נכתב על פי הרצאתה של ד"ר איילת אטינגר

מבנה

שיר סטרופי דמוי אזורי בעל אקרוסטיכון - משה חזק. שלושת הצלעות הראשונות הם המדריך המגדיר תפקיד ותוכן לכל השיר. כל סטרופה בנויה מענף חרוז ומאזור שבו חריזה קבועה. המבנה מאפשר הנאה משום שיש בנו את הרצון לשמוע את הקבוע- הלכידות שבחזרות, ומצד שני את המשתנה שנוצר ע"י הגמישות והגוון בכל סטרופה.
בשירת הפיוט הקדום המשקל פחות ממושטר ומספרו עפ"י הגיית החזנים. בכל טור שבע הברות ואת הרפריין שר הקהל. קול היחיד נשמע עם קול הרבים וזה יוצר מעורבות דריכות וחבוב השיר ע"י הקהל.

שיר אזור- נקרא גם שיר סטרופי. צורת שיר ביניימי הבנוי מחרוזות(-סטרופה). המחרוזת מורכבת מענף(-הבית) ומאזור (-חגורה). שירי האזור נועדו לשירה בציבור בלווי נגינה.
כשהשיר פותח באזור הראשון ולא בענף הוא נקרא מדריך. הענף בנוי בד"כ משלוש-חמש שורות, לפעמים הן מתחלקות לצלעיות ולפעמים לא.חריזה חיצונית של הענף היא תבנית עוקבת אחידה אבל היא מוכרחה להשתנות מענף לענף.האזור בנוי משורה או שתיים שוות או שונות באורכן. האזור מלכד את שיר האזור בצלילו האחיד במקצבו האחיד ולפעמים גם בפזמון החוזר. (עפ"י מונחון לספרות מאת אשר א ריבלין)

פיוטים וניגונים

הפיוטים ידועים בציורי הלשון המורכבים שבהם, פיוטנו לעומת זאת, עשיר יותר בשיבוצים מחד ובחרוז ומצלול מאידך. הפיוט מושתת על לחן ידוע. שירת האזור התבססה על נגוני עם, שירים שנשים שרו ברחוב, והמשוררים בנו על בתי השיר מילים לשיר חדש.
מצלול - החזרה היא אחד מאמצעי העיצוב המרכזיים ביותר בשירה. בפיוטנו יש חזרה על האותיות מ', נ, ש', ח', ל' ו-ב'.

אמצעי עיצוב-מלאכת תשבצת

עיקר יופיו של הפיוט הוא בשיבוצים שבו ננסה לעמוד על כמה מהם.

"אל נורא עלילה"- הקב"ה הוא בעל עלילות -מעשים נוראים, ע"פ תהילים סו, ה "לכו וראו מפעלות אלקים נורא עלילה על בני אדם". שתי אינטרפטציות עיקריות לפסוק
1. אלהים עושה מעשים המטילים מורא על בני האדם בכוחו לשנות הטבע ולנהיג הנהגה נסיית בהשגחתו על בני האדם. והפסוק הבא בתהילים מספק דוגמאות "הפך ים ליבשה" עלילה היא מעשה פלא הנעשה בחכמה ובעצה(דעת מקרא) עלילות הם הפעולות ששרשם מכח תכונות מוסריות, ואצל ה' הנפלאות שיעשה שרשם מפאת תכונת הצדק והמישרים ויתר מדותיו (מלבי"ם). הווה אומר, כוחו הגדול והחיובי של האל יופנה כלפי האדם משום מידת החסד והרחמים שבו- האל עומד לסלוח ולגאול את עמו.
2. אלהים עושה עלילות נוראות בעבור בני האדם עד שייראוהו (מצודת דוד ורד"ק), "יראוי על בני אדם פן ימצא להם פשע כי כל מעשיהם גלויים לך" (רש"י). במילים אחרות, לאל כוח עצום ורב והוא מסוגל לרדת לנבכי נפשו של האדם ולגלות את פשעיו הגדולים והקטנים, הסמויים והגלויים. זאת הסיבה שבגללה עומד כל אחד מהמתפללים בפחד גדול לקראת תפילת הנעילה. מטרת הפיוט להכין את הלבבות לקראת התפילה הגורלית של היום הקדוש.

