|
פרשה ב: הקדשתו של משה
א [וחנותי את אשר אחון]
בשר ודם, מדותיו ועלילותיו מעוותות הן, שנאמר (דברים כב, יד): ושם לה עלילות דברים. אבל מדותיו ועלילותיו של הקדוש ברוך הוא, רחמניות הן, שנאמר (תהלים שם, ח): רחום וחנון ה', ואותן מדות הודיע למשה, בשעה שאמר לו (שמות לג, יג): הודיעני נא את דרכיך.
אמר לו הקדוש ברוך הוא (שם שם, יט): וחנותי את אשר אחון, הוי, רחום וחנון ה' יודיע דרכיו למשה, שהודיע דרך הקץ למשה, שנאמר: ומשה היה רועה לבני ישראל.
עלילותיו, שעשה עלילותיו במצרים, כדי שיספרו ישראל עלילותיו, שעשה הקדוש ברוך הוא למצרים, הדא הוא דכתיב (שם י, ב): ולמען תספר באזני בנך.
ורחום, שריחם על ישראל, ולא נגעו בהן המכות.
וחנון, שנתן חן העם בעיני מצרים.
(תהלים שם, שם): ארך אפים, שהאריך אף עמהם, שהוא מטה כלפי חסד, ונסתכל בטוב ולא ברע, שהיו עתידים לעשות:
ב [ומשה היה רועה]
אמר רבי שמואל בר נחמן: עד שלא חרב בית המקדש, היתה שכינה שורה בתוכו, שנאמר (תהלים יא, ד): ה' בהיכל קדשו.
ומשחרב בית המקדש, נסתלקה השכינה לשמים, שנאמר (שם שם, שם): ה' בשמים הכין כסאו.
רבי אלעזר אומר: לא זזה השכינה מתוך ההיכל, שנאמר (דה"ב ז, טז): והיו עיני ולבי שם וגו'. וכן הוא אומר (תהלים ג, ה): קולי אל ה' אקרא ויענני מהר קדשו סלה, אף על פי שהוא חרב הרי הוא בקדושתו.
בא וראה מה כורש אומר (עזרא א, ג): הוא האלהים אשר בירושלים.
אמר להן: אף על פי שהוא חרב, האלהים אינו זז משם.
אמר רבי אחא: לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי, שנאמר (שיר ב, ט): הנה זה עומד אחר כתלנו.
וכתיב (תהלים יא, שם): עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם.
אמר רבי ינאי: אע"פ ששכינתו בשמים, עיניו יחזו עפעפיו, יבחנו בני אדם.
משל למלך שהיה לו פרדס ובנה בו מגדל גבוה, וצוה המלך שיתנו לתוכו פועלים, שיהיו עוסקים במלאכתו.
אמר המלך: כל מי שמתכשר במלאכתו, יטול שכרו משלם, וכל מי שמתעצל במלאכתו, ינתן בדימוס.
המלך, זה מלך מלכי המלכים.
והפרדס, זה העולם, שנתן הקדוש ברוך הוא לישראל בתוכו לשמור התורה, והתנה עמהם ואמר: מי שהוא שומר את התורה, הרי גן עדן לפניו, ומי שאינו משמרה, הרי גיהנם.
אף הקדוש ברוך הוא, אף על פי שהוא נראה כמסלק שכינתו מבית המקדש, עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם, ולמי בוחן לצדיק, שנאמר (תהלים שם, ה): ה' צדיק יבחן.
[ובמה הוא בוחנו? במרעה צאן]
מהו ממכלאות צאן?
כמו (בראשית ח, ב): ויכלא הגשם, היה מונע הגדולים מפני הקטנים, והיה מוציא הקטנים לרעות, כדי שירעו עשב הרך, ואחר כך מוציא הזקנים, כדי שירעו עשב הבינונית, ואחר כך מוציא הבחורים, שיהיו אוכלין עשב הקשה.
