יהושע ו: כיבוש יריחו
יריחו הייתה עיר המבצר הראשית בדרכם של בני ישראל. לפני המלחמה על יריחו הבטיח ה' ליהושע כי יצליח במלחמה:
(ב) וַיּאמֶר ה' אֶל יְהושֻׁעַ רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת יְרִיחו וְאֶת מַלְכָּהּ גִּבּורֵי הֶחָיִל:לאחר הבטחה כזאת הבעיה אינה האם תיכבש העיר, אלא איך תיכבש. ואמנם, דבר ה' מכתיב את הדרך המדויקת של כיבוש העיר:
(יהושע ו: ב)
(ג) וְסַבּתֶם אֶת הָעִיר כּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַקֵּיף אֶת הָעִיר פַּעַם אֶחָתעד כאן ציווי ה'. אבל יהושע מוסיף דבר שה' לא אמר לו:
כּה תַעֲשֶׂה שֵׁשֶׁת יָמִים:
(ד) וְשִׁבְעָה כהֲנִים יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁופְרות הַיּובְלִים לִפְנֵי הָאָרון
וּבַיּום הַשְּׁבִיעִי תָּסבּוּ אֶת הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים וְהַכּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּשּׁופָרות:
(ה) וְהָיָה בִּמְשׁךְ בְּקֶרֶן הַיּובֵל בְּשָׁמְעֲכֶם כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת קול הַשּׁופָר
יָרִיעוּ כָל הָעָם תְּרוּעָה גְדולָה וְנָפְלָה חומַת הָעִיר תַּחְתֶּיהָ
וְעָלוּ הָעָם אִישׁ נֶגְדּו: (יהושע ו: ג-ה)
(יז) וְהָיְתָה הָעִיר חֵרֶם הִיא וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ לה'כיבושה של יריחו נעשה בדרך נס. הניסיון להסביר את כיבוש יריחו בדרך טבעית אינו רציני. הפסוקים ברורים וחד-משמעיים. סיפור הכתוב אינו מניח אפשרויות לדמיונו של הקורא. בני ישראל מקיפים את העיר פעם אחת בכל יום. אנו יכולים לתאר לעצמנו את חרדתם של תושבי יריחו, הפוחדים מבני ישראל, ורואים אותם מקיפים את החומה, ואת הכוהנים תוקעים בשופרות. וכך יום שני ושלישי ורביעי וחמישי ושישי, עד ליום השביעי, שבו הקיפו את העיר שבע פעמים. הכוהנים תוקעים בשופרות, העם מריע, והחומות נופלות תחתיהן.
רַק רָחָב הַזּונָה תִּחְיֶה הִיא וְכָל אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבַּיִת
כִּי הֶחְבְּאַתָה אֶת הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר שָׁלָחְנוּ:
(יח) וְרַק אַתֶּם שִׁמְרוּ מִן הַחֵרֶם פֶּן תַּחֲרִימוּ וּלְקַחְתֶּם מִן הַחֵרֶם
וְשַׂמְתֶּם אֶת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל לְחֵרֶם וַעֲכַרְתֶּם אותו:
(יט) וְכל כֶּסֶף וְזָהָב וּכְלֵי נְחשֶׁת וּבַרְזֶל קדֶשׁ הוּא לה' אוצַר ה' יָבוא: (שם יז-יט)
למעבר לציור של חומות יריחו - לחץ כאן
מדוע היה כיבוש יריחו בדרך נס, דבר שלא היה בכיבוש הערים האחרות בארץ ישראל? קשה להשיב על השאלה, אבל אפשר לשער: בני ישראל פורצים בכיבוש יריחו את "מנעולה של ארץ ישראל". כיבוש יריחו הוא הכיבוש הראשון, והוא יטביע את חותמו על כיבוש הארץ. וכיבוש זה אינו נעשה בידי אדם. כיבוש זה - כולו נס, כולו בידי ה'. הוא ממשיך לימים אחדים את ההנהגה בדרך של נס שישראל זכו לה בתקופת הנדודים במדבר ובמעבר הירדן, נס המראה כי יש יד המכוונת את תולדות ישראל ואת כיבוש ישראל.
עכשיו גם מובן מדוע מצווה יהושע את העם להחרים את שלל יריחו. בדרך כלל מותר ללוחמים לקחת שלל מן הערים שהם כובשים. יש גם נהלים קבועים בחלוקת השלל. אחד מהם קובע, למשל, כי הלוחמים מתחלקים בשלל עם החיילים המשובצים בתפקידים לא קרביים. כיבוש יריחו שונה. זהו הכיבוש הראשון, ויהושע מצווה על העם שלא לקחת מאומה משלל יריחו ולהקדיש את שלל העיר לאוצר בית ה'.
האם נלחמו על יריחו בשבת?
