדם. ראב"ע מפרש שהאדם מקבל בשבת חכמה נאצלת יותר מביום חול. הברכה בשבת היא מעיין הברכות והיא יסוד עולם. מן השבת המבורכת מתברכים כל ששת ימי החול. "מראש מקדם נסוכה"- על פי פרקי דרבי אליעזר ג', השבת קדמה לבריאת העולם (לפני הבריאה הייתה מנוחה). כלומר, לפני הבריאה הייתה מנוחה. "סוף מעשה במחשבה תחילה" - השבת עלתה במחשבה תחילה לפני המעשה, למרות שבפועל, היא הוכרזה ונעשתה בסוף הבריאה. מחרוזת ג' קוּמִי צְאִי מִתּוךְ הַהֲפֵכָה רַב לָךְ שֶׁבֶת בְּעֵמֶק הַבָּכָא וְהוּא יַחֲמול עָלַיִךְ חֶמְלָּהּ למרות שבמרכז הפיוט עומדת השבת, מכל מקום היא משמשת לנושא מרכזי בעיקר בפזמון החוזר ובשלוש מחרוזות, בשתי מחרוזות ראשונות ובמחרוזת האחרונה. השבת מהווה מוקד ומסגרת חשובה לפיוט, אולם בלב הפיוט, קיים נושא נוסף, והוא תקומת ירושלים וגאולת ישראל. בזכות שמירת שבת ייגאלו ישראל. במסכת שבת קי"ח כתוב: |
"אמר רבי שמעון בר יוחאי: אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלין".
|
|
יש, אם כן, קשר בין השבת לגאולת ישראל.
"מקדש מלך עיר מלוכה"- הפייטן פונה אל ירושלים, וקורא לה להתנער מצערה מחורבנה והריסותיה, כיוון שבניה גלו ומצער גלות בניה. "מקדש מלך"- הכוונה לבית בית המקדש, ובהרחבה לירושלים וישראל. "עיר מלך"- היא עירו של מלך המלכים, היא ירושלים שבה השכין ה' את שכינתו. ממחרוזת זו, מחרוזת ג', עד מחרוזת ח', דן הפייטן בנושא הגאולה. "מקדש מלך עיר מלוכה"- על פי עמוס ז', יג'. במקור "מקדש מלך ובית מלוכה". הכוונה דווקא למקדש עבודה זרה ולמלך העובד עבודה זרה. בפיוטינו הפך הפייטן את הנושא ואת הכוונה לירושלים ולעבודת ה'. "קומי צאי מתוך ההפיכה"- ההפיכה מזכירה את הערים סדום ועמורה (בראשית יט') שה' הפכן בגלל מעשיהם הרעים של יושביהן. רק לוט ניצל מן ההפכה, שנאמר: "וישלח את לוט מתוך ההפכה בהפוך את הערים אשר ישב בה לוט" (בראשית יט, כט'). צער הגלות נדמה כאן להפיכת סדום ועמורה, ובכל זאת הפייטן קורא למקדש, לירושלים ולישראל לצאת מן החורבן ומהגלות. "רב לך שבת בעמק הבכא"- הפייטן ממשיך לבקש מירושלים לצאת מן ההרס, כי די לה להיות בגלות. הכינוי "עמק הבכא" - לשון בכי, על פי תהילים פד', ז' - "עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו". עמק הבכא- עמק גיהינום שבו מתייסרים כמו ביסורי הגלות. "והוא יחמול עליך חמלה"- הקב"ה ירחם עליך ירושלים או ישראל. "יחמול עלייך"- על פי ירמיהו טו', ה'- "כי מי יחמול עלייך ירושלים"? התשובה היא: הקב"ה ירחם על ירושלים הנחרבת, ועל ישראל שבגלות, וישלח את משיח בן דוד (על פי ישעיה יא', א') - "ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משורשיו יפרה". הפייטן מאמין בגאולה, ולכן הוא שמח ומדביק באמונתו ובתקוות הגאולה שבו גם את ציון וירושלים. השמחה מתפרצת ומתחזקת במחרוזות ח' - ט', מחרוזות המסיימות את הפיוט בנימה אופטימית של גאולה ושמחה. מחרוזת ד' לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ עַמִּי עַל יַד בֶּן יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאלָּהּ "התנערי מעפר קומי"- המשורר פונה לירושלים, או לאומה, וקורא לה להתנער מעפר אבלה. והוא מנחם אותה כפי שעשה ישעיהו הנביא בפרק נב'- |
"עורי עורי לבשי עוזך ציון, לבשי בגדי תפארתך ירושלים"... התנערי מעפר, קומי שבי ירושלים".
|
|
התמונה של נערה מעופרת בעפר היא מטאפורה לעם ישראל האבל על חורבן ארצו ועל גלותו.
