|
פרשה נב: סיום עבודת המשכן
א [בגמר המשכן הביאוהו אל משה]
ר' תנחומא בר אבא פתח: (תהלים מה) לרקמות תובל למלך בתולות, אחריה רעותיה מובאות לך.
מהו לרקמות?
זה המשכן שהוא מצוייר, כמו שכתוב: ורוקם בתכלת.
הוי, לרקמות.
מהו תובל למלך?
זה משה, שנקרא מלך, כמו שכתוב ( דברים לג): ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל.
תובל, שהביאו לו המשכן.
בתולות אחריה רעותיה, אלו ישראל שנקראו בתולות, כמ"ש (שיר ד) גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום.
רעותיה, שהן רעיו של הקב"ה, שנאמר (תהלים קכב): למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך. מובאות לך, שביום שנגמר המשכן הביאוהו אצלו, לכך נאמר: ויביאו את המשכן אל משה:
ב [תאלמנה שפתי שקר]
ויביאו את המשכן, הה"ד (שם לא): תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק בגאוה ובוז.
כיצד אדם מתודה ביום הכפורים?
אם בא יוה"כ אחר, והזכיר עונותיו, אומר לו הקב"ה: תאלמנה שפתי שקר.
מהו עתק?
דברים של סילוקים, כענין שנאמר (בראשית יב): ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל ויט אהלה בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח לה' ויקרא בשם ה'.
בגאוה ובוז, אומר לו הקב"ה: לא היה בידיך עונות משל שנה זו, שהיית מתגאה, בגאוה ובוז?!
דבר אחר:
תאלמנה שפתי שקר
מדבר במשה. בשעה שאמר הקב"ה לעשות לו משכן, מיד אמר משה לישראל: ויקחו לי תרומה. היה משה עושה במשכן, והיו ליצני ישראל אומרים: אפשר שהשכינה שורה על ידי בן עמרם?!
אמר רבי יוחנן: ששה חדשים היה עוסק במשכן, שלושה חדשים עשאוהו ושלשה חדשים קפלוהו, אעפ"כ היו מליצין אחריו ואומרים: הרי נעשה.
לא היה משה אומר שישרה שכינתו אצלנו והקב"ה נתכוון להעמיד המשכן בחדש שנולד בו יצחק אבינו לא עשה אלא כשהגיע אותו החדש, אמר הקב"ה למשה: ביום החודש הראשון תקים את המשכן.
אותה שעה אמרה רוח הקודש: תאלמנה שפתי שקר, אותם שמליצים אחר משה, לא עשה אלא כיון שאמר האלהים למשה, שיקים את המשכן, התחילו טוענין אותו ובאין כל אחד וא' ממלאכתו, שנאמר: ויביאו את המשכן אל משה:
ג [ותשחק ליום אחרון]
ויביאו את המשכן, הה"ד (משלי לא) עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון.
מהו ליום אחרון?
שכל מתן שכרן של צדיקים מתוקן להם לעוה"ב.
הוי, ותשחק ליום אחרון.
מעשה בר אבהו, שהיה מסתלק מן העולם, וראה כל הטוב שמתוקן לו לעולם הבא. התחיל שמח ואמר: כל אלין דאבהו. (ישעיה מט) ואני אמרתי לריק יגעתי לתוהו והבל כחי כליתי אכן משפטי את ה' ופעולתי את אלהי.
הוי, ותשחק ליום אחרון.
דבר אחר:
אימתי התורה משחקת?
למי שהוא עמל בה ליום אחרון.
הוי, ותשחק ליום אחרון.
זבדי בן לוי ורבי יוסי בן פטרוס ור' יהושע בן לוי קראו כל אחד ואחד מהן בשעת סילוקן מן העולם.
אחד מהן קרא
(תהלים לב): על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו.
והאחד קרא (שם לא): מה רב טובך אשר צפנת ליראך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם.
והאחד קרא (שם לג): כי בו ישמח לבנו.
הוי, בשעת סילוקן של צדיקים, הקב"ה מראה להם מתן שכרן ומשמחן.
