הסיפור החסידי
התשתית המוסרית כבסיס להשגה מטאפיזית1

ד"ר דינה לוין

- ה מ ש ך -


הלשון
בבדיקת התשתיות הלשוניות ראינו, שהסיפור החסידי ניזון מרבדים קדומים של התרבות היהודית. הדבר בולט בלשון הסיפור המשלבת את לשון המקרא למשל:
"ויצעק רבינו".

בסיפור החסידי קיימות טעויות דקדוקיות. למשל: שימוש בלשון נקבה כששם העצם הוא זכר "ונשפכה המרק".

הדבר משקף את המציאות הריאליסטית של השפה המדוברת באותה תקופה, שפה גמישה מתנהלת כמים בפלג. משתקפת כאן הרכות והגמישות של העולם החסידי שנטתה יותר לרומנטיקה, בניגוד להשכלה שהיו לה תביעות קלצטיסטיות, ועל כן הייתה נוקשה כאבני סלע. 54

המילה "מרק" שמקורה תנכי כפי שנאמר לעיל, בניקוד שונה משמעותה למרק לזכך ולנקות. יוצא שהמרק מקבל משמעות סמלית של כפרה ומחילה כפי שאכן התרחש בסיפור. תנועותיו של הצדיק הצליחו לכפר על היהודים במדינה ובטלו את הגזירות הקשות. משמעות נוספת של זיכוך נפשי לפועל זה, כפי שקרה לחסידים שיחסם אל ר' מנחם מענדל הפך מיחס של זלזול ולגלוג ליחס של הערכה והתפעלות.

ביטויי לשון כמו: "בהלה ופחד", "עוולה והשחתה", "פחד ומורא" מעצימים את אווירת הפחד, שחש ר' מנחם ומבליטים את העוול אשר עלול היה להתרחש לולי נרתם ר' אלימלך להושיע לעמו.

ביטוי מעניין מופיע בדברי ר' אלימלך: "לפועל דמיון" ונראה שכוונת ר' אלימלך הייתה שהמלך יעשה משהו דומה למה שאני עשיתי כלומר, אף הוא ישפוך את את הדיו.

המילה "חבית" גם היא מיוחדת וכוונתה למיכל הדיו ולמיכל החול. המילה היא מרובד משנאי, שבא לציין כלי חרס דומה לכד גדול לשמירת שמן. 55

הביטוי "מופשט מגשמיות" שייך לטרמינולוגיה חסידית המתארת בדרך ציורית את ההתעלות הרוחנית והדביקות האקסטאטית של החסיד עד כדי איבוד תחושה פיזית. 56

מבנה תחבירי
הסיפור בנוי ממשפטים מחוברים במיוחד בסיפורו של ר' אלימלך. משפטי חיבור אלו מגבירים את המתח הדרמטי כשהדברים נקראים בנשימה אחת ובסקרנות לדעת מה היה סוף האירוע.

מבנה תחבירי יוצא דופן נמצא במשפט 11:"אחד משרי הממשלה, מזימות יעץ להרע לכל היהודים שבמדינה". המושא "מזימות" מקדים את הנשוא "יעץ", כנראה כדי להדגיש את הסכנה הרבה שריחפה על ראשם של היהודים ואשר חייבה התערבות מיידית של הצדיק.

שני המשפטים בשורה 6 ו - 9 מקבילים מבחינה תחבירית. בשורה 6 צועק ר' מנחם מענדל אל רבו ור' אלימלך עונה לו באותה תבנית לשון בשורה 9.

ר' מנחם ר' אלימלך
אדוני מורי ורבי בני,
הלא יקחו אותנו כולנו למאסר הלוא אנחנו פה היום כולנו
ועתה הניחה מזה שלום לנו אל תירא

מבנה תחבירי מקביל זה מעיד על הבנה פסיכולוגית עמוקה לנפש התלמיד, שחרדה עמוקה תקפה אותו. על כן ר' אלימלך בהתייחסות עדינה עונה לו באותן מטבעות לשון בקצרה אך באהבה ובעידוד. הוא פונה אליו בכינוי :"בני" ומיד מצליח לנטרל את הפחד. הוא מחזקו במילים "אל תירא" כפי שעודד ה' את אברהם אבינו לאחר המלחמה בה נחלץ הוא לשחרר את לוט.57

הטקסט מכיל צורות דקדוקיות של שם פועל. למשל: להעלותו, למונעו, לקחת, ליבש, להביא הן נמצאות בסיפורו של ר' אלימלך ומתקשרות לזמן עתיד כלומר, אלה היו תוכניותיו של המלך בעידודו של השר. הם היו בטוחים שיוכלו לבצע את זממם בעתיד הקרוב, אלא שיד ההשגחה בעזרת הצדיק סכלה תוכניות אלו.

הדיאלוג
הדיאלוג כאמצעי ספרותי מעניק לסיפור החסידי אוטנטיות. הוא מצריך את הקורא המודרני לבחון את האפיונים העקיפים, שעולים בדיאלוג ומיוחסים לדמויות המופת שבסיפור.

הדיאלוג בין ר' אלימלך לתלמידו ר' מנחם מבטא יחס של כבוד מצד התלמיד כלפי רבו: "אדוני מורי ורבי". כינויי כבוד והערצה מתבטאים בלשון מקראית שמבטאת בקשה "הניחה מזה". "ועתה הניחה לי" אומר הקב"ה למשה לאחר חטא העגל. 58 ההקשר המקראי למצב הטרגי שקרה לעם ישראל עם חטא זה מעצים את החרדה של התלמיד מפני האסון העלול להתרחש בגלל שפיכת המרק על ידי ר' אלימלך.

הדיאלוג חושף גם את אישיותו החינוכית של ר' אלימלך כפי שנאמר בדיון על דמותו.

שדה סמנטי
כמו בטקסט ספרותי מכיל הסיפור החסידי שדות סמנטיים שונים אשר תורמים לעיצוב האווירה הקיימת בסיפור. המילים: "אל תירא", "בהלה ופחד", מזימות", "שטנה", פחד מורא", "עוולה והשחתה", "ויצעק", "וצעק", מגבירות את תחושת החנק והחשש למאסר נלוות לסיפור הן בדברי התלמיד והן בדברי ר' אלימלך.

