אֵ-ל אָדון עַל כל הַמעֲשִׂים
ברוךְ ומְברָךְ בפִי כָל נְשָׁמָה
גדְלוֹ וְטוּבוֹ מָלֵא עוֹלָם
דעַת וּתְבונָה סוֹבְבִים אוֹתוֹ

הַמתְגָאֶה עַל חַיוֹת הַקדֶשׁ
וְנֶהְדָר בכָבוֹד עַל הַמרְכבָה
זְכוּת ומִישׁוֹר לִפְנֵי כִסְאוֹ
חֶסֶד וְרַחֲמִים מָלֵא כְבוֹדוֹ

טוֹבִים מְאוֹרוֹת שֶׁברָאָם אֱלוהֵינו
יְצָרָם בדַעַת בבִינָה ובְהַשְׂכל
כח וגְבורָה נָתַן בהֶם
לִהְיוֹת מוֹשְׁלִים בקֶרֶב תבֵל

מְלֵאִים זִיו ומְפִיקִים נגַה
נָאֶה זִיוָם בכָל הָעוֹלָם
שְׂמֵחִים בצֵאתָם שָׂשִׂים בבואָם
עושִׂים באֵימָה רְצון קונָם

פאֵר וְכָבוֹד נוֹתְנִים לִשְׁמו
צָהֳלָה וְרִינה לְזֵכֶר מַלְכותו
קָרָא לַשמֶשׁ וַיזְרַח אור
רָאָה וְהתְקִין צורַת הַלבָנָה

שֶׁבַח נותְנִים לוֹ כל צְבָא מָרום
תפְאֶרֶת וגְדֻלָה שְׂרָפִים וְאופַנִים וְחַיות הַקדֶשׁ

נתחיל את עיוננו בבדיקה ובהכרת המערכת שבתוכה מצוי הפיוט, ונעמוד על מיקומו הליטורגי.

הפיוט "א-ל אדון" מהווה פריט מתוך מערכת פיוטים הקרויה: "מערכת היוצר".
מערכת זאת מקשטת ומלווה את הברכות שלפני קריאת שמע ואת הברכות שלאחריה בתפילת שחרית. מובן שבשלשת פרשיות קריאת שמע לא נאמרו פיוטים בגלל האיסור להפסיק בין הפרקים.

מערכת זו כוללת מספר מרכיבים במיקום קבוע:
א. גוף היוצר-נאמר אחרי הברכה הפותחת "ובורא את הכל".
ב. אופן-נאמר לפני הקטע "והאופנים וחיות הקודש".
ג. מאורה-נאמר לפני חתימת הברכה "יוצר המאורות".
ד. אהבה-נאמר לפני חתימת הברכה "הבוחר בעמו ישראל".
ה. זולת-נאמר אחרי הקטע "ואין לנו עוד אלוקים זולתך"
ו. מי כמוך-נאמר לפני הפסוק "ה' ימלוך לעולם ועד"
ז. גאולה-נאמר לפני החתימה "בא"ה גאל ישראל"

הברכה הראשונה שלפני קריאת שמע היא ברכת "יוצר אור".
ברכה זאת מתרחבת מאוד בתפילת שחרית בגלל חשיבותה שהיא כוללת בתוכה את קדושת -היוצר. אבותינו חשו כי אין להגיע למעמד הרם והנעלה של הקדשת הקב"ה ע"י המלאכים וע"י בני האדם כאחד, ללא הכנה מוקדמת שתעצים את גודל המעמד. לכן, הם הרחיבו והוסיפו קטעי תפילה ופיוט לפני אמירת קדושת היוצר.

ברכת "יוצר אור" בשבת כוללת בתוכה את הפריטים הבאים:
ברכת "יוצר אור ובורא חושך".
פיוטים: "הכל יודוך"
"א-ל אדון"
"לא-ל אשר שבת"
"תתברך לנצח"
"את שם"
פסוק: "קדוש קדוש"
והאופנים וחיות הקודש
פסוק: "ברוך כבוד ה'"
לא-ל ברוך נעימות יתנו
ברכה חותמת: בא"ה יוצר המאורות.

מכאן למדנו שהפיוט "א-ל אדון" הוא אחד משלשת הפיוטים המשולבים בתחילת ברכת "יוצר אור".
יש להניח כי לא תמיד היו במקום זה שלשה פיוטים אולם מי שקיבץ פיוטים אלה זה ליד זה בודאי שם לב לקשר ביניהם:

א. הפיוט הראשון "הכל יודוך" מתחבר לברכה בדרך של שרשור: הברכה מסתימת במילים "ובורא את הכל" והפיוט פותח ב"הכל יודוך". תוכנו עוסק בפרוט אותם הכלולים במילה "הכל": האדם שהוא נזר הבריאה, מודה להקב"ה ומשבח אותו על מעשיו שכלם נעשו לכבודו: "מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית" סיומו של הפיוט במילים: "ואופנים וחיות הקודש" מוכיח על שרשור שקשר פיוט זה לפרק "והאופנים וחיות הקודש ברעש גדול" וגו'.

ב. הפיוט השני "א-ל אדון", מתאר את שירת המלאכים לכבודו של הקב"ה וכן את גדלותו ביצירת המאורות. זה עולם של מעלה. (עליו נרחיב בהמשך)

ג. הפיוט השלישי מתאר את תכלית הבריאה-השבת "ביום שבת קודש שמך ה' אלוקינו יתקדש וזכרך מלכנו יתפאר בשמים ממעל ועל הארץ מתחת". השבת מוכיחה את בריאת העולם ע"י הבורא והיא מהווה שיאה של הבריאה. ואכן, כלם משבחים את הקל אשר שבת.