אמר הקדוש ברוך הוא: מי שהוא יודע לרעות הצאן איש לפי כחו, יבא וירעה בעמי, הדא הוא דכתיב (תהלים שם, עא): מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו, ואף משה לא בחנו הקדוש ברוך הוא, אלא בצאן.
אמרו רבותינו: כשהיה משה רבינו עליו השלום רועה צאנו של יתרו במדבר, ברח ממנו גדי ורץ אחריו, עד שהגיע לחסית, כיון שהגיע לחסית, נזדמנה לו בריכה של מים ועמד הגדי לשתות, כיון שהגיע משה אצלו, אמר: אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא, עיף אתה, הרכיבו על כתיפו והיה מהלך.
אמר הקדוש ברוך הוא: יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם, כך, חייך! אתה תרעה צאני ישראל. הוי, ומשה היה רועה:
ג [נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן]
דבר אחר:
ומשה היה רועה, הדא הוא דכתיב (משלי ל, ה): כל אמרת אלוה צרופה, אין הקדוש ברוך הוא נותן גדולה לאדם, עד שבודקהו בדבר קטן, ואחר כך מעלהו לגדולה.
הרי לך שני גדולי עולם, שבדקן הקדוש ברוך הוא בדבר קטן, ונמצאו נאמנים והעלן לגדולה. בדק לדוד בצאן ולא נהגם אלא במדבר, להרחיקם מן הגזל, שכן אליאב אומר לדוד (ש"א יז, כח): ועל מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר, מלמד, שהיה דוד מקיים המשנה, (ב"ק עט): אין מגדלים בהמה דקה בארץ ישראל.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: נמצא אתה נאמן בצאן, בא ורעה צאני, שנאמר (תהלים עח, עא): מאחר עלות הביאו.
וכן במשה הוא אומר: וינהג את הצאן אחר המדבר, להוציאן מן הגזל, ולקחו הקדוש ברוך הוא לרעות ישראל, שנאמר (שם עז, כא): נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן:
ד [וינהג את הצאן אחר המדבר]
ומשה היה, כל מי שכתוב בו היה, מתוקן לכך.
(בראשית ג, כב): הן האדם היה, מתוקנת היתה המיתה לבא לעולם, שנאמר (שם א, ב):
וחשך על פני תהום, זו מיתה, שמחשיך פני הבריות.
(שם ג, א): והנחש היה ערום, מתוקן לפורעניות היה.
בנח, כתיב (שם ו, ט): תמים היה, מתוקן לגאולה.
ביוסף, כתיב (שמות א, ה): ויוסף היה, מתוקן לפרנסה.
במרדכי, כתיב (אסתר ב, ה): איש יהודי היה, מתוקן להצלה.
ומשה, לגאולה, מתחלת ברייתם נתקנו לכך.
וינהג את הצאן אחר המדבר
אמר רבי יהושע:
למה היה רודף למדבר?
לפי שראה שישראל נתעלו מן המדבר, שנאמר (שיר ג, ו): מי זאת עולה מן המדבר, שהיה להם מן המדבר:
המן,
והשליו,
והבאר,
והמשכן,
והשכינה,
כהונה,
ומלכות,
וענני כבוד.
דבר אחר:
אמר הקדוש ברוך הוא למשה: אתה עתיד להעלות ישראל ממצרים, בזכות מי שדברתי עמו בין הבתרים, זה אברהם, ואין מדבר אלא דבור, שנאמר (שם ד, ג): ומדברך נאוה.
ואמר רבי לוי, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: סימן זה לך, במדבר אתה מניחן, ומן המדבר אתה עתיד להחזירן לעתיד לבא, שנאמר (הושע ב, טז): לכן הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר.
דבר אחר:
למה היה רודף למדבר?
שצפה שהוא עתיד להחריב כרכי אומות העולם, כמה דכתיב (ירמיה נ, יב): הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה.