ביטויים אלו מעצימים את הרוע והזדון שמאפיינים את אויבי ישראל בכל ההיסטוריה של עם ישראל בעבר ובהווה כאחד. לאור מצב קיומי זה גדלה בעיני הקורא דמותו של ר' אלימלך והוא עד לנחישותו, לאומץ לבו ולנכונותו הבלתי נלאית לסייע לעמו בכל מיני דרכים. חלקן עמומות ואינן גלויות לקורא, בניגוד לפעולה האחרונה שמתוארת לכל פרטיה, ואשר היא פועל יוצא של אישיותו הדגולה.

חזרות לשוניות
אחד האמצעים הפואטיים בפרוזה ובשירה הוא החזרה.

בסיפור שלפנינו ישנן חזרות של מילים ושל פעלים. למשל: השורש "הפך" מופיע ארבע פעמים בצורות הטייה שונות: "הפכתי"," הפכה". חזרות לשוניות אלו מצביעות על הטלוס שמבצבץ מבין השורות. הטלוס, כפי שנאמר לעיל, הוא האידיאה המכוונת את כל רכיבי התימה שלפנינו. כלומר, החזרות על שורש זה בצורות שונות מעצימות את הרעיון הבסיסי בחסידות. הנחה זו קובעת שהקב"ה נותן כוח לצדיקיו להפוך ולשנות מהלכים כדי להיטיב עם עמו בכל דרך שנראית להם הטובה והמועילה ביותר. ר' אלימלך חוזר על רעיון זה בספרו נועם אלימלך פעמים רבות.

למשל:
שהצדיק גוזר וה' מקיים59 וכן כי העולמות הם ברשות הצדיק לפעול בהם כרצונו 60.

על הצדיק לעבוד קשה על תכונותיו, ועל התנהגותו המוסרית. עליו לבקר עצמו בכל רגע ולבחון את מניעיו השונים בכל עשייה. זהו התנאי הראשוני שעשוי להובילו לדרגות רוחניות ולדביקות בבורא.

סיפורים רבים על ר' אלימלך מעידים על יישום הנחותיו הרוחניות כפי שהציגם בספרו.

חזרה נוספת מתבטאת במילים "מלך". "לפני המלך", "טבעת המלך", "שולחן המלך". אין למלך שם והדבר מזכיר את פירושם של חז"ל למילה זו במגילת אסתר. הכוונה היא למלך האמיתי שמנהל את העולם.61 אף כאן ניתן לומר שהמלך היחיד שמסובב את כל ענייני העולם הוא הבורא. בידו לתת הכוח לברואיו הנבחרים להפר מזימות רשע שנועדו לפגוע בעמו.

כאן הקשר לזמן הטעון של סעודת שבת. המדרש מתאר קשר זה במשל:
משל למלך שעשו לו טבעת מה הייתה חסירה? חותם. כך מה היה העולם חסר השבת.62 כוחה של השבת שיש בה התגלות בכל הנבראים כל אחד כפי ערכו וכבני ישראל מתאחדים בשבת סביב ג' סעודות השבת "על ידי זה חל הסתכלות ה' יתברך על הכלל" 63

המילה "פה" נמצאת בהטיות שונות שלוש פעמים. "הפכה על פיה", "שחוק מתוך פיהם", מלמלאות פיהם צחוק". לפה חשיבות רבה בעבודת האדם את בוראו.

פיו של האדם צריך לבטא את מהותו אחרת אומרים חז"ל "ג' הקב"ה שונאן המדבר אחד בלב ואחד בפה" 64 אפילו עקימת הפה יש לה משמעות של מעשה כפי שאומרים חז"ל: "עקימת פיו הויא מעשה"65. למילה "פה" ישנן גם משמעויות קבליות. הפה קשור לספירת המלכות.66 סיפורים רבים על ר' אלימלך ועל צדיקי חסידות רבים מעידים על הכוח הרוחני שהיה להם בפיהם, בברכותיהם ובתפילותיהם, בבחינת צדיק גוזר וה' מקיים. כל כך אומר ר' אלימלך:
הצדיק כשהוא מתפלל ואומר לכלות הדינין שיהיו בטלין נעשה שותף להקב"ה.
הקב"ה גוזר והוא מבטל 67.

יוצא שגם חזרה זו מדגישה עיקרון חשוב בחסידות.

חזרה נוספת קיימת בשורש "ירא". "אפס מיראת רבם"," אל תירא", "וצעק מתוך פחד ומורא". חזרות אלו מעצימות את תחושת החרדה שאחזה בר' מנחם מענדל למראה מעשיו של ר' אלימלך, הוא מפחד שיאסרו אותם. על כך עונה לו ר' אלימלך באותה תבנית :"אל תירא", הוא מעודד אותו ומרגיעו שאין צורך ברגש זה.אולם רגש זה חייב להתקיים ביחסים בין תלמיד לרבו,ואומנם בסיפור היראה מפני ר' אלימלך מכניעה את התנהגותם של החסידים. הם מתאפקים מלצחוק בקול מחשש להקפדת רבם אשר עלולה להזיק להם.

מילת הסיבה "כי" מופיעה כמה פעמים למשל: בסיפורו של ר' אלימלך היא חוזרת ארבע פעמים, כשהיא מציינת את המניע לפעולותיהם של הדמויות בסיפור. פעמיים מילה זו מיוחסת לשר הממשלה, שניסה להביא את כתב השטנה למלך ובכל פעם צץ עיכוב שונה. בשתי הפעמים הנוספות מילית הסיבה "כי" מיוחסת לתגובותיו של ר' מנחם למראה המרק השפוך. כך יידע ר' אלימלך את החסידים לא רק על הטעות המצחיקה אלא גם להבנת התפרצותו של ר' מנחם. והתוצאה החינוכית המיידית של הסיפור מתבטאת אף היא במילה "כי". החסידים רואים כי לפניהם אדם יוצא דופן מבחינת רמתו הרוחנית.