אמר בן עזאי: (שם קטז) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו.
אימתי הקב"ה מודיע לצדיקים היקר שמתוקן להם?
סמוך למיתתן, שנאמר: המותה לחסידיו.
אותה שעה הם רואין ושוחקים.
לפיכך, ותשחק ליום אחרון.
מעשה בתלמיד אחד של רבי שמעון בן יוחאי, שיצא חוצה לארץ ובא עשיר, והיו התלמידים רואין אותו ומקנאין בו, והיו מבקשים הן לצאת לחוצה לארץ, וידע רבי שמעון, והוציאן לבקעה אחת של פגי מדון, ונתפלל ואמר: בקעה בקעה מלאי דינרי זהב! התחילה מושכת דינרי זהב לפניה. אמר להם: אם זהב אתם מבקשים, הרי זהב. טלו לכם, אלא היו יודעין, כל מי שהוא נוטל עכשיו, חלקו של עוה"ב הוא נוטל, שאין מתן שכר התורה, אלא לעוה"ב.
הוי, ותשחק ליום אחרון.
מעשה ברבי שמעון בן חלפתא, שבא ערב שבת ולא היה לו מאן להתפרנס. יצא לו חוץ מן העיר והתפלל לפני האלהים, וניתן לו אבן טובה מן השמים. נתנה לשולחני ופרנס אותה שבת. אמרה אשתו: מהיכן אלו?
אמר לה: ממה שפרנס הקב"ה.
אמרה: אם אין אתה אומר לי מהיכן הן, איני טועמת כלום! התחיל מספר לה.
אמר לה: כך נתפללתי לפני האלהים, וניתן לי מן השמים.
אמרה לו: איני טועמת כלום, עד שתאמר לי שתחזירה מוצאי שבת.
אמר לה: למה?
אמרה לו: אתה רוצה שיהא שולחנך חסר, ושולחן חבירך מלא?!
והלך ר' שמעון והודיע מעשה לרבי אמר לו: לך אמור לה, אם שולחנך חסר, אני אמלאנו משלי. הלך ואמר לה.
אמרה לו: לך עמי למי שלמדך תורה.
אמרה לו: רבי, וכי רואה אדם לחבירו לעוה"ב, לא כל צדיק וצדיק הוה ליה עולם בעצמו, שנאמר (קהלת יב): כי הולך האדם אל בית עולמו וסבבו בשוק הסופדים עולמים אין כתיב אלא עולמו, כיון ששמע כן, הלך והחזיר.
רבותינו אמרו: הנס האחרון היה קשה מהראשון. כיון שפשט ידו להחזירו, מיד ירד המלאך ונטלה הימנו.
למה?
שאין מתן שכרה של תורה אלא לעוה"ב, ליום אחרון.
הוי, ותשחק ליום אחרון.
דבר אחר:
עוז והדר לבושה, זה משה, שנאמר (שמות לד): ומשה לא ידע כי קרן עור פניו.
ותשחק ליום אחרון, אלו ליצני ישראל, שמליצין אחריו ואומרים אלו לאלו: אפשר שהשכינה שורה על ידיו של בן עמרם?!
לא עשה, אלא כיון שאמר לו האלהים להקים את המשכן, התחיל שוחק עליהם, שנאמר: ותשחק ליום אחרון.
אמר לו: בואו שנקים את המשכן, התחילו טוענין ובאין אצלו, שנאמר: ויביאו את המשכן:
ד [המשכן והמקדש הוקמו בנס]
אלא אמר שלמה (משלי לא): רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה, שמשה היה מעולה מכולם.
ואת עלית על כולנה.
למה?
שעשו את המשכן ולא היו יודעין ליישבו.
מה עשה?
נטלו כל אחד ואחד מלאכתו, ובאו להם אצל משה ואומרים: הרי קרשים, הרי בריחין.
כיון שראה משה אותם, מיד שרתה עליו רוה"ק, והקימו.