דבר אחר:
וינהג את הצאן אחר המדבר, בישרו, שישראל הקרויים צאן, ימותו במדבר.
וכן בשעה שתבע משה צרכיהן של ישראל, אמר לו הקדוש ברוך הוא (שיר א, ז): הגידה לי שאהבה נפשי וגו'
כמה חיות בהן?
כמה מעוברות?
כמה מיניקות, התקנת לתינוקות?
כמה ריכוכין, התקנת למעוברות?
השיבו הקדוש ברוך הוא (שם שם, ח): אם לא תדעי לך, אם לא ידעת, סופך לידע. (שם שם, שם): צאי לך בעקבי הצאן, כלומר: הצאן והגדיים אתה רועה! (כלומר: האבות ימותו במדבר והבנים נכנסים): ואין אתה רועה הבנים, אלא (שם שם, שם): על משכנות הרועים, בארץ סיחון (שלא תכנס משם והלאה).
ויבא אל הר האלהים חורבה
חמשה שמות יש לו הר אלהים:
הר בשן.
הר גבנונים.
הר חורב.
הר סיני.
הר האלהים, ששם קבלו ישראל אלהותו של הקדוש ברוך הוא.
הר בשן, שכל מה שאוכל אדם בשניו, בזכות התורה, שניתנה בהר. וכן הוא אומר (ויקרא כו, ג-ד): אם בחקותי תלכו, ונתתי גשמיכם בעתם.
הר גבנונים, נקי כגבינה, נקיים מכל מום.
הר חורב, שממנו נטלו סנהדרין רשות להרוג בחרב.
ורבי שמואל בר נחמן אמר: שמשם נטלו עובדי גלולים איפופסין שלהם, שנאמר (ישעיה ס, יב): והגוים חרב יחרבו, מחורב יחרבו.
הר סיני, שממנו ירדה שנאה לעובדי כוכבים:
ה [וירא מלאך ה' אליו]
אני ישינה, מן המצות.
ולבי ער, לעשותן.
(שם שם, שם): תמתי, בסיני, שנתממו עמי בסיני ואמרו: (שמות כד, ז): כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.
אמר רבי ינאי: מה התאומים הללו, אם חשש אחד בראשו, חבירו מרגיש כן.
אמר הקדוש ברוך הוא: כביכול (תהלים צא, טו), עמו אנכי בצרה.
דבר אחר:
מהו עמו אנכי בצרה?
כשיש להם צרה אינם קוראים אלא להקדוש ברוך הוא.
במצרים, (שמות ב, כג): ותעל שועתם אל האלהים.
בים, (שם יד, י): ויצעקו בני ישראל אל ה', וכאלה רבים.
ואומר (ישעיה סג, ט): בכל צרתם לו צר.
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: אי אתה מרגיש שאני שרוי בצער, כשם שישראל שרוים בצער, הוי יודע, ממקום שאני מדבר עמך מתוך הקוצים, כביכול אני שותף בצערן.
וירא מלאך ה'
רבי יוחנן אמר: זה מיכאל.
רבי חנינא אמר: זה גבריאל
רבי יוסי הארוך: בכל מקום, שהיו רואין אותו היו אומרים: שם רבינו הקדוש!
כך כל מקום שמיכאל נראה שם, הוא כבוד השכינה.
אליו
מהו אליו?
מלמד, שהיו אנשים עמו ולא ראו אלא משה בלבד, כשם שכתוב בדניאל (דניאל י, ז): וראיתי אני דניאל לבדי את המראה.
בלבת אש
ללבבו, כשיבא לסיני ויראה אותן אשות, ולא יירא מהם.
דבר אחר:
בלבת אש, משני חלקיו של סנה ולמעלה, כשם שהלב נתון משני חלקיו של אדם, ולמעלה.
מתוך הסנה
שאל גוי אחד את רבי יהושע בן קרחה:
מה ראה הקדוש ברוך הוא לדבר עם משה מתוך הסנה?