המילה "כולנו" חוזרת שלוש פעמים. פעם ראשונה מפיו של ר' מנחם :"יקחו אותנו למאסר", ור' אלימלך עונה לו: "אנחנו פה היום כולנו", ולבסוף החסידים "ראו כולם". החזרה על מילה זו מציינת עיקרון חשוב ביהדות בכלל ובחסידות בפרט. נושא האחדות בעם ישראל הוא הבסיס לקיומו. לצערנו, ההיסטוריה של עמנו הוכיחה מה קרה לנו כשהיתה שנאת אחים ולאן הגענו בעוון זה. החסידות הבליטה את נושא "דיבוק חברים". לפי הקבלה אחד התנאים להתעסקות ב'תורת הסוד' על כל משמעויותיה הוא "דיבוק חברים". לדעת ר' אלימלך רק התקשרות אמיתית בין הצדיק לבני עדתו מאפשרת את זרימת השפע העליון. הצדיק הוא המתווך בין הבורא לבינם, אולם כדי להשיג השגות רוחניות יש צורך באחדות הנובעת מאהבה וחיבה בין הצדיק והמקורבים אליו. כדבריו: "שהצדיקים יש להם אהבה וריעות ואחווה זה לזה."68

ר' אלימלך דורש מהצדיק להתקשר נפשית אל האדם כי רק כך יוכל להיטיב לו. כדבריו:
כשהצדיק רוצה להמשיך איזה שפע על אדם פרנסה או השפעה אחרת הצריך לאדם לאיזה דבר רחמים, אזי מקשר נפש אותו אדם בנפשו ומוליך הדברים, שצריך לו אל העולם המיוחד לאותו הדבר.69
כך נוצרת התקשרות מיוחדת בין הצדיק לחסיד:
כשהצדיק מלווה את חבירו הם מתקשרים זה בזה בקדושתם ונעשים כאחד וקדושתו של זה הצדיק העוסק בתורה בביתו הוא משמר את חבירו כאילו הוא עצמו עוסק בתורה מחמת התקשרותם.70
ר' מנחם מענדל ספג את תורת רבו והוא מדבר על החשש שכולם עלולים להיפגע. דאגתו מופנית לרבים, לכולם. היא ר' אלימלך עונה לו באותה מטבע לשון, כולנו פה ושלום לנו בלשון רבים. גם אצל התלמידים נקלט היטב נושא הערבות ההדדית, והשינוי ביחסם אל ר' מענדל מובא בלשון רבים "אז ראו כולם", אכן המסר הופנם. תשתית מקראית דומה מזכירה את השיחה שמתקיימת בין משה ובין השבטים ראובן גד וחצי שבט מנשה ערב כניסתם לארץ. משה חוזר על דבריהם ומדגיש את הערבות ההדדית שצריכים הם לחוש כלפי אחיהם. המסר נקלט והם מאשרים את דבריו. 71 האנלוגיה בין משה רבינו המחנך את השבטים לר' אלימלך מעצימה את דמותו של ר' אלימלך, שהצליח אף הוא לתקן מידות מוסריות אצל תלמידיו.

מצלול
המצלול מעניק לטקסט צבע וגוון וכאן בסיפור הוא מתבטא באליטרציה ובאסוננסים. למשל בשורה 25 העיצור פ' חוזר שלוש פעמים ברצף: "והפכה על פיה ונשפכה המרק" ומעניק צליל של שפיכה. מצלול זה חוזר גם בשורה בשורה 8: "שהתפרצה.. פיהם.. אפס.. פיהם. כך מודגש מוטיב "הפה" עליו דברנו לעיל.

אף האסוננסים72 שנמצאים בצמתים מרכזיים בעלילה תורמים למצלול ומעצימים את חשיבות האירועים.

למשל: החסידים - היושבים- המסובין. האקספוזיציה כוללת תיאורים אלו ובאמצעות המצלול מורגשת אווירת השלווה של התלמידים.

הקערה - והפכה - פיה - ונשפכה. אסוננס זה מתקשר לפעולתו של ר' אלימלך ומדגיש את ההחלטיות והנחרצות של ר' אלימלך שאינו פוחד משום מלך בשר ודם.

יקחו - אותנו - כולנו. אסוננס זה הוא מדברי ר' מנחם מענדל ומעצים את חרדתו.

לנו - אנחנו - כולנו. נמצא בדברי תשובתו של ר' אלימלך לתלמידו, וכפי שאמרנו

לעיל המבנה התחבירי מצטרף לאמצעי המצלול וחושף את יחסו המיוחד של ר' אלימלך לתלמידו כפי שהוסבר לעיל.

עוולה - השחתה- מתקשר לתיאור כתב השטנה וכך מתעצמת סכנתו.

להעלותו - למונעו - ובחפצו - כתיבתו. גם כאן כתב השטנה מתקשר לנכונותו של המלך לחתום עליו, והמצלול מגביר את הסכנה בחתימה על כתב יד זה.

יוצא שהמצלול לא רק שיוצר אווירה הוא גם מסייע לעיצוב הדמויות בסיפור.

המבנה הבינרי
המבנה הבינרי הוא אחד האמצעים של המתודה הסטרוקטורלית שבעזרתו ניתן לחשוף תשתיות סמויות. 73 חשיפת התשתיות הללו מסייעת לקורא להבין את הטלוס שעומד בבסיס הסיפור.

המבנה הבינרי מעצב ניגודים בסיפור בתחומים שונים.

תיאור החסידים היושבים לפני רבם מתרחב לשני פעלים "היושבים", "המסובין" ויוצר תחושה של רוגע ושלווה. הדגשת ציון הזמן של סעודת השבת אף מחזקת אווירה זו. על רקע רוגע זה בולטת צעקתו של ר' מנחם ששלוותה בפחד ובבהלה. אווירת השבת נפגמה לרגע.

ניגוד נוסף שעולה בסיפור הוא הניגוד בין שולחנו של ר' אלימלך לשולחנו של המלך. ליד שולחן המלך הגוי מתנקזים כתבי יד ומזימות של רוע, ואילו ליד שולחנו של ר' אלימלך מתקיימות סעודות שבת בליווי קהל חסידים מאמינים בבורא עולם שהוא מלכו האמיתי והיחיד של העולם. הם נהנים מזיו השבת וחוזרים בנפשם ובדבקותם לשבת הראשונה שבראה הקב"ה. שני השולחנות הם ביטוי לבחירה החופשית של האדם. הוא שיכול להחליט מהי הדרך הראויה והוא אף אחראי לתוצאות מעשיו בעולם. האדם הוא שבוחר בדרך של רשע וטמאה או בדרך של ערבות לזולת ודאגה לרווחתו.

רעיון זה בא לידי ביטוי גם בלשון היוצרת את הבינריות. ישנן מילים החוזרות על עצמן שלוש פעמים : "היושבים לפני רבם", "כל המסובין לפני רבם" וכן המשמש העמיד את קערת המרק "לפני רבם". החסידים יושבים מול רבם, שותים בצמא את דברי תורתו הקדושים ומנסים להפנים את אורחותיו. חז"ל דימו את עבודת ה' לשימוש תלמידי חכמים "והוו כעבדים המשמשין את הרב" 74 . מול מילים אלו שחושפות עולם תרבותי וחברתי בעל כוונות טהורות מופיעות המילים "ולהביאו לפני המלך". אל המלך מביאים כתבי שטנה שנועדו לפגוע בנתיניו. אין בדיקה מצדו, אין חשיבה וביקורת על כל החומר שמובא אליו. על כן אף הוא שותף לאותן מזימות.

