יהושע ג: מעבר הירדן
האויב הוכה מבחינה מורלית, אבל יש צורך לחזק את ישראל. בדיוק לפני המלחמה הקשה העומדת מולם התחלפו המנהיגים: משה מת, ויהושע קיבל את ההנהגה. אמנם, משה אמר לעיני כל העם את הדברים האלה:
ה' אֱלהֶיךָ הוּא עבֵר לְפָנֶיךָ הוּא יַשְׁמִיד אֶת הַגּויִם הָאֵלֶּה מִלְּפָנֶיךָ וִירִשְׁתָּםאבל הלב מפקפק: האומנם יוכל יהושע להנהיג את העם? גם משה, למרות כל הנסים שעשה, למרות גודלו ואומץ רוחו, נשבר ואמר:
יְהושֻׁעַ הוּא עבֵר לְפָנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה': (דברים לא: ג)
לא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם: (דברים א: ט)האם יוכל יהושע להנהיג את העם ולהנחיל לישראל את ארצו? כדי לאמץ את רוחו של עם ישראל משלים ה' את הדרוש כדי להביא אותו לאמונה בכוחו של יהושע:
וַיּאמֶר ה' אֶל יְהושֻׁעַ הַיּום הַזֶּה אָחֵל גַּדֶּלְךָ בְּעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵלה' מגדל את יהושע, והכניסה לארץ נעשית בדרך נסית, המראה לישראל את כוחו של יהושע בהשוואה לכוחו של משה.
אֲשֶׁר יֵדְעוּן כִּי כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם משֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ: (ג: ז)
כניסה לארץ בדרך נס
(יב) וְעַתָּה קְחוּ לָכֶם שְׁנֵי עָשָׂר אִישׁ מִשִּׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט:יהושע לוקח שנים עשר איש, איש אחד מכל שבט. גם משה לקח שנים עשר איש, איש מכל שבט. האנשים שלקח משה הביאו את דיבת הארץ רעה, וגרמו לייאוש בין בני ישראל. האנשים שבחר יהושע יהיו הראשונים שיעברו את הירדן. הם ייקחו שתים עשרה אבנים מתוך הירדן, עדות לדורות הבאים:
(יג) וְהָיָה כְּנוחַ כַּפּות רַגְלֵי הַכּהֲנִים נשְׂאֵי אֲרון ה' אֲדון כָּל הָאָרֶץ בְּמֵי הַיַּרְדֵּן
מֵי הַיַּרְדֵּן יִכָּרֵתוּן הַמַּיִם הַיּרְדִים מִלְמָעְלָה וְיַעַמְדוּ נֵד אֶחָד. (ג: יב-יג)
(ו) לְמַעַן תִּהְיֶה זאת אות בְּקִרְבְּכֶםכניסת ישראל לארץ הייתה בדרך נס הדומה לנס יציאת מצרים: מי הירדן נבקעו, והעם עבר את הירדן ביבשה:
כִּי יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר לֵאמר מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לָכֶם:
(ז) וַאֲמַרְתֶּם לָהֶם אֲשֶׁר נִכְרְתוּ מֵימֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי אֲרון בְּרִית ה'
בְּעָבְרו בַּיַּרְדֵּן נִכְרְתוּ מֵי הַיַּרְדֵּן וְהָיוּ הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לְזִכָּרון לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד עולָם: (ד: ו-ז)
(טו) וּכְבוא נשְׂאֵי הָאָרון עַד הַיַּרְדֵּן וְרַגְלֵי הַכּהֲנִים נשְׂאֵי הָאָרון נִטְבְּלוּ בִּקְצֵה הַמָּיִםהנס קרה. הירדן מלא מים רבים, כפי שהוא בימי ניסן, בסוף החורף. מי הגשמים הזורמים לירדן ושלג החרמון המתחיל להתמוסס ממלאים את הירדן מים.
וְהַיַּרְדֵּן מָלֵא עַל כָּל גְּדותָיו כּל יְמֵי קָצִיר:
(טז) וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיּרְדִים מִלְמַעְלָה קָמוּ נֵד אֶחָד הַרְחֵק מְאד מֵאָדָם הָעִיר אֲשֶׁר מִצַּד צָרְתָן וְהַיּרְדִים עַל יָם הָעֲרָבָה יָם הַמֶּלַח תַּמּוּ נִכְרָתוּ וְהָעָם עָבְרוּ נֶגֶד יְרִיחו:
(יז) וַיַּעַמְדוּ הַכּהֲנִים נשְׂאֵי הָאָרון בְּרִית ה' בֶּחָרָבָה בְּתוךְ הַיַּרְדֵּן הָכֵן
וְכָל יִשְׂרָאֵל עבְרִים בֶּחָרָבָה עַד אֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל הַגּוי לַעֲבר אֶת הַיַּרְדֵּן: (ג: טו-יז)
לתמונת נוף הירדן - לחץ כאן
תיאור קצר של הירדן אנו מוצאים בפיהם של חכמי התלמוד:
"ירדן יוצא ממערת פמייס, ומהלך בימה של סיבכי ובימה של טבריה ובימה של סדום..." (בבלי, בכורות נה)המערה - מערת פמייס - קיימת עד היום, אלא שהירדן אינו יוצא עוד ממנה. הוא שינה את מסלולו, והוא יוצא לידה. הירדן עובר במקום שבו היה ים סיבכי - הלא הוא ים החולה. אלא שהיום יש מעט מים בים החולה. האגם יובש, והאדמה הפכה להיות אדמה חקלאית. הירדן ממשיך לים כינרת, הוא ימה של טבריה, ומשם לים המלח. גם כמות המים הזורמים בירדן קטנה היום: חלק גדול מן המים נשאבים ומוזרמים במוביל הארצי, כדי להשקות אזורים חסרי מים בדרום הארץ.
