|
פרשה טו: אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת
א [לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה]
אמר רב הונא: בשלשה מקומות יצתה רוח שלא במשקל וכבר היה לה להחריב את העולם, ואלו הן:
אחד בימי איוב,
ואחד בימי יונה,
ואחד בימי אליהו.
בימי איוב, שנאמר (שם א): והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר.
בימי יונה, שנאמר (יונה א): וה' הטיל רוח גדולה אל הים.
בימי אליהו, שנאמר (מ"א יט): ויאמר צא ועמדת בהר (לפני ה'): והנה ה' עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים.
אמר רבי יהודא ברבי שלום:
היא אותה של איוב,
היא אותה של יונה,
היא אותה של אליהו,
בשביל אותה הבית היתה אותה של איוב.
בשביל אותה ספינה היתה אותה של יונה.
בשביל אותה מעשה היתה אותה של אליהו.
ואין לך גדולה בהם, אלא אותה של אליהו, הדא הוא דכתיב: ויאמר צא ועמדת בהר.
אמר רבי תנחום, ברבי חייא, ואמרי לה בשם רבנן: אין מלך המשיח בא, עד שיכלו כל הנפשות שעלו במחשבה להבראות ואלו הן האמורות בספר של אדם הראשון, הדא הוא דכתיב (בראשית ה): זה ספר תולדות אדם.
אמר רבי יהושע ברבי חנינא: בשעה שהרוח יוצאת מלפני הקב"ה משברו בהרים ומרשלו בגבעות ואומר לו: הוי זהיר שלא תזיק לבריותי, שנאמר: (ישעיה נז): כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי, בשביל נשמות שאני עשיתי.
(איוב כח): ומים תכן במדה
רבי יודן בר ר' שמעון אמר: אפילו מים שיורדין מלמעלה לא נתנו, אלא במדה, הדא הוא דכתיב (שם לו): כי יגרע נטפי מים.
וכתיב: ונגרע מערכך:
ב [הכל ניתן במידה ובמשקל]
לעשות לרוח משקל
אמר רבי אחא: אפילו רוח הקודש ששורה על הנביאים אינו שורה, אלא במשקל.
יש שמתנבא ספר אחד ויש שנים.
אמר רבי סימון: שני דברים נתנבא בארי ולא היה בהם כדי ספר ונטפלו בישעיה, ואלו הן: (ישעיה ח): וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות ואל הידעונים.
וחברו, ומים תכן במדה.
אמר רבי יודן, ברבי שמואל: ואפילו דברי תורה שנתנו מלמעלה לא נתנו, אלא במדה ואלו הן:
מקרא,
משנה,
תלמוד,
הלכות,
ואגדה.
יש זוכה למקרא, ויש למשנה, ויש לתלמוד, ויש לאגדה, ויש זוכה לכולן.
דבר אחר:
לעשות לרוח משקל
בנוהג שבעולם הבריות אומרים: איש פלוני רוחו יתירה, איש פלוני רוחו קצרה שנתנה בו רוח קטיקטון.
ומים תכן במדה, אדם היה משוקל חציו מים וחציו דם.
בשעה שהוא זוכה לא המים רבין על הדם, ולא הדם רבין על המים.
ובזמן שחוטא פעמים שהמים רבין על הדם, ונעשה אדריפיקוס, ופעמים שהדם רבין על המים, ונעשה מצורע, הדא הוא דכתיב: אדם, או דם:
ג [אדם כי יהיה בעור בשרו]
אדם כי יהיה בעור בשרו, הדא הוא דכתיב (איוב לח): מי פלג לשטף תעלה.
אמר רבי ברכיה: אית אתרין דצווחין לשערא שיטפא.
מעשה באדם אחד שהיה יושב ודורש ואמר: אין לך כל נימא ונימא שלא ברא לה הקדוש ברוך הוא גומא בפני עצמו, כדי שלא תהא אחת מהן נהנית מחברתה.
א"ל אשתו: ועכשיו אתה מבקש לצאת לתור פרנסתך?!
תוב, ובורייך קאים לך שמע לה ויתיב ליה וקם ליה בורייה.
