|
פרשה כז: בואו של יתרו
א [ביאת יתרו וביאת עמלק]
רעך, זה הקדוש ברוך הוא. כמה דאת אמר: (תהלים קכב) למען אחי ורעי.
ורע אביך, זה אברהם, שנאמר (ישעיה מא): זרע אברהם אוהבי.
אל תעזוב, ואם עזבת, תן דעתך שלא תכנס לבית אחיך.
ביום אידך, זה ישמעאל ועשו.
אמר רבי יהושע בן לוי: כשהגלה נבוכדנצר את ישראל לבבל, היו כפותים מאחוריהם, כמו שכתוב במדרש איכה: עד (שם כא) כי מפני חרבות נדדו.
אביכם שהיה מושלך במדבר פתחתי לו באר מים, ואתם עשיתם כך.
הוי (משלי כז): טוב שכן קרוב מאח רחוק.
דבר אחר:
טוב שכן קרוב, הוא יתרו, שהיה רחוק לישראל מן עשו אחיו של יעקב.
ביתרו מה כתיב?
(ש"א טו): ויאמר שאול אל הקיני וגו'.
בעשו כתיב (דברים כה): זכור את אשר עשה לך עמלק.
אתה מוצא דברים רבים כתובים בעשו לגנאי, וכתובים ביתרו לשבח.
בעשו כתיב (איכה ה): נשים בציון ענו.
וביתרו כתיב ויתן את צפורה בתו.
בעשו כתיב (תהלים יד): אוכלי עמי אכלו לחם.
וביתרו כתיב: קראן לו ויאכל לחם.
בעשו כתיב: ולא ירא אלהים.
וביתרו כתיב: וצוך אלהים.
עשו בטל את הקרבנות.
וביתרו כתיב (שמות יח): ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים.
עשו שמע ביציאתן של ישראל ונלחם עמהם, שנאמר (שם יז): ויבא עמלק.
יתרו שמע בשבחן של ישראל ובא ונדבק עמהם, שנאמר: וישמע יתרו:
ב [כבוד חכמים ינחלו, זה יתרו]
וישמע יתרו, הה"ד (משלי ג) כבוד חכמים ינחלו, זה יתרו, בשעה שבא אצל משה, מה כבוד נחל? ויאמר אל משה אני חותנך יתרו בא אליך.
רבי יהושע אומר: שלח לו ביד שליח.
ר' אליעזר אומר: שלח לו אגרת ואמר: עשה בגיני, ואם אין אתה עושה בגיני, עשה בגין אשתך, ואם אין אתה עושה בגינה, עשה בגין בניך.
דבר אחר:
ר' אליעזר אומר: הקב"ה אמר לו צא! ויאמר אל משה.
א"ל הקב"ה: אני הוא שאמרתי והיה העולם, שנאמר (תהלים נ) אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ.
אני הוא שאני מקרב, אני הוא שאני מרחק, שנאמר (ירמיה כג) האלהי מקרוב אני נאם ה'.
אני הוא שקרבתי ליתרו ולא רחקתיו. אדם זה שבא אצלי לא בא אלא לשם שמים, ולא בא אלא להתגייר, אף אתה קרבהו אל תרחיקהו. מיד, ויצא משה לקראת חותנו.
אמרו: יצא משה, יצא אהרן, נדב ואביהוא, ושבעים מזקני ישראל.
ויש אומרים: אף ארון יצא עמהם, לכך נאמר: כבוד חכמים ינחלו:
ג [יתרו זכה לברכות משהתחתן עם משה]
וישמע יתרו
ראה כמה טובות וברכות באו ליתרו, משעה שנתחתן עם משה.
מה כתיב?
ויבא אהרן וכל זקני ישראל.
וכן אתה מוצא, בשעה שבא בלעם לקלל את ישראל, לא דיין שלא קללן אלא ברכן, ולא עוד, אלא כיון שראה עמלק התחיל לקללו, שנאמר ( במדבר כד): ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד.
אבל ליתרו מהו אומר?
(שם) איתן מושבך ושים בסלע קנך.
אמר לו: קיני, עמנו היית בעצה.
מי הושיבך אצל איתני עולם?
משל לצפור, שברח מן הצייד ונפלה לתוך ידו של אנדרואנטיא, כיון שראה אותו הצייד התחיל מקלסה, ואמר לו כמה נאה בריחה שברחת.
כך היה בלעם משבח את יתרו ואמר לו: איתן מושבך:
ד [הגויים התקרבו לישראל בזכות הנסים]
וישמע יתרו, הה"ד (ירמיה טז): ה' עוזי ומעוזי ומנוסי ביום צרה אליך גוים יבואו מאפסי ארץ.
אמרו ישראל להקב"ה: כשעשית לנו נסים בים, אמרנו לך (שמות טו): עזי וזמרת יה, הלא שמעה רחב ובאה ודבקה בך, שנאמר (יהושע ב): ותאמר אל האנשים ידעתי כי נתן ה' לכם את הארץ (שם) כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף.