אמר לו: אלו מתוך חרוב, או מתוך שקמה, כך היית שואלני, אלא להוציאך חלק אי אפשר.
למה מתוך הסנה?
ללמדך, שאין מקום פנוי בלא שכינה, אפילו סנה.
בלבת אש, בתחלה לא ירד, אלא מלאך אחד, שהיה ממוצע ועומד באמצע האש, ואחר כך ירדה שכינה ודברה עמו מתוך הסנה.
רבי אליעזר אומר: מה הסנה שפל מכל האילנות שבעולם, כך היו ישראל שפלים ירודים למצרים, לפיכך נגלה עליהם הקדוש ברוך הוא וגאלם, שנאמר (שמות ג, ח): וארד להצילו מיד מצרים
רבי יוסי אומר: כשם שהסנה קשה מכל האילנות, וכל עוף שנכנס לתוך הסנה אין יוצא בשלום, כך היה שעבוד מצרים קשה לפני המקום, מכל השעבודים שבעולם, שנאמר (שם שם, ז): ויאמר ה' ראה ראיתי את עני עמי.
ומה תלמוד לומר ראה ראיתי שתי פעמים?
אלא, מאחר שהיו מטביעין אותן בנהר, היו חוזרין וכובשין אותן בבנין.
משל לאחד, שנטל את המקל והכה שני בני אדם, ושניהם קבלו את הרצועה ויודעים צערה. כך היה צערן ושיעבודם של ישראל גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שנאמר (שם שם, שם): כי ידעתי את מכאוביו.
[מתוך הסנה]
מה הסנה הזה, עושין אותו גדר לגנה,
כך ישראל, גדר לעולם.
דבר אחר:
מה הסנה הזה, גדל על כל מים,
כך ישראל אינן גדילים אלא בזכות התורה שנקראת מים.
שנאמר (ישעיה נה, א): הוי כל צמא לכו למים.
דבר אחר:
מה הסנה הזה גדל בגינה ובנהר,
כך ישראל הם בעולם הזה ובעולם הבא.
דבר אחר:
מה הסנה עושה קוצין ועושה וורדין,
כך ישראל יש בהן צדיקים ורשעים.
אמר רבי פנחס הכהן בר רבי חמא: מה הסנה הזה, כשאדם מכניס ידו לתוכו אינו מרגיש, וכשהוא מוציאה מסתרטת.
כך כשירדו ישראל למצרים, לא הכיר בהן בריה, כשיצאו, יצאו באותות ובמופתים ובמלחמה.
רבי יהודה בר שלום אמר: מה הסנה, העוף נכנס לתוכו ואינו מרגיש, וכשהוא יוצא כנפיו מתמרטות.
כך כשירד אברהם אבינו למצרים, לא הכיר בו בריה, וכשיצא (בראשית יב, יז): וינגע ה' את פרעה.
דבר אחר:
מתוך הסנה
רבי נחמן בנו של רבי שמואל בר נחמן אומר כל האילנות, יש מהן עושה עלה אחת, ויש מהן שתים, או שלש, הדס עושה שלש, שנקרא (ויקרא כג, מ): עץ עבות, אבל הסנה יש לו חמש עלין.
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: אין ישראל נגאלין, אלא בזכות אברהם יצחק ויעקב ובזכותך ובזכות אהרן.
דבר אחר:
מתוך הסנה, רמז לו שיחיה מאה ועשרים שנה, כמנין הסנה.
וירא והנה הסנה בוער באש, מיכן אמרו: האש של מעלה, מעלה לולבין ושורפת, ואינה אוכלת, והיא שחורה.
האש של מטה, אינה מעלה לולבין, והיא אדומה ואוכלת ואינה שורפת.
ולמה הראה לו הקדוש ברוך למשה בענין הזה?