חכמי התלמוד מציינים כי כיבוש יריחו היה בשבת, וזאת על פי הכתוב:
(טו) וַיְהִי בַּיּום הַשְּׁבִיעִי וַיַּשְׁכִּמוּ כַּעֲלות הַשַּׁחַר וַיָּסבּוּ אֶת הָעִיר כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה
שֶׁבַע פְּעָמִים רַק בַּיּום הַהוּא סָבְבוּ אֶת הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים: (ו: טו)
המונח "ביום השביעי" מציין בדרך כלל את יום השבת, ועל כן חכמי התלמוד מסיקים כי כיבוש יריחו היה בשבת.
הרשות להילחם בשבת מובאת בתלמוד באופן כללי יותר: ההלכה קובעת, כי אין להתחיל מלחמה בסוף השבוע, כדי שלא לגרום לכך שבהכרח יילחמו בשבת, אבל מותר להתחיל להילחם בתחילת השבוע, ואם המלחמה לא נסתיימה, ממשיכים אותה אפילו בשבת, עד לניצחון. זאת במלחמה שאינה מלחמת מצווה, שאינה מלחמת התגוננות או מלחמה לכיבוש ארץ ישראל. מלחמת מצווה מותר להתחיל בכל יום ולהילחם אפילו בשבת. הראיה המובאת בתלמוד להלכה זו היא כיבוש יריחו, שהיה בשבת, ומכאן שמותר לפתוח במלחמה בשבת. דברים אלה מפורטים בתלמוד הירושלמי, במסכת שבת פרק א', הלכה ח'.
עניין זה של ניהול מלחמה בשבת עורר דיונים מעניינים ובעיות היסטוריות מגוונות, ונבדוק כאן בקיצור בעיה זו.
ההלכה שמותר להילחם בשבת מקובלת היא, אלא שיש מקור היסטורי אחד שעורר דיונים סביב השאלה של מלחמה בשבת. מקור זה הוא בספר החשמונאים (= ספר המקבים), המתאר את מלחמות מתתיהו ובניו במלכות יוון במאה השנייה לפני הספירה הנוצרית. מלחמה זו, שבעקבותיה אנו חוגגים את חג החנוכה, כללה מלחמות ארוכות נגד צבא יוון. ספר החשמונאים נכתב לאחר מלחמות אלה, ובו מסופר סיפור זה:
"אז ירדו רבים מבקשי צדק ומשפט אל הישימון לשבת, הם ובניהם ונשיהם ומקניהם, כי רבו הרעות עליהם. ויוגד לאנשי המלך ולחיל שהיה בירושלים, עיר דויד, כי ירדו אנשים אשר עברו על מצוות המלך למחבואים בישימון. וירוצו אחריהם רבים וישיגום, ויחנו עליהם, ויערכו עליהם מלחמה ביום השבת. ויאמרו להם: רב לכם, צאו ועשו כדבר המלך וחיו. ויאמרו: לא נצא, ולא נעשה דבר המלך לחלל את יום השבת. וימהרו לעשות אתם מלחמה. ולא ענו להם, ולא זרקו עליהם אבן ולא סתמו את המחבואים, באמרם: נמות כולנו בתמנו. עדים לנו השמים והארץ כי חינם אתם מאבדים אותנו. ויערכו עליהם מלחמה בשבת, וימותו הם ונשיהם ובניהם ומקניהם, כאלף נפש אדם." (חשמונאים א פרק ב)זהו סיפור מוזר. אלף איש התחבאו מפני צבא יוון במערות, וכאשר צבא זה עלה עליהם למלחמה בשבת, הם העדיפו למות, ובלבד שלא יילחמו בשבת. אלף איש לא השיבו מלחמה נגד המתקיפים אותם בשבת!
בהמשך הסיפור נאמר כי מתתיהו, יוזם מרד החשמונאים, ובניו התאבלו על ההרוגים, וקבעו כי מכאן ואילך יחזירו מלחמה בשבת. והסיבה: כדי שלא יהיה מצב, שבמלחמות שבת אין ליהודים סיכוי להגן על עצמם. ועדיין לא ברור מה קרה במערה, מדוע לא הגנו היהודים על עצמם.
ייתכן שההסבר לעניין טמון במשפט הכלול בקטע, ובו נאמר: "ויאמרו: לא נצא ולא נעשה את דבר המלך לחלל את יום השבת." הדרישה מהם הייתה לחלל שבת, ואת זאת הם סירבו לעשות. אגב כך הם טעו וחשבו כי אם יילחמו בשבת יימצאו עושים את הדבר שהמלך רוצה: יחללו שבת, ועל כן הם נמנעו מלהשיב מלחמה בשבת.
תשובה ברורה לשאלה אין, אבל מתיאור מלחמת יריחו בתלמוד עולה כי ההלכה שנקבעה לדורות היא שיש להילחם גם בשבת.
למאמרו של הרב גורן - לחימה בשבת לאור המקורות - לחץ כאן
לתגובת הרב נריה למאמר הרב גורן - על היתר מלחמה שבת - לחץ כאן
