יהושע ד: שתים עשרה אבני זיכרון
שתיים או שלוש מצבות אבנים הקים יהושע בארץ ישראל. כדי להבין סוגיה זו נשווה שלושה מקורות שונים, וננסה להבין אותם ואת הקשר שביניהם.
המקור הראשון הוא בספר דברים, שם מצווה משה את העם ציווי זה:
מקור ראשון:
(ב) וְהָיָה בַּיּום אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלהֶיךָ נתֵן לָךְ
וַהֲקֵמתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדלות וְשַׂדְתָּ אתָם בַּשִּׂיד:
(ג) וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּורָה הַזּאת בְּעָבְרֶךָ
לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלהֶיךָ נתֵן לְךָ
אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלהֵי אֲבתֶיךָ לָךְ:
(ד) וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה
אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּום בְּהַר עֵיבָל וְשַׂדְתָּ אותָם בַּשִּׂיד:
(ה) וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַה' אֱלהֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים
לא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל: (דברים כז: ב-ה) הציווי כולל שני עניינים:
1. ביום שבו יעברו את הירדן צריך להקים אבנים גדולות ולסייד אותן.
2. לאחר זמן - מן הפסוק אי אפשר לדעת מתי - צריך להקים את האבנים האלה בהר עיבל -. ולכתוב עליהן את התורה.
בהמשך הפרק בספר דברים מוזכרות ברכות שיש לברך בהן את ישראל השומרים על התורה, וקללות שיש לקלל בהן את העוברים עליה. ברכות וקללות אלה נאמרות מול הר גריזים והר עיבל.
הר עיבל והר גריזים נמצאים ליד שכם. אלה הרים גבוהים: יותר משמונה מאות מטר גובהם. בני ישראל נמצאים מול יריחו, ומשה אומר את הדברים האלה בעבר הירדן, בחודש שלפני כניסת ישראל לארץ. המרחק מיריחו ועד שכם הוא 80 קילומטר של דרך הרים קשה. גם היום הכביש העולה מיריחו לגב ההר וממשיך משם צפונה לשכם הוא כביש קשה ומפותל. משה אינו יכול לקבוע מתי יבנו את המזבח בהר עיבל, ולכן הוא מצווה שני ציוויים: להקים אבנים גדולות ביום המעבר, ולאחר זמן, כאשר יגיעו להר עיבל, להקים את האבנים ולבנות מזבח.
זהו הציווי הראשון. וממנו אנו ממשיכים לקרוא בספר יהושע ולראות כיצד קיים יהושע את הציווי.
בספר יהושע פרק ג' אנו שומעים כי יהושע מכין שנים-עשר אנשים. כאשר יהושע מצווה את העם להתכונן לעבור את הירדן, הוא אומר:
וְעַתָּה קְחוּ לָכֶם שְׁנֵי עָשָׂר אִישׁ מִשִּׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט: (ג: יב)מה צריכים אנשים אלה לעשות? על כך אנו קוראים במקור השני של ענייננו, בפרק ד':
מקור שני:
(א) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּמּוּ כָל הַגּוי לַעֲבור אֶת הַיַּרְדֵּן, וַיּאמֶר ה' אֶל יְהושֻׁעַ לֵאמר:
(ב) קְחוּ לָכֶם מִן הָעָם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד מִשָּׁבֶט:
(ג) וְצַוּוּ אותָם לֵאמר שְׂאוּ לָכֶם מִזֶּה מִתּוךְ הַיַּרְדֵּן מִמַּצַּב רַגְלֵי הַכּהֲנִים
הָכִין שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים וְהַעֲבַרְתֶּם אותָם עִמָּכֶם
וְהִנַּחְתֶּם אותָם בַּמָּלון אֲשֶׁר תָּלִינוּ בו הַלָּיְלָה: (יהושע ד: א-ג) בפסוק זה מצווה ה' את יהושע לקחת שתים-עשרה אבנים מן הירדן. מה יעשה באבנים אלה - זאת נראה מיד. נשים לב למלים העיקריות של הפסוקים ביהושע ד':
קְחוּ לָכֶם מִן הָעָם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים... וְצַוּוּ אותָם לֵאמר: שְׂאוּ לָכֶם מִזֶּה מִתּוךְ הַיַּרְדֵּן...שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים וְהַעֲבַרְתֶּם אותָם עִמָּכֶם...מקור שלישי לדיוננו מופיע ביהושע פרק ד', וגם שם מוזכרות שתים עשרה אבנים:
מקור שלישי:
וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים הֵקִים יְהושֻׁעַ בְּתוךְ הַיַּרְדֵּן
תַּחַת מַצַּב רַגְלֵי הַכּהֲנִים נשְׂאֵי אֲרון הַבְּרִית
וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּום הַזֶּה: (ד: ט) יש לנו עד עכשיו שלושה מקורות, ואנו צריכים להבין את הקשר שביניהם. המקור הראשון מספר על הציווי שציווה משה לפני הכניסה לארץ, לקחת אבנים ולבנות אותן בהר עיבל. המקור השני מספר על יהושע הלוקח שתים עשרה אבנים מן הירדן, והמקור השלישי מספר על יהושע הבונה בתוך הירדן, במקום שבו עברו הכוהנים, שתים עשרה אבנים לזכר המעבר.