ריבוי המילים משדה סמנטי שלילי כמו: מזימות, שטנה, הם בניגוד לשלום ולערבות ההדדית שמייצג ר' אלימלך, בדברי העידוד לתלמיד ובדאגה ליהודים במדינה.

ניגוד בינרי אחר מופיע בצחוק הלגלוג של החסידים מול ההערצה שחשו כלפי ר' מנחם בסיום. כמו כן הצחוק עומד בניגוד לפחד ולמורא של ר' מנחם. ניגוד זה משקף את הפער הרוחני הגדול שהיה ביניהם. הם ראו דברים עכשוויים ופירשום בצורה שטחית מול ראייתו העמוקה של ר' מנחם שהגיעה למרחקים. כאן עולה מוטיב "הראייה" המאפיין את הצדיקים בסיפור החסידי. סיפורים רבים החל מהבעש"ט מדגישים את כוח הראייה של הצדיקים, ראייה פנימית המסוגלת לקרוא את מחשבות האדם ואת מעשיו, וכן ראייה למרחקים פיזיים תוך ידיעת פרטים מהמתרחש שם. כוח עצום זה סייע רבות לצדיקים לפעול לטובת עמם.

התשתית המוסרית בסיפור כבסיס להשגה מטאפיזית
בדיקת המרכיבים הפואטיים כפי שהוצגו במאמר, חושפת את הטלוס המשתמע מתוך הסיפור.

הסיפור מדגים את הסכנות הקיומיות שהיו מנת חלקם של היהודים בגולה כשמסביבם הייתה חברה עויינת, שהתנכלה לפרנסתם ולקיומם הפיזי באופן מתמיד.

הקב"ה שריחם על עמו שלח לו בכל דור מנהיג ומושיע שבכוח אישיותו הרוחנית הגדולה המצליח להעביר את הגזירה.

ר' אלימלך הצדיק הקדוש והנערץ על ידי תלמידיו, כפי שראינו בסיפור, מגיע לאותה יכולת רוחנית שמתבטאת בתנועת יד ומשנה מהלכי אנוש אשר נמצאים במרחק פיזי כה גדול.

דרגה אקסטאטית כזו חייבת להיבנות על ערכים מוסריים. ר' אלימלך חושף בדבריו ובהתנהגותו ערכים אלו בפני התלמידים הנדהמים.

המילים "שלום לנו", שאומר לתלמידו, מבטאות את הטלוס כלומר, את האידיאה המכוונת את כל מרכיבי הטקסט. השלום כשהוא "שלנו", היינו כשאנחנו בשלום עם עצמנו, מאוחדים ולא מזלזלים איש ברעהו אז נוכל לנצח את האויב והקב"ה יעזור לנו להעביר את רוע הגזירה.

בזוהר השבת נקראת גם "שלום" על שם השלימות של כל העולם. הכל הגיע לכלל תיקון75. יוצא שהשבת במהותה שומרת על שלום אוהביה כלומר, שלום וריעות בין חלקי העם, וכן שומרת גם על השלום בין עם ישראל לסביבתו הנוכרית.

ר' מנחם הבין במילה זו שאכן שלום פיזי התרחש, ולא יקרה "לנו" דבר. לעומתו התלמידים קלטו במילה זו מסר חינוכי שנחשף על ידי רבם, והבינו שהתנהגותם הקודמת היתה שלילית. ר' אלימלך מחנכם שהתנהגות מוסרית אינה תלויה ביראה מהרבי כפי שחשו בתחילת הסיפור, אלא היא צריכה להיות טבועה באישיותם ובנפשם כחלק אימננטי של אישיותם. רגישותם החברתית היא התנאי לאחדות. סיום הסיפור מעיד על קליטתם את המסר. תגובתם החדשה כלפי ר' מנחם היא ההוכחה לתיקון הנפשי שעברו.

המילה "כולנו" שאומר ר' אלימלך גם היא מבליטה את נושא האחדות והשלום בין איש לרעהו.

בכל חייו חינך ר' אלימלך את תלמידיו להעלות את רמתם המוסרית והדבר בולט בתפילה שחיבר ואשר חלק ממנה הולחן על ידי יוסי גרין:
אדרבא, תן בלבנו שנראה כל אחד מעלות חברנו ולא חסרונם, ושנדבר כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי לפניך, ואל יעלה בלבנו שום שנאה מאחד על חברו חלילה.

ותחזק התקשרותנו באהבה אליך, כאשר גלוי וידוע לפניך שיהא הכל נחת רוח אליך.76

רמתו המוסרית של ר' אלימלך מתבטאת בהיחלצותו לטובת עמו כשרואה את הסכנות שעומדות להתרחש בבית המלך. הזכרנו לעיל את מידת הענווה שמאפיינת את פעולותיו. הוא אינו משבח או מתפאר במעשה שעשה. לולי צעקתו של ר' מנחם וצחוקם של החסידים ממנו יתכן, שר' אלימלך כלל לא היה מספר להם מה קרה. כל תיאור המעשה מקוצר ומקביל תחבירית לדברי התלמיד כפי שהוסבר לעיל, כשהמטרה כפולה לעודד את ר' מנחם ולהעביר מסר חינוכי לתלמידים.

יוצא שר' אלימלך פעל ממניעים מוסריים של אחריות וערבות לכלל היהודים ובד בבד חינך את הסובבים אותו להתנהגות מוסרית. כוח מוסרי זה הוא התשתית והבסיס האיתן להתעלות רוחנית וליכולת לשבש מהלכים שעלולים לסכן את קיומו של עם ישראל.

ראינו שההשגה הרוחנית היא פועל יוצא של תשתית מוסרית המניעה את העלילה.

ערכים חינוכיים ומשמעותם האקטואלית לימינו
העמידה מול מציאות פוסט מודרנית אשר את מחירה משלם האדם והאדם הצעיר בפרט, באישיות תלושה משורשים, מנוכרת מעצמה ומסביבתה, רבת הזהויות אך ללא זהות פנימית אמיתית ובחשיפה לאלימות מילולית ופיזית מחייבת אותנו המורים והמחנכים לנסות לחפש מענה חינוכי לניוון רוחני זה אף במסגרת שיעורי הספרות.

