הפיוט "אל אדון על כל המעשים" משולב בברכות שלפני קריאת שמע. קריאת שמע ישראל היא מצווה מהתורה. חכמים תקנו לאמר שתי ברכות לפני שמע ישראל ואחת אחריה כפי שנאמר במסכת ברכות פרק א' משנה ד': "בשחר מברך שתיים לפניה (לפני שמע ישראל) ואחת אחריה".

הברכה הראשונה לפני שמע ישראל עוסקת בשבח לקב"ה, על הבריאה בכלל ועל בריאת האור בפרט. ברכה זאת נקראת: "יוצר אור" על-פי פתיחת הברכה: "ברוך אתה אתה ה' אלוקינו מלך העולם יוצר אור". ברכה זאת נקראת גם "יוצר המאורות" על- פי סיום הברכה:" ברוך אתה.....יוצר המאורות".

הברכה השנייה שלפני קריאת שמע עוסקת בבחירת עם ישראל ובחוקים שנתנו לו ע"י הקב"ה לעסוק בהם באהבה ללמוד אותם ולקיימם. הברכה השניה נקראת: "אהבת עולם" על-פי פתיחת הברכה: "אהבת עולם אהבתנו" או "אהבה" על-פי סיום הברכה: "הבוחר בעמו ישראל באהבה".

הברכה השלישית שלאחר שמע ישראל עוסקת בגאולת מצרים. היא נקראת: "אמת ויציב" על-פי פתיחת הברכה: "אמת ויציב ונכון" או ברכת גאולה על-פי סיום ברכה זאת: ברוך אתה... גאל ישראל".

הפיוט: "אל אדון על כל המעשים" נמצא בברכה הראשונה לפני קריאת שמע בשבת בברכת "יוצר אור" או יוצר המאורות".

ייעודו הליטורגי של הפיוט "אל אדון על כל המעשים" הוא לברכות המקיפות את תפילת שמע ישראל המתארות את גדולת האל באמצעות המאורות ומשבחות את בריאת הקב"ה, נושאים אלה מופיעים בפיוט זה.

פייטנים רבים כתבו פיוטים לברכות המקיפות את תפילת שמע ישראל. הפייטן האנונימי שכתב את הפיוט: "אל אדון על כל המעשים" זכה, שיצירתו נכנסה לתפילת שחרית לשבת כחלק מהברכות המקיפות את תפילת שמע ישראל. יש לשער, שלפנינו פיוט קדום. יש בו אקרוסטיכון אלפבית (א"ב) ואין בו חרוזים. (החרוזים מופיעים בתקופה מאוחרת יותר בפיוט הקדום אצל יניי והקליר). כמו כן, השפה ברורה ומסתמכת בעיקר על מקורות מקראיים.


בפיוט "אל אדון על כל המעשים" מופיעה גדולת הקב"ה, כפי שהיא מופיעה בברכה הראשונה לפני שמע ישראל ("יוצר אור" או "יוצר המאורות").

תכונות הקב"ה מעוצבות באפיון ישיר. נאמר על הקב"ה: "אל אדון על כל המעשים" לפי פירוש אחד, על כל המעשים- על כל הברואים, על בני האדם. בבריאת העולם נאמר רק על האדם: "ויברא אלוקים את האדם בצלמו בצלם אלוקים ברא אותו" (בראשית א, כז) לפי פירוש אחר, לפנינו אל חזק אדון על כל מעשיו העליונים והתחתונים. על פי שני הפירושים ניתן ללמוד, שאלוקים שליט על כל ברואיו ומעשיו בעולם.

בהמשך מופיעות תכונות מוסריות וערכיות של הקב"ה: "גודלו וטובו מלא עולם" מצד אחד, גודל הוא כח ועוצמה. נאמר בספר דברים ג, כד: "את גודלך ואת ידך החזקה". עוצמה זאת מהווה המשכיות לשליטה שהופיעה קודם לכן במשפט: "אל אדון על כל המעשים". מצד שני, גודל קשור גם לחסד, נאמר בבמדבר יד, כט: "גודל חסדך". לפי שני הפירושים, לאלוקים ישנה עוצמה פיזית מוסרית וערכית. גם לתכונת הטוב ישנם שני מישורים, טוב לב מבחינה ערכית, אך גם טוב לב מבחינה גשמית, נאמר בספר ישעיה א, יט "טוב הארץ תאכלו".

