יחזקאל הנביא נושא את נבואתם בבל, אבל נושאי הנבואה הם ירושלים וחטאיה, ירושלים וחורבנה. אחד המוטיבים החוזרים בנבואתו הוא תיאור הסתלקותה של השכינה מקודש הקודשים ועזיבתה את העיר.

בפרק ט מתאר הנביא את האנשים שבאים להכות את יושבי ירושלים ואת האיש לבוש הבדים, המסמן תו על מצחם של אלה שיינצלו - אלה שנאנחים ונאנקים על כל תועבות ירושלים. תיאור זה מתחיל בתיאור הסתלקות השכינה: "וכבוד אלהי ישראל נעלה מעל הכרוב אשר היה עליו אל מפתן הבית...".

בפרק י חוזר התיאור פעם נוספת: "וירם כבוד ה' מעל הכרוב על מפתן הבית, וימלא הבית את הענן, והחצר מלאה את נוגה כבוד ה'". כבוד ה' כמו עוזב את הכרוב אל מפתן הבית ומשם עובר הוא לחצר, והחצר מלאה נוגה כבוד ה'.

ובהמשך פרק י חוזר התיאור ומתפתח: "ויצא כבוד ה' מעל מפתן הבית, ויעמוד על הכרובים. וישאו הכרובים את כנפיהם וירומו מן הארץ... ויעמוד פתח שער בית ה' הקדמוני, וכבוד אלהי ישראל עליהם מלמעלה".

ובפרק יא ממשיך התיאור: "ויעל כבוד ה' מעל תוך העיר, ויעמוד על ההר אשר מקדם לעיר".
תיאור זה של גלות השכינה כמו מקביל לתיאור התדרדרותם של ישראל. ככל שחטאי ירושלים רבים, כן מתרחקת השכינה ממקומה. כאשר ירושלים נחרבת - ריקה היא מתוכנה הרוחני; כבר אין השכינה שורה בה.

הגמרא במסכת ראש השנה מסכמת את נדודי השכינה, וכה דברה:

עשר מסעות נסעה שכינה... וכנגדן גלתה סנהדרין... עשר מסעות נסעה שכינה: מכפורת לכרוב, ומכרוב למפתן, וממפתן לחצר, ומחצר למזבח, וממזבח לגג, ומגג לחומה, ומחומה לעיר, ומעיר להר, ומהר למדבר, וממדבר עלתה וישבה במקומה. שנאמר: אלך אשובה אל מקומי.

הגמרא משווה את גלות השכינה לגלות הסנהדרין. הסנהדרין, שהיא סמכות השיפוט ובמידה מסוימת גם סמכות החקיקה בישראל, איבדה את כוחה בסוף ימי בית שני. המאורע שסימל יותר מכול את ערעור סמכותה של הסנהדרין היה כאשר עזבה הסנהדרין את לשכת הגזית, מקומה הקבוע, ועברה למקום אחר בהר הבית. במעבר זה ויתרה הסנהדרין על סמכותה לדון דיני נפשות ולהוציא להורג רוצחים שנתחייבו מיתה. לאחר החורבן עברה הסנהדרין ליבנה - שם הקים רבי יוחנן בן זכאי את המרכז שלו, ואחר כך המשיכה לנדוד לאושה, ושוב ליבנה, ושוב לאושה, ומשם לשפרעם, ולבית שערים, ולציפורי, ולטבריה.

בהשוואת עשר הגלויות של השכינה לעשר הגלויות של הסנהדרין, כמו משווה הדרשן שתי תקופות; שתי התדרדרויות: האלוקים עוזב את עירו כאשר הסנהדרין עוזבת את מקומה.
ציון - במשפט תיפדה.