הנחת המאמר היא שבספרות החסידית, קרי הסיפור החסידי, קיימת תשתית מוסרית רלוונטית לאדם בן זמננו ואשר עשויה לתרום לחינוכו ולבניית אישיותו של האדם הצעיר. 77

סיפור המדגם שבחנו המחיש עקרונות חינוכיים חשובים כפי שבאו לידי ביטוי בהתנהגותו המוסרית של ר' אלימלך בענוונתנותו, בתחושת הערבות והאחריות לכלל וביחסו האמפטי לתלמידו.

אף שהטקסט נכתב לפני שנים רבות לא נס ליחו והערכים החינוכיים הגלומים בו עשויים לשמש מודל לחיקוי אצל תלמידים רבים.

דווקא בדור של מתירנות מוסרית וחברתית, דור שבו המשמעת בבתי הספר התרופפה והאלימות פושה בכל חלקה טובה יש בסיפור החסידי לתת מענה חינוכי ברור והחלטי.

חשוב להפגיש את התלמידים עם ספרות זו, שעל ידי חשיפת מרכיביה הפואטיים מועצמת אהדת הקורא המודרני לכוח היצירה שבה, ובד בבד מאפשרת לו להתרשם מגודל אישיותם של צדיקי החסידות אשר הנחילו לנו ערכים מוסריים שראוי לנו להפנימם.

הערות:



