השנים האחרונות שלפני חורבן ירושלים עברו על יושביה במין טשטוש חושים, במין "בלק אאוט" שהסתיר מפניהם את העובדות הסובבות אותם.

הן ירמיהו והן יחזקאל משננים בפני העם את נבואות הפורענות, ואת הסיסמה כי לא כל מה שאמנם רוצים - אמנם יהיה. הנה, כך חוזרים יחזקאל וירמיהו באזני העם:

1. ירמיהו פרק ו פסוק יד
וירפאו את שבר עמי על נקלה לאמר שלום שלום ואין שלום:
2. ירמיהו פרק ח פסוק יא
וירפו את שבר בת עמי על נקלה לאמר שלום שלום ואין שלום:
3. יחזקאל פרק ז פסוק כה
קפדה בא ובקשו שלום ואין:
4. יחזקאל פרק יג פסוק י
יען וביען הטעו את עמי לאמר שלום ואין שלום
והוא בנה חיץ והנם טחים אתו תפל:
5. יחזקאל פרק יג פסוק טז
נביאי ישראל הנבאים אל ירושלם
והחזים לה חזון שלם ואין שלם נאם אדני ה':

הלא דבר הוא: ההכרזה "שלום שלום ואין שלום" - מצויה רק בפי ירמיהו ובפי יחזקאל. שניהם מנבאים נבואות ייאוש, ושניהם מתמודדים עם אופוריה שהעם נתון בה. מול יחזקאל וירמיהו עומדים נביאי השקר - והעם נסחף אחריהם מבלי יכולת לבקר את דבריהם.

ננסה להבין תופעה זו. נקרא תחילה את תאורה אצל יחזקאל, ולאחר מכן תאור דומה, מתקופה אחרת לגמרי.

יחזקאל פרק יג
(ג) כה אמר אדני ה' הוי על הנביאים הנבלים
אשר הלכים אחר רוחם ולבלתי ראו: ...
(ו) חזו שוא וקסם כזב האמרים נאם ה' וה' לא שלחם ויחלו לקים דבר:
(ז) הלוא מחזה שוא חזיתם ומקסם כזב אמרתם
ואמרים נאם ה' ואני לא דברתי:...
(יז) ואתה בן אדם שים פניך אל בנות עמך המתנבאות מלבהן והנבא עליהן:
(יח) ואמרת כה אמר אדני ה' הוי למתפרות כסתות על כל אצילי ידי
ועשות המספחות על ראש כל קומה לצודד נפשות
הנפשות תצודדנה לעמי ונפשות לכנה תחיינה:

יש כאן תופעה בלתי מובנת של התנבאות המונית, נביאים ונביאות נחה עליהם רוח נבואה, והם מנבאים נבואות שלום ורוגע, והעם נסחף אחרי נבואות אלה.

אני רוצה לקרוא קטעים קצרים מספר המתאר תקופה אחרת בתולדות ישראל. השנה היא שנת 1664, עם ישראל בהיסטריה עקב הידיעות על המשיח שבא ויגאל אותם בקרוב. וכך מתאר את האירועים מחבר הספר "מאורעות צבי":

בשנת ה' אלפים תכ"ד, בחודש זיו, בא מספר כל נביאים ונביאות אשר התעלפו במצרים ואיטליה ומוקדון, ובשאר ארצות, ויהיו מספרם: 159 לומדים, 430 זקנים, 21580 זקנות, 28,700 נשים צעירות, 15,000 בחורים, ... וסך הכל 75,000 איש המתנבאים בעם על משיחותו וממלכתו אשר יעלה במשך שנים מועטות. (מאורעות צבי, דפוס ורשה יד, א).

ועוד מספר המחבר - והדברים חוזרים גם בספרו של גרשון שלום, כי בשנת 1666 התפללו בכל בתי הכנסיות שבעולם, באסיה ובאפריקה ובאירופה, תפילה זו:

הנותן תשועה למלכים וממשלה לנסיכים.. הוא יברך וישמור וינצור ויעזור וירומם ויגדל וינשא למעלה למעלה את אדוננו מלכנו הרב הקדוש צדיק ונושא, שבתי צבי משיח אלקי יעקב ירום הודו ותתנשא מלכותו... יהי שמו לעולם, לפני שמש ינון שמו.

עכשיו אנו יודעים במי מדובר: האיש הוא שבתאי צבי - משיח השקר שעורר תקוות עזות בלב כל יהודי העולם, וגרם לאחד המשברים העזים שקרו לעם ישראל. כידוע, האיש המיר את דתו, וגם לאחר המרת דתו המשיכו חסידיו להאמין בו כמשיח. וגם לאחר מותו, שנים רבות המשיכו חסידיו להאמין בו ולקיים מסגרת סודית של שבתאים.

כיצד ייתכן הדבר הזה? האם האמונה בו הייתה ריאלית? האם היה סיכוי כי תחת השלטון הטורקי במאה ה17-, יוכל שבתי צבי להדיח את השולטן ולמלא את מקומו?

וכיצד ייתכן כי צדקיהו המלך, שהומלך בחסד נבוכדנצר, וראה כיצד בבל הופכת להיות האימפריה העולמית, כיצד ייתכן שצדקיהו זה חשב כי יוכל בעזרת קואליציות נלעגות להכות את בבל?

התשובה היא אחת: השאיפה העזה לגאולה, הרצון העז לעצמאות, סימאו את עיניהם של יושבי ירושלים בימי צדקיהו, ושל יהודי העולם בימי שבתי צבי. וכאשר רוצים מאוד לשמוע דבר - יימצאו נביאים שימסרו אותו. וככל שהרצון יהיה עז יותר, יימצאו יותר נביאים ונביאות שידקלמו את שהעם רוצה לשמוע.

אלא שלהיסטוריה דיאלקטיקה משלה. גם היסטריה המונית של נביאים, וגם רצון עז של המוני עם אינם יכולים לשנות את העובדות. והעובדות, בשני המקרים, היו הפוכות לנטיית הלב.