הוי, ה' עוזי ומעוזי ומנוסי ביום צרה.
כשעשית נסים בימי שלמה, שנאמר (ש"א ב): ויתן עוז למלכו, לא באת מלכת שבא ושבחה אותך, שנאמר (מ"א י): ומלכת שבא שומעת את שמע שלמה.
ומה אמרה?
(שם) יהי ה' אלהיך ברוך אשר חפץ בך.
כשהוצאת אותנו ממצרים ונתת לנו את התורה, שנקראת עוז, שנאמר (תהלים כט): ה' עוז לעמו יתן, ולא שמע יתרו ובא ונדבק בך?!
הוי, (ירמיה טז) אליך גוים יבואו מאפסי ארץ:
ה [בחוץ לא ילין גר]
וישמע יתרו, הה"ד (איוב לא): בחוץ לא ילין גר, כמו שכתוב לעיל בפרשה זאת חקת הפסח, עד גר שנשא בת ישראל והוליד בת והלכה הבת ונשאת לכהן כשר וילדה בן, הרי זה ראוי להיות כהן גדול, עומד ומקריב על גבי המזבח, ונמצא הגר מבפנים ובן לוי מבחוץ.
הוי, בחוץ לא ילין גר.
(שם) דלתי לאורח אפתח, זה יתרו, שהוריד לו הקב"ה את המן, שנאמר (תהלים עח): ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח:
ו [עונש עמלק וביאת יתרו]
וישמע יתרו, הה"ד (משלי יט): לץ תכה ופתי יערים.
וכן הוא אומר ( שם כא): בענוש לץ יחכם פתי.
עמלק ויתרו היו בעצה עם פרעה, כשראה יתרו שאבד הקב"ה את עמלק מן העוה"ז ומן העוה"ב, תוהא ועשה תשובה, שכן כתיב למעלה: כי מחה אמחה את זכר עמלק ואח"כ וישמע יתרו. אמר: אין לי לילך אלא אצל אלוה של ישראל.
ומנין אתה למד שעמלק והמדינים צריהם של ישראל?
שנאמר ( במדבר כב): וילכו זקני מואב וזקני מדין.
וכן (שופטים ז): מדין ועמלק ובני קדם.
וכן בלעם הרשע אומר: וירא את עמלק, שלא חזר בו, וכשראה ליתרו שעשה תשובה, מה אמר? (במדבר כו) וירא את הקיני.
משל לצייד, שהיה צד צפרים. צד את הראשונה, בא לצוד את השניה, הלכה וישבה לה על איקונין של מלך. עמד לו הצייד תוהא בה, אמר לה: אם אזרק עליה אבן אני מתחייב בנפשי, ואם אתן את הקנה, מתיירא אני שלא יגע באיקונין של מלך, איני יודע מה אומר לך, אלא למקום יפה ברחת ונפלטת.
כך בלעם ראה ליתרו ועמלק בעצה, עמד על עמלק ומחה שמו. בא לראות יתרו, מצאו שעשה תשובה.
אמר לו: למקום יפה ברחת! הוי, איתן מושבך כאברהם, הוי, לץ תכה, זה עמלק.
ופתי יערים, זה יתרו.
והוכח לנבון, זה משה, שהוכיחו יתרו כשראהו יושב ודן את ישראל כל היום.
אמר לו: מדוע אתה יושב לבדך? נבול תבול!
אמר לו: מדעתי לא תעשה כן, אלא המלך בהקב"ה, שנאמר (שמות יח): ועתה שמע בקולי איעצך.
מה כתיב אחריו?
וישמע משה לחותנו ויעש כל אשר אמר:
ז [יתרו זכה לאכול עם גדולי ישראל]
וישמע יתרו, הה"ד (קהלת יא): שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו.
וכי בני אדם שוטים הם שנותנין לחמם על פני המים?!
ועל מי אמר?
על יתרו, שנתן לחמו למשה, שנאמר (שמות ב): קראן לו ויאכל לחם.
הוי, שלח לחמך על פני המים, זה משה, שנאמר (שם): כי מן המים משיתיהו.
למה?
כי ברוב הימים תמצאנו, ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם:
ח [משמעות שמותיו של יתרו]
וישמע יתרו
שבעה שמות נקראו לו, יתר, כשהיה עובד כוכבים, שנאמר (שם ד): וישב אל יתר חותנו.
ומשנתגייר הוסיף לו אות אחת, כשם שעשה לאברהם ונקרא יתרו.
דבר אחר:
יתרו, שיתר פרשה אחת בתורה, שנאמר: ואתה תחזה מכל העם.