"לבשי בגדי תפארתך עמי"- בלשון נקבה. על דרך המשל שישראל היא הכלה, והקב"ה הוא הדוד האהוב. שמחת הגאולה מעצימה את השמחה לקראת קבלת השבת המלכה. כך מתקשרת הגאולה לשבת, התקווה לגאולה הקרבה מאפשרת לפייטן לשמוח בשבת למרות חורבן ירושלים. "על יד בן ישי..."- הגאולה תתגשם על ידי המשיח מזרעו של דוד בן ישי. "קרבה אל נפשי גאלה"- על פי תהילים סט', יט' שם כתוב "קרבה אל נפשי גאלה למען אויבי פדני" (זהו שיבוץ מלא). הפייטן מבקש לקרב את הגאולה או הפייטן מצטט את כנסת ישראל המבקשת שהקב"ה יקרב את גאולתה. מחרוזת ה' כִּי בָא אורֵךְ קוּמִי אורִי עוּרִי עוּרִי שִׁיר דַּבֵּרִי כְּבוד ה' עָלַיִךְ נִגְלָּהּ הפייטן ממשיך לעודד את ירושלים, או את כנסת ישראל, שתתעורר, כי אור הגאולה הגיע, וכי כבוד ה' שגלה ממנה נגלה שוב אליה. "התעוררי התעוררי"- על פי ישעיהו נא', יז'- "התעוררי התעוררי קומי ירושלים". "קומי אורי כי בא אורך"- על פי ישעיהו ס', א',- קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח". "עורי עורי שיר דברי"- על פי שירת דבורה (שופטים ה', יב') "עורי, עורי דברי שיר". "כבוד ה' עליך נגלה"- על פי ישעיהו ס', א'- "וכבוד ה' עליך זרח". הפייטן מתרגש, ובאמונתו הגדולה לגאולה הקרבה הוא מדביק בהתלהבותו את עם ישראל ולכן הוא קורא פעמיים בקריאה נרגשת כפולה, התעוררי התעוררי מאבלך ומצערך ירושלים. עורי עורי מתרדמת יאושך כי הנה, ממש, אורו של משיח בא. רוב מילות מחרוזת זו שאולות מתוך נבואות הנחמה בישעיהו. מחרוזת ו' מַה תִּשְׁתּוחֲחִי וּמַה תֶּהֱמִי בָּךְ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמִּי וְנִבְנְתָה עִיר עַל תלָּהּ "לא תבושי ולא תיכלמי"- לאחר שהפייטן קרא לכנסת ישראל וירושלים להתנער מאבלן הוא אומר להן ממה להימנע. "לא תבושי ולא תיכלמי"- על פי ישעיהו מה', יז'- "לא תבושו ולא תכלמו עד עולמי עד. לאחר הגאולה לא תהיה סיבה לירושלים או לכנסת ישראל להתבייש בשל העליבות שבה הייתה. "מה תשתוחחי ומה תהמי"- על פי תהילים מב, ו'- "מה תשתוחחי נפשי ותהמי עלי הוחילי לאלוהים כי עוד אודנו ישועות" כמו בתהילים, שם המשורר קורא לנפשו להתעודד ולהאמין בה' שיושיעה, כך מעודד הפייטן את כנסת ישראל ושואל מדוע את כפופה ונרגשת? הרי בך ישראל יתגוננו עם ישראל והערים תשוקמנה. "ונבנתה עיר על תילה"- על פי ירמיהו ל', יח', ירושלים תיבנה על תל חורבותיה. "עניי עמי"- העם המצוי בגולה הוא פגוע ועני והוא ימצא מחסה בירושלים וישראל שיבנו מחדש. מחרוזת ז' וְרָחֲקוּ כָּל מְבַלְּעָיִךְ יָשִּׁישּׁ עָלַיִךְ אֱלהָיִךְ כִּמְשּׁושּׁ חָתָן עַל כַּלָּה הפייטן מתאר מצד אחד מה יקרה לעמים שפגעו בישראל ומצד שני- את הקרבה המחודשת בין הקב"ה לעם ישראל. "והיו למשיסה שוסייך" - על פי ירמיה ל, טז' :"והיו שאסיך למשיסה". שסה = בזז, שלל, גזל. "ורחקו כל מבלעיך" - על פי ישעיהו מט, יח'-יט': "שאי סביב עיניך וראי כולם נקבצו באו לך... ורחקו מבלעייך". האויבים