"מתי מספר קרואים"- הביטוי מתי מספר מופיע בד"כ בהקשר לנבואות המתארות את הגלות ואת עם ישראל שיתמעט במספרו "ונשארתם מתי מספר בגויים אשר ינהג ה' אתכם שמה" (דברים ד 27).
בצלע הקודמת הודגש כוחו המטיל מורא של האל , פה אנו נפגשים עם היסוד המרגיע- בנ"י על אף מספרם המועט(מתי צמוד למתים) נקראו ונבחרו ע"י הקב"ה. קרואיו כנוי לעם ישראל עפ"י " כי הכין ה' זבח הקדיש קרואיו" (צפניה א 7).

"לך עין נושאים"- נשיאת העיניים פה משמשת גם במשמעות של תפילה, וגם במשמעות של התבטלות העבד(האדם מישראל) לפני אדונו (אלוהיו) ,עפ"י הכתוב "אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני שפחה על יד גבירתה כן עינינו אל ה' אלוהינו עד שיחננו" (תהילים קכג 1-2).

"מסלדים בחילה"- משום שעלילות האל הם נוראות האדם נרתע לאחור (אסלדה) בחילה -ברעדה- בפחד, עפ"י איוב "ואסלדה בחילה" (איוב ו,10).

"שעת הנעילה"- עפ"י המטאפורה "שערי שמים"- שעת תפילת הנעילה, נועלת שערי שמיים לתפילות יו"כ ומכאן חשיבותה הגורלית.

"שופכים לך נפשם"- עפ"י "שפכי כמים לבך נוכח פני אדני שאי אליו כפיך על נפש עולליך העטופים ברעב בראש כל חוצות" (איכה ב19) כנסת ישראל פורשת לפני הקב"ה את שבליבה בבכי ובתפילה.

"מחה פשעם וכחשם"- עפ"י "פשע וכחש בה' ונסוג מאחר אלוהינו" (ישעיהו נט 13). הפייטן מבקש שהאל ימחק את עוונות העם הקשורים להתכחשות העם לאלוהיו.

"היה להם לסתרה"- עפ"י הפסוק מהחלק המנחם של שירת האזינו "ויעזרכם יהי עליכם סתרה... אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל" (דברים לב 38-39). הפיוט נכתב בזמן פרעות ויש פה בקשה קיומית מצד הפייטן שהאל יהיה להם מחסה ומסתור (רש"י). אב"ע לא היה ממחישי הקץ הוא ישב בגלות 65 שנה וצפה לאתערותא דלעילא.

"ממארה"- קללה, צרה פורענות.

"עשה בהם פלילה"- עפ"י "הביאי עצה עשו פלילה" (ישעיה טז 3) המאוויים הכמוסים של העם מוסברים ברש"י כבקשת נקם.

"זכר צדקת אביהם"- הכנוי אביהם מתייחס לאברהם הנחשב לצדיק מתחילתו עד סופו (מדרש תנחומא נח,א). זכות אבות תסייע לעם בזמן תפילת הנעילה.

"וחדש את ימיהם"- מעגל הזמנים - עפ"י הפסוק מאיכה החותם תאור מצבה העגום של האומה ובקשת הסליחה "השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם" (איכה ה 21).

"קרא נא שעת רצון"- לקרא לשעת רצון עפ"י רד"ק משמעו לקרא לשנת הגאולה שמיחלים ולא חוששים ממנה, משום שהיא לאחר מלחמת גוג ומגוג עפ"י "לקרא שנת רצון לה' ויום נקם לאלהינו לנחם כל אבלים... לתת להם פאר תחת אפר.."(ישעיה סא 2-3).