1. המאמר מבוסס על עבודת דוקטורט. ראה: דינה לוין,סיפורי ר' אלימלך מליז'נסק הבחינה המטאפיזית והבחינה המוסרית, עבודה לשם קבלת תואר דוקטור, אוניברסיטת בר- אילן, רמת -גן, תשס"א.
2. על הטלוס ראה במחקריהם של יואב אלשטיין ואבידב ליפסקר, יואב אלשטיין, אבידב ליפסקר, "תימטולוגיה של ספרות עם ישראל - קווי יסוד", ביקורת ופרשנות, 30 (תשנ"ד), עמ' 7-14; הנ"ל, "תימטולוגיה של ספרות עם ישראל: אופקים וגבולות", סיפור עוקב סיפור - עיונים תימטולוגיים, אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן (בהכנה לדפוס); Yoav Elstein and Avidov Lipsker, "The Homogeneous Series in the Literature of the Jewish People: a Thematological Methodoloogy", in: Thematics Reconsidered, Essays in Honor of Horst S. Daemmrich, Frank Trommler (ed.), Internationale Forschunger Zur Allgemeinen und Vegleichenden Literaurwissenschaft 9, Amsterdam - Rodopi 1995, pp. 87-116.
3. ראה: יואב אלשטיין, האקסטאזה והסיפור החסידי,אוניברסיטת בר- אילן, רמת- גן תשנ"ח, עמ' 22 - 31.
4. על חקר אישי החסידות מבחינה היסטורית ראה: יוסף שלמון, "ר' נפתלי צבי הורוויץ מרופשיץ - קווים ביוגרפיים", בתוך: רחל אלינור, ישראל ברטל, חנא שמרוק (עורכים), צדיקים ואנשי מעשה מחקרים בחסידות פולין, מוסד ביאליק, ירושלים תשנ"ד, עמ' 91-117. לדבריו, כדי לעמוד על דיוקנם הרוחני של מחוללי החסידות ועל תלמידיה ראוי לחוקר לבדוק את הכתבים הדרשניים. "אלה אינם רק אספקלריה, מצוחצחת או עמומה, למגמותיהם הרעיוניות והחברתיות של בעליהם, אלא בפתחי כתבים אלה, בהסכמות עליהם ובאינטרפולציות השונות שבהם, זרויות ידיעות היסטוריות חשובות שאילולא ראו אור הדפוס היו יורדות לתהום הנשייה. ולא זו בלבד, אלא רבים מספרי החסידות הם בבואה נאמנה לתגובותיהם, המגולות או המעורפלות, של ראשי החסידות על השאלות האקוטיות שהעסיקו הרבה את יהודי מזרח אירופה"; ראה: פייקאז', "החסידות כבשורה לאנושות?", מדעי היהדות, 34 (תשנ"ד), עמ' 115-125.
5. לפני התגלותו ר' אלימלך נדד במשך שנים רבות עם אחיו ר' זושא ראה: אוהל אלימלך, א, קעז.
6. על דמותו החיצונית של ר' אלימלך ראה: אוהל אלימלך, עמ' 60-61. על גובהו של ר' אלימלך ראה: שם, עמ' 65-66 סימן קנא.
בצלאל לנדוי, הרבי אלימלך מליזנסק,אור החסידות, ירושלים תשכ"ג, עמ' כד.
7. קלמן קלונימוס אפשטיין, יד מאור ושמש, ברוקלין תשל"ז, עמ' שכ"ה.
8. על שנת פטירתו חלוקות הדעות, ישנה דעה שנפטר בשנת תקמ"ו. ראה: לנדוי, הרבי אלימלך, עמ' רצא-רצב הערה 2; פרטים ביוגרפיים נוספים ראה: אלפסי, ערך:"ר' אלימלך מליז'נסק", אנציקלופדיה לחסידות, מוסד הרב קוק, ירושלים תשמ"ו", עמ' רלב-רמא; נועם אלימלך לר' אלימלך מליז'נסק, מהדורת נגאל, מוסד הרב קוק, ירושלים תשמ"ח, עמ' 9-19.
9. לנדוי, שם, הערה 3, עמ' טו; אוהל אלימלך, סימן קנ; נגאל, משנת החסידות, בכתבי ר' אלימלך מליז'נסק ובית מדרשו, עבודה לשם קבלת תואר דוקטור, האוניברסיטה העברית תשל"ב, עמ' 25.
10. נדודים אלו נקשרו עם תפיסת הקבלה. מטרתם היתה לגאול את השכינה הנמצאת בגלות וכך לקרב את הגאולה. ראה: אוהל אלימלך, סימן קצו; ראה: איידלבוים מאיר, רבי אלימלך, עם עולם, תל- אביב (חסר ציון שנת דפוס), עמ' 35-37. על המקורות הקבליים לגלות ראה: גרין אברהם יצחק, בעל היסורים, עם עובד, תל- אביב תשמ"א, עמ' 221 ובהערותיו עמ' 424 הערה 15; ראה: משה חלמיש, מבוא לקבלה, סדרת הלל בן-חיים, ההסתדרות הציונית, ירושלים תשנ"א, עמ' 141-142. על תבניות הנדודים במקרא כבסיס לעיצוב תפיסת הנדודים בספרות הישראלית ראה: אירית אהרון, נדודים וחיפושי דרכים - בדיקת יסוד הנדודים בסיפורת הישראלית של תקופת המדינה, עבודה לשם תואר דוקטור, אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן תשנ"ז, עמ' 50-55.
11. נו"א, וישב, עמ' כא ע"א, ר' אלימלך מזכיר את רבו פעמים רבות: ע"ד ששמעתי משל מתוק מפי אדומ"ו הרב המגיד דק"ק ראווני זלה"ה. וכן שלח, עמ' עה ע"א: "על דרך ששמעתי הפירוש מרבי ומורי הרב הגאון הקדוש המנוח מ' דב בער דק"ק ראווני נשמתו בגן-עדן"; עוד על מקורותיו של ר' אלימלך, ראה: נועם אלימלך, מהדורת נגאל, עמ' 18-19, וכן מאמרו של נגאל, "מקורות", עמ' 293-299. לדבריו, ר' אלימלך קיבל מרבו ארבעה יסודות. היסוד הראשון, שכבר היה מקובל על הבעש"ט הוא: ה' צמצם עצמו בתוך אותיות התורה והתפילה ("שצמצם עצמו בתוך האותיות התורה שבהם ברא העולם" נו"א, וירא, ח ע"א). היסוד השני: רעיון הדינמיות שבדבקות. על הצדיק לראות עצמו תמיד כמתחיל בעבודת ה' ומתקדם ממדרגה למדרגה (נו"א, בשלח, לט ע"ב). היסוד השלישי: היסוד הדמוקרטי שבתורת הדביקות. כל אדם מסוגל להגיע לדבקות, והדבר תלוי רק בו. לדעת המגיד ולדעת ר' אלימלך, הצדיק הוא מי שפיתח את מלוא מעלותיו הדתיות-המוסריות (נו"א, וישב, כא ע"א). היסוד הרביעי: חיובה של הפעילות החברתית אף אם כרוכה בכך סכנה של ירידת הצדיק (נו"א, שלח, עה ע"ב).
12. ר' אלימלך היה מעורב במחלוקות עם המתנגדים. הדים לקטרוג המתנגדים מחד ותגובתו של ר' אלימלך באים לידי ביטוי באגרתו של תלמידו ר' זכריה מנדל מיארוסלב ובאגרתו של ר' אלעזר בנו של ר' אלימלך. ראה: מרדכי וילנסקי, חסידים ומתנגדים - לתולדות הפולמוס שביניהם בשנים תקל"ב-תקע"ה, ירושלים תש"ל, כרך א, עמ' 168-176; מנדל פייקא'ז, "המהלך החדש במגמותיה הרעיוניות-חברתיות של החסידות בפולין ומחוצה לה - ר' אלימלך מליזנסק וממשיכי דרכו", גלעד, טו-טז (, עמ' מו-מט; ראה: דובנוב, תולדות החסידות, עמ' 184-188; איידלבוים, רבי אלימלך, עמ' 76-80.