השאלה שעלינו לברר היא אם בניית אחת משתי קבוצות האבנים המתוארות בפרק ד' היא ביצוע ההוראה של משה.
כיוון שעדיין אין אנו יודעים מה עשו באבנים מהקבוצה השנייה, שהובאו אל המלון, נמשיך ונקרא עוד קטע קצר מפרק ד' בספר יהושע:
(כ) וְאֵת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר לָקְחוּ מִן הַיַּרְדֵּן הֵקִים יְהושֻׁעַ בַּגִּלְגָּל:
(כא) וַיּאמֶר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמר
אֲשֶׁר יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר אֶת אֲבותָם לֵאמר מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה:
(כב) וְהודַעְתֶּם אֶת בְּנֵיכֶם לֵאמר בַּיַּבָּשָׁה עָבַר יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה:
(כג) אֲשֶׁר הובִישׁ ה' אֱלהֵיכֶם אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵיכֶם עַד עָבְרְכֶם
כַּאֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלהֵיכֶם לְיַם סוּף אֲשֶׁר הובִישׁ מִפָּנֵינוּ עַד עָבְרֵנוּ:
(כד) לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת יַד ה' כִּי חֲזָקָה הִיא
לְמַעַן יְרָאתֶם אֶת ה' אֱלהֵיכֶם כָּל הַיָּמִים: (ד: כ-כב) אם כן, האבנים המופיעות במקור השני, האבנים שיהושע לקח מן הירדן אל המלון, הן האבנים שיהושע בנה במלון. בני ישראל לנו לאחר מעבר הירדן בגלגל, 3 ק"מ מצפון ליריחו, ליד הירדן. אנו יכולים לנסות ולסדר את הפסוקים שקראנו: המקור הראשון מתאר את הציווי של משה. המקור השני - את האבנים שלקח יהושע ובנה בגלגל לזיכרון לדורות הבאים, והמקור השלישי - אבנים שבנה יהושע בתוך אפיק הירדן.
אם כך, חסר משהו: יהושע לא קיים את מצוות משה. משה אמר: "ביום אשר תעברו את הירדן...", ואילו יהושע לא עשה ביום מעבר הירדן מה שציווה משה: הוא לא לקח אבנים כדי לבנותן בהר עיבל; הוא לקח אבנים, אבל בנה אותם במקום אחר: בגלגל, במלון. אך אם נמשיך לעיין בספר יהושע, בפרק ח', נראה כי יהושע קיים את הציווי של משה. הנה, כך כתוב שם:
מקור רביעי:
(ל) אָז יִבְנֶה יְהושֻׁעַ מִזְבֵּחַ לה' אֱלהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר עֵיבָל:
(לא) כַּאֲשֶׁר צִוָּה משֶׁה עֶבֶד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּורַת משֶׁה
מִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמות אֲשֶׁר לא הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל
וַיַּעֲלוּ עָלָיו עלות לה' וַיִּזְבְּחוּ שְׁלָמִים:
(לב) וַיִּכְתָּב שָׁם עַל הָאֲבָנִים אֵת מִשְׁנֵה תּורַת משֶׁה
אֲשֶׁר כָּתַב לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (ח: ל-לב) לפי המקור הרביעי קיים יהושע את הציווי. וכאן עולה קושי: מתי לקחו את האבנים כדי לבנות מזבח בהר עיבל?