ולא תאמר משה העמידו, אלא המשכן נעשו בו נסים ועמד מעצמו, שנאמר: הוקם המשכן.
ואם תמה את על זה, הרי שלמה, כשבנה בית המקדש הוא נבנה מעצמו.
אמר רב הונא בשם רבי יוסי: הכל מסייעין אותו.
כשבנה את בית האלהים הבריות והרוחות.
מנין?
שכתוב ( מ"א ו): והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו, מעצמו היה נבנה. לפיכך, במעשה נסים נבנה.
וכן כשהוקם המשכן, במעשה נסים עמד.
הוי, ויביאו את המשכן:
ה [ביום חתונתו וביום שמחת לבו]
ויביאו את המשכן, הה"ד (שיר ד): צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו.
אימתי נאמר הפסוק הזה?
ביום שעמד המשכן, שהיתה שמחה גדולה בישראל, שהקב"ה שורה אצלם.
בנות ציון, בנים המצוינין לי, ע"י עובדי כוכבים.
מה ציון הזה נראה באצבע, כך ישראל נראין באצבע.
הוי, בנות ציון המצוינין לי.
במלך שלמה, במלך שהשלום שלו, זה ממ"ה הקב"ה.
בעטרה שעטרה לו אמו, זה המשכן.
למה קראו עטרה?
אלא, מה העטרה מצויירת, כך המשכן היה מצוייר, שנאמר (שמות לה): ורוקם בתכלת ובארגמן בתולעת השני ובשש ואורג עושי כל מלאכה וחושבי מחשבות.
הוי, בעטרה שעטרה לו אמו.
אמר רבי יצחק: חזרתי בכל המקרא, ולא מצאתי שעשתה בת שבע עטרה לשלמה.
רשב"י שאל את ר' אלעזר ברבי יוסי:
איפשר ששמעת מאביך, מהו בעטרה שעטרה לו אמו?
אמר לו: הן.
משל למלך, שהיתה לו בת יחידה, והיה מחבבה ביותר מדאי, והיה קורא אותה בתי. לא זז מחבבה, עד שקראה אחותי, ועד שקראה אמי.
כך הקב"ה, בתחילה קרא לישראל בת, שנאמר (תהלים מה): שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך, לא זז מחבבן עד שקראן אחותי, שנאמר (שיר ה): פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה, לא זז מחבבן, עד שקראן אמי, שנאמר (ישעיה נא): הקשיבו אלי עמי ולאמי אלי האזינו כי תורה מאתי תצא ומשפטי לאור עמים ארגיע.
עמד רשב"י ונשקו על ראשו.
ביום חתונתו, בסיני.
ביום שמחת לבו, בירושלים.
דבר אחר:
ביום חתונתו, על הים.
וביום שמחת לבו, באהל מועד.
דבר אחר:
ביום חתונתו, במשכן.
וביום שמחת לבו, בבית המקדש.
וכן דוד אמר (תהלים מח): יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב.
יפה נוף משוש כל הארץ
אמר רבי יוחנן בן אלעזר: מעשה היה בפרקמטיוס אחד, שהלך לירושלים למכור את שלו, הלך וישב שם ולא מכר.
אמר: זו היא שאומרים עליה משוש כל הארץ?!
לאחר שעה מכר כל פרקמטיא שלו. אמר: יפה נוף משוש כל הארץ.
אמר רבי יוחנן: כיפה של חשבונות היתה חוץ לירושלים, וכל מי שמבקש לחשב הולך לשם.
למה?
שלא יחשב בירושלים ויצר, לפי שנקראת: משוש כל הארץ.
וכל השבח הזה למה?
שהיא קרית מלך רב.
ומשחרבה, ערבה השמחה וגלה משוש כל הארץ.
מהו ערבה?
חשכה, קבלה, כמה דאת אמר ( בראשית א): ויהי ערב ויהי בקר יום אחד.
בעולם הזה שבת משוש כל הארץ, וכשיבנה הקב"ה את ירושלים, הוא מחזר לתוכה את כל השמחה, שנאמר (ישעיה נא): כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה:
|