ודרך לחזיז קולות, אפילו קול שיוצא מן הרקיע עשה לו הקב"ה שביל בפני עצמו.
וכ"כ למה?
שלא תצא ותחריב את העולם.
דבר אחר:
ודרך לחזיז קולות
אמר רבי אבין:
משל לגנת ירק שהמעין לתוכה, כל זמן שהמעין לתוכה ירקה משחיר. פסק המעין הלבין ירקה.
כך זכה אדם ושער שחור צמח בו, נרפא הנתק טהור הוא, ואם לאו ושער בנגע הפך לבן, הדא הוא דכתיב: אדם כי יהיה, או דם:
ד [רבים מכאובים לרשע]
אדם כי יהיה בעור בשרו, הדא הוא דכתיב (משלי יט): נכונו ללצים שפטים, מוכנים היו ללצים דינים.
בנוהג שבעולם אדם רוכב על החמור פעמים שסורח עליו ומכהו, פעמים ששוחק עליו ומכהו, ברם הכא נכונו ללצים שפטים ומהלומות.
משל למטרונה שנכנסה לתוך פלטין של מלך, כיון דחמית מגלביא תלן דחלת.
אמר לה המלך: אל תתייראי! אלו לעבדים ולשפחות, אבל את לאכול, ולשתות, ולשמוח.
כך כיון ששמעו ישראל פרשת נגעים, נתייראו!
א"ל משה: אל תתייראו אלו לאוה"ע, אבל אתם לאכול, ולשתות, ולשמוח, שנאמר (תהלים לב): רבים מכאובים לרשע והבוטח בה' חסד יסובבנו.
רבי ור' ישמעאל ברבי יוסי: היו יושבים ועוסקים במגילת קינות, ערב תשעה באב שחל להיות בשבת עם חשכה מן המנחה ולמעלה, שיירו בה אלף בית אחת.
אמרו: למחר אנו גומרין אותה.
כשעלה רבי נכשל באצבעו הקטנה קרא על עצמו: רבים מכאובים לרשע.
אמר לו רבי ישמעאל: אילו לא היינו עסוקין בענין, (איכה ד): רוח אפינו משיח ה' הייתי אומר עכשיו שאנו עסוקין עאכ"ו!
כשעלה לביתו נתן עליה ספוג יבש וכרך עליה גמי מבחוץ.
אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי: מדבריו למדנו ג' דברים:
ספוג, לא שהוא מוצץ, אלא שהוא משמר את המכה.
וקושר עליה גמי מהבית, מפני שהוא מוכן.
ואין קורין בכתבי הקדש, אלא מן המנחה ולמעלה.
אבל שונין בהן ודורשין בהן, אם צריך לדבר לבדוק נוטל ובודק.
ושמואל אמר: חרס כל שהוא גמי כל שהוא.
תני רבי יודן, משום רבי שמואל: מגופת הבית ושבריה מותר לטלטלן בשבת, ואם זרקן לאשפה אסור לטלטלן.
רבי אלעזר ורבי תנחום בצרורייה בשם רבי ירמיה: אפילו רשע וחזר בו הקדוש ברוך הוא מקבלו, שנאמר: (תהלים לב): והבוטח בה' חסד יסובבנו:
ה [סמיכות פרשיות נגעים נידה ויולדת]
אשה כי תזריע וילדה זכר.
מה כתיב בתריה?
אדם כי יהיה בעור בשרו.
וכי מה ענין זה לזה?
אמר רבי תנחום ברבי חנילאי:
משל לחמורה שרעתה ונכוית ויצא בנה כווי.
מי גרם לולד שיצא כווי?
שנכוות אמו.
כך מי גרם לולד שיהיה מצורע?
אמו שלא שמרה ימי נדתה.
אמר ר' אבין:
משל לגנת ירק שהמעין לתוכה. כל זמן שהמעין לתוכה היא עושה כריכין.
כך כל מי שהולך אצל אשתו נדה עושה בנים מצורעים.