"והשב שארית הצאן"- הבטוי שארית הצאן ככנוי לעם שיגאל מופיע בתנך ובחז"ל, כגון : "ואני אקבץ את שארית צאני מכל הארצות אשר הדחתי אתם שם והשיבותי.." (ירמיהו כג 3),

"לאהליבה ואהלה" - למרות חטאי הנשים הזונות אהליבה (ירושלים - יהודה) ואהלה (שומרון-ישראל).
יש בקשה שהעם על חלקיו השונים יחזור לארץ, שהיא הבסיס למימוש הגאולה השלימה (עפ"י יחזקאל כג 1-5).

עד כאן זהו הפיוט המקורי ושלשת הסטרופות הבאות נתווספו כנראה מאוחר יותר.

"תזכו לשנים רבות הבנים והאבות בדיצה ובצהלה בשעת הנעילה"- מאל נורא עלילה ומסלדים לך בחילה,לקראת סוף הצום יש מעבר לתקווה ובטחון שהאל לא יטוש את עמו ומכאן הדיצה והצהלה.

"מיכאל שר ישראל אליהו וגבריאל בשרו נא הגאולה בשעת הנעילה"- מיכאל הוא השר הממונה על קורבנותיהם של ישראל, והוא משמש מקבילה שמימית לכהן גדול הארצי. תקוות המשורר שהמלאכים המסנגרים על העם יביאו בכוחותיהם את הגאולה ביעף, שוב בקשה לגאולה שיש בה מידה של פאסיביות מצד האדם.

הכוליות שבשיר

ברבים משירי אב"ע קיים המעגל האסכטולוגי ששייך לפיוט הקדום (אסכטולוגיה- חזון אחרית הימים, חיי העולם הבא).תכני הגאולה עוסקים במעגל האסכטולוגי והמעגל מורכב מעבר , הווה ועתיד. הסטרופה החמישית עוסקת בגעגועים לימי קדם, ומציגה את יחסי האהבה בין העם לאלוהיו. הסטרופה הראשונה והשנייה עוסקות בהווה השלילי , מתוך מציאות חייו של אב"ע תחת שלטון זר ומנוכר.הסטרופות השלישית הרביעית ושלשת האחרונות עוסקות בשאיפה לגאולה- על אף הרע יש תקווה לחזרה לעבר החיובי.
אב"ע מדבר באופן לאומי כללי ולא מעמיד את האישי פרטי במרכז , על אף שיש "צידוק" ביוגרפי לעניין.

מודל להוראה

1. כתבי את שמות פיוטי הסליחות לראש השנה ויו"כ החביבים עליך.

2. סמני את החרוזים, המילים החוזרות והאקרוסטיכון בפיוט "אל נורא עלילה" בצבעים,
(צרפי מקראה בתחתית העמוד).

אל נורא עלילה אל נורא עלילה
המציא לנו מחילה בשעת הנעילה

מתי מספר קרואים לך עין נושאים
ומסלדים בחילה בשעת הנעילה

שופכים לך נפשם מחה פשעם וכחשם
והמציאם מחילה בשעת הנעילה

היה להם לסיתרה והצילם ממארה
וחתמם להוד ולגילה בשעת הנעילה

חון אותם ורחם וכל לוחץ ולוחם
עשה בהם פלילה בשעת הנעילה

זכר צדקת אביהם וחדש את ימיהם
כקדם ותחילה בשעת הנעילה

קרא נא שנת רצון והשב שאר הצאן
לאהליבה ואהלה בשעת הנעילה

תזכו לשנים רבות הבנים והאבות
בדיצה ובצהלה בשעת הנעילה

מיכאל שר ישראל אליהו וגבריאל
בשרו נא הגאולה בשעת הנעילה

3. עייני בפסוקים הבאים, העתיקי אותם וצייני את הסטרופה אליה הם שייכים.
תהילים סו, 5
יחזקאל כג 1-5
דברים ד 27
איכה ה 21
איכה ב 19
דברים לב 38-39
ישעיה טז 3
ישעיה סא 2-3

4. איזו מהסטרופות קשורה לעבר, איזו להווה ואיזו לעתיד?