שנגסו בך "ובלעו" אותך יתרחקו מעלייך ולא יפגעו בך עוד. במקום זאת, ישיש עלייך אלוקיך. "ישיש עלייך אלוקיך כמשוש חתן על כלה" - על פי יהושע סב', ה'... "ומשוש חתן על כלה ישיש עלייך אלוקיך". ישמח בך אלוקיך כפי שהחתן שמח על כלתו. זה אחד הפסוקים שבהם ישראל נקראו "כלה" ויום "החתונה" אלו ימי המשיח. מחרוזת ח' וְאֶת ה' תַּעֲרִיצִי עַל יַד אִישׁ בֶּן פַּרְצִי וְנִשְּׁמְחָה וְנָגִילָה מה יקרה בבוא הגאולה? עם ישראל יתרבה ויפרוץ מזרחה ומערבה צפונה ודרומה. המשורר נוקט בלשון ימין ושמאל. "ימין ושמאל תפרוצי" - על פי ישעיהו נד', ג' : "כי ימין ושמאל תפרוצי וזרעך גויים יירש וערים נשמות יושיבו". כמו בנבואת ישעיה, בבוא הגאולה, עם ישראל ישוב לארצו ויתרבה ויפריח את השממה ויקים ערים רבות. "ואת ה' תעריצי" - כנסת ישראל תכבד ותעריץ את ה' ותאמין בו. ומי ינהיג את העם בתקופה נהדרת זו, תקופה שבה העם ישוב אל ארצו ואל אלוקיו? "על יד איש בן פרצי" - זהו המלך המשיח מזרע דוד ומבני פרץ בן יהודה. "על יד איש בן פרצי"- דומה ל- "על יד בן ישי בית הלחמי". בן ישי מבית לחם הוא דוד המלך. "ונשמחה ונגילה" - כמו "נגילה ושמחה בך"- שיר השירים א', ד' המתאר את הדוד ואת האהובה השמחים ביחד. עד כאן נדון נושא גאולת ישראל בתוך נושא השבת. מכאן חוזר הפייטן לנושא שבו פתח: קבלת השבת, ומכאן הוא פונה ישירות אל השבת - "בואי בשלום". מחרוזת ט' גַּם בְּשִּׁמְחָה וּבְצָהֳלָה תּוךְ אֱמוּנֵי עַם סְגֻלָּה בּואִי כַלָּה בּואִי כַלָּה לְכָה דודִי לִקְרַאת כַּלָּה פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּלָה "בואי בשלום" - מה עניין שלום לשבת? התשובה היא שהאדם נח מעמלו בימות החול ויגע ונפשו ובשבת נפשו נרגעת נחה שלמה ומפויסת עם עצמה וסביבתה. "גם בשמחה ברינה ובצהלה" - כפל המשורר ושילש את השמחה בעת שהשבת מתקרבת אל ישראל בעלה. בספר "הזוהר" נמצא מאמרים על השמחה בשבת כגון: |
"יום זה - שמחת עליונים ותחתונים, הכל שמחים בו"
"באותה נשמה יתירה שוכחים כל עצב וחימה ולא תימצא לבד מחדווה למעלה ולמטה". "אם הוא עצוב בחול יהא שמח בשבת". |
|
"תוך אמוני עם סגולה" - עם סגולה הוא עם ישראל וזאת על פי הפסוק מספר שמות יט' - "והייתם לי סגולה מכל העמים". עם סגולה זה מאמין אמונה שלמה באלוקיו ובתוך השמחה הרבה הזו והאמונה השלמה בקב"ה הפייטן קורא לשבת: |
"בואי כלה, בואי כלה,
בואי כלה שבת מלכתא". |
|
בסוף המחרוזת האחרונה חוזר הפייטן אל תחילת הפיוט: |
"לכה דודי לקראת כלה
פני שבת נקבלה" |
|
כך נוצרה מעגליות. הפייטן חתם במה שהתחיל: בקבלת שבת , בכלה ובמלכה. המחרוזת האחרונה מהווה את שיא הפיוט בה מגיע המתפלל אל השמחה ואל השלמות הדתית כאשר השבת המלכה מתקרבת אליו והוא מקבלה בשמחה ובקדושה. |
|
