הימים הם הימים האחרונים לפני חורבן בית המקדש. המועד המדויק של נבואת יחזקאל בפרק ה אינו ידוע. התקופה - ידועה גם ידועה. יחזקאל בבבל, וירמיהו בירושלים, צופים באימה את פני העתיד. שניהם זוכרים את נבואות התוכחה שבפרשת כי תבוא:

דברים כח
(מט) ישא ה' עליך גוי מרחוק, מקצה הארץ, כאשר ידאה הנשר.
גוי אשר לא תשמע לשונו.
(נ) גוי עז פנים, אשר לא ישא פנים לזקן ונער לא יחן..
(נב) והצר לך בכל שעריך עד רדת חמתיך הגבהת והבצורות ..
(נג) ואכלת פרי בטנך, בשר בניך ובנותיך אשר נתן לך ה' אלהיך..

הנבואה מתחילה להתגשם. מלך בבל מגיע לירושלים, והוא מגלה את האריסטוקרטיה. בדיוק כדברי הפסוק: "לא ישא פנים לזקן ונער לא יחן." ושני הנביאים חרדים מפני הבאות, האם יתקיים גם חלקו השני של הפסוק, האמנם מה שמצפה לעם הוא התגשמות נבואת "ואכלת פרי בטנך בשר בניך ובנותיך אשר נתן לך ה' אלהיך.."?

יחזקאל מצטט את הנבואה הקשה של ספר דברים. וכך הוא אומר בפרק ה פסוק י: "לכן אבות יאכלו בנים בתוכך, ובנים יאכלו אבותם, ועשיתי בך שפטים, וזריתי את כל שאריתך לכל רוח".

וירמיהו כנגדו, יושב בירושלים, וגם הוא חושב על הפסוק. אבל אין הוא מעלה אותו על דל שפתיו. והוא הופך אותו לנבואת נחמה. הוא מתאר את ימי הטובה שיבואו, את השיבה מן הגלות, את הימים בהם יזרע ה' את בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה, את הנטיעות ואת הבניין. והוא משנה את פסוק התוכחה, והופך אותו למנוף לאחריות אישית. וכך אומר ירמיהו בפרק לא, פסוק כח-כט:

בימים ההם לא יאמרו עוד אבות אכלו בסר ושני בנים תקהינה.
כי אם איש בעונו ימות, כל האדם האכל הבסר תקהינה שניו.

וגם יחזקאל חוזר על הדברים. גם יחזקאל מפרק את הפסוק המאיים הזה, את התיאור הנורא של האבות האוכלים את בניהם, וגם בפיו הופך הפסוק למשל:

יחזקאל פרק יח
(א) ויהי דבר ה' אלי לאמר:
(ב) מה לכם אתם משלים את המשל הזה על אדמת ישראל לאמר,
אבות יאכלו בסר ושני הבנים תקהינה:
(ג) חי אני נאם אדני ה' אם יהיה לכם עוד משל המשל הזה בישראל:
(ד) הן כל הנפשות לי הנה, כנפש האב וכנפש הבן לי הנה,
הנפש החטאת היא תמות:

ורק המדרש אינו מרפה מתמונת הזוועה. והוא מוסיף לה צבע ומתאר אותה בתיאור בלהות. וגם ירמיהו מצטרף במדרש זה לאבל על התגשמות נבואת התוכחה - דבר שהן ירמיהו והן יחזקאל כל כך הרבו להזהיר מפניו. וכך אומר המדרש:

ספרא בחוקתי פרשה ב ד"ה פרק ו
ואכלתם בשר בניכם ובשר בנותיהם תאכלו. אמרו עליו על דואג בן יוסף שמת, והניח בן קטן לאמו. והייתה מודדהו בטפחים בכל שנה, ונותנת משקלו זהב לשמים. וכשהקיפו מצודת ירושלים, טבחתו בידה ואכלתו, ועליה מקונן ירמיה ואומר: ריבוני, אם תאכלנה נשים פרים עוללי טיפוחים?! משיבה רוח הקודש ואומרת: אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא. זה זכריה בן יהוידע הכהן.
דבר אחר: ואכלתם בשר בניכם ובשר בנותיכם תאכלו, אין לי אלא אבות אוכלים בשר בנים ובנות, בנים אוכלים בשר אבות מנין שנאמר: "לכן אבות יאכלו בנים בקרבך, ובנים יאכלו אבותם.

המדרש רואה בדברי יחזקאל השלמה לדברי התורה. בתוכחה מדובר על אבות האוכלים את בניהם. יחזקאל מכפיל את הזוועה: בנים יאכלו גם את אבותם. ומדוע? "יען כל תועבותיך". יחזקאל אינו מפרט. המדרש מפרט מהן כל התועבות: אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא.

התפוררות ושבירת כל מרות. אם הכהן והנביא הם אובייקט לשנאת העם - הצעד שאחריו הוא שהמשפחה מתפוררת מתוכה, ואבות אוכלים בשר בניהם, ובנים בשר אבותם.