5. לפנייך קטע מתוך דבריו של המשורר רוני סומק. קראי ונסי לגבש תשובה אישית לשאלה מה הופך את הפיוט "אל נורא עלילה" ל"פופלרי" כל -כך האם זה החזן עליו מספר סומק או שאולי יש משהו בפיוט עצמו?

"בית הכנסת היה חולצת החג הלבנה שלנו ובאותה מידה גם הכריכה החומה שעל מחברת החשבון. חשבון הנפש. לא ידענו אז מה לעשות עם הדפים המשובצים האלה, ורק אגרופו של יפת שהכה על חזהו ב"חטאנו פשענו" ניקב בהם סימני שאלה. ישבנו ליד האבות וראינו על מרפסת עזרת הנשים את האמהות מחכות להוצאת ספר תורה והשופר.
לכמה מתפללים היה סולו קבוע. מזרחי, מנהל הבנק, היה חתום על "ובכן נקדישך מלך". לוי, העשיר השכונתי, היה מחכה ל"אין כאלוהינו". אבל כל הסולואים האלה התחברו יחד לשורת מקהלה שבסך הכל חיממה את הטליתות ואת שרביט המנצח של החזן. הוא ידע מתי צריכה תפילה להשמע כהמנון ומתי לקרב את השפתיים לבלוטת הדמעה.
ביום כיפור, כשקרבו השעות לסוף הצום, היה ה"אל נורא עלילה" נשמע כקריאת קרב, ואפילו שורות כמו "המצא לנו מחילה/ בשעת הנעילה" היו מסתערות מגרונו זקופות חוט שידרה. הוא גייר את המילה בלוז וידע לעצום עיניים ולהרגיש איך בית כנסת שלם עושה כך מאחרי גבו, וכשסלסל בקולו הייתה ההתגנדרות טווסית להפליא. המחמאה הכי גדולה, בימים ההם, הייתה שגם נערי בית הכנסת האשכנזי היו גונבים רגע תפילה ממגרשם הביתי, ובאים להודות שהוא הגדול מכולם."
"לפני כמה שנים הוזמנתי שוב להופיע לפני אסירי כלא רמלה. בסוף הקריאה הציע לי קצין התרבות של הכלא להראות לי מה התרחש מבקורי הקודם. הוא לקח אותי לבית-הכנסת החדש. כאשר ראיתי ששמו הוא "בית כנסת הפקדתי שומרים". הימים היו בין כיפור לסוכות, וברגע שנכנסתי לבית הכנסת התחילה להזדמזם באוזני תפילת "אל נורא עלילה" ששלושה ימים קודם לכן שמעתי בבית הכנסת. ואז, הבנתי איזו משמעות יש כאן לשורות החזקות האלה. המתפלל ביום הכיפור מבקש "המצא לנו מחילה" ומתכוון ל"סליחה". בכלא רמלה שומע המתפלל את שקשוק המפתחות מול סורגי תאו...
ראיתי פתאום איך הופכות השורות לחתרניות, לקריאה לחופש. החוק הראשון של הג'ונגל הוא שאין חוקים. הכלא הוא ג'ונגל מרושת בסורגים....אותו יום כתבתי את השיר הבא:

"לבית הכנסת של הכלא קוראים הפקדתי שומרים"
אל נורא עלילה, עצם את
עיני השומרים,
תן למילים הגנובות להשרף על
גחלי השפתיים,
המצא מחילה
ובשעת נעילה עשה שיהיו הסורגים
רכים כריסים שהצמחת על עיני הנשים,
מעבר לחומה".