בוויכוחים שבין הנביא לעמו אנו מוצאים שני סוגים של התייחסות העם לדברי הנביא: לעתים התגובה היא חוסר תגובה. על כגון זה אומר הנביא ירמיהו: "ולא שמעו ולא הטו את אזנם" - ביטוי החוזר בירמיהו ארבע פעמים; או בניסוח מקוצר יותר: "ולא שמעו" - ביטוי החוזר בספר ירמיהו יותר מעשר פעמים.

תגובה מסוג אחר קיימת, ובה נדון בשיחה זו. בתגובה זו העם מתייחס לדברי הנביא ועונה לדבריו. אלא שתגובת העם מעידה על חוסר כל הבנה בין העם ובין הנביא. הבה נטה אוזן:

(י) וְהָיָה כִּי תַגִּיד לָעָם הַזֶּה אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה
וְאָמְרוּ אֵלֶיךָ עַל מֶה דִבֶּר ה' עָלֵינוּ אֵת כָּל הָרָעָה הַגְּדולָה הַזּאת
וּמֶה עֲונֵנוּ וּמֶה חַטָּאתֵנוּ אֲשֶׁר חָטָאנוּ לה' אֱלהֵינוּ:

הנביא מדבר אל העם ומוכיחו. העם אינו מאזין. הנביא מנבא נבואת פורענות: "הנני משבית מן המקום הזה לעיניכם ובימיכם קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה". ולפתע העם מגיב: "על מה דיבר ה' עלינו את כל הרעה הגדולה הזאת?" בתשובתם גילו כי לא האזינו מעולם לדבר הנביא; על דבריו הושחתו לריק: כי העם לא התייחס לנבואותיו, עד כי אין הם מבינים על מה בכלל מדבר נביא הזעם הזה.

דו שיח דומה מצוי גם בפרק ה. הנביא מזהיר על החורבן ומתאר את הכובש:

(טו) הִנְנִי מֵבִיא עֲלֵיכֶם גּוי מִמֶּרְחָק בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה' גּוי אֵיתָן הוּא
(יז) וְאָכַל קְצִירְךָ וְלַחְמֶךָ יאכְלוּ בָּנֶיךָ וּבְנותֶיךָ

ותשובת העם המתפלאה:

תַּחַת מֶה עָשָׂה ה' אֱלהֵינוּ לָנוּ אֶת כָּל אֵלֶּה?

נשים לב: בשני הפרקים העם אינו מבין את סיבת העונש, גם מכנה את האלוקים בכינוי המביע את הקשר: "ה' אלוהינו". אין הוא מבין כיצד אלוקיו מביא עליו עונש כה כבד.

ובדומה לזה, בנבואות מלאכי (ג). מלאכי טוען: למימי אבותיכם סרתם מחוקי ולא שמרתם. שובו אלי ואשובה אליכם, אמר ה' צבאות. והתגובה: "ואמרתם - במה נשוב?" וכך עוד: "הוגעתם ה' בדבריכם. ואמרתם - במה הוגענו?" הנביא מדבר ומוכיח וחוזר ומוכיח, וכאשר נדמה לו כי הצליח לחדור ללב העם, כאשר הוא מקבל סוף סוף תגובת העם לדבריו, שומע הוא תשובה המראה לו כי לא הבינו מאומה; כי אין הם מבינים גם את הנושא שהוא מדבר עליו.

מול תיאור חריף זה של חוסר קשר וחוסר הבנה מצד ישראל, מצוי תיאור הגויים המתבוננים בעונשם של ישראל. הם מבינים. וגם תיאור זה בנבואת ירמיהו בפרק כב: "ועברו גויים רבים על העיר הזאת, ואמרו איש אל רעהו, על מה עשה ה' ככה לעיר הגדולה הזאת. ואמרו: על אשר עזבו את ברית ה' ואינם יודעים מה טוען נגדם הנביא. הגויים, ששיתפו את ישראל בפולחנם, הם מבינים. הם יודעים כי חורבן העיר הוא תוצאה של התנהגות עם העוזב את ברית אלוקיו.

נסכם את הדברים עד כאן: ישראל מגיבים לדברי הנביא בשתי דרכים: לעתים הם מסרבים לשמוע ואינם מטים את אוזנם, ולעתים הם משיבים לנביא, ואז הם טוענים כי אינם מבינים מה הוא רוצה מהם ומדוע מבטיח הוא להם עונש. הגויים, לעומת זאת, כאשר הם רואים את עונשם של ישראל מבינים את סיבת העונש, ומצהירים כי העונש בא על כי עזבו ישראל את אלוקיהם.

נשוב עכשיו לפרקנו. בנבואה שאנו עוסקים עכשיו תגובת העם היא חוסר הבנה. העם טוען:

עַל מֶה דִבֶּר ה' עָלֵינוּ אֵת כָּל הָרָעָה הַגְּדולָה הַזּאת
וּמֶה עֲונֵנוּ וּמֶה חַטָּאתֵנוּ אֲשֶׁר חָטָאנוּ לַיהוָה אֱלהֵינוּ:

תשובתו של ירמיהו מכילה שני רבדים. הרובד הגלוי, המפורש, הוא תשובה לדברי העם. אתם שואלים מה חטאכם, הנה הוא:

עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֲבותֵיכֶם אותִי ...
(יב) וְאַתֶּם הֲרֵעתֶם לַעֲשות מֵאֲבותֵיכֶם וְהִנְּכֶם הלְכִים אִישׁ אַחֲרֵי שְׁרִרוּת לִבּו הָרָע
לְבִלְתִּי שְׁמעַ אֵלָי:

מה רומז ירמיהו ברובד הנסתר, הכמוס, של דבריו? ירמיהו משתמש בביטוי שהוא חביב עליו: "הנכם הולכים איש אחרי שרירות לבו הרע". ביטוי זה מופיע 8 פעמים בספר ירמיהו, ולפני ירמיהו הופיע הביטוי פעם אחת בלבד - בדברי משה בספר דברים. בפרשת ניצבים מזהיר משה את ההולך בשרירות לבו, ואומר שלום יהיה לי; ומזהירו מהעונש הצפוי לו. בתיאור העונש אומר משה: "ואמרו כל הגויים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת... ואמרו: על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבותם... וילכו ויעבדו אלהים אחרים..."

הנה, גילינו גם את הרמוז בדברי ירמיהו. ירמיהו משתמש בביטוי יוצא דופן; כשהוא מדבר על ההולך בשרירות לבו נזכר השומע בתוכחת משה רבנו. וירמיהו כמו אומר לו: אתה כולך בשרירות לבך, ובכל זאת אתה טוען כי אינך יודע מה חטאת. שאל את הגויים, הם, כשיראו את עונשך, הם ידעו מדוע נענשת. הם יבינו. ואולי תפקח גם אתה את עיניך, אולי תבין גם אתה?