נשוב ונחדד את הבעיה:
בתורה מצאנו את המקור הראשון, את המצווה לקחת ביום המעבר אבנים כדי לבנות בהר עיבל.
בספר יהושע מצאנו שלושה פסוקים:
מקור 2, מספר על לקיחת שתים עשרה אבנים מן הירדן כדי לבנות אותן בגלגל,
מקור 3, על בניית שתים עשרה אבנים באפיק הירדן,
ומקור 4, המספר כי יהושע אמנם קיים את הציווי שציווה משה, ובנה מזבח בהר עיבל, אך לא מצאנו שלקח אבנים כדי לבנות אותן בהר עיבל.
פירוש ראשון: מן המשנה
הפירוש הזה נשמע פנטסטי: ביום אחד הספיקו בני ישראל לעבור את הירדן, לנוע 80 קילומטר עד שכם, לבנות מזבח, לקרוא את פרשת הברכה והקללה, לפרק את המזבח ולחזור 80 קילומטר נוספים!
כשאנו קוראים פירושים כאלה אנו יכולים להגיב תגובה מסתייגת ולומר: אי אפשר להוליך עם שלם 160 קילומטר ביום אחד. ואפשר גם לשאול: איזה רעיון רוצה רבי שמעון למסור לנו?
כדי להבין את הרעיון של רבי שמעון אנו צריכים לדעת יותר על שכם ועל תולדותיה. אנו צריכים לחזור 450 שנה אחורנית, לאברהם אבינו. כאשר אברהם מגיע לארץ, העיר הראשונה שהוא מגיע אליה היא שכם. אברהם הגיע לארץ מצפון מזרח, ולכן פגע בתחילה בשכם. ישראל הגיעו מדרום מזרח, ולכן נכנסו דרך יריחו. כאשר ציווה משה את ישראל לבנות מזבח, הוא ציווה אותם לעשות זאת בשכם. מה בדיוק ציווה משה לעשות בשכם? זאת קראנו במקור הראשון: לבנות מזבח ולכתוב עליו את המצוות, וגם לקרוא באוזני העם את פרשת הברכות והקללות לשומרי המצוות ולעוברי עברות. במילה אחת: לכרות ברית. משה מצווה לחזור ולכרות ברית בין עם ישראל לה' מיד עם כניסתם לארץ. והמקום שתיכרת בו הברית הוא שכם, המקום הראשון אליו הגיע אברהם בכניסתו לארץ.
אנחנו מתחילים לקשור את החוטים: משה מצווה את ישראל ללכת בעקבות אברהם, להגיע לעיר הראשונה אליה הגיע אברהם, ולחדש שם את הברית בין העם לאלוהיו.
וזהו, לפי מה שאנו רואים עכשיו, הרעיון של רבי שמעון בפירושו לפרשה. הוא משתמש בבעיה שמצאנו כבסיס לרעיון שהוא רוצה להדגיש. הבעיה הייתה שלא מצאנו כי יהושע קיים את הציווי שציווה משה, לקחת עמו אבנים לשכם, ומצד שני קראנו במקור הרביעי כי יהושע אמנם קיים את הציווי. רבי שמעון פותר את הקושי, ובאותה שעה מביע רעיון מעניין. רבי שמעון אומר כי האבנים שנבנו בגלגל הן הן אבני המזבח. הבעיה מצאה את פתרונה: יהושע קיים את הציווי של משה. הוא בנה את המזבח בהר עיבל, ומשם חזר לגלגל, ובנה שם את המזבח לזיכרון לדורות הבאים. אבל רבי שמעון לא היה מגיע לפתרון הזה אילולא רצה להדגיש את המשמעות של כניסת ישראל לארץ. רבי שמעון מסביר את הכניסה לארץ בימי יהושע על רקע רחב ועל בסיס היסטורי, וזהו הרעיון שמצא רבי שמעון בפרשה שלנו: כניסת ישראל לארץ אינה כיבוש של עם חסר ארץ, אלא שובו של עם שהיה בגלות לארבע מאות שנה. העם חוזר לאותו מקום שאליו נכנס אביו הראשון, אברהם: לשכם. כדי להבין את משמעות ההליכה המהירה הזאת לשכם עלינו לקרוא פסוקים מעטים מתיאור כניסתו של אברהם לארץ:
(ו) וַיַּעֲבר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקום שְׁכֶם עַד אֵלון מורֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ:הפסוקים האלה דומים מאוד לאלה שבספר יהושע: גם בני ישראל נדרשים להגיע לשכם ולבנות שם מזבח. בשכם, במקום שבו נאמר לאברהם "לזרעך אתן את הארץ הזאת", בנה אברהם מזבח, וגם יעקב בנה שם מזבח, ושם בונים בניו 400 שנה אחריו מזבח.