לפי שהיה מחשב בלבו ואומר: שמא יהיו המצריים מכלין את ישראל, לפיכך הראהו הקדוש ברוך הוא, אש בוערת ואיננו אוכל.
אמר לו: כשם שהסנה בוער באש ואיננו אוכל,
כך המצריים אינן יכולין לכלות את ישראל.
דבר אחר:
לפי שהיה הקדוש ברוך הוא מדבר עם משה ולא היה מבקש לבטל ממלאכתו, הראה לו אותו דבר, כדי שיהפוך פניו ויראה וידבר עמו, שכך אתה מוצא מתחלה, וירא מלאך ה' אליו ולא הלך משה, וכיון שבטל ממלאכתו והלך לראות, מיד (שמות ג, ד): ויקרא אליו אלהים:
ו [כי סר לראות]
רבי יוחנן אמר: חמש פסיעות פסע משה באותה שעה, שנאמר: אסורה נא ואראה.
רבי שמעון בן לקיש אמר: הפך פניו והביט, שנאמר: וירא ה' כי סר לראות, כיון שהביט בו הקדוש ברוך הוא, אמר: נאה זה לרעות את ישראל.
אמר רבי יצחק:
מהו כי סר לראות?
אמר הקדוש ברוך הוא: כי סר וזעף הוא זה, לראות בצערן של ישראל במצרים, לפיכך ראוי הוא להיות רועה עליהן, מיד: ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה.
ויאמר משה משה
אתה מוצא (בראשית כב, יא): באברהם אברהם יש בו פסק.
(שם מו, ב): יעקב יעקב יש בו פסק.
(ש"א ג, י): שמואל שמואל יש בו פסק.
אבל משה משה אין בו פסק, למה כן?
משל לאדם, שנתן עליו משאוי גדול וקורא: פלוני פלוני, קרובי, פרוק מעלי משוי זה!
דבר אחר:
עם כל הנביאים הפסיק מלדבר עמהם, אבל במשה לא הפסיק כל ימיו.
תני, רבי שמעון בן יוחאי:
מהו משה משה?
לשון חיבה, לשון זירוז.
דבר אחר:
משה משה, הוא שלמד תורה בעולם הזה, והוא עתיד ללמד בעולם הבא.
שעתידין ישראל לילך אצל אברהם ואומרים לו: למדנו תורה.
והוא אומר להם: לכו אצל יצחק, שלמד יותר ממני.
ויצחק אומר: לכו אצל יעקב, ששימש יותר ממני.
ויעקב אומר להם: לכו אצל משה, שלמדה מפי הקדוש ברוך הוא, הדא הוא דכתיב (תהלים פד, ח): ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון, ואין אלהים אלא משה, שנאמר (שמות ז, א): ראה נתתיך אלהים לפרעה.
רבי אבא בר כהנא אמר: כל מי שנכפל שמו, הוא בשני עולמות.
ויאמר הנני
הנני לכהונה ולמלכות.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: במקום עמודו של עולם אתה עומד.
אברהם אמר (בראשית כב, א): הנני, ואתה אומר: הנני.
בקש משה שיעמדו ממנו כהנים ומלכים.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אל תקרב הלום! כלומר, לא יהיו בניך מקריבין, שכבר מתוקנת הכהונה לאהרן אחיך.
הלום, זו מלכות, כמו דתימא (ש"ב ז, יח): כי הביאותני עד הלום.
ואומר (ש"א י, כב): הֲבָא עוד הלום איש.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: כבר מתוקן המלכות לדוד, אף על פי כן זכה משה לשתיהן:
כהונה ששימש בשבעת ימי המלואים.
מלכות דכתיב (דברים לג, ח): ויהי בישורון מלך.
של נעליך
כל מקום שהשכינה נגלית, אסור בנעילת הסנדל.
וכן ביהושע (יהושע ה, טו): של נעלך.
וכן הכהנים לא שמשו במקדש, אלא יחפים:
|
