(ט) וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמר:
(י) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם עבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אַרְצָה כְּנָעַן:
(יא) וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם וְנָס שָׁמָּה רצֵחַ מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה:
(יב) וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט מִגּאֵל וְלא יָמוּת הָרצֵחַ
עַד עָמְדו לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט: (במדבר לה)

(מא) אָז יַבְדִּיל משֶׁה שָׁלשׁ עָרִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ:
(מב) לָנֻס שָׁמָּה רוצֵחַ אֲשֶׁר יִרְצַח אֶת רֵעֵהוּ בִּבְלִי דַעַת
וְהוּא לא שׂנֵא לו מִתְּמל שִׁלְשׁם וְנָס אֶל אַחַת מִן הֶעָרִים הָאֵל וָחָי:
(מג) אֶת בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ הַמִּישׁר לָראוּבֵנִי וְאֶת רָאמת בַּגִּלְעָד לַגָּדִי
וְאֶת גּולָן בַּבָּשָׁן לַמְנַשִּׁי: (דברים ד)

וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט מִגּאֵל וְלא יָמוּת הָרצֵחַ
עַד עָמְדו לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט: (במדבר לה: יב)

(כב) וְאִם בְּפֶתַע בְּלא אֵיבָה הֲדָפו או הִשְׁלִיךְ עָלָיו כָּל כְּלִי בְּלא צְדִיָּה:
(כג) או בְכָל אֶבֶן אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ בְּלא רְאות וַיַּפֵּל עָלָיו וַיָּמת
וְהוּא לא אויֵב לו וְלא מְבַקֵּשׁ רָעָתו:
(כד) וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה בֵּין הַמַּכֶּה וּבֵין גּאֵל הַדָּם עַל הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה:
(כה) וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת הָרצֵחַ מִיַּד גּאֵל הַדָּם
וְהֵשִׁיבוּ אתו הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטו אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה
וְיָשַׁב בָּהּ עַד מות הַכּהֵן הַגָּדל אֲשֶׁר מָשַׁח אתו בְּשֶׁמֶן הַקּדֶשׁ: (במדבר לה)

(כד) וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה בֵּין הַמַּכֶּה וּבֵין גּאֵל הַדָּם עַל הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה:
(כה) וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת הָרצֵחַ מִיַּד גּאֵל הַדָּם...

(יב) וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט מִגּאֵל וְלא יָמוּת הָרצֵחַ
עַד עָמְדו לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט: (במדבר לה: יב)

(ד) וְנָס אֶל אַחַת מֵהֶעָרִים הָאֵלֶּה וְעָמַד פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר
וְדִבֶּר בְּאָזְנֵי זִקְנֵי הָעִיר הַהִיא אֶת דְּבָרָיו וְאָסְפוּ אתו הָעִירָה אֲלֵיהֶם
וְנָתְנוּ לו מָקום וְיָשַׁב עִמָּם:
(ה) וְכִי יִרְדּף גּאֵל הַדָּם אַחֲרָיו וְלא יַסְגִּרוּ אֶת הָרצֵחַ בְּיָדו
כִּי בִבְלִי דַעַת הִכָּה אֶת רֵעֵהוּ וְלא שׂנֵא הוּא לו מִתְּמול שִׁלְשׁום: (יהושע כ)

(טז) וְאִם בִּכְלִי בַרְזֶל הִכָּהוּ וַיָּמת רצֵחַ הוּא מות יוּמַת הָרצֵחַ:
(יז) וְאִם בְּאֶבֶן יָד אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ הִכָּהוּ וַיָּמת רצֵחַ הוּא מות יוּמַת הָרצֵחַ:
(יח) או בִּכְלִי עֵץ יָד אֲשֶׁר יָמוּת בּו הִכָּהוּ וַיָּמת רצֵחַ הוּא מות יוּמַת הָרצֵחַ:
(יט) גּאֵל הַדָּם הוּא יָמִית אֶת הָרצֵחַ בְּפִגְעו בו הוּא יְמִתֶנּוּ: (במדבר לה)

וְיָשַׁב בָּעִיר הַהִיא עַד עָמְדו לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט עַד מות הַכּהֵן הַגָּדול
אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם אָז יָשׁוּב הָרוצֵחַ וּבָא אֶל עִירו וְאֶל בֵּיתו
אֶל הָעִיר אֲשֶׁר נָס מִשָּׁם: (כ: ו)

"אמנם היות רוצח בשגגה גולה הוא להשקיט נפש גואל הדם, עד שלא יראה מי שבאה התקלה הזאת על ידו. ותלה חזרתו במות האיש אשר הוא הנכבד שבבני אדם והאהוב לכל ישראל, שבזה תנוח דעת הגואל אשר נהרג קרובו. שזה עניין טבעי לאדם: כל מי שתקרהו צרה, כשתבוא גם כן לזולתו כיוצא בה, או גדולה ממנה, ימצא נחמה בזה על מקרהו. ואין במקרי מות בני אדם אצלנו יותר גדול ממיתת כוהן גדול." (מורה נבוכים ג: מ)

(ט) כִּי תִשְׁמר אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזּאת לַעֲשׂתָהּ אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוְּךָ הַיּום
לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלהֶיךָ וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו כָּל הַיָּמִים
וְיָסַפְתָּ לְךָ עוד שָׁלשׁ עָרִים עַל הַשָּׁלשׁ הָאֵלֶּה:
(י) וְלא יִשָּׁפֵךְ דָּם נָקִי בְּקֶרֶב אַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלהֶיךָ
נתֵן לְךָ נַחֲלָה וְהָיָה עָלֶיךָ דָּמִים: (דברים יט)