א. מחברו של הפיוט אינו מוכר ואינו ידוע. אין רמז לשמו למשפחתו למקומו וכד'.

ב. הפיוט חובר כנראה בתקופה קדומה. מספר גורמים מצביעים על קדמותו:
1. מחברו אינו ידוע וכנראה שייך לתקופה שלפני יניי, תקופת הפייטנים עלומי-השם (מאה 4-3 לספירה)
2. בטויי-לשון רבים ורעיונות שונים המובעים בפיוט מקבילים למקורות עתיקים שנתגלו מכתבי כת האיסיים וכן מספרות ההיכלות (ראה ספרו של מאיר בר-אילן, סתרי תפילה והיכלות, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן. כדאי לעיין ברשימה הביבליוגרפית שבסוף הספר)
3. הפיוט אינו מחורז
4. הפיוט שקול במשקל התיבות שהוא קדום.
5. הטורים מחולקים לשתי צלעיות בדומה לשירה המקראית.

במחקר מועלות האפשרויות שחיברו אותו אולי אנשי הכנסת הגדולה, אולי האמוראים ויש שסוברים שהוא מתקופת הסבוראים.
גם מקום חיבורו אינו ברור: יש הטוענים כי חובר בא"י ויש הסוברים כי באשכנז במאות יא-יב.
יש להניח שהפיוט הוא שריד שנתלש ממערכת יוצר קדומה שאבדה. יש להזכיר את הדעה שפיוט זה הוא פיתוח של הפיוט ליום חול "א-ל ברוך גדול דעה". בו כל מילה מתרחבת למשפט.

א. רעיונות יסוד בפיוט

עיון בפיוט ירכז את מחשבתנו מסביב למספר רעיונות יסוד שמצויים גם בספרות כת מדבר יהודה ובספרות ההיכלות.
(על פי מאמרו של מ' ויינפלד: עקבות של יוצר ופסוקי דזמרא במגילות קומראן ובספר בן סירה, תרביץ מה, א-ב, תשלו, עמ' 26-15)

1. אנשים ומלאכים מהללים ומקדשים יחד את הקב"ה.
(אמירת הקדושה בחזרת הש"צ מלווה בהרמת עקבים בזמן אמירת הפסוק "קדוש קדוש קדוש" כדי לבטא את רצון המתפלל להתרומם, להתעלות ולהתקרב לעולם עליון כדי להצטרף אל המלאכים בזמן הקדשת הקב"ה)

2. קיים קשר בין חילוף והבדלת האור מן החושך שהוא הופעת השחר לשירת המלאכים. גם בן סירה מציין קשר בין שירת המלאכים להופעת המאורות. לפיכך יש קשר בין ברכת המאורות שצמודה לשירת המלאכים. (קשר זה קיים גם בפיוט שלפנינו בו שני הנושאים המרכזיים הוא שגב המלאכים ויצירת המאורות).

3. קדושת המלאכים קשורה למוטיב תאור מעשה הבריאה.
המלאכים מקלסים את הקב"ה מתוך התבוננות במעשיו בבריאה (גם בפיוטנו, אחרי תאור "גדלו וטובו מלא עולם", ותאור בריאת המאורות נאמר "שבח נותנים לו כל צבא מרום").

4. "דעת ותבונה סובבים הודו"-יצירת המאורות בדעת קשורה לשירת המלאכים (כך גם בתפילת החול "קל ברוך גדול דעה הכין ופעל זהרי חמה"). הדעת קשורה גם לחילופי המועדים בדעת ובכלל בנושא ההבדלה בדעת בין אור לחושך (תפילת "ותודיענו" ו"אתה חוננתנו" של מוצאי שבת, ובתפילת ערבית: בחכמה פותח שערים ובתבונה משנה עתים ומחליף את הזמנים ...ומבדיל בין יום ובין לילה").
ההבדלה בדעת בין אור לחושך מתקשרת להבדלה בין טוב לרע בין צדק לרשע וכדו' (ראה גם בכתר מלכות לרשב"ג).

5. לפני ברכת המאורות מופיעים הלל ותשבחות להקב"ה: "ברוך ומבורך בפי כל הנשמה...טובים מאורות שברא אלוקינו". וכן בתפילה: פסוקי דזמרא הכוללים פרקי תהלים שסיומם בפסוק "כל הנשמה תהלל קה" המרומז בפיוט: "ברוך ומבורך בפי כל הנשמה", גם תפילת ישתבח כולה שבח. אלה מקדימים את ברכת-המאורות וכן בבן סירא האומר על דוד "בהללו את שם קדשו לפני בוקר ירון משפט".

ב. מבנה הפיוט

ניתן לחלק את הפיוט לארבעה חלקים:
אותיות א-ד: הצגת הרעיון המרכזי: שבח לגדולת הקב"ה המשובח ע"י כל הנשמה וכל העולם
אותיות ה-ח: מלכות ה' בעליונים
אותיות ט-ר: שבח הקב"ה על בריאת המאורות ותיאור תפקידם והשפעתם.
אותיות ש-ת: המלאכים משבחים את הקב"ה.