ר' אבין קרא עליה (ירמיה לא): אבות יאכלו בוסר ושני בנים תקהינה, והן קוראין על אבותיהם (איכה ה): אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו:
ו [לא הבאת קרבן לידה - אני מצריכך לבא אצל כהן]
ומה כתיב בתריה?
אדם כי יהיה בעור בשרו.
וכי מה ענין זה אצל זה?
אמר הקב"ה: אני אמרתי לך הבא קרבן לידה ואתה לא עשית כך, חייך, שאני מצריכך לבא אצל כהן שנאמר: והובא אל אהרן הכהן.
אמר ר' יוחנן:
למה נסמכה פרשת חלה לפרשת ע"ז?
לומר לך שכל המקיים מצות חלה כאלו בטל ע"ז, וכל המבטל מצות חלה כאלו קיים ע"ז.
אמר ר' אלעזר: (משלי ו): כי בעד אשה זונה עד ככר לחם.
מי גרם לו שנכשל באשה זונה?
על ידי שאכל את ככרה שאינו מעושר.
אמר ר' שמעון בן לקיש: כתיב (במדבר ה): ואיש את קדשיו לו יהיו.
מה כתיב בתריה?
(שם): איש כי תשטה אשתו.
וכי מה ענין זה לזה?
אמר הקדוש ברוך הוא: אני אמרתי, תן מתנתך לכהן ולא עשית כן! חייך, שאני מצריכך שתביא אשתך אל הכהן, שנאמר (שם): והביא האיש את אשתו אל הכהן:
ז [הנותן מממונו מתברך]
אמר הקב"ה: אני אמרתי: לא תעשה איפה גדולה וקטנה ועשית! חייך, שאפילו בקטנה אינו מספיק אותו האיש.
ודכוותה (שמות כ): לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב, אם עשית כן חייך, שאפילו של עץ ושל אבן אינו מספיק בידו שתהא לו:
ח [כיצד ראית נגעים?]
האיש נראה כעודר וכמוסק זיתים, כעודר בית הסתרים, וכמוסק זיתים בית השחי.
והאשה כאורגת וכמניקה את בנה תחת הדד, כאורגת בעמרים לשחי ליד הימנית.
ר' יהודה אומר: כטווה בפשתן ליד השמאלית. וכשם שנראה לנגעים, כך נראה לתגלחתו.
תנא: כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו.
ר' מאיר אומר: אף לא נגעי קרוביו.
ומי ראה נגע מרים?
אם תאמר משה ראה זר אינו רואה נגעים.
אם תאמר אהרן ראה אין קרוב רואה את הנגעים.
אמר הקב"ה: אנא כהנא, אנא מסגירה, אנא מטהרה, הדא הוא דכתיב (במדבר יב): והעם לא נסע עד האסף מרים, א"כ העם היה עם השכינה והשכינה ממתנת לה.
אמר רבי לוי, בשם רב חמא ברבי חנינא: צער גדול היה לו למשה בדבר הזה, כך הוא כבודו של אהרן אחי להיות רואה את הנגעים?!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: ולא נהנה ממנו כ"ד מתנות כהונה?!
במתלא אמרי: דאכיל בהדי קולא ילקי בהדי קילא:
ט [ ארבעה נגעי הצרעת - ארבעה מלכויות]
רבי אבא בר כהנא אמר: שבתה מדהבה, מלכות שהיא אומרת מדוד והבא.
ר' שמעון בר נחמן אמר: מלכות שהיא מדהבת פנים של אדם בשעה שבא אצלה.
ורבנן אמרי: על שום רישיה דדהב, (דניאל ב): אנת הוא ראשה די דהבא.
ספחת, זו מדי, שהעמידה המן הרשע ששף כנחש, על שום (בראשית ג): על גחונך תלך.
בהרת, זו יון, שהיתה מבהרת בגזרותיה על ישראל, ואומרת להן: כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל.
נגע צרעת, זו אדום, שבאתה מכחה של זקן, והיה בעור בשרו לנגע צרעת. לפי שבעוה"ז הכהן רואה את הנגעים, אבל לעוה"ב אמר הקב"ה: אני מטהר אתכם, הדא הוא דכתיב: וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם.
|
