בפרק ח ביחזקאל מצוי ביטוי המופיע במקרא פעמיים בלבד, ושניהם באותה נבואה: המסע הנבואי הראשון לירושלים, שהתרחש בשנה השישית לגלות יהויכין, חמש שנים לפני חורבן ירושלים.

פעמיים חוזר יחזקאל על מה שהוא רואה בחלק הצפוני של המקדש: סמל הקנאה המקנה.

יחזקאל פרק ח
(ג) וישלח תבנית יד, ויקחני בציצת ראשי,
ותשא אתי רוח בין הארץ ובין השמים
ותבא אתי ירושלמה במראות אלהים
אל פתח שער הפנימית הפונה צפונה אשר שם מושב סמל הקנאה המקנה:
(ה) ויאמר אלי בן-אדם שא נא עיניך דרך צפונה
ואשא עיני דרך צפונה והנה מצפון לשער המזבח סמל הקנאה הזה בבאה:

רד"ק מפרש את הביטוי:

רד"ק יחזקאל פרק ח פסוק ג
מושב סמל הקנאה המקנה - בא בדרך בעלי הה"א. ומשפטו: המקניא, בשקל [=במשקל] "משגיא לגוים". ופירושו: שהסמל מקניא האל בהיותו בביתו במקום משכן כבודו כמו שאמר הם קנאוני בלא אל:

מה טיבו של סמל זה, שהוא מעורר קנאה מצד האלוקים? ומדוע מקומו בצפון בית המקדש?

מלבי"ם קושר את הפולחן הזה עם האמונה המחלקת את הכוחות לטוב ולרע. בחלוקה זו, שהדת הפרסית אימצה, יש צורך לעבוד את הכוח הרע, שהרי הוא זה שיוכל להזיק. הצפון מבטא את הרע, ועל כן סמל הקנאה המקנה נמצא בצד צפון, והוא מתחרה על לבם של ישראל, בבית המקדש עצמו. וכיצד הגיע לבית המקדש? המדרש מתאר את המסלול:

איכה רבה פתיחתא
(הושע י"ב) גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי: ר' יודן ור' איבו טבי בשם ר' יאשיה אמרי, על כל תלם ותלם היו מעמידין צלם,...
וכיון שלא מיחו בידן, חזרו להיות עושין בראשי הדרכים, שנאמר (יחזקאל ט"ז) אל כל ראש דרך בנית רמתך,
וכיון שלא מיחו בידן, התחילו (חזרו) להיות עושין ברחובות, שנאמר (יחזקאל ט"ז) ותבני לך גב ותעשי לך רמה בכל רחוב,
וכיון שלא מיחו בידן, חזרו להיות עושין בעיירות, שנאמר (ירמיה ב') כי מספר עריך היו אלהיך יהודה וגו',
וכיון שלא מיחו בידן, חזרו להיות עושין בחוצות, שנאמר (ירמיהו י"א) ומספר חוצות ירושלים שמתם מזבחות לבשת,
עד אימתי? עד שהכניסוה לבית קדשי הקדשים. שנאמר (יחזקאל ח') סמל הקנאה הזה בביאה,

המדרש תאר כיצד התפשטה עבודת האלילים, וכיצד יצאה מן השדות אל הדרכים, ומן הדרכים אל הערים, ומן הערים לחוצות ירושלים, ומשם לבית קודש הקדשים. ועדיין שומר המדרש את העוקץ שבפירוש לסוף. הפסוק אומר "סמל הקנאה הזה בביאה". והכוונה ברורה: בכניסה לקודש הקדשים. אבל למונח "ביאה" יש אסוציאציה מינית, - וגם לפולחנות עבודה זרה של קונוטציה מינית. והמדרש מחבר את שני אלה, וכך מתקבל הפירוש הבא:

מהו בביאה? א"ר אחא הא בייה בייה תותבא מפני מארי ביתא. [=בכח בכח האורח מפנה את בעל הבית].

את המשך המדרש אנו מביאים על פי הגרסה בויקרא רבה, שהוא ברורה יותר וחריפה יותר:

ויקרא רבה פרשה יז
אמר ר' ברכיה: כתיב "כי קצר המצע מהשתרע" (ישעיה כח, כ.. אין המטה יכולה לקבל אישה ובעלה ורעה כאחד. אלא: "והמסכה צרה כהתכנס" (ישעיהו כ"ח, כ), עשיתם צרה גדולה לאותו שכתוב בו "כונס כנד מי הים" (תהילים לג, ז).

המדרש ממשיך בפסוקים המתארים חורבן אישי, ומייחס אותם לחורבן העם:

וצוה הכהן ופנו את הבית (ויקרא יד, לו), ויקח את אוצרות בית ה' (מלכים א' יד, כו). ונתץ את הבית (ויקרא יד, מה), וביתא דנה סתריה (עזרא ה, יב). והוציא אל מחוץ לעיר אל מקום טמא (ויקרא י"ד, מ"ה), זו בבל, ועמיה הגלי לבבל (עזרא ה, י"ב). יכול לעולם? תלמוד לומר "ולקחו אבנים אחרות" (ויקרא יד, מב), לכן כה אמר ה' הנני יסד בציון אבן אבן בחן פנת יקרת מוסד מוסד המאמין לא יחיש (ישעיה כח, טז).

עכשיו נפרשת בפנינו הרשת האסוציאטיבית של "סמל הקנאה המקנה" בכל חריפותה. יש פרשה שלמה בתורה המדברת על קנאה: הרי זו פרשת סוטה, האישה שבעלה מקנא לה וחושד בה. בני ישראל שמים בקודש הקודשים את סמל הקנאה - את פסלו של ירבעם או של מנשה. והנביא זועק ואומר: קצר המצע מהשתרע. אין המיטה יכולה לקבל אישה ובעלה ורעה כאחד.