כאשר יחזקאל הנביא מתאר את חידוש העבודה בבית המקדש, מבדיל הוא בין שני סוגי כוהנים: הסוג האחד הוא הכוהנים "אשר רחקו מעלי בתעות ישראל" (מד, י). כוהנים אלה יהיו שומרי משמרת הבית אבל לא יעבדו את עבודת הקודש.

לעומתם מוזכרת משפחת כוהנים אחרת: הכוהנים הלויים בני צדוק. אלה "שמרו את משמרת מקדשי בתעות בני ישראל מעלי" (מד, טו). כוהנים אלה "יקרבו אלי לשרתני... המה יבואו אל מקדשי, והמה יקרבו אל שלחני לשרתני, ושמרו את משמרתי".

מיהם הכוהנים בני צדוק הנאמנים לה'? בספר יחזקאל הם מוזכרים כמה פעמים, ובכל פעם הם זוכים לתיאור אוהד. בפרק מ מוזכרת לשכה המיועדת "לכהנים שומרי משמרת המזבח, המה בני צדוק הקרבים מבני לוי אל ה' לשרתו" (מ, מו). בפרק מ"ג מתוארת עבודת קורבן העולה, וגם שם מוזכרים "הכהנים הלויים בני צדוק אשר הם מזרע צדוק, הקרובים אלי" (מג, יח). ושוב מוזכרים בני צדוק לשבח בפרק מח, כאשר נאמר עליהם כי "לא תעו בתעות בני ישראל, כאשר תעו הלויים" (מח, יא).

מן האמור בספר יחזקאל אנו יכולים לגבש עובדות אלה: משפחת בני צדוק היא משפחת כוהנים עתיקה. צדוק חי בימים עברו, ומשפחת צדוק שמרה על מסגרת המשפחה ועבדה את עבודת המקדש, כאשר עיקר פעולתה בעבודות הקודש הפנימיות. הבה נברר מעט יותר על משפחה זו ועל ראש המשפחה, צדוק.

בדברי הימים מובאת רשימת יחס, המתחילה 800 שנים לפני תקופתו של יחזקאל. אבי המשפחה הוא אהרן הכהן. תולדות המשפחה כוללות את אלעזר, שאנו מכירים אותו מספר ויקרא; פנחס בנו, המופיע בספר יהושע כראש משלחת לעבר הירדן כאשר שנים וחצי השבטים בנו מזבח והעם חשש שהם עומדים להינתק מן העם; אחריו מופיעים שבעה דורות בלתי מוכרים לנו: אבישוע, בוקי, עוזי, זרחיה, מריות, אמריה, אחיטוב. ולבסוף, האיש שאותו אנחנו מחפשים: צדוק. לפי רשימה זו היה צדוק בן הדור העשירי אחרי אהרן הכוהן (דה"א ו, לו).

אם נקבע את אורכו של דור אחד ב-40 שנה בערך, הרי שצדוק היה כארבע מאות שנה אחרי אהרן הכוהן, וכארבע מאות שנה לפני יחזקאל בן בוזי הכוהן. בערך בימי דוד המלך.
ואמנם, בתיאור בית דוד אנו פוגשים את צדוק בן אחיטוב ואת אחימעץ בן צדוק כשהם פעילים מאוד בבית המלוכה. שלושה דורות פעלו בימי דוד: אחיטוב, צדוק בנו ואחימעץ בן צדוק.

בתחילת דרכם היו שני כוהנים במעמד שווה: צדוק ואביתר. כאשר ברח דוד המלך בגלל מרד אבשלום נשארו הם כנציגיו בירושלים. אחר כך שלח דוד לצדוק ולאביתר וביקשם שיפנו לזקני יהודה ויאמרו: "למה תהיה אחרונים להשיב את המלך אל ביתו" (ש"ב יט, יב). והשניים מצליחים לשכנע את שבט יהודה לבקש מדוד המלך לחזור למלכות.

המרידות בבית דוד אינן פוסקות, ואדוניהו בן חגית מנסה לתפוס את המלוכה. נאמן ביתו של דוד הוא צדוק הכוהן. דוד קורא: "קראו לי לצדוק הכהן ולנתן הנביא ולבניהו בן יהוידע" (מ"א א, לב), והחבורה הזאת נשלחת למשוח את שלמה למלך על ישראל.

אביתר הכוהן מאבד במרד אדוניהו את נאמנותו: הוא מצטרף לאדוניהו בן חגית. וכאשר דוד המלך שולח את צדוק הכוהן למשוח אל שלמה למלך, נשאר אביתר הכוהן נזוף ומוכה. שלמה המלך אומר לו: "ענתות לך, אל שדיך, כי איש מות אתה, וביום הזה לא אמיתך, כי נשאת את ארון ה' אלקים לפני דוד אבי, וכי התענית בכל אשר התענה אבי" (מ"א ב, כו). אביתר מסולק מן הכהונה (והפסוק אומר כי היה הדבר "למלא את דבר ה' אשר דיבר על בית עלי בשלה"), וכוהן אחד נשאר בתפקידו: צדוק בן אחיטוב.

עמדנו על גלגוליה של משפחת כוהנים. לאורך שמונה מאות שנים בולטת במשפחת צדוק תכונה אחת: נאמנות. נאמנות לבית דוד; נאמנות לעבודת המקדש. וכאשר יחזקאל מתאר את חידוש העבודה במקדש, מובן כי "מזמין" הוא את בני צדוק הנאמנים לחזור ולתפוס את מקומם.