13. אוהל אלימלך, סימן שמ"ג; איידלבוים, רבי אלימלך, עמ' 47-50; בצלאל לנדוי, הרבי אלימלך, עמ' מב. אולם לדעת נגאל, משנתו של ר' אלימלך הושפעה ממקורות אורליים כמו סיפורים ודרשות ששמע מפי דרשנים סגפניים אתם נפגש בנדודיו. הם שעצבו את עולמו הקדם חסידי וחדרו למשנתו החסידית. שלושת היסודות שנקלטו ממקורות אלו באים לידי ביטוי במשנת ר' אלימלך ביסוד הסגפנות, ביסוד התוכחה וביסוד הצדיקות המעשית. ראה: גדליה נגאל, "מקורות ומקוריות בספר נועם אלימלך", דברי הקונגרס למדעי היהדות, 6 (תשל"ג), עמ' 293-299.
על תלמידיו הרבים של ר' אלימלך ועל תורתם ראה: גדליה נגאל, משנת החסידות, עמ' 35-54. תרשים של תלמידי ר' אלימלך ראה: אהרון זאב אשכולי, החסידות בפולין, מאגנס, אוניברסיטה עברית, ירושלים תשנ"ט, עמ' 42-43.
14. נגאל, משנת החסידות, עמ' 18-21. על גדולת הספר ועל חשיבותו ראה: איידלבוים, רבי אלימלך, עמ' 156-164; אוהל אלימלך סימן כט, לד, קצב, קצג, קצא. לספר מיוחסים כוחות מטאפיזיים, ועל כן נוהגים לקרוא בו גם היום בחדרי המתנה של חדרי הלידה כסגולה לנשים בשעת הלידה (מפי אחיות שעובדות בבית-חולים "שערי צדק"). גדולתו של הספר ופרסומו הרב הוזכרו ברומנים בני ימינו. ראה: מ' ארבל, בלתי הפיך, אור הזהב, ירושלים תשנ"ז, עמ' 197. ברומן מוזכרת המהדורה הראשונה של הספר נועם אלימלך (לבוב, תקמ"ח) שנתגלה בשקי גניזה של אחד ה"שטיבלאך" של מאה שערים וגרמה להתרגשות רבה. איזכור פירושיו של ר' אלימלך בנועם אלימלך מובאים בספרו של הרב ישכר שלמה טייכטל שכתב את ספרו בהיותו במחבוא מפני הצורר הנאצי ומת שם על קידוש ה'. דבריו של הרב נכתבו מתוך זכרונו ללא עזרת ספרים, ואזכורים אלו מבטאים יחס של קרבה והערצה לר' אלימלך. הוא מכנה אותו ר' מילך. על כך ראה: ישכר שלמה טייכטל, אם הבנים שמחה, מכון פרי הארץ, ירושלים תשמ"ג, עמ' רלב, פט. תודה לידיד משפחתי ר' דוד שפיגל על הפנייה זו.
הספר נועם אלימלך מוזכר פעמים רבות בהערות של הסאטירה ליוסף פרל מגלה טמירין. פרל מביא מראי מקום מדויקים מנועם אילמלך אולם כל כוונתו היא לערער על סמכותו של ר' אלימלך, שכן לדעתו המושג 'אמונת חכמים' איבד את משמעותו. ראה: יוסף פרל, מגלה טמירין, וינה 1819, עמ' ט. הוא מצטט מנועם אלימלך, חוקת, פא ע"ד: "הצדיק נדמה לבורא שהוא יחיד בעליונים ובתחתונים וכמו כן הצדיק במסירת נפשו ובאחדותו עם כל ישראל נקרא כן". על הסאטירה של פרל ועל הערעור בקדושת ה'ספרים הקדושים' ראה: ברוך קורצוויל, במאבק על ערכי היהדות, שוקן, ירושלים-תל-אביב תש"ל, עמ' 55-95. על הטקסט החסידי המצוטט על ידי פרל כבעל תפקיד אירוני ראה: שמואל וורסס, סיפור ושורשו, אגודת הסופרים העבריים בישראל ליד מסדה, רמת-גן 1971, עמ' 24. על יוסף פרל ויחסו לספרות החסידית, ראה: דן, הסיפור החסידי, עמ' 37-38.
15. ראה: איידלבוים, רבי אלימלך, עמ' 156.
16. ראה: נו"א, קדושים, סא, ע"א.
17. ראה:נגאל, משנת החסידות, עמ' 20; הנ"ל, "מקורות ומקוריות בספר 'נועם אלימלך', דברי הקונגרס למדעי היהדות 6 (תשל"ג),, עמ' 293-299.
18. אוהל אלימלך, קמט, קפ, קפה, רמב, עמ' 36-37, ריג, רפג, רצה; עשר צחצחות,ר' ישראל בערגער, פיעטרקוב תר"ע, סימן טו, מ; ראה: אליעזר דוב גימן, ספרן של צדיקים, ורשא תרע"ד, מערכת ט סעיף א עמ' יט-כ, סעיף ג' עמ' כ; משה חיים קליימן, לישרים תהילה, פיעטריקוב תרפ"ו, עמ' 88-89.
19. ראה: יצחק אלפסי, החסידות מדור לדור, ירושלים תשנ"ח, חלק א, עמ, 250. ראה: נגאל, משנת החסידות, עמ' 52; על דמותו של ר' מנחם מנדל מרימינוב ראה: בובר, גוג ומגוג, עמ' 167-168, 189-191, 215, 223-224; וכן אוהל אלימלך, סימן קפב, ר' מנחם מנדל בדרכו אל ר' אלימלך עמד בניסיון כיוסף הצדיק ור' אלימלך הכיר בצדיקותו.
20. ראה: נו"א, בא, לה ע"ג.
21. ראה: נו"א, קדושים, סב, ע"ג".
22. על הכוח הרוחני שניתן לצדיק והיכולת שלו לבטל גזרות ראה: מידי ה' מועד קטן, טז ע"ב "אמר לו הקב"ה (לדוד) הואיל והשפלת עצמך תהא כמוני שאני גוזר גזירה ואתה מבטלה "
23. ראה: נו"א, כי תשא, נב ע"ג.
24. ראה: נו"א, קדושים, סא, ע"ג.
25. על תורת הצדיק ראה: יורם יעקובסון, תורתה של החסידות, אוניברסיטה משודרת, משרד הביטחון, תשמו, עמ' 130 - 145, וכן: רבקה ש"ץ אופנהיימר, "למהותו של הצדיק בחסידות עיונים בתורת הצדיק של ר' אלימלך מליז'נסק", מולד, יח (תש"ך - תשכ"א), עמ' 365 - 378.
26. נו"א, וירא, ט ע"ב.
27. בראשית, מא, מג.
28. בארשית, מא, מה.
29. הצחוק המתפרץ בצורה אינסטינקטיבית ומבטא חוסר אימון ואף לגלוג מסוים התבטא בצחוקה של שרה כששמעה ממלאך ה' שעתידה היא ללדת בגיל תשעים:"ותצחק שרה בקרבה לאמור, אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן" (בראשית יח, יב) מפרש הרד"ק "בלבה צחקה ולעגה לדברי המלאך".
30. ראה: נו"א, כי תשא, נב, ע"ג.
31. שמות, טו, א.
32. על כך ראה: קלונימוס קלמן אפשטיין, יד מאור ושמש, ברוקלין תשל"ז,עמ' רצ, הערה 21.
33. ראה: אהרון וורטהיים, הלכות והליכות בחסידות,מוסד הרב קוק, ירושלים תשס"ג, עמ' 162.
34. ראה: יואב אלשטיין, האקסטאזה והסיפור החסידי, אוניברסיטת בר- אילן, רמת- גן, תשנ"ח עמ' 37 - 38.
35. זוהי התיזה של עבודת הדוקטור שנכתבה על ידי בהדרכתו של פרופ' יואב אלשטיין.
36. ביטוי זה שזור בספרו של ר' אלימלך נועם אלימלך וחוזר פעמים רבות ביתר. הוא מבטא את צערו וכאבו של ר' אלימלך על היותנו בגלות ועל היותה של השכינה בגלות.