(ז) וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזּאת
וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לה' הַנִּרְאֶה אֵלָיו: (בראשית יב: ו-ז)
הרעיון עכשיו ברור: בני ישראל נכנסים בזכות אברהם, ולכן הדבר הראשון שהם עושים הוא לחזור ולבנות מזבח במקום בו בנה אברהם את המזבח הראשון שלו.
זהו הפירוש הראשון לפרשה שלנו - פירוש שאינו מתחשב במרחקים גיאוגרפיים ובקשיי הדרך. הוא מפליג על כנפי הדמיון וקושר מרחקי זמן ומקום, אבל מוסר לנו רעיון מגובש, ברור ומסודר: בני אברהם נכנסים לארץ בגלל אברהם אביהם ובזכות ההבטחה שניתנה לו.
פירוש שני לפרשה
גם פירוש כזה אפשרי. נחזור ונעיין בפסוקים, וננסה לסדר אותם בסדר הגיוני.
נחפש תחילה פרט שיעזור לנו להבין בין מעשיו השונים של יהושע: נבדוק את מספר האבנים שהשתמשו בהם בכל מקום. בציווי של משה המובא במקור הראשון לא נקבע מספר לאבנים שצריך לקחת להר עיבל. נאמר שם לקחת אבנים גדולות. במקורות השני והשלישי, לאבנים שבנה יהושע בירדן ובגלגל יש מספר: שתים עשרה אבנים. ואילו במקור הרביעי, בניית המזבח על ידי יהושע בהר עיבל, גם שם לא מופיע מספר לאבנים, ומסופר על אבנים שיהושע בנה מהם מזבח.
אם נלך על פי הבחנה זו, נגיע למסקנה כי היו שלושה מבנים:
המבנה הראשון נבנה באפיק הירדן, לזיכרון לדורות הבאים, כדי שידעו היכן עברו ישראל את הירדן.
המבנה השני נבנה בגלגל, במקום שבו לנו ישראל בלילה הראשון בארץ ישראל,
והמבנה השלישי נבנה בשכם, כאשר בנה יהושע בהר עיבל את המזבח.
השאלה שפתחנו בה את הדיון הייתה כי לא מצאנו שיהושע אמנם לקח אבנים ביום עברו את הירדן כדי לבנות בהן את המזבח בשכם. על שאלה זו נוכל לענות, כי העובדה שבקטע הרביעי מצאנו כי יהושע עשה בשכם את מה שציווה אותו משה הוא הראיה כי יהושע אמנם לקח אבנים ביום המעבר והביא אותן לשכם. מדוע לא נאמר הדבר בתיאור יום מעבר הירדן? כי תיאור המעבר עמוס בהרבה פרטים על אבנים ועל מזבחות, ולכן המחבר העדיף לא להוסיף גם פרט זה, שנשמע עליו בהמשך, כאשר נקרא על המזבח שבנה יהושע בשכם.
מדוע מוסיף יהושע עוד שתי מצבות זיכרון? זאת יכולים אנו רק לנחש: משה ציווה על יהושע לחזור לשכם ולחדש את הברית, אבל יהושע, לפי הפירוש שאנו מציעים עכשיו, יודע כי יגיע לשכם בעוד זמן. לפניו דרך ארוכה וקרבות קשים, והוא רוצה לבצע כאן ומיד את הרעיון שמשה ציווה אותו: הוא רוצה לבנות מצבות זיכרון למעבר הירדן ולכניסת ישראל לארץ. והוא עושה זאת בדרכו שלו: הוא בונה שתים עשרה אבנים לסמל את שנים עשר שבטי ישראל, ובשני מקומות: באפיק הירדן שהתייבש ובמקום הראשון שבו לנו ישראל בכניסתם לארץ: בגלגל.