חובב, שחיבב את התורה, כמו שכתוב בפרשת (במדבר י): ויאמר משה לחובב:
ט [בזכות השמיעה]
וישמע יתרו, הה"ד (ירמיה ב): שמעו דבר ה' בית יעקב. זש"ה (משלי ו) בני אם ערבת לרעך. אמר רבי נחמיה: נאמרה על החברים כל הימים, שאדם חבר לא איכפת לו בצבור, ואינו נענש עליו. נתמנה אדם בראש ונטל טלית, לא יאמר לטובתי אני נזקק, לא איכפת לי בצבור, אלא כל טורח הצבור עליו. אם ראה אדם מעביר בייא על חבירו, או עובר עבירה ולא ממחה בידו, הוא נענש עליו. ורוח הקדש צווחת: בני אם ערבת לרעך, אתה ערב עליו.
תקעת לזר כפיך
אמר לו הקב"ה: אתה הכנסת עצמך לזירה, ומי שהוא מכניס עצמו לזירה, או ניצוח או נוצח. א"ל הקב"ה: אני ואתה עומדים בזירה, או נצחת או נצחתי.
נוקשת באמרי פיך
אין אמרי, אלא הוראת תורה, שנאמר (שם ז): בני, שמור אמרי.
וכן (שם ד): לאמרי הט אזנך, (שם ו) עשה זאת איפוא, בני, והנצל, כי באת בכף רעך, אלא תן רצונך לידע מה לעשות, והואיל והכנסת עצמך לערבות זה, ליעשות ראש, לך התרפס באבק רגליהם של שרים וגדולים ממך, הה"ד (שם): ורהב רעך, ואין רהב אלא מלכות, שנאמר (תהלים פה): אזכיר רהב. ואם לאו, דמך בראשך, כדם צבי ואיל, הה"ד (משלי ו): הנצל כצבי מיד ( כמ"ש בפרשת ויגש בבראשית רבה).
ורבנין אמרין: בני! אם ערבת לרעך, אלו ישראל, שהם ערבים בינן לבין הקב"ה. חביבים ישראל שנקראו רעים, שנאמר (תהלים קכב): למען אחי ורעי.
ומה היתה ערבותן?
אלא, בשעה שהקב"ה בא ליתן את התורה, לא קבלוה אחת מן האומות, אלא ישראל.
משל למלך, שהיה לו שדה והיה מבקש למוסרה לאריסים.
קרא לראשון ואמר לו:
תקבל אתה השדה הזו?
א"ל: אין בי כח, קשה הימני. וכן לשני ולשלישי ולרביעי ולא קבלוה ממנו, וקרא לחמישי ואמר לו: תקבל אתה השדה הזו?
א"ל: הן!
על מנת לפולחה?
אמר לו: הן! משנכנס לתוכו הובירה, על מי המלך מקפיד, על אותם שאמרו אין אנו יכולין לקבלה, או על מי שקבלה עליו, ומשקבלה עליו נכנס בה והובירה, לא על זה שקבלה?!
כך כשנגלה הקב"ה על הר סיני, לא הניח אומה שלא הרתיק עליה ולא קבלו עליהם לשמרה, וכשבא אצל ישראל, אמרו (שמות כד): כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, לכך בדין הוא שתשמעו.
הוי, (ירמיה ב) שמעו דבר ה' בית יעקב ואם לאו תענשו בערבות.
הוי, בני אם ערבת לרעך.
דבר אחר:
שמעו דבר ה'
משל למלך, שאמר לעבדיו שמרו לי ב' כוסות הללו, והיה דיאטריטא.
א"ל: הוי זהיר בהם, עד שהוא נכנס לפלטין, היה עגל אחד שרוי על פתח הפלטין. נגח העבד ונשבר אחד מהם, והיה העבד עומד ומרתית לפני המלך.
אמר לו: למה מרתית?
אמר: שנגחני עגל, ושבר אחד משני הכוסות.
א"ל המלך: א"כ דע והזהר בשני!
כך אמר הקב"ה: שני כוסות מזגתם בסיני, נעשה ונשמע שברתם נעשה, עשיתם לפני עגל, הזהרו בנשמע!
הוי, שמעו דבר ה' בית יעקב.
דבר אחר:
שמעו דבר ה', הה"ד ( ישעיה נה): שמעו ותחי נפשכם.
היאך חביבים ישראל?
שהוא מפתה אותם.
אמר להם: אם יפול אדם מראש הגג כל גופו לוקה, והרופא נכנס אצלו ונותן לו רטייה בראשו, וכן בידיו וכן ברגליו ובכל אבריו, נמצא כולו רטיות, אני איני כך, אלא רמ"ח אברים באדם הזה, והאוזן אחד מהם, וכל הגוף מלוכלך בעבירות, והאוזן שומעת וכל הגוף מקבל חיים, שמעו ותחי נפשכם, לכך אמר: שמעו דבר ה' בית יעקב.
וכן אתה מוצא ביתרו, שע"י שמיעה זכה לחיים, ששמע ונתגייר, שנאמר: וישמע יתרו את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו וגו':
|