עם כתיבת שורות אלו נשמעה הצפירה לציון יום הזיכרון ה56- לחללי עם ישראל שחרפו נפשם להקמת המדינה, לשמירתה ולהגנתה. יקום ה' דמם ויקימם בתחיית המתים עם כל צדיקי עולם, שבכל חייהם התפללו ופעלו להגנת עמם.
37. ראה: יואב אלשטיין, האקסטאזה והסיפור החסידי, אוניברסיטת בר- אילן, רמת- גן, תשנ"ח עמ' 142.
38. ראה: אהרון וורטהיים, הלכות והליכות בחסידות, מוסד הרב קוק, ירושלים תשס"ג, עמ' 165 - 168.
39. ראה: נו"א, וירא ט ע"ג.
40. על עיצוב הזמן כותבת שלומית רמון קינן, הפואטיקה של הסיפורת בימינו,ספרית פועלים, תל- אביב 1984,
עמ' 49.
41. ברכות, נה ע"א "וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה'" פתח במזבח וסיים בשולחן. ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי
תרוייהו כל זמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על ישראל ועכשיו שולחנו של אדם מכפר עליו."
42. ראה: ר' משה קורדבירו, הפרדס, שער כג.
43. למשל הביטויים: "אוכלי שולחנו"(מלכים א, ב, ז) והמשמעות היא: אנשים המקבלים מזונם ממנו.
"הוא סמוך על שולחן פלוני" אוכל מזונותיו של פלוני באופן קבוע ובהשאלה חי על חשבון השני. "זכה לשני שולחנות" במשמעות: זכה לתורה ולגדולה, "זכה משולחן גבוה" (בבא קמא יב ע"ב) אכל קודשים ובהשאלה: נהנה מחסד אלוקים, "ציפה לשולחן אחרים" משמעו נזקק לעזרת הבריות. ביטויים נוספים ראה: איתן אבניאון, ערך "שולחן", מילון ניבים ומכתמים על יסוד המקורות, איתיאב, 2002, עמ' 480.
44. ראה: אלשטיין, האקסטאזה והסיפור החסידי, אוניברסיטת בר- אילן, רמת- גן תשנ"ח, עמ' 144.
45. ראה: עירובין, מג ע"ב בדברי ההסבר של רש"י. מדובר שם על בנית מצבה על הקבר כדי שלא תבוא חיה
רעה להסתופף בצל הקבר מפני החום.
46. ראה: שופטים, טז, ז. ויאמר אליה שמשון אם יאסרוני בשבעה יתרים לחים אשר לא חורבו וחליתי והייתי כאחד האדם".
47. ראה: שופטים, ו, יט - כ. גדעון מקבל את ברכת ה' מפיו וכן הוא מאציל עליו כוחות רוחניים להציל את ישראל מיד מדין. גדעון מבקש ממנו אות לקבל את מנחתו, הכוללת מרק. לאחר מכן אומר לו המלאך לקחת את הבשר ואת המצות להניח על הסלע ולשפוך את המרק. מלאך ה' שולח את המטה ואש שעולה מן הצור אוכלת את הבשר והמצות. גדעון נוכח שלפניו מלאך ה'.
48. ראה: תהילים, קכו, ב."אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה אז יאמרו בגויים הגדיל ה' לעשות עם אלה".
49. ראה: במדבר, יג כח.
50. ראה: ירמיהו, כג, כ: "לא ישוב אף ה' עד עשותו ועד הקימו מזימות לבו" וכן: משלי א, ד: "לתת לפתאים
עורמה, לנער דעת ומזימה". ביטויי לשון נוצרו בצירוף מילה זו למשל: איש מזימות, בעל מזימות,
חרש מזימות וכום מבטאים משמעות שלילית וכו'.ראה: אברהם אבן שושן, ערך: "מזימה" המילון החדש, קרית ספר, ירושלים, תשכ"ז.
51. ראה: אסתר, ג, ח - טו.
52. ראה: ישעיהו, סד, ג.
53. זה בניגוד לרבדים הלשוניים הדלים של הספרות העברית החדשה שהתרחקה
מהמקורות, ובכך יצרה רזון לשוני מנותק ממקורות היהדות. בנושא זה עסק פרופ' קורצוויל בהרחבה
במחקריו.
54. מתוך חומר שלימד פרופ' יואב אלשטיין בסמינריון על החסידות אוניברסיטת בר- אילן, רמת - גן, תשנ"ו.
55. ראה: תרומות, תרומות יא, ז.
56. ראה" נו"א, בא לה ע"ג.
57. ראה: בראשית, טו, א:"אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמור אל תירא אברם אנוכי מגן
עליך שכרך הרבה מאוד".
58. ראה: שמות, לב, י.
59. ראה: נו"א, מקץ, כג, ע"ד.
60. ראה: נו"א, תצוה, נא, ע"א.
61. ראה: מדרש אסתר רבה, י: "בלילה ההוא נדדה שנת המלך"- נדדו שמים כסאו של ממ"ה הקב"ה שראה את
ישראל בצרה וכי יש שינה לפני המקום? והלא כבר נאמר(תהילים קלא) הנה לא ינום ולא יישן שומר
ישראל אלא בזמן שישראל שרוין בצער".
62. ראה: בראשית רבה, י, י.
63. ראה: שפת אמת, בראשית, דרשה משנת תרל"ב.
64. ראה: פסחים, קיג, ע"ב.
65. ראה: ירושלמי קידושין, ד, ד.
66. ראה:זוה"ק, פ ויצא, אות כז.
67. ראה: נו"א, נח, ד ע"א.
68. ראה: נו"א, מקץ, כג ע"ג.
69. נו"א, מקץ, כד ע"א.
70. נו"א, בא, לח ע"ג-ע"ד.
71. ראה: במדבר, א - לב.
72. זוהי חריזה בלתי מושלמת בין הטורים בשירה ובין השורות בפרוזה בהברה האחרונה המוטעמת.
73. על הסטרוקטורליזם בביקורת הסםרות ראה: יואב אלשטיין, סטרוקטורליזם בביקורת הספרות: מיתודה ויישומה בשני סיפורים חסידיים מייצגים, עבודה לשם תואר דוקטור, אוניברסיטת קליפורניה, לוס אנג'לס 1974, עמ' 6 - 23, זאב לוי, הרמנויטיקה, ספרית פועלים, הקיבוץ המאוחד, הקיבוץ המאוחד, תל- אביב תשמ"ז, עמ' 177 - 202.
74. ראה: אבות, א, ג.
75. ראה: זוהר, ח"ג, קעו ע"ב.
76. דרגתו המוסרית היא חלק אימננטי של עולמו הרוחני של ר' אלימלך הבא לידי ביטוי בספרו הדרשני נועם אלימלך, בליקוטי שושנה, בסוף נועם אלימלך, לעמבערג תקמ"ח, עמ' צח-קי; צעטיל קטן בתוך: נועם אלימלך, הקדמה, לעמבערג תקמ"ח; אגרת הקודש, ר' זכריה מנדל מירוסלב, בסוף נועם אלימלך, עמ' קיב ע"ב; על ההנהגות של ר' אלימלך ראה: זאב גריס, ספרות ההנהגות, מוסד ביאליק, ירושלים תש"ן, עמ' 129-130, 280.
"אדרבא", הולחן בארה"ב על ידי יוסי גרין, וזכה לפופולריות רבה בעולם השירה החסידית. מלים אלו הן חלק מתפילה ארוכה שחיבר ר' אלימלך, הנקראת "תפילה נוראה". התפילה הודפסה בסידורים רבים לפני ברכות השחר. בתפילה מבקש ר' אלימלך, שנראה בזולת רק את הטוב שבו ולא את חסרונותיו.
77. הרחבה בנושא ספרות וערכים ראה: דינה לוין,סיפורי ר' אלימלך מליז'נסק הבחינה המטאפיזית והבחינה המוסרית, עבודה לשם קבלת תואר דוקטור, אוניברסיטת בר- אילן, רמת -גן, תשס"א, עמ' 171 - 216.

חזרה לתחילת המאמר