מתיאור המבנה אנו רואים כי הפייטן נתן את הדעת לשילוב שני תכנים מרכזיים בפיוט. תאור המלאכים (אותיות ה-ח ואותיות ש-ת) חובק את הטורים המתארים את בריאת המאורות כבמעין מבנה מעגלי המדגיש את החיבור בין שני הנושאים ואת החשיבות שמייחס הפייטן לשניהם. נושאי- הפיוט מצדיקים את מקומו כחוליית-מעבר בין ברכת "יוצר אור" לקטע "והאופנים וחיות הקודש". (נוכל למצוא בכך חיזוק לרעיונות 2, 3 בפרק הקודם)


לימוד הפיוט מהווה הזדמנות להכרת מדרשים רבים הבנויים על פסוקים מקראיים הנוגעים לנושאי הפיוט. בפירושים ובמדרשים טמונים רעיונות חינוכיים רבים שמשמשים להעמקת ההכרה הדתית והאמונה בבורא עולם . מעבר לכך הם מהווים חומר למחשבה ולעיון וכן חומר ספרותי ממדרגה ראשונה.

המדרשים יעזרו לנו להעמיק בפיוט וגם לגוון את מהלך השיעור. החומר הוא רב מאד וניתן להגיע אליו תוך כדי עיון בסידורים מבוארים, בספרים שעוסקים בענייני-תפילה ובעיקר דרך תקליטור השו"ת הכולל פרשנות, מדרשים, באורים וכו'
נביא מבחר של באורים ומדרשים לפיוט:

הכינוי "א-ל אדון" הפותח את הפיוט מבוסס על המדרש תנחומא פרשת חוקת:

"כשרצה הקב"ה לבראות אדם הראשון, נמלך במלאכי-השרת.
אמר להן: נעשה אדם בצלמנו (בראשית א, כו).
אמרו לו: מה אנוש כי תזכרנו וגו' (תהילים ח, ה).
אמר להם אדם שאני רוצה לבראת בעולמי תהא חכמתו מרובה משלכם.
מיד העביר לפניהם כל בהמה חיה ועוף .
אמר להם מה שמותן של אלו?
ולא ידעו. כיון שברא אדם הראשון והעבירן לפניו,
אמר לו: מה שמותן של אלו?
אמר: לזה נאה לקרותו שור, לזה ארי, לזה סוס וכן לכולם. שנאמר ויקרא...לכל הבהמה וגו' (בראשית ב, כ).
אמר לו: אתה מה שמך?
אמר לו: אדם, שנברא מן האדמה
אמר לו הקב"ה: אני מה שמי?
אמר לו: ה', שאתה אדון על כל הבריות" היינו דכתיב אני ה' הוא שמי שקרא לי אדם הראשון".

במדרש זה מועלה האדם לדרגה שמעבר למלאכים בזכות שניתנה לו לבצע פעולה אותה לא יכלו המלאכים לעשות וכן בכך שהוא "הנותן" כנוי (כביכול הערכה או מעמד לריבון העולם).

"בפי כל הנשמה"-האדם מודה לה' על כל נשימה ונשימה. הוא בראם ולכן הם משבחים אותו. ביטוי זה מקשר אותנו לפסוק האחרון שבספר תהילים: "כל הנשמה תהלל"-רמז לאדם שנאמר" ויפח באפיו נשמת חיים" (בראשית ב, ז)
האדם נזכר בראשית הפיוט למרות שנברא אחרון מאחר והוא תכלית הבריאה.

"גדלו וטובו מלא עולם"-אבודרהם מפרש שהכונה לכדור הארץ שהוא מלא גודלו של ה' על שם הפסוק "כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגויים" (מלאכי א, יא).

ואמר "וטובו" לפי שבזריחת האור יצאו בני עולם לפעלם לבקש מזונותם ותועלתם.
"דעת ותבונה סובבים אותו" - על העולם שזכר ידבר. כי לאחר שזכר כדור הארץ זכר המים שמקיפים אותה שנבראו בדעת הקב"ה שנאמר "בדעתו תהומות נבקעו" (משלי ג, כ). וזכר אחרי כן גלגל השמים המקיף את כל היסודות שנברא בתבונתו שנאמר "כונן שמים בתבונה" (משלי ג, יט').

המדרש בא להראות את הסדר שקיים בבריאה שמבוטא גם בפיוט:

"גדלו וטובו מלא עולם /דעת ותבונה סובבים אותו" -

בריאת כדור הארץ (גדלו, ע"פ הפסוק הנ"ל), בריאת המים (בדעת, ע"פ הפסוק הנ"ל), בריאת גלגל השמים (בתבונה, ע"פ הפסוק הנ"ל).
אכן, בריאת השמים היא הבדלת המים אשר מתחת לרקיע מהמים אשר מעל לרקיע (בראשית א, ו-ח).

"דעת ותבונה סובבים אותו".
"בשבעה דברים ברא הקב"ה את עולמו אלו הן: בדעה, בבינה, ובגבורה, וברחמים בדין ובגערה" (אבות דרבי נתן פרק לז') - 5 הראשונים נזכרים בפיוט.
השאלה היא מדוע הפועל "סובבים" נכתב בלשון זכר, הרי גם דעת וגם תבונה הם שמות נקביים? ועל כך מובא בסידור רבנו שלמה בר' שמשון מגרמייזא:

אלא ששמעתי... שדעת ותבונה הם שני מלאכים ששמם דעת ותבונה וסובבים כסא הכבוד ולכן אומר בלשון זכר סובבים " וגו'.