באותם הימים היה הירדן מלא על כל גדותיו. מחסום מים רחב עמד בפני ישראל.
הראשונים שנכנסו למים היו הכוהנים. כשטבלו הכוהנים את רגליהם במים, המים נעצרו במרחק של כ- 30 ק"מ מצפון ליריחו, ליד אדם העיר, הלא היא תל-דמיה שבימינו, ליד גשר אדם המשמש מעבר לירדן גם בימינו. המים היורדים לכיוון ים המלח זרמו עד שאפיק הירדן התייבש, והעם עבר את הירדן ביבשה, כמו אבותיהם 40 שנה קודם לכן, בצאתם ממצרים.
איזה מחזה מרהיב! הכוהנים וארון ברית ה' עומדים בתוך אפיק הירדן. הם כמו עומדים לעצור את המים, ובצדם עוברים המוני בני ישראל את אפיק הירדן היבש. הארון עומד וממתין עד שאחרון בני ישראל יעבור את הירדן, ורק אחר כך יעזבו הכוהנים והארון את מקומם ויעברו גם הם לארץ ישראל.
עתה ישראל בטוחים במנהיגם:
(יד) בַּיּום הַהוּא גִּדַּל ה' אֶת יְהושֻׁעַ בְּעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵלנקרא את תיאור סיום מעבר בני ישראל את הירדן:
וַיִּרְאוּ אתו כַּאֲשֶׁר יָרְאוּ אֶת משֶׁה כָּל יְמֵי חַיָּיו: (ד: יד)
(טו) וַיּאמֶר ה' אֶל יְהושֻׁעַ לֵאמר:תאריך כניסת ישראל לארץ ישראל הוא עשרה בניסן, שנת 2488 לבריאת העולם.
(טז) צַוֵּה אֶת הַכּהֲנִים נשְׂאֵי אֲרון הָעֵדוּת וְיַעֲלוּ מִן הַיַּרְדֵּן:
(יז) וַיְצַו יְהושֻׁעַ אֶת הַכּהֲנִים לֵאמר עֲלוּ מִן הַיַּרְדֵּן:
(יח) וַיְהִי כַּעֲלות הַכּהֲנִים נשְׂאֵי אֲרון בְּרִית ה' מִתּוךְ הַיַּרְדֵּן
נִתְּקוּ כַּפּות רַגְלֵי הַכּהֲנִים אֶל הֶחָרָבָה
וַיָּשֻׁבוּ מֵי הַיַּרְדֵּן לִמְקומָם וַיֵּלְכוּ כִתְמול שִׁלְשׁום עַל כָּל גְּדותָיו:
(יט) וְהָעָם עָלוּ מִן הַיַּרְדֵּן בֶּעָשׂור לַחדֶשׁ הָרִאשׁון
וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְגָּל בִּקְצֵה מִזְרַח יְרִיחו: (ד: טו-יט)
יהושע אינו מזניח את העתיד, את הבנים שגם הם צריכים לזכור את הכניסה לארץ. והוא מצווה על האנשים שלקחו שתים עשרה אבנים מאפיק הירדן לבנות את האבנים האלה במקום החנייה הראשון של ישראל, בגלגל:
(כ) וְאֵת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר לָקְחוּ מִן הַיַּרְדֵּן הֵקִים יְהושֻׁעַ בַּגִּלְגָּל:בני ישראל נמצאים בארץ. דאגתו הראשונה של יהושע היא שמירת הרציפות ההיסטורית, חינוך הבנים לנאמנות לארץ ישראל: ידעו הבנים כי נכנסנו לארץ ישראל באותה דרך פלאית שבה יצאנו ממצרים: מאורעות בלתי טבעיים מלווים את עם ישראל בדרכו לארץ.
(כא) וַיּאמֶר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמר
אֲשֶׁר יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר אֶת אֲבותָם לֵאמר מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה:
(כב) וְהודַעְתֶּם אֶת בְּנֵיכֶם לֵאמר בַּיַּבָּשָׁה עָבַר יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה:
(כג) אֲשֶׁר הובִישׁ ה' אֱלהֵיכֶם אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵיכֶם עַד עָבְרְכֶם
כַּאֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלהֵיכֶם לְיַם סוּף אֲשֶׁר הובִישׁ מִפָּנֵינוּ עַד עָבְרֵנוּ:
(כד) לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת יַד ה' כִּי חֲזָקָה הִיא
לְמַעַן יְרָאתֶם אֶת ה' אֱלהֵיכֶם כָּל הַיָּמִים: (ד: כ-כד)
