שאלתו של ירמיהו בפרק יב "מדוע דרך רשעים צלחה" מופיעה בין שני נושאים: לפניה מסופר על מלחמתו בבני ענתות המבקשים את נפשו, ואחריה מוזכר חורבן הבית וגלות ישראל מעל אדמתו.

שאלתו של ירמיהו על הצלחתו של הרשע יכולה, לפי הקשר העניינים, להיות מכוונת להצלחתם של רשעי ענתות או להצלחתו של נבוכדנצר. ואמנם, הפרשנים חלוקים בהגדרת ה"רשע" שבפרק: רד"ק מפרשו כמתייחס לאנשי ענתות, ורש"י ואברבנאל מפרשים אותו כמתייחס לנבוכדנצר מלך בבל.

כדי להבין את שאלתו של ירמיהו, שומה עלינו לקוראה בעיון:

(א) צַדִּיק אַתָּה ה' כִּי אָרִיב אֵלֶיךָ
אַךְ מִשְׁפָּטִים אֲדַבֵּר אותָךְ
מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה שָׁלוּ כָּל בּגְדֵי בָגֶד:
(ב) נְטַעְתָּם גַּם שׁרָשׁוּ יֵלְכוּ גַּם עָשׂוּ פֶרִי
קָרוב אַתָּה בְּפִיהֶם וְרָחוק מִכִּלְיותֵיהֶם:
(ג) וְאַתָּה ה' יְדַעְתָּנִי תִּרְאֵנִי וּבָחַנְתָּ לִבִּי אִתָּךְ
הַתִּקֵם כְּצאן לְטִבְחָה וְהַקְדִּשֵׁם לְיום הֲרֵגָה:
(ד) עַד מָתַי תֶּאֱבַל הָאָרֶץ וְעֵשֶׂב כָּל הַשָּׂדֶה יִיבָשׁ
מֵרָעַת ישְׁבֵי בָהּ סָפְתָה בְהֵמות וָעוף
כִּי אָמְרוּ לא יִרְאֶה אֶת אַחֲרִיתֵנוּ:
(ד) עַד מָתַי תֶּאֱבַל הָאָרֶץ וְעֵשֶׂב כָּל הַשָּׂדֶה יִיבָשׁ
מֵרָעַת ישְׁבֵי בָהּ סָפְתָה בְהֵמות וָעוף
כִּי אָמְרוּ לא יִרְאֶה אֶת אַחֲרִיתֵנוּ:

הרשעים מתוארים בקטע זה בשני משפטים: "קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם", ו"אמרו לא יראה את אחריתנו". תיאור זה הולם אנשים המתחזים כמאמינים באלוקים, אבל אינם שומעים בקולו, מתוך ההנחה שאין עונש לעושי רע, והאחרית אינה מסורה בידי אלוקים.

הצלחתם של הרשעים מתוארת בציוריות רבה: "שלו כל בוגדי בגד, נטעתם גם שורשו, ילכו גם עשו פרי". הרשעים שלווים, הם ניטעים ומכים שורשים - דימו שבענתות אומר הצלחה. המונח "ילכו גם עשו פרי" מתפרש על פי הפסוק בהושע (יד, ו-ז): אהיה כטל לישראל, יפרח כשושנה, ויך שורשיו כלבנון, ילכו יונקותיו, ויהי כזית הודו". הגידול המהיר של הצמח מתואר כהליכה. הרשעים, מתלונן ירמיהו, ניטעים, מכים שורשים, צומחים במהירות ועושים פרי.

מעשיהם של הרשעים ניכרים: בגללם "תאבל הארץ ועשב כל השדה ייבש... ספתה בהמות ועוף". הצומח והחי כלים בגלל רשעתם.

ירמיהו מעמיד את אלה מול אלה: הרשעים דומים לצמח הגדל במהירות ועושה פירות; ואילו הסובלים מהם מדומים לצמחים ולחיות המתייבשים ומתים.