הפיוט מתאר את גדולתו יתברך בביטוי: "המתגאה על חיות הקדש":

אמר ריש לקיש: מאי דכתיב (שמות טו, א) אשירה לה' כי גאה גאה - שיר למי שמתגאה על הגאים. דאמר מר: מלך שבחיות - ארי, מלך שבבהמות - שור, מלך שבעופות - נשר, ואדם מתגאה עליהן והקב"ה מתגאה על כולן ועל כל העולם כולו". ומהי גאות? "בששה קולות משוררים לפניו נושאי כסא כבודו הכרובים והאופנים וחיות הקדש, בקול משונה מחברו. והקב"ה מעוטר ויושב על כסא כבודו זהו גאות.
...כשישראל משוררים לפניו הכסא מתרומם, הכבוד מתגדל, ההוד מתפאר... וכל בני מעלה מתגאים ומשוררין לפניו".

"זכות ומישור"
פירוש א' - בני אדם צריכים לנהוג בצדק וביושר ואז הקב"ה ינהג בהם בחסד ורחמים שקודמים לכבודו כמאמר הפסוק: "חסד ורחמים יקדמו פניך" (תהילים קל, ז').
פירוש ב' - למרות חטאי האדם, הקב"ה נוהג עמם בזכות ומישור.

ובמדרש אותיות דר' עקיבא נוסח א' אות א' נאמר:

בשעה שהקב"ה יושב על כסא דין, עומד צדק מימינו וחסד משמאלו ואמת כנגד פניו ובשעה שבא אדם רשע לדון לפניו יוצא מידת החסד כלפי פניו ועומד כנגדו" וגו'.

"טובים מאורות" - נאמר כנגד שני המאורות: יוצר אור- זאת השמש שיש לה אור עצמי, ובורא חושך - זאת הלבנה שאין לה אור משלה. מדרשים שונים עוסקים ב"דמויותיהן" של השמש והלבנה ובתכונות שונות אותן הם מיצגים. האנשת הדמויות מביאה להבנה ולהזדהות, ולמודעות למידותינו ולתכונותינו אנו.

ילקוט שמעוני, פרשת בראשית, רמז ח:

ר' שמעון בן עזאי רמי כתיב "ויעש אלוקים את שני המאורות הגדולים", וכתיב "ואת המאור הקטן". (כביכול סתירה בין שני הכתובים?)
אמרה ירח לפני הקב"ה: רבש"ע אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד?
אמר לה הקב"ה: לכי מעטי את עצמך.
אמרה לפניו: רבש"ע, הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אלך ואמעיט את עצמי?
אמר לה: לך ומשול ביום ובלילה.
אמרה לפניו: רבש"ע שרגא בטהרא מאי מהני (נר דולק בצהרים - מה תועלת יש בו?),
אמר לה: לכי וימנו בך ישראל ימים ושנים.
אמרה: אין בי היכולת למנות בעצמי, שכתוב "והיו לאותות ולמועדים".
אמר לה: לכי ויקראו צדיקים על שמך: יעקב הקטן, שמואל הקטן, דוד הקטן.
לא נחה דעתה.
אמר הקב"ה (לישראל) הביאו כפרה עלי על שמעטתי את הירח.
והיינו דאמר ריש לקיש: מה נשתנה שעיר של ראש חודש שנאמר בו "לה'?". שעיר זה יהיה כפרה על שמעטתי את הירח".

תפקידם של המאורות ע"פ הפיוט הוא "להיות מושלים בקרב תבל". ככתוב: "ולמשול ביום ובלילה" (בראשית א, 18) מפרש אבודרהם:

"כי השמש הוא מוליד הזמנים קור וחום קיץ וחורף והמתכות והצמחים וכל החיים תלויים בו והרבה דברים שהם נובעים ממשפטי הכוכבים. והלבנה גם כן יש לה ממשלת על דבר לח".

בסידור הרוקח מפותח הרעיון:

"הקב"ה מילא ימינו אש וברא שמש להאיר... ומילא כף שמאלו וברא שלג ולבנה בצורת אדם. לכך בלילה קור כשלג ויש ירקות שגדלים בלילה. השמש אש ומבשל בטוב בכל מקום שבו שולט".

המאורות ממלאים את שליחותם בשמחה: "שמחים בצאתם וששים בבואם". יש פרושים המדגישים את ההבדל בין שמחה לששון: שמחה בתחילת המצווה מתוך אקטיביות של האדם הרוצה לקיים בכוחו את המצווה, אימה- תוך כדי הקיום. אותה יראה שמא לא אקיים את המצווה כהלכתה, וששון בסיום כשהמצווה מולאה בשלמותה. פירושים אחרים מדגישים את הפיוס שנעשה בין שני המאורות על מנת למלא רצון ה'. "והוא כחתן יוצא מחופתו ישיש כגיבור לרוץ ארח" (תהילים יט, ו): כמו החתן הנכסף לשוב אל כלתו כך השמש שב למקום זריחתו".

"קרא לשמש ויזרח אור":

ר' עזריה בשם רבי חנינא אמר: "לא נברא להאיר אלא גלגל חמה בלבד. אם כן, למה נבראת לבנה? אלא מלמד שצפה הקב"ה (ראה) שעתידין עובדי כוכבים לעשותן אלהות. אמר הקב"ה מה אם משהן שנים מכחישין זה את זה, (בכל זאת) עובדי-כוכבים עושין אותן אלהות, אילו היו (רק) אחד, על אחת כמה וכמה".

כלומר: הקב"ה ברא שניים כדי למנוע עבודה זרה. "ויקרא אלוקים לאור יום" - אין השמש מאיר עד שמקבל רשות (ויקרא). לעתיד לבוא נאמר: "לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם... והיה לך ה' לאור עולם" (ישעיה ס, יט) "וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבא-ות" וגו' (ישעיה כד, כג) כלומר: לעתיד לבוא האור הופך להיות אור רוחני. הרעיון משתלב עם סיומה של ברכת המאורות: "אור חדש על ציון תאיר" בודאי הכוונה לאור של גאולה.