א) האקרוסטיכון והריפרין - "שלמה הלוי" - שם המחבר. והריפרין בפיוט הוא "לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה". ב) סיום מעין הפתיחה - בפיוט מבנה רעיוני מעגלי הפייטן פותח בנושא קבלת השבת ומסיים בקבלת השבת. במחרוזת א' קורא הפייטן לעם לקבל את השבת ובמחרוזת האחרון הוא קורא לשבת לבוא. ג) שיבוצים - בפיוט שיבוצים רבים, מהם בשינוי ומהם בהיפוך. כגון: "כי בא אורך קומי אורי". (מחרוזת ה') על פי ישעיה ס',א': "קומי אורי כי בא אורך" "מה תשתוחחי ומה תהמי" על פי תהילים מב', ו': "מה תשתוחחי נפשי ותהמי עלי". שיבוצים נוספים מצויים בגוף ההסבר. ד) כינויים - הכינויים הם שמות נוספים הניתנים לדמות או לדבר אחר המרמזים על אופיו, מעמדו, תפקידו, מקומו וכו'. לפי זה בפיוטנו נמצא את הכינויים הבאים לשמות הבאים: |
השבת = כלה, מלכתא
ירושלים = עיר מלוכה גלות = עמק הבכא כנסת ישראל = עם סגולה, עמי, עניי עמי. המשיח = בן ישי בית הלחמי, איש בן פרצי. |
|
ה) דימוי - "ישיש עלייך אלוהיך כמשוש חתן על כלה". הדימוי של החיבור בין כנסת ישראל לבין אלוהיה, לחיבור בין חתן וכלה, עולה היטב בשיר השירים. בפיוטנו מצוי גם הדימוי של השבת ככלה וישראל כחתן. ו) רמיזה - |
"שמור וזכור בדיבור אחד..." - רמיזה לעשרת הדברות.
"רב לך שבת בעמק הבכא" - רמיזה לגלות. "בך יחסו... ונבנתה עיר על תילה" - רמיזה לגאולה ושיבת ציון. |
|
ז) חזרות - המילים והביטויים הבאים חוזרים בפיוט וכוונתם ברורה: |
אחד (כפול 3)
שבת (כפול 3) התעוררי (כפול 2) עורי (כפול 2) לא (כפול 2) כלה (כפול 4) ויותר... בואי כלה (כפול 4) |
|
ח) מצלול - |
משיסה שאסיך // ישיש כמשוש (ס,ש).
משחק מילים זה המופיע בתכיפות זה לזה יוצר מצלול של אותיות . שרוקיות (ס,ש) המבטאות שמחה וצהלה. |
|
ט) מוטיבים - |
מוטיב המלוכה - מלך, מלוכה, מלכות.
מוטיב האור - אור, וכבוד ה' עלייך זרח. מוטיב השמחה - שמחה וששון. |
|
י) מטאפורה לבישת בגדי תפארה כביטוי לגאולה ועידוד. יא) ניגודים - |
עמק הבכא לעומת עיר הנבנית על תילה.
מצב של הפיכה וצער מול שמחה וששון ובניה מחדש. גלות מול גאולה. |
|
יב) צימודים - |
יחמול - חמלה
אורך - אורי משיסה - שאסיך ישיש - כמשוש תפריצי - פרצי |
|
יג) פרוט - הפירוט מרחיב ומעצים את תחושת השמחה ועוצמת הכבוד: |
שמחה, רינה, צהלה.
שם, תפארת, תהילה. |
|
|
|
פעילויות לימוד לחן השיר השמעת לחנים שונים שיחה על אווירת שבת דיון על השבת ביהדות דיון על הקשר בין שמירת השבת וגאולת ישראל עמידה על מבנה הפיוט: מדריך, מחרוזות ושיטת חריזה. עמידה על המבנה הרעיוני בפיוט: מבנה של מסגרת העוסקת בשבת כשבתוך הפיוט מופיע נושא הגאולה. לימוד תוכן הפיוט וסוד התקבלותו בקהילות ישראל. זיהוי אמצעים אומנותיים ומשמעותם. העשרה ויצירתיות תיאור קבלת השבת בבית ובבית הכנסת. ניסיון לחבר לחן נוסף לשיר. הצגת תמונות או סרט מתאימים. ניסיון לחבר שיר על השבת. |
|
• יהודה רצהבי - "לכה דודי של המקובל רבי שלמה אלקבץ", מחניים 6, תשנ"ד ירושלים. • אפרים חזן - "פיוטים וקטעי תפילה מן הסידור" ספריית המורה הדתיב', התשמ"ו. • יעקב בזק - "עיונים בלכה דודי" סיני כרך קב' תשמ"ח 
|