העונש שירמיהו מבקש בשביל הרשעים דומה למצב שהם מביאים על סביבתם: "התיקם כצאן לטבחה הקדישם ליום הריגה". במקום שהם יביאו על סביבותיהם מצב שבו "ספתה בהמות ועוף" - יהיו הם כבעלי החיים הנספים.

מול הרשעים מעמיד ירמיהו את עצמו בדמות של הצדיק הסובל: "ואתה ה' ידעתני, תראני ובחנת לבי אתך". אצל הרשעים אתה "רחוק מכליותיהם", ואילו אצל הצדיק "בחנת לבי אתך".

לאור התיאור המפורט של הרשע והצלחתו והצדיק וסבלו, ננסה לאתר את הצדיק והרשע שירמיהו מרמז אליהם.

כפי שהזכרנו, סבורים חלק מן המפרשים כי הרשעים המוזכרים בפרק הם אויביו של ירמיהו, בני ענתות שרצו להורגו. גישה זו יכולה להסתמך על התיאור בפרק יא, שם מספר ירמיהו על ניסיונם להורגו: "ואני ככבש אלוף יובל לטבוח, ולא ידעתי כי עלי חשבו מחשבות, נשחיתה עץ בלחמו ונכריתנו מארץ חיים ושמו לא ייזכר עוד". הרצון להרוג את ירמיהו מביא אותו להתפלל על אויביו: הם שמים אותו "ככבש אלוף יובל לטבוח", וירמיהו מבקש "התיקם כצאן לטבחה והקדישם ליום הרגה". גם תיאור התנהגותם של בני ענתות חופף את האמור בפרקנו: רשעי ענתות חושבים מחשבות על ירמיהו; הם רוצים להרעילו "נשחיתה עץ בלחמו". הם מעמידים פנים של אוהבים, ובסתר אורבים לו. תיאור זה הוא הוא תיאורם של הרשעים בפרקנו: "קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם". גם תפילתו של ירמיהו דומה בשני המקרים: בפרק יא "בוחן כליות ולב, אראה נקמתם מהם"; ובפרקנו - "תראני ובחנת לבי אתך". אם כך, נבואת ירמיהו היא נגד שכניו בענתות.

אולם עניין אחד מפריע לפירוש הגורס כי הרשעים שבפרק יב הם בני ענתות: סמיכות העניינים מוליכה אותנו למסקנה אחרת. לאחר תפילתו של ירמיהו נגד בני ענתות, מקבל הוא תשובה הצריכה לספק אותו. בתגובה לבקשתו "אראה נקמתך מהם", משיב ה' "הנני פוקד עליהם, הבחורים ימותו בחרב, בניהם ובנותיהם ימותו ברעב, ושארית לא תהיה להם". ובתגובה לדברים אלה טוען ירמיהו: "מדוע דרך רשעים צלחה". מה פשר שאלתו? הרי הובטח לו כי ייענשו וכי שארית לא תהיה להם!

סדר הדברים מוליך אותנו למסקנה ההפוכה: נבוכדנצר הוא נושא הפרק. לאחר ששומע ירמיהו את נבואת הזעם על אנשי ענתות, מתחיל הוא להתפלל עליהם ולבקש בעדם. הפעם מבוססת תפילתו על הטענה כי נבוכדנצר אינו ראוי להרוס את יהודה. כדי שבחורי ענתות ימותו בחרב - צריך נבוכדנצר לנצח. וירמיהו מתלונן על הרצון לתת את הניצחון ביד האויב. תפילתו נגד הרשע היא בעצם תפילה בעד אנשי ענתות.

גם תפילתו זאת מתקבלת, ובסוף הפרק שומע ירמיהו תשובה לבקשתו השנייה: "כה אמר ה' על כל שכני הרעים הנוגעים בנחלה אשר הנחלתי את עמי את ישראל, הנני נותשם מעל אדמתם, ואת בית יהודה אתוש מתוכם".