קרא לשמש - "מתחילה קרא גזר להיות השמש לבדו דכתיב "יהי מארת ברקיע השמים" (מארת בכתיב חסר) מארת בלשון יחיד. (בראשית רבה פו, א) וקרא לשמש שהוא משמש את העולם כולו. שמש בגמטריה = מארת.

"ראה והתקין צורת הלבנה"

"ואמר צורת הלבנה ולא אמר אור הלבנה כי הלבנה היא גוף שחור אין לה אור אלא מה שמקבלת מאור השמש. לפיכך אורה נוסף וחסר כפי ההקרבה אל השמש וכפי התרחקה ממנו. ויש מפרשים: "ראה שקטרגה לבנה על השמש ומיעט צורתה ואחר כך נתן לה כוכבים לסיוע לה ולתקן צורתה" (אבודרהם). מדרש זה הוא בודאי פתח לדיון על אישיותו של האדם, על הפוטנציאל הגלום בכל אחד, על קרבה וריחוק, על השפעת דמויות אחרות וכן על משמעות היות האדם נותן או מקבל. "צורת הלבנה" - ע"ש הצורות הלבנות שהיו לרבן גמליאל בעלייתו לשת קידוש החודש. ובנוסח בסידורים קדומים "ראה והקטין צורת הלבנה. (שד"ל, מבוא למחזור לבני רומא ובעוד מקורות).

התקין - שתהא מוכנה לקבל אור השמש: צחצח והבריק אותה כדי שתחזיר אור השמש.

"שבח נותנים לו כל צבא מרום" - ראשי תיבות שבתאי, נגה, כוכב, צדק, מאדים שהם כוכבי לכת. על דרך הפסוק: "הללוהו כל צבאיו" (תהילים קמח, ב) שבח בגמטריה ש"י - להנחיל לאוהבי יש (משלי יא).

5. גימטריות

כפיוט שעוסק בבריאה ובדרי-מעלה, רבים מצאו בו גימטריות ורמזים כאלה ואחרים. בראש ובראשונה יש להזכיר את העיסוק בפיוט בספר הזוהר פרשת תרומה. מאחר וחלו שינויים בנוסח הפיוט, לא תמיד מתאימות הגימטריות לנוסח שלפנינו. אך כפי הנראה עמדו לפני אומרי הגימטריות נוסחים דומים שאינם זהים.

שני הטורים הראשונים כוללים י"א תיבות -
שני הטורים האחרונים כוללים י"א תיבות -
בסך הכל כ"ב תיבות, כנגד כ"ב אותיות שבהן נכתבה התורה.

שאר הטורים (בזוגות) כוללים ארבע + ארבע תיבות
בס"ה 8 תיבות כנגד 8 מנהיגים שיש לשמש.

ובפרקי דר' אליעזר:

ר' אלכסנדר אמר: ח' מלאכים יש לו: ד' מלפניו וד' מלאחריו.

שני הטורים הראשונים כוללים 10 תיבות כנגד 10 דיברות
שני הטורים האחרונים כוללים 12 תיבות כנגד 12 מזלות
9 הטורים האמצעים כוללים ח' תיבות כנגד ע"ב תיבות כנגד שם המפורש, לרמוז שע"י שם של ע"ב אותיות מסר את התורה שיש בה 10 דיברות ל- 12 שבטי ישראל, כמו שנאמר במתן תורה "הנני בא אליך בעב הענן (שמות יט, ט).

סכום התיבות בטורים הראשונים והאחרונים 10 + 12 = 22,
כנגד כ"ב אותיות, וכנגד שם של כ"ב (אבודרהם).

ר' יחיאל מפריס כותב:
שני טורים ראשונים כוללים 6 תיבות כנגד כנפי-החיות שכתוב:
"שש כנפיים לאחד" (ישעיה ו, ב).
בחרוזים האמצעיים 4 תיבות כנגד כנפי-החיות לפי שכשסרחו ישראל נתמעטו השש ולא היה להם כי אם ארבע דכתיב: וארבע כנפיים לאחת (יחזקאל י, כא)
ובחרוזים האחרונים שוב 6 תיבות סימן שכשיחזיר הקב"ה את ישראל יחזיר לחיות את כנפיהן. (מכאן על השפעת מצבו של עם ישראל על העולמות העליונים).

מספר התיבות בקטע "הכל יודוך" = קי"ג תיבות שהן ק ברכות + י"ג בריתות שנכרתו על כל מצוה ומצוה.
מספר התיבות בקטע "הכל יודוך" = קי"ט תיבות =
זכור את יום השבת = 54 תיבות
שמור את יום השבת = 64 תיבות
בס"ה קי"ח תיבות + שבת (תיבה אחת) = קי"ט תיבות.

6. דרכי הוראת הפיוט

בראשית עיוננו בפיוט עלינו לקבוע מהו הנושא המרכזי של הפיוט שיש בדעתנו לעשותו למוקד ההוראה. כל יתר הפעילויות שנערוך יהיו מכוונות להעמקת ולהרחבת הרעיון המרכזי. במוקד הפיוט שלפנינו עומד הרעיון: הבריאה משבחת את ה'. מעתה עלינו לראות את כל האלמנטים הבונים את הפיוט ואת דרכי-ההוראה שלו כמשרתים את הרעיון המרכזי.