תכונה ערכית נוספת מופיעה במשפט הבא: "זכות ומישור לפני כסאו" יש לפנינו תכונות ערכיות מוסריות בסיסיות: צדק יושר וטוהר, נאמר בספר משלי כא, ח: "וזך וישר פעלו". תכונה מוסרית נוספת של הקב"ה באה לידי ביטוי במשפט הבא: "חסד ורחמים מלא כבודו". תכונות חסד ורחמים קשורות לצדק ולמשפט שהוזכרו קודם לכן בפיוט. נאמר בספר תהילים פט, טו: "צדק ומשפט מכון כסאך ואמת יקדמו פני" גם בתפילת שמונה עשרה נאמר: " שים שלום עלינו טובה וברכה חסד ורחמים כי באור פניך נתתה לנו ה' אלוקינו תורת חיים אהבת חסד וצדקה".

בפיוט זה מופיעות גם תכונות אינטלקטואליות של הקב"ה: "דעת ותבונה סובבים הודו" במשלי ב, ו נאמר: "כי ייתן חכמה מפיו דעת ותבונה", דעת ותבונה הם ברמה גבוהה יותר מאשר חכמה, נאמר במדרש תנחומא פרשת כי תישא סימן ו: "גדולה היא החכמה וגדולה ממנה הדעת והתבונה".

בהמשך הפיוט מופיעה גדולת אלוקים גם באפיון עקיף באמצעות בריאת המאורות: "קרא לשמש ויזרח אור ראה והתקין צורת הלבנה" לא נאמר אור הלבנה מפני שהלבנה היא גוף שחור אין לה אור משלה, היא מקבלת מאור השמש, לפיכך אורה נוסף וחסר על-פי הקרבה או המרחק מהשמש. מה ראה הקב"ה? על-פי מדרש בראשית רבה פרק ו' מסופר, שהקב"ה ראה שיבואו אומות העולם ויעבדו את השמש, אז התקין צורת הלבנה כדי שימנעו מלטעות בראותם שהם שניים.

המאורות מביאים בצורה עקיפה תפארת וכבוד לקב"ה, באמצעות המאורות אנשים נזכרים בקב"ה בשמחה: "פאר וכבוד נותנים לשמו צהלה ורינה לזכר מלכותו". בפיוט זה מופיעות תכונות המאורות המזכירות בצורה עקיפה ע"י אנלוגיה דומה את תכונות הקב"ה. המאורות הם טובים וזה מזכיר את תכונת הקב"ה: "גודלו וטובו מלא עולם". כמו כן, השמש והירח נבראו למשול ביום ובלילה: "כוח וגבורה נתן בהם להיות מושלים בקרב תבל" גם לקב"ה ישנה תכונת השליטה: "אל אדון על כל המעשים".

אלוקים יצר את המאורות: "בדעת בינה ובהשכל" יש לפנינו אנלוגיה דומה לתכונות הקב"ה: "דעת ותבונה סובבים הודו". יש לציין גם, שהמאורות מעוצבים באמצעות מוטיב האור: "מלאים זיו מפיקים נוגה נאה זיוום בכל העולם".

בפיוט זה מופיעה מערכת קשרים מיוחדת בין המאורות לקב"ה. הם שמחים לקיים את מצוות הקב"ה ולפעול כל יום מחדש בשמחה וביראת כבוד. קשר מיוחד זה משמש אנלוגיה דומה לקשרים המיוחדים שיש לבני האדם עם האלוקים. בפיוט שלפנינו מופיע שבח לקב"ה בשמים ובארץ. בשמים: "שבח נותנים לו כל צבא מרום" ובארץ: "ברוך ומבורך בפי כל הנשמה". יש לציין, שהנשמה היא החלק האלוקי שבאדם.

לסיכום יש לאמר, שגדולת הקב"ה מופיעה במישורים שונים: פיזי, מוסרי, ואינטלקטואלי, גדולה זאת יוצרת קשרים מיוחדים בין הקב"ה לבני אדם, יש כאן שבח והלל לקב"ה שמחה בקיום המצוות ויראת כבוד.


הפייטן האנונימי, שכתב את הפיוט: "אל אדון על כל המעשים" הושפע מפיוט קדום יותר: "אל ברוך גדול דעה" המופיע בברכה הראשונה לפני שמע ישראל בשחרית ביום חול. בפיוט: "אל אדון על כל המעשים" מופיעים בהרחבה כל הרעיונות הנמצאים בצמצום רב בפיוט "אל ברוך גדול דעה"