ירמיהו בירושלים, ויחזקאל בבבל, חוזרים ומוכיחים את העם לא רק על חטאיהם, אלא גם על אהבתם לחטוא. על כך שהם מחפשים אהבה בשדות זרים. על ההתלהבות וההזדהות שלהם עם חטאיהם. נשמע כמה פסוקים כאלה בפי ירמיהו:

ירמיהו פרק ב פסוק ב
הלך וקראת באזני ירושלם לאמר
כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך
לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה:

ירמיהו פרק ב פסוק לג
מה תיטבי דרכך לבקש אהבה
לכן גם את הרעות למדתי למדת את דרכיך:

ירמיהו פרק ה פסוק לא
הנביאים נבאו בשקר והכהנים ירדו על ידיהם
ועמי אהבו כן ומה תעשו לאחריתה:

ירמיהו פרק ח פסוק ב
ושט לשמש ולירח ולכל צבא השמים
אשר אהבום ואשר עבדום ואשר הלכו אחריהם
ואשר דרשום ואשר השתחוו להם
לא יאספו ולא יקברו לדמן על פני האדמה יהיו:

ירמיהו פרק יד פסוק י
כה אמר ה' לעם הזה כן אהבו לנוע רגליהם לא חשכו וה' לא רצם
עתה יזכר עונם ויפקד חטאתם:

ירמיהו פרק כב פסוק כ
עלי הלבנון וצעקי ובבשן תני קולך וצעקי מעברים כי נשברו כל מאהביך:

אהבת החטא יש לה משמעות מעבר לקשר הרגשי שהיא מתארת. כדי להבין את משמעות האהבה נעבור לרגע לעיון בשאלה פילוסופית יסודית: שאלת הבחירה החופשית.

מעשי האדם נתונים לבחירתו. זאת יודעים אנו, זאת מרגישים אנו, וכך אנו מבינים את הסובב אותנו. ובכל זאת, יש מעשים רבים שאדם עושה אותם מפני הנסיבות שהוא שרוי בהם, מפני החינוך שקבל, מפני הסביבה הלוחצת אותו לעשות אותם. האם מעשים כאלה הם מחוץ למעגל השכר והעונש? האם הם מחוץ לת אחריותו של אדם? האם אדם שהתחנך להיות אכזר, או שסביבתו אילצה אותו לנהוג באכזריות אחרת לא יישרד, האם אלה יכולים לטעון: אין אני אחראי למעשי האכזריים, שכן הסביבה והנתונים, הילדות העשוקה שלי והחינוך שקבלתי הם האחראים למעשי?

התשובה שנותן רבי חסדאי קרשקש לשאלה זו היא מעניינת. הוא טוען כך: גם אם המעשה שעשית אינו בשליטתך, מידת אחריותך למעשה קשורה במידת הזדהותך אתו. במידת האהבה שאתה אוהב לעשות את המעשה הזה.

טענת הנביא לישראל על אהבתם לעשות את הרע, לפי הסבר זה, שוללת מהם מיד את היכולת להתחבא מאחרי כל טענה שהיא. לא הנביאים שהטעום, ולא העובדות שגרמו להם לחטוא - כל אלה אינם מהווים תרוץ. אם אהבתם זרים - אתם אחראים למעשיכם.

יחזקאל ממשיך בקו זה. בפרק טז חוזר יחזקאל שוב ושוב על מוטיב האהבה - או הבגידה - של ישראל. וכך הוא אומר:

יחזקאל פרק טז פסוק לג
לכל זונות יתנו נדה ואת נתת את נדניך לכל מאהביך
ותשחדי אותם לבוא אליך מסביב בתזנותיך:
יחזקאל פרק טז פסוק לו-לז
כה אמר אדני ה', יען השפך נחושתך ותגלה ערותך בתזנותיך על מאהביך,
ועל כל גלולי תועבותיך וכדמי בניך אשר נתת להם:
לכן הנני מקבץ את כל מאהביך אשר ערבת עליהם,
ואת כל אשר אהבת על כל אשר שנאת,
וקבצתי אותם עליך מסביב, וגליתי ערותך אלהם וראו את כל ערותך:

פרק כג ביחזקאל הוא המשך לפרק טז, אותם מוטיבים, ואותם רעיונות. וכך אומר יחזקאל בפרק כג:

יחזקאל פרק כג פסוק ה
ותזן אהלה תחתי ותעגב על מאהביה אל אשור קרובים:

יחזקאל פרק כג פסוק ט
לכן נתתיה ביד מאהביה ביד בני אשור אשר עגבה עליהם:

יחזקאל פרק כג פסוק כב
לכן אהליבה כה אמר אדני ה'
הנני מעיר את מאהביך עליך את אשר נקעה נפשך מהם והבאתים עליך מסביב:

האהבה לחטוא, הופכת להיות מרכיב העונש. אהלה עוגבת אחרי מאהביה בני אשור, ולבסוף הם הם אשר נאספים סביבה ופוגעים בה. והפגיעה הפעם כפולה: האכזבה מן האהוב שאינו מחזיר אהבה, והעובדה שהאהוב לשעבר הוא המעניש, הוא הפוגע.