נוכל להגיע אל מהותו של הפיוט דרך עיון בנושאים הבאים:

תכנים בפיוט כגון: משמעות הקשר בין גרמי השמים לנעשה בארץ, מלכות ה' בעולם העליון והתחתון, בריאת המאורות בפרט והעולם בכלל, מהו טובו של הקב"ה? מידות הקב"ה כמודל להתנהגות האדם, מעלת השבח, יפי הבריאה וההרמוניה הקיימת בה, חוקי הטבע בבריאה, האדם והבריאה, שמירה על העולם, אמונה מתוך התבוננות בבריאה, ועוד.

שיח אינטרטכסטואלי - קשר של השלמה או ניגוד בין הפיוט למקורות ספרותיים אחרים כגון: פיוטים אחרים מתפילות השבת והחג, עם פיוטים העוסקים בנושא הבריאה, בנושא המלאכים, והעולם העליון וכד', כגון: "כתר מלכות" לרשב"ג ועוד. יש לבדוק את המקורות המקראיים ואת השימוש שעושה בהם הפיוט וכן מדרשים המהווים תשתית לפיוט ולמרכיביו: האם הפיוט משתמש בהם כפי שהם? האם הוא רומז להם? האם הוא מרחיבם? האם הוא נשען על מקורות רבים? שמא הוא נאמן למקור אחד? כיצד מקשרים המקורות בין שני הנושאים בפיוט: המלאכים והמאורות? האם המקורות הנ"ל מוכיחים את זמנו, מקומו או שיטתו של הפייטן ועוד.

עולמו של הנמען - כיצד נעשיר את עולמו של התלמיד באמצעות היצירה? האם נוכל להעמיק את הכרתו הדתית? מתוך היכרותנו את הנמען - מה ידבר אל ליבו? באיזו דרך ובאילו כלים? מה יעמיק את החוויה שלו? כיצד נוכל ליצור קשר עמוק ודו-סטרי בינו לבין מקורות ותכני היצירה? ועוד.

הז'אנר והייעוד הליטורגי - לימוד מבנה התפילה, עיון במקומו של הפיוט בתוך מערכת פיוטים, דיון על כוונת קדמונינו במיקום הפיוט בתפילה. הכרת המושגים הקשורים בפיוט, בז'אנר שלו ובמיקומו בתפילה: מערכת היוצר, הברכות שלפני ואחרי קריאת שמע, נטייתו של הפיוט להיצמד אל פסוק או חתימה בתפילה, הוויכוח על אמירת פיוטים בתפילה לאורך הדורות ועוד.

אמצעים אומנותיים ותרומתם לפיוט -
האקרוסטיכון - משמעותו לגבי שלמות הפיוט או חלוקתו, כיוצר מבנה קבוע וסימטרי. כפיוט בעל יסודות קבליים יש להתייחס לאקרוסטיכון כחלק מהאמירה הקבלית כמובא בספר
אבודרהם:

"ומה שתקנו לומר אלפא ביתא ביוצר של חול (א-ל ברוך גדול דעה וגו') ושל שבת (א-ל אדון על כל המעשים וגו')להודיע כי לא נתקיימו שמים וארץ ותולדותיהם אלא בעבור התורה שנאמר (ירמיהו לג, כה) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. והתורה כולה יוצאת מאותיות אלפא ביתא כב' אותיות, וזהו שאמר הכתוב (שיר השירים (א, ד) נגילה ונשמחה בך, ואומר במדרש חזית בך בכב' אותיות שכתבת בהן את התורה. והפוך כב' ויהיה בך.

העובדה שאין שמו של הפייטן מופיע באקרוסטיכון, היא אחד הסימנים המעידים על קדמות הפיוט שהוא כנראה מתקופת הפייטנים עולמי-השם (שאינם מוכרים בשמם מתוך יצירותיהם).

משקל התיבות - הוא משקל קדום שהיה נפוץ ביותר בפיטנות הקדם-קלאסית עד המאה העשירית- אחת עשרה. המשקל מונה מילים (תבות) ושומר על קביעות במספר המילים בכל טורי השיר. (ובפיוט שלפנינו ראה בפרק על הגימטריות).

שרשור - אחת הדרכים לחיבור טכני או משמעותי בין קטעי תפילה ופיוטים. כגון: "... עושה שלום ובורא את הכל". ואילו הקטע הבא פותח באותה מילה: "הכל יודוך והכל ישבחוך". אמצעי זה הוא קישוט שירי אך גם יוצר קשר ורצף רעיוני בין הקטעים. כ"כ הוא שומר על המיקום של הפיוט בין הקטעים הליטורגיים.

מבנה הפיוט: מבוא-אקספוזיציה, מבנה מעגלי, סדר הנושאים, חוליות מעבר בין נושאים, כמות הטכסט המוקדשת לענין מסוים, מיקום השיא, הסיום ועוד. יש לבדוק משמעותו של כל ענין והשפעתו על הפיוט.

שיבוצים מקראיים או רמיזות מקראיות ותרומתם לפיוט ולהבנתו. לעיתים המקור המקראי "מביא עימו" את הסיפור המקראי או את הרעיון המקראי. לעיתים הוא מביא מדרש וכד'. יש לבדוק האם המקור המקראי המובא בפיוט נשאר נאמן לפירוש המקורי או משתנה (ולעיתים אף הפוך במשמעותו), ולברר את השאלה: מדוע נבחר מקור זה והועדף עפ' מקורות אחרים?

מקורות מדרשיים - האם מובאים בלשונם? ברמיזה? תוך הדגשת אלמנטים מסוימים? במטרות חינוכיות כאלה ואחרות? מהי תקופת המקורות? האם הם מלמדים אותנו על העדפותיו של הפייטן? וכד'. מקורות אלה מהווים עבורנו גם מקור ספרותי מגוון המבוסס לעיתים על דרמטיות יתירה, בעזרתם ועליהם ניתן לקיים דיונים עיוניים ופרשניים רבים.

טורי-הפיוט בנויים בתבנית השירה המקראית (גם זו עובדה המוכיחה את קדמות הפיוט) בה כל טור שירי בנוי משתי צלעות. כגון: "אשירה לה'/ כי גאה גאה, סוס ורוכבו/ רמה בים" וגו'. עובדה זאת יוצרת קצב-ריתמוס קבוע לפיוט ומשרה אווירה תנכית לפיוט.

הפיוט אינו חרוז - גם עובדה זאת מוכיחה את קדמותו. בזאת עולה חשיבות של האקרוסטיכון שמציין את גבולות היצירה במקום החרוז. זאת הזדמנות גם לעמוד על חשיבות החרוז ותרומתו לשיר. העדר החרוז גם הוא משרה אווירה תנכית.

בפיוט יש צמדי-מילים רבים מהם הבנויים על מקורות מקראיים כגון: "חסד ורחמים" ועוד, מהם שנכנסו לשימוש הלשון: ברוך ומבורך, דעת ותבונה ועוד. כדאי לעמוד על משמעותם ועל מקורותם של מטבעות לשון אלה, ולהדגיש את יופים.

ניגודים - בפיוט בטויים המנוגדים זה לזה ומעצימים זה את זה כגון: כח וגבורה לעומת חסד ורחמים, שמחים בצאתם לעומת עושים באימה רצון קונם, צאתם לעומת בואם ועוד.

מיצלול וגם צימודים - צליל פותח למספר תיבות או צליל מתגלגל כגון: "א-ל אדון לכל המעשים". וכן: "חסד ורחמים מלא כבודו" או דעת ותבונה ועוד. חריזה פנימית לעיתים במבנים קבועים כגון: גדלו וטובו, הודו; מושלים, מלאים, ומפיקים; שמחים, ששים, עושים; קרא, ראה ועוד. ברוך ומבורך (צימוד גזרי), זיו-זיום.

מילים נרדפות - דעת ותבונה, מתגאה-כבוד, זכות ומישור, דעת בינה השכל, כח וגבורה, מלאים זיו ומפיקים נוגה, שמחים וששים, צהלה ורינה, תפארת וגדולה ועוד.

תיאורים מוחשיים - הפייטן רצה לקרב אלינו עולמות רחוקים והוא עושה זאת ע"י העמדת תמונות מוחשיות של צבא השמים, מלכות הקב"ה ומעשה המרכבה (המדרשים תורמים לנו פרטים מוחשיים) גם תיאור פעולתם ותפקידם של המאורות תורם לכך בצירוף ביטויי - האנשה: "שמחים בצאתם וששים בבואם" ועוד, גם כלפי הקב"ה נוקט הפייטן לשון האנשה והמחשה: "קרא לשמש... ראה והתקין" וגו'.

מחשבת ישראל - בעקבות סעיף א "תכנים בפיוט", אפשר להרחיב בלימוד על תפקידו של האדם בבריאה, על ראיית העולם של הפילוסופיה של ימי-הביניים ואף לפניה, בדבר מבנה הקוסמוס (אפשר להשוות עם "כתר המלכות לרשב"ג" וכד'), כ"כ דיונים על אחדות הבורא, על תפקיד כל ישות בבריאה, על האדם כנזר הבריאה ועוד.

רגשות וחוויות - מה אנו חשים בעומדנו מול תופעות טבע שגרתיות ובלתי-שגרתיות? תחושת קטנות האדם לעומת גדלותו כנזר הבריאה ("שפל רוח" לרשב"ג) הכרת האדם בערך עצמו באמר "לא נברא העולם אלא לשמשני". כל אלה יביאו אותנו לאווירה של שגב והוד ולהכרה בחשיבות תפקידו של האדם בעולמו של הקב"ה.

חיפוש והכרת המקורות המקראיים והמדרשיים - באמצעים הקיימים היום יכולים התלמידים להגיע בכוחות עצמם לרבדים אלה ולעמוד על משמעותם ועל תרומתם לפיוט (ראה סעיף ב' וכן בסעיף ה' "אמצעים אומנותיים").

הגימטריות - מוכיחות את החשיבות הרבה שייחסו לפיוט על ידי ספירת כל תיבה בו, בדיקת ההבדלים בין הטורים השונים ועל ידי מציאת משמעות רעיונית במבנה ובמספר. מובן שמעבר לכך הגימטריות משמשות כחידוד עבור תלמידינו.

השוואת גרסאות של הפיוט בתקופות שונות, בעדות שונות ובנוסחי תפילה שונים, (כהמשך לסעיף הקודם) תוביל אותנו לעיון במשמעות ההבדלים הקיימים. כאן המקום להשוות גם גרסאות מוסיקאליות לפיוט ע"פ נוסחי עדות שונות ומבצעים שונים תוך עמידה על מנהגי התפילה המיוחדים לפיוט זה: אמירה איטית מילה במילה, חלוקת התפקידים בין הש"צ לקהל, החזרה על כל מחרוזת ע"י שניהם וכן שאלת המנגינות המותאמות או המסורתיות (כולל השאלות ההלכתיות הנוגעות לכך).

הפייטן ותקופתו (ראה סעיף II) - למרות שאין אנו יודעים עליו דבר אנו משערים שהפייטן הוא קדום. כשהפייטן מוכר וידועה תקופתו יש לבדוק את מאפייני יצירות זמנו, להשוות אותו על רקע הקונבנציה או שבירתה, וכן לעמוד על התקופה והשפעותיה השונות על היצירה (כולל השפעות ביוגרפיות אישיות ועד השפעות תרבותיות). מעבר לכך יש לבדוק את המנהגים, ההלכות ואורח החיים היהודי בתקופתו ובמקומו ועוד. הדעות במחקר חלוקות על מקום פעלו: בא"י או באשכנז. אולם, תלמידינו יכולים בעזרת ההבנה והדמיון, לנסות לתאר את מחשבותיו ורגשותיו עפ' הנאמר בפיוט. את אלה ניתן להביע בע"פ ואף בכתב.

הפיוט ככלי דידקטי - אנו מתבוננים בפיוטים כאמצעי תקשורת בין הפייטן (שבד"כ היה גם מנהיג רוחני ובעל מעמד כאיש הלכה) לקהלו. דרך הפיוט הוא חינך אותם על פי יסודות היהדות, עודד אותם רוחנית, הזכיר והשווה את מצבם לאירועים היסטוריים מן העבר, לימוד הלכות ודרכי מנהג ועוד. מה היתה מטרתו? מה רצה לומר לקהלו בפיוט זה? האם רצה להקנות ידע? לעורר מחשבה? ליצור חוויה? ללמד ולהורות?

הרחבת הידיעה ע"י עיון ביצירות מודרניות - יש בידינו יצירות המעניקות תוספת מחשבה והעמקת החוויה המובעת בפיוט כדאי לעיין, להשוות, לבקר וכד' וכן לעודד את הכתיבה היוצרת. כגון:
זלדה, "בלילה ההוא" מתוך "פנאי".
הניה תראל, "הנשמע?!" מתוך "שיח קטן".
אביבה סרנה-סגל, "המאור הגדול" מתוך "עלי גיתית".
לאה גולדברג, "בסידור שלי" מתוך: "כל כתבי ל' גולדברג"
שפרה וינשטוק, "עכשיו" מתוך: "הרוח במעגלים"
יעקב אבן חן, "מכל החדוות" מתוך: "מעבר להרים"

גיוון השיעור -
שילוב אומנות חזותית - יש בידינו אפשרויות רבות להראות לתלמידים תמונות, שקפים, סרטים, ומוצגים הממחישים את מאורות השמים במצבים שונים (תחילת חודש, עונות השנה, שעות היום, ליקוי-חמה או לבנה וכד'), להמחיש את תפקידם (קידוש החודש, עיבור השנה, קביעת המועדים וכד') ולהראות את יופיים, ולהסביר את פעולתם, ולהתייחס להשפעת התופעות האלה על עולם החוויות והרגשות שלנו. כגון: תמונות צבעוניות (אותן ניתן לסרוק לשקפים) מאלבומי צילום (הללויה לאבי גולדברג, ספרי צילומים של שי גנות ואחרים), צילומים של סוכנות החלל האמריקאית שנעשו מן הירח וכד', סרטי נוף של נשיונל גאוגראפיק, שקופיות + קלטת על הפרק "ברכי נפשי" (במרכזיות הפדגוגיות) ועוד. יש אפשרות להבעה יצירתית של תלמידים בתחום זה.

אומנות המוסיקה - עיסוק בביצועים שונים של השיר והשוואת גרסאות. דיון בהשפעת המוסיקה על הטכסט, השפעת מקום וזמן ההלחנה על אופי המוסיקה, יחסי טכסט ומוסיקה ועוד. אפשרויות הלחנה או שירה בליווי מוסיקאלי וכד'.

דרכי הבעה - כתיבה יוצרת שתביע את חווית ההוד והשגב של האדם מול הטבע והבריאה, מול חילופי העונות וכד' כולל שירה הגותית על תכני הפיוט. כתיבה מנקודות תצפית שונות של דוברים שונים. כתיבת שבח והודיה על פלאי-הבריאה ועל גדלות הבורא ועוד.

מקורות:

סידורים (מתקופות שונות) מבוארים כגון: ספר אבודרהם, סידור רבנו שלמה בר' שמשון מגרמייזא, סידור התפילה לרוקח ר' אליעזר בר' יהודה מגרמייזא, סידור אוצר התפילות ועוד.

ספרים העוסקים במבנה התפילה ובמנהגי תפילה כגון: עולם התפילות - הרב א. מונק, נתיב בינה - הרב י' יעקובסון ואחרים.

אל המקורות המדרשיים ניתן להגיע בעזרת תקליטור השו"ת של אוניברסיטת בר-אילן והדומים לו.

מושגים שקשורים לעולם הפיוט בספרו של פרופ' עזרא פליישר "שירת הקודש העברית בימי הביניים" (ע"פ המפתח) ובספרי מחקר נוספים בתחום הפיוט.

לקדמות הפיוט: פרופ' מאיר בר-אילן בספרו "סתרי תפילה והיכלות" (תשמ"ז) יש לעיין ברשימה הביבליוגראפית ובציונים ביבליוגראפיים שבהערות. וכן משה גרינפלד במאמר: "עקבות של קדושת יוצר ופסוקי דזמרא במגילות קומראן ובספר בן-סירה" תרביץ, תשלו